השף יונתן רושפלד הוא אחד השפים המוכרים ביותר בארץ, שהופיע על המסך שלנו פעמים רבות כשופט קשוח שמבין טוב מאוד באוכל איכותי. היום הוא יספר לנו על עולם הקולינריה מנקודת מבטו, על לימודים בחו״ל שהשאירו בו חותם, על מסעדות רבות שפתח, על חוויות העבר שהשאירו אצלנו כמה סימני שאלה ועל כל מה שקורה איתו קולינרית בימים אלו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/05/2022.
יובי: ברוכים הבאים לפרק נוסף של יובי יאם, פודקאסט הקולינריה של ישראל. היום אני יארח את השף יונתן רושפלד, אחד השפים המוכרים ביותר בארץ, שהופיע על המסך שלנו פעמים רבות כשופט קשוח שמבין טוב מאוד באוכל איכותי, והיום הוא יספר לנו על עולם הקולינריה מנקודת מבטו, ועל חוויות העבר שהשאירו אצלנו כמה סימני שאלה. מתחילים.
[מוזיקת פתיחה]
אז מה שלומך?
שף רושפלד: מעולה, מה שלומך?
יובי: [מצחקקת] אני בסדר. תפסתי אותך ככה על הבוקר, אבל נתחיל ככה עם שאלות שהם יותר קלילות, אוקיי? אני כן רוצה שאנחנו נזרום לאט לאט. מה שכן, אני אגיד לכל המאזינים שאנחנו עושים כרגע שיחה שהיא שיחת זום. מאוד מאוד רציתי שרושפלד יהיה מרואיין שלי, אני גם אסביר בהמשך הראיון למה, יש סיפור מאחורי זה, אבל אנחנו עושים מקסימום כדי שנוכל להביא כמה שיותר סיפורים שרושפלד, אני מקווה, יספר לנו וישתף. אז שאלות קלילות אמרנו. קודם כל, אני חושבת שהכי חשוב שנבין רגע, מה אתה, השף הגדול שאנחנו מכירים מהטלוויזיה, הכי אוהב לאכול?
שף רושפלד: א', מאוד מגוון, כמו כל אחד, רק, כן, אני יותר חשוף לאוכל, בגלל שזה המקצוע שלי, אז אני, ב… מה שנקרא, מספיק ורוצה להספיק ביום, בשבוע, בשנה, מה שבדרך כלל פחות מעסיק אנשים שזה לא התחום שלהם, ולכן ה-variety הוא מאוד גדול.
יובי: אז קשה לך לבחור.
שף רושפלד: לא, לא קשה לי, אבל אני כל יום קם עם רצונות אחרים.
יובי: כן. [מצחקקת] טוב, יפה.
שף רושפלד: כן.
יובי: האמת שזה מזכיר לי את עצמי, אז אני יכולה להתחבר.
שף רושפלד: קדימה.
יובי: אוקיי, איך אתה מגדיר היום, אחרי שנים שאתה כבר בישלת בכל מיני סוגי מסעדות, כל מיני, בוא נגיד חווית גם כל מיני טעמים, גם מהאנשים שבישלו לך, איך אתה יכול להגדיר היום את סגנון הבישול שלך?
שף רושפלד: אני תמיד הגדרתי את זה, כמעט מהתחלת הדרך, שהסגנון בישול שלי הוא מאוד אוניברסלי. אני בניגוד להרבה מאוד אנשים שנצמדים לאיזה מָטֶרְיָה מאוד מצומצמת, אני כאילו לא רואה בעצמי נזיר זן, אני לא מצייר עיגול אחד כל החיים ומנסה לעשות אותו יותר מדויק. מאוד אוהב להקשיב למה שיש להציע. אני מקווה שזה כלפיי וכאלה.
יובי: אוקיי, לאיזו מסעדה אתה תחזור גם בפעם החמישית?
שף רושפלד: באופן כללי או שמות? יש מסעדות שחזרתי אליהן יותר מאלף פעם, זה לא…
יובי: אז הנה, בדיוק את אלה אני רוצה, אולי אני גם, אולי עוד לא הייתי ואני צריכה ללכת.
שף רושפלד: תראי, מסעדה אצלי זה משהו שאני מרגיש טוב ב… כמובן שאוכל הוא הפרמטר הראשון, אוכל, ויין והכול, שירות וכל מה שמסביב, הם מאוד מאוד קובעים את ה… כמו שאת אומרת, פעם חמישית או יותר מזה. המסעדה שאני כרגע מעדיף בשנים האחרונות בישראל, לפחות א… היא מקום שנקרא "קאב קם", שזה הבר התאילנדי של… בית תאילנדי של יריב, ואני מוצא שהם פגעו בדיוק במינון הנכון של הכול, והם גם לקחו חוויה שהיא, מבחינת האוכל, מאוד אותנטית, זאת אומרת, אין שם פיוז'ן ואין שמה שום דבר שהוא לא הכי תאילנדי מהאזור שהם באו ממנו, מאיסן, אבל לידם הם השכילו בשנים האחרונות להציב רשימה מטורפת של יינות מאוד מיוחדים, שמסתבר שהם משתדכים מאוד מאוד יפה לאוכל הזה, וכמובן, אלכוהול והכול. אני לא שותה קוקטיילים ולא שותה כאלה, אבל השילוב של הכול שמה, של השירות המאוד מקצועי, של היציבות, של הקהל, חשוב אולי להגיד שמסעדה שאתה מגיע, ברוב המקרים שאתה חוזר למקום, אתה מזהה את אותו קהל, או שנעים לך להיות איתו, שהוא חובב את המקום, בקיצור, זה מקום מאוד מאוד טרי באווירה שלו כל פעם מחדש, שזה מאוד חשוב.
יובי: האמת שכן, אני גם הייתי שם, היה לי מאוד נחמד, אפילו חגגתי שם יום הולדת, אז אני מסכימה איתך, נחמד, יפה, מגניב ממש לשמוע את זה. אוקיי, אם עכשיו מישהו, תראה, היית מנטור, בסופו של דבר, בגלל השנים שאתה באמת שופט בכל מיני תוכניות, יצא שאתה גם, אני מאמינה, סוג של מנטור להמון המון טבחים שעברו בתוכניות הללו. עכשיו, אם נגיד מישהו רוצה להתחיל היום לבשל, הוא שומע אותנו עכשיו, והוא רוצה להיות בסוף שף ברמה שלך, איזה מסלול היית ממליץ לו לעבור? האם זה לטוס לבתי ספר בחו"ל, או אולי מספיק לעבור דרך המסעדות שקיימות היום בארץ?
שף רושפלד: קודם כל, אני אחרון המצטרפים כמעט לתוכניות ריאליטי, למרות שזה נשמע מוזר. [יובי מצחקקת] לקח לי המון שנים להשתכנע האם בכלל לעשות טלוויזיה, והצטרפתי בעונה השנייה של מאסטר שף לשבע עונות. וגם יצאתי מזה כהחלטה, אבל הרבה לפני זה, המנטורינג והרבה מאוד, הרבה, אני אומר… יחידים וטובים שגדלו, אני מאוד גאה בזה שגדלו במסעדות שלי, כמו ירון שלו מ"טוטו", מיכאל מ"לימן", יובל בן נריה, תומר טל מ"ג'ורג' וג'ון", ועוד הרבה אנשים שהשכילו לא לבלות חצי דקה במטבח, אלא להיות כמה שנים טובות, לספוג, ואז לצאת לדרך שלהם, שבדרך כלל הדבר היחידי שאני יודע להגיד להם בסוף תקופה, זה שהם חייבים למצוא את הדרך שלהם ולא להיות תעתיק, שזה pattern ייחודי למסעדות כמו "רושפלד", למסעדות כמו "הרברט סמואל", שהוציאו מהם טבחים שיש להם שפה משלהם, ולא עוד מישהו שם מבשל כמו איל או כמו חיים כהן. זה דבר שאני מאוד מתעקש בזיהוי כישרון. מי שרוצה ללמוד לבשל, קודם כל צריך לאהוב מאוד לאכול. משם אני התחלתי. לא התחלתי כי רציתי לדעת לחתוך, [יובי מצחקקת] זה עד היום לא כל כך מעניין אותי, כמה שזה נשמע מוזר, אין לי אפילו סכין אחת, ובטח לא מזוודת סכינים ולא כל מיני פינצטות. אני רואה באוכל משהו שהוא הרבה יותר… הרבה יותר משוחרר בקטע של… זה… וצריך לנסוע, הבסיס היה ויישאר, בסיס אני אומר, צרפת, כי היום גם ספרד, אבל זה מקומות שיודעים לתת לך מסגרת, ולא בתי ספר, אלא מסעדות, מסגרת מאוד מאוד מאוד קשוחה ומסודרת ומאורגנת של איך נראה ההבדל בין להיות טבח טוב לבין להיות שף. שף הוא מנהל קודם כל, הוא חייב לנהל אופרציה, שבאוכל לנהל אופרציה זה דבר מאוד סיזיפי, כי זה שעשית אתמול אוכל טוב ממש לא אומר שלא תעשה את זה, אפילו באותו יום, פחות טוב, ואת החוקים האלה, שהם חוקים מאוד מאוד מאוד מאוד ברורים, כמו בכל מקצוע, כמו ברפואה, אתה לא יכול לקחת מספריים ולהיכנס סתם לתוך הבטן ולחפש.
יובי: כן.
שף רושפלד: אז צריך ללמוד, ללמוד, לשנן, ותוך כדי לגלות גם כמובן אם אתה מוכשר, או במה אתה יותר מוכשר, ולהתמקד בזה.
יובי: אוקיי. עכשיו, הזכרת את הטבחים שבאמת עברו דרך המסעדות שלך, איך זה מרגיש היום לראות אותם צומחים, ושהם כבר עם כמה מסעדות חלקם? מה התחושות כשאתה רואה את זה?
שף רושפלד: א', אני מאוד שמח ואני גם אוכל אצלהם, אז אני רואה את הקו שכל אחד מהם הלך והתפתח בו, ואני מאוד אוהב לאכול ולראות שדברים נטמעו, אבל ש… וכמו שאמרתי קודם, כל אחד לקח את זה לדרך שלו, למצוינות שלו, לגבולות שהוא יכול להגיע אליהם, ואני חייב להגיד שאף אחד מהם לא יצא דומה, שזאת הגאווה מספר אחת שלי בקטע הזה. יש אנשים שהתפזרו גם לניו יורק וללוס אנג'לס, אדיר, ואלי בוליסקריה שהיום עושים שם עבודה מאוד מאוד מאוד יפה, ו… וזהו, זה מרתק לראות את זה, כי בסך הכול שמתייחסים לישראל, מתייחסים לזמן מאוד קצר שנוצר פה אוכל, מה שבמדינות אחרות לקח עשרות ומאות שנים.
יובי: כן, אוקיי. בוא נחזור רגע שנייה אליך כשף. תמיד רצית להיות שף? זה היה משהו שככה… אוקיי, אמרת שאתה אוהב לאכול… כאילו זה התחיל מאהבה לאוכל, אבל היה משהו לפני כן שמשך אותך, או שזה כאילו ברגע שמצאת מקצוע זה היה פשוט להיות שף?
שף רושפלד: א', לא מצאתי מקצוע, הייתי מוזיקאי. [יובי צוחקת] הייתי מוזיקאי בהכשרה שלי, ונכון שגדלתי בבית שאבא שלי הוא שף, והיה תמיד אוכל טוב, אבל זה… הייתי, כולל השירות הצבאי, בפרויקט הראשון של מוזיקאים מצטיינים…
[שף רושפלד מדבר עם אנשים סביבו]
לקוח: בוקר טוב, אדון רושפלד.
שף רושפלד: בוקר טוב, מה שלומכם?
לקוח: לחיים. הצלחה גדולה שיהיה.
שף רושפלד: תודה רבה, חג שמח.
אה… אז התחיל לסקרן אותי לפני 30 שנה בערך להיות שם, כי באמת התחילה להתעורר כל התרבות ה… אני יכול לקרוא לזה של הג'ורנלים, שפתאום נסעו לצרפת והראו שיש תרבות כזאתי של אוכל מאוד מאוד מסקרנת, ואז מצאתי את עצמי על צומת דרכים מאוד מעניינת, ובחרתי להתמקד בה, ונסעתי לצרפת ללמוד ולעבוד, ולעשות מה שכל טבח בזמני והיום עושה, זאת אומרת, לוקח כמה שנים מהחיים שלו, ועובד וחווה תרבות שלא הייתה פה אז. היום, לשמחתי, אפשר להתחיל כבר פה לאט לאט, ואז חובה ליסוע, אבל אפשר כבר להתחיל פה ולראות. יש פה באמת מטבחים מצוינים, מה שלא היה אז.
יובי: אז בעצם ההחלטה ליסוע הזו הייתה כי באמת לא היה לך פה איזשהו מגוון שיכולת ללמוד ממנו.
שף רושפלד: לא היה.
יובי: כן.
שף רושפלד: לא, לא מגוון, לא היה כלום.
יובי: לא היה. אוקיי. כאילו, השאלה באמת, אבל איך הצלחת בכלל להיחשף לזה שזה מה שעושים, שנוסעים לחו"ל ללמוד קולינריה. זה משהו שהוא מאוד, נראה לי היה חדשני בתקופה שלך.
שף רושפלד: כן, נדמה לי שהייתי הראשון או השני שעשה את זה. אחד, אני אזרח צרפתי, אז היה לי יחסית יותר קל [יובי מהמהמת בהסכמה] לנצל את ה… את כל המומנטום הזה של… סליחה, שנייה. את כל המומנטום של להיות בתוך משפחה שמקורבת שם גם לאוכל, ולהשיג מקום מאוד מאוד ראוי. המקום עבודה הראשון שלי היה מסעדת שלושה כוכבים במלון שנקרא "רויאל גריי", אצל שף מאוד מאוד רציני, שאחד הדברים היפים בו… קוראים לו ז'ק שיבואה, שהוא בכלל בחור שנולד בצפון צרפת, באזור חשוך משמש, וכחלק מהמסע בחיים שלו הוא גילה את דרום צרפת, את פרובנס, והיה מהראשונים שלפני ארבעים שנה התחילו להחיות את התרבות של אוכל של דרום צרפת, זאת אומרת, אוכל שמאוד מושפע מהים התיכון, עם שמן זית, מבחר גדול מאוד של דגים, ובכלל ראייה הרבה הרבה הרבה יותר קלה של המטבח שהיה אז, מטבח מאוד מאוד מאוד כבד ומייסר.
יובי: כן. אוקיי, מגניב. אז באמת היית איזשהו חלוץ, לא רק בזה שנסעת, גם חווית מטבח שהוא חדשני, שזה בכלל, זה פלוס.
שף רושפלד: א', מאוד חדשני, וב', ברבות השנים, אחד הדברים שנשארו זה הקשר בין שני הבתים, בין ה"בסטיד סן אנטואן", שהיום המסעדה שלו כבר כמעט שני עשורים, והוא בא לבשל איתנו שלוש-ארבע פעמים ב"הרברט סמואל", וראה מה יצא מהמנטורינג שלו, שזה מאוד מעניין היה לראות את זה. הוא אפילו הייתי איתי בפסטיבל ברמת הגולן הראשון שהיה, וכל אחד מאיתנו בישל מנה לצד עוד שפים צרפתים, וזה בהחלט, היום זה נשמע הרבה יותר פשוט, כי יש היום אינטרנט ואינסטגרמים ונוסעים. אז היה מאוד קשה, והצרפתים היו מאוד סגורים, כמובן, שלא דיברו אנגלית ובטח לא עברית, אז הכול היה צריך ללמוד בשפה, בשפת המקור, והיתרון המאוד גדול של זה זה שאחרי שאתה עובד תקופה ומזהים בך איזה משהו ייחודי בתוך צוות, הם מאוד יודעים לשלוח אותך לקולגות שלהם, וככה עשיתי סיבוב, ומה שנקרא "טור דה פרנס" מאוד מאוד מעניין אצל מוחות מאוד גדולים כמו פייר גנייר וג'ואל רובישון וטרואגרו, ואנשים שהם באמת על-זמניים מבחינת היכולות שלהם והכישרון שלהם והיצירתיות שלהם. וזהו, זה בגדול, זאת ההתחלה.
יובי: כן. אתה מתגעגע לתקופה הזאת, שעשית את כל הסיבובים האלה בצרפת?
שף רושפלד: אם אני מתגעגע? אני מתגעגע לכל פרק בחיים של… שיש בו יצירתיות ויש בו למידה, אני אוהב אותו. אני חושב שזה חלק חשוב, ואני יותר רואה באמת בעובדה שהחלטתי לחיות בישראל ובתל אביב, באופן מאוד מאוד עיקש, הישג של התקופה הזאתי, כי אחד הדברים שהיה מאוד ברור גם אז, כולם אמרו את זה, "תיסע לישראל, כי היינו שם הרבה פעמים ואין שם אוכל, וזה יהיה מאוד מרענן אם תצליחו אתה והדור שלך ליצור שמה תרבות אחרת", וכבר אירחנו מאז, כמו שאת יודעת, גם אני והקולגות שלי, הרבה מאוד שפים והרבה מאוד מהם מארחים אותנו, ובכלל התרבות שיצאה מישראל, או תל אביב בעיקר, של אוכל שהוא מאוד לא מוכר היום בעולם, בשילוב שלו אני מתכוון, הפכה להיות, לשמחתי, שפה.
יובי: כן. יפה. אוקיי, עכשיו, באמת הגעת לארץ, והתחלת במין סשן כזה ארוך של פתיחה וסגירה של הרבה מסעדות, שהם היו ממש מוטבעות בתרבות הקולינרית בישראל, כמו…
שף רושפלד: לא, עוד הרבה לפני זה. [יובי מצחקקת] הרבה לפני זה עבדתי עוד הרבה שנים, הייתי חמש שנים השף של ישראל אהרוני.
יובי: נכון, נכון.
שף רושפלד: ואחרי זה פתחתי את "מול ים", שגם יורם ניצן הוא אחד מהתלמידים החביבים והאהובים עליי, שנשאר שם עד היום האחרון שבו היא נשרפה, שזה הישג מאוד יפה לשף ישראלי, להיות עשרים שנה שף באותה מסעדה.
יובי: אני עד היום לא מבינה איך פספסתי את המסעדה הזאתי.
שף רושפלד: בת כמה את?
יובי: אני בת 28. [מצחקקת] אבל הייתי בתקופה שהיא הייתה עוד פעילה. אני גם ממש רציתי ללכת, אני הייתי הולכת עם אבא שלי הרי למסעדות, עדיין. וזה הייתה אחת המסעדות שאמרנו, "אנחנו חייבים ללכת", ולא הספקנו.
שף רושפלד: אוקיי.
יובי: זה ביאס. מה שרציתי באמת לשאול אותך זה, היו מסעדות שעד היום זוכרים, זאת אומרת, כמובן "הרברט סמואל" שהיא הכי, לפחות אצלי, זכורה ומשמעותית, היה את מסעדת "רושפלד" ואת "טאפאס אחד העם". כל המסעדות הללו שבאמת הקמת ובסופו של דבר נסגרו באיזשהו שלב. לאיזו מסעדה אתה יכול להגיד שאתה הכי מתגעגע, שהיא הכי השאירה בך את החותם לאורך השנים?
שף רושפלד: א', אני לא מתגעגע. [יובי מצחקקת]. לא, אני באמת, אני אומר את זה בכנות, תמיד אנשים חושבים ש… יש אנשים שכן אוהבים להתרפק והכל. אני לא בן אדם שמסתכל אחורה בכמעט שום צורה, בשום אספקט שלי בחיים, וגם זיהיתי באיזשהו שלב, לפני שש שנים, שמסעדנות זה משהו שאני כרגע מאוד לא רוצה להיות חלק ממנו. כוח האדם שנעשה מאוד, סליחה שאני אומר, צעיר וחסר יסודיות, ומלצרים שפשוט הפסיקו א… ומנהלים שפשוט הפסיקו להיות, לראות בזה ייעוד או חלק מזה. אגב, רוב המלצרים הטובים והברמנים היום מנהלי המסעדות הטובים של הקולגות שלי, כמו של "A" ו"טאיזו", מנהלים את מסעדות כמו "משיה" והכול, קבוצות מאוד רציניות, הם ספגו יפה והתקדמו הלאה. אני, מסעדנות מבחינתי זה משהו מאוד מאוד טוטלי בחיים, ושאני רואה שמסעדה זה משהו שצריך לנהל צוותים, ושהצוותים הם היום… בכל העולם, אגב, זה לא רק אצלנו, זה בעיה מאוד מאוד קשה. אנחנו, מי מאיתנו לא מסתובב באינטרנט ורואה כל יום את דיוויד מ"פרונטו" ואת יובל מחפשים עובדים. פעם זה לא היה פשוט.
יובי: כן.
שף רושפלד: זה פשוט לא היה. אנשים היום עומדים בתור ומחכים לעבוד, ובאים ועובדים עשר שנים, כמו שצריך. מי שהיה עובד פחות מארבע-חמש שנים, זה היה נראה מוזר. ואני פחות מתחבר לדבר הזה. אני אוהב לראות את אותו צוות בבוקר, ואני אוהב להחליף את השפים כשהם רוצים ללכת הלאה ולמצוא להם את הכישרון הבא. ככה למשל את מיכאל באמת החליף יובל, זה החלטות שנשמעות פשוטות, אבל אתה בוחר מתוך צוות מאוד גדול ומוכשר…
יובי: כן.
שף רושפלד: אנשים בפינצטה, ואתה יודע להמר על זה שאומנם בהתחלה אולי זה עוד גדול עליהם, אבל שבהמשך זה יהיה, מה שנקרא, מתאים כמו כפפה.
יובי: כן, הצלחת לזהות את הכישרון שנמצא בכל אחד מהם. האמת שגם רואים את זה היום, לכל אחד מהם שהגיע למה שהוא הגיע, הם מבינים שזה לא סתם, אני מניחה.
שף רושפלד: כן.
יובי: וזה בכלל יפה שהם עברו דרכך והגיעו לנקודה שהם נמצאים בה היום. אני בטוחה שיש קשר בין הדברים.
אוקיי, בוא נעבור רגע קצת למאסטר שף. היית שופט בתוכנית, אמרת שבע עונות, זה תקופה מאוד ארוכה, ותמיד היה לך את הדימוי של השופט הקשוח מבין הארבעה. זה משהו שהחלטת לקחת על עצמך, או שבאמת מה שראינו על המסך, זה היה מה שנדרש, כלומר, מול המנות שקיבלת?
שף רושפלד: לא, תראי, קודם כל אני יסביר משהו מאוד פשוט. כשאתה הולך לעבוד ואתה שוטר, אז אתה עושה עבודת שיטור, כשאתה הולך לעבוד ואתה מבקר, אתה עושה עבודת ביקורת, כשאתה הולך ואתה שופט, אתה שופט. אני לא יודע לעשות את הדברים אחרת. זה דמות שמאוד רחוקה, אגב, מהדמות שלי בחיים האישיים שלי, אז לכן זה לא כזה מעניין אותי לייחצן מה אני עושה שאני בחיים הפרטיים, אבל כשאתה בא לשפוט, יש לך סוג מסוים של אחריות, ומבחינתי לזהות אוכל, ולא רק אוכל, לזהות את הבן אדם שעומד מאחורי האוכל, זה דבר שהוא יחסית מאוד קל לי, כי אני… זו שפה שאני מכיר אותה על פָּנִים ופנימה, מה שנקרא. ואני יודע להגיד מי סתם מבשל מאוד טוב ומי יש לו פוטנציאל לקחת את זה הלאה ולהיות בתוך הדבר הזה, ולכן אני חייב לציין משהו, והנה אני מרים לעצמי, שהעובדה אומרת שבכל העונות שהשתתפתי, הבן אדם שיצא וזכה בסופו של דבר בסוף, המשיך עם זה, כל אחד לכיוון שלו, אבל אם זה אבי ואם זה תום ואם זאת נוף, ואני לא חושב שזה קרה לפני שהייתי ואני לא חושב שזה קרה מאז שעזבתי.
יובי: כן.
שף רושפלד: זאת אומרת, גם את השלושה הזוכים האחרונים, אני לא חושב שמישהו זוכר או יודע, ואני חושב שזה לא בעיה, כי זאת עדיין, צריך לזכור, תחרות של חובבנים, אבל התחרות הזאתי של החובבנים הפכה, בהשפעת התוכנית האמריקאית והאוסטרלית, למקפצה לאנשים שכן היה להם איזה חלום, והיה להם המון פוטנציאל, אבל הם הגיעו מאוחר מדי לדבר הזה, אז יש פה קושי כפול. אתה צריך לזהות גם מישהו שאין לו כבר את הזמן הזה ללכת ללמוד עכשיו ולהסתובב. יש לו המון כישרון, והשאלה באיזה כישרון מדובר - בלהצליח להיות מי שאתה, שזה מאוד קשה, למשל, את אבי, זה היה… היו מאבקים שמה של השופטים, כי מולו עמד מתחרה מאוד רציני, כמו אליאב ששון, הרבה יותר יצירתי, הרבה יותר הכול… אבל היה ברור, לי לפחות, ונלחמתי על זה, שיהיה לו את האפשרות לזכות כמקפצה לעתיד שלו, והוא ישב אצלי כמעט שנה אחרי זה, ומאוד התלבט איך הוא ממשיך הלאה, אם הוא ממשיך הלאה, והוא קיבל את הטיפים ואת הכל, ואני חושב שזה בסופו של דבר קשוח, לא קשוח, אז בסופו של דבר זה, אחד הבעיות של תוכניות אוכל, היא שבניגוד לתוכנית ריקוד או תוכנית שירה, שבה אתה יכול לשבת, אתה לא חייב להבין בשירה, אבל אתה יכול להגיד - אני ממש אוהב את הזמר הזה, אז נכון שיבוא שופט מקצועי ויגיד - אבל הקול שלו ככה והקול שלו ככה, ויזהה יותר טוב ממני וממך, אבל בסופו של דבר, באוכל ממש אי אפשר לעשות את זה. זאת אומרת, למימד הזה אין טעם בטלוויזיה, וכדי להעביר האם זה אסון או קרואסון, צריך לדעת לדבר גם, צריך לדעת לאבחן, וצריך לעשות את זה מאוד מהר, כי זה ימי צילום ש… חייבים להבין, הם ארוכים, קשים, ולפעמים התיאבון נגמר ואז מתחילה המקצועיות. ואני אף פעם לא הייתי השופט שבא לקחת את הצ'ק כדי לסיים את היום עבודה.
יובי: כן.
שף רושפלד: ואני חושב שנלחמתי מאוד על העקרונות שלדעתי חשובים שיהיו לזוכים, או למשתתפים בכלל, בכל שלב, ובלי לדעת לפספס את זה שגם אם מישהו נגיד נכשל במשימה מסוימת, זה לא מה שלא יהפוך אותו אחרי זה למאוד מצליח.
יובי: כן. טוב, זה יפה…
שף רושפלד: כי אתה צריך לדעת לאסוף את הכל.
יובי: נכון.
שף רושפלד: כן, זה תפקיד, זה מבקר.
יובי: כן, האמת שכן הצלחת לספר פה איזשהו מימד, שלפחות אני, כצופה, פחות ראיתי אותו, כי אנחנו, בסוף כשאנחנו צופים, אנחנו לא רואים באמת מה הקריטריונים שאתם שמים כשאתם נותנים את הניקוד הזה לקראת המנה שבסוף הולכת מהתוכנית. אז זה באמת מעניין לראות שזה מה שככה הגדרת.
שף רושפלד: עזבי אותי, קחי את תוכניות הבישול המקבילות בעולם, מובילים אותם אנשים הרבה יותר בוטים ממני כמו ג'ון בסטיאניץ' וגורדון רמזי, והצרפתים זה בכלל שמה, כל ערב יש שמה טרגדיה, כי שם מתייחסים לאוכל נורא נורא ברצינות, וגם רואים בסופו של דבר את זה כחלק מתעשייה. זאת אומרת, הפרס שם באמת במאסטר שף הוא להישאר שנה בלאס וגאס, ובפריז אתה מייד נכנס ל-"Taste of Paris", זאת אומרת, אתה מקבל אחרי זה באופן… זה חשיפה מאוד מאוד אגרסיבית. אז השופטים שמה הרבה יותר מחויבים למה הם אומרים בסופו של דבר, ולכן הם גם מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשוחים, משהו שפה בכלל, פה אי אפשר לעשות אותו או לדמיין אותו פה.
יובי: כן, יש הרבה רגישות תמיד סביב הדבר הזה.
שף רושפלד: כן.
יובי: כן. טוב, יפה. האמת שזה נחמד לשמוע את זה מהנקודת מבט הזאת.
שף רושפלד: זאת הנקודת מבט היחידה, דרך אגב.
יובי: כן.
שף רושפלד: זאת אומרת, לבן אדם שבא, קבוצה של מאה אנשים שבאה, שמתוכם, בוא נגיד ככה, 90% הייתה להם פנטזיה, אבל 10%, אולי, במקרה הטוב, זה הרבה 10%, צריך להבין, יש פוטנציאל. כשמדובר על חובבים, עוד פעם, זה לא "משחקי השף", וזה לא "המסעדה הבאה", וזה לא… זה לא.
יובי: כן.
שף רושפלד: זה באמת אנשים שהגיעו כי מסביבם אמרו להם "אתם יודעים לבשל".
יובי: נכון.
שף רושפלד: ו"מסביבם" לפעמים עובד רע מאוד בעיני הקהל, כי מגיעה מישהי שאתה מזדהה איתה כי היא אימא, והיא מבשלת את הבישול שאימא שלך בישלה והכול, אבל האוכל שלה, אם אתה שופט אותו לפי מה שאימא שלך בישלה, ולפי מה שהיא חושבת, הוא אוכל מאוד מצומצם, זאת אומרת, הוא אוכל שמתאים מאוד ובכיף. זה אגב לא פרמטר מכשיל בנושא של לדעת לבשל, כי לדעת לבשל למשפחה שלך ולאנשים מסביבך, זה בעיניי מדהים.
יובי: כן.
שף רושפלד: רק כשלהיות… זה אומר לבשל להמון המון המון…
[מדבר למישהו שעובר לידו] אהלן, תודה, תודה רבה. [יובי צוחקת]
בקיצור, זה פרמטר מכשיל.
יובי: לבשל להמון סוגי קהלים בעצם. זה מה ש… כן.
שף רושפלד: ל… כן, כן. ועדיין שתישאר לך המשמעת שלך, זאת אומרת שיבואו בגלל שזה האוכל שלך, כן? לא… לא באים ומצפים שתעשה להם כל אוכל. הם מצפים, ופה זה באמת שבריר מאוד מאוד עדין שאני מאוד מאוד מאוד מאוד שומר לעצמי את הזכות שאני יודע, בסופו של דבר, שהחומוס שאבי יכין לחברה שמוכרת מיליונים של קופסאות, יהיה הטעם שלו ושלהם, אבל הוא ידע לפגוע.
יובי: כן.
שף רושפלד: והנה, והנה הוא פוגע.
יובי: נכון, יפה. אוקיי, טוב, עכשיו זה החלק האמנותי. [מצחקקת] אני הולכת לספר לך סיפור קצר. נראה מה זה יעשה לך. רוב הסיכויים שזה לא יעשה לך כלום, אבל זה סיפור שעבורי הוא מאוד משמעותי. אני אמרתי לך שאני כבר שנים הולכת למסעדות שף, והגיע הרגע שהייתי צריכה לקחת איתי את דולב, שהיום הוא כבר בעלי. רציתי שהוא יתחיל להכיר קצת את העולם הזה, להכיר את התחביב היקר הזה שלי, כי בסוף, אתה יודע, זה המשיך איתי. אז הזמנתי מקום לאחת המסעדות בתל אביב, הגענו, התיישבנו באיזה מקום לא משהו, האווירה גם לא הייתה וואו, ודולב הוא מאוד בררן, הוא איך שהוא ראה את זה והרגיש את הווייב, והוא ממש רצה ללכת, לא הסכים להישאר אפילו לרגע אחד, ואז התחלתי לחשוב, לאן אני לוקחת אותו, מה אני עושה עם הסיטואציה הזאת, והייתי צריכה ממש איזה אס חזק שיעזור לי, ובמקרה היה מקום במסעדת "הרברט סמואל" לזוג. והגענו, גם נשארנו לאכול, וזאת בעצם הייתה המסעדה הראשונה שביקרתי בה עם דולב, כשהיינו ממש שני ילדים. ישבנו שם על הבר, היה שירות מהמם.
שף רושפלד: את עדיין ילדה. את עדיין ילדה.
יובי: נכון, נכון. אתה יכול… אין לי בעיה, אני מוכנה.
שף רושפלד: אני מוכן לקנות את זה עכשיו, כן.
יובי: [מצחקקת] אני גם, אני מוכנה לטייטל הזה. ובאמת, ממש נהננו, היה אוכל טעים ברמות. אני כמובן, אנחנו זוכרים את הסלט עגבניות, דולב גם זוכר עוד מנות, שלא יודעת בכלל איך זה קורה שהוא זוכר אוכל במסעדה. גם לקחו אותנו לסיור במטבח, יכולנו לראות את כל מה שקרה שם.
שף רושפלד: אני אענה לך, אני אענה לך רק שנייה על איך זה יכול להיות שהוא זוכר, בסדר? זה משהו ש…
יובי: אוקיי.
שף רושפלד: צריך להוביל אותך לכל השיחה שקדמה לזה. תראי, בסופו של דבר, כשאתה מבשל את האוכל שאתה מאוד מחובר אליו, ואתה מאמין בו, הוא חייב לעבור. השאלה לכמה אנשים הוא עובר, השאלה מה התפוצה של זה. יש מסעדות מאוד קטנות ואינטימיות שיש להם קהל קטן ומוקפד, והוא פחות, פחות מנסים לדבר. יש מסעדות גדולות מאוד ואגרסיביות שמדברות ברוחב, וזה לא אומר שהן יותר טובות או פחות טובות.
יובי: כן.
שף רושפלד: אבל שאת אומרת "מסעדת שף", אז אני חייב להגיד איזה משהו אחד נורא נורא ברור פה. אם אין למסעדה אפיון, אז היא גם לא נזכרת, ואז אנשים גם לא חוזרים אליה. אחד הדברים שאוכל מאוד מוביל אותנו זה לכנות, כאילו, ואם הצלחת להעביר את הכנות הזאתי, אז הצד השני משתכנע בקלות, ואם לא הצלחת, זה לא יעזור כלום. עכשיו, אנחנו בתוך תהליך, כולנו, כל הישראלים. את, לשמחתי קיימת, ומייצגת דור מאוד מאוד תוסס שהיה יכול בקלות לא לרצות לבחור באוכל, אלא לבחור בתרבויות אחרות. את יודעת, בישראל זה מאוד מאוד מאוד בולט כמה אנשים בגילך, ושזה יהיה ברור, זה מאוד לא מובן מאליו, כי הדור שאני הגעתי ובישלתי לו בשנת 92', היו אנשים, החתך היה אנשי עסקים, שכבר ראו עולם, אכלו בכל המקומות, פתאום מאוד הפתיע אותם שבאמצע תל אביב הם יכולים לאכול ארוחה, ולא לחזור על הסיפור הזה - תשמע, שהיינו באיזה כפר קטן, וככה אכלנו, וזה וזה, באיזה ערגה בלתי זה. הם פתאום הבינו שמתחיל פה איזה משחק חדש, והם זיהו אותו וחיבקו אותו. וזה מאוד חשוב. אז הוא זוכר כי זה שונה, יש בזה שני פרמטרים. אחד, זה שונה מכל מה שהוא אכל לפני, ומה שהוא אוכל תוך כדי, וזה לא תעתיקי. ולכן גם, זה מתקשר גם לדבר השני, שאמרתי לטבחים שלי, יש לי… הטבח הכי גדול שגדל מתחת לידיים שלי זה תומר טל מ"ג'ורג' וג'ון", שהוא באמת, לדעתי, מוטציית-על של שפים, ברמה עולמית מאוד גבוהה, הוא בקלות יכול להיכנס היום לכל רשימת חמישים הכי טובים שיש, והיום זה מאוד קשה בעולם.
יובי: כן.
שף רושפלד: למה? כי יש לו שפה מאוד פנימית וברורה, שהיא יודעת לצאת החוצה. לפעמים שפה נשארת רק בתוכך. האוכל ומוזיקה, שזה העולם הקודם שלי, נורא קשור ליכולת הבעל. זאת אומרת, כמה פעמים עברת ועשית את אותה מנה, ועדיין אתה כל פעם, כי זה אוכל, זה לא אותו דבר, זה לא להדפיס את זה.
יובי: כן.
שף רושפלד: זה לבצע את זה, ואין אף קלמרי ששוחה בים, אפילו אחד ליד השני, שהוא אותו דבר כמו הקודם.
[מדבר למישהו שעובר לידו] תודה רבה, תודה, בכיף.
[חוזר לדבר עם יובי] אני באמצע פתיחה, אני ממש אצטרך לקצר את השיחה, כן.
יובי: אה, אין בעיה.
שף רושפלד: אז אני חושב שזה מה שזוכרים, וזה טוב. זיכרון קולינרי הוא דבר מאוד מאוד טוב, ותכף נגיע ליין, אם זה מעניין אותך.
יובי: יין תמיד מעניין אותי. [צוחקת]
שף רושפלד: אוקיי, זה העולם שהכי מעניין אותי בעשור האחרון.
יובי: זה נהיה טרנד, זה נהיה קטע. כל הברי יין שנפתחים עכשיו, "תרצה", "CRU WINE BAR" שנפתח, לא יודעת אם שמעת, בנהריה, יש כאילו מלא מקומות טובים שנפתחים ברי יין. אם יש לך איזה משהו מעניין להגיד על זה, אז בטח, אנחנו רק רוצים לשמוע.
שף רושפלד: א', ברור, ב', זה… אני לא חושב שטרנד זאת המילה הנכונה דווקא במקרה הזה, ואני אסביר. יין זה משהו שקיים על האדמה יותר מאוכל, מבחינת תרבות. זאת אומרת, 8,000 שנה, אנחנו יודעים כבר שייצרו יין. באוכל לא ייצרו, בישלו, אבל יין זה משהו שהיה צריך לעבור, את יודעת, מכפר לכפר, מ…
[מדבר עם לקוחה] חכי שאני אצטרף לעזור.
לקוחה: אפשר להציק לשבריר שנייה?
שף רושפלד: כן, בטח, בטח.
לקוחה: אין זו הפעם הראשונה שאני קונה פה. אני נהנית מאוד בחוויית הקנייה, באמת.
שף רושפלד: תודה רבה.
לקוחה: זה ממש עולם אחר, ואני שמחה.
שף רושפלד: תודה רבה, אבל רק שנייה, אני פשוט פה בשידור ברדיו, אז אנחנו מיד… לא, לא, הכול בסדר, נדבר אחרי זה. בכיף, אני פה כל היום.
לקוחה: אז רק מחמאות.
שף רושפלד: בכיף, תודה.
יובי: אתה בסניף של קולינאריק?
שף רושפלד: כן, פתחנו במודיעין השבוע, סניף מטורף.
יובי: יפה.
שף רושפלד: בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שמה שקרה בעשורים האחרונים בישראל, בעולם זה תמיד היה, אני חייב להגיד, כל ילד איטלקי, טובלים לו את האצבע, וזה מה שאני מקפיד גם לעשות עם הילדים שלי, ביין, ואז לאט לאט אתה מגלה שה… וזה משפט שחברה שלי, ענת מה"ג'יאקונדה", שהיא גאונה ביין בקנה מידה עולמי, אמרה - יין זה תבלין לארוחה. זה תבלין כמו כל תבלין אחר, כמו שיש מלח ופלפל והכל, אבל זה תבלין שמגיע מבחוץ לחיים שלך, ומעט מאוד אנשים יודעים את זה. זאת אומרת, אם לא הייתי אומר לך את זה, יכול להיות שגם לא היית חושבת על זה, כי עובדה שאני לא חשבתי על זה אף פעם. אבל הסינרגיה של יין ואוכל הם מושלמים מכיוון ש-יין זה דבר שיודע לנקות כל הזמן, קודם כול, את החך, שתיים לתת לאותו טעם שהיה לפני שלוש שניות בפה שלך, גוון אחר, וגם זה ליין. זאת אומרת, חשוב להבין.
יובי: כן.
שף רושפלד: אז באופן טבעי אנשים לקחו את זה על עצמם במסעדנות, ונורא נפתחו. הקורונה, מי לא שתה בבית? אז זה מאוד פיתח את זה.
יובי: נכון.
שף רושפלד: ואז אנשים, כי בישראל אנשים נורא אוהבים לצאת החוצה, רצו לשתות פשוט יין בחוץ, לא לצאת למסעדה. די, כמה אפשר לצאת למסעדות? פשוט לשבת, לשתות בקבוק יין טוב, או לטעום כוסות, או להתרענן, לשבת ליד אנשים, שזה תמיד באזור של יין יש תמיד אווירה מאוד טובה. זה לא "הארד ליקר", זה תמיד עושה שמח, זה תמיד מאוד נעים, ותמיד תמיד תמיד בחנויות טובות, או בברי יין טובים, שומעים מהצדדים עוד מילה שלא שמעת עליה, ועוד רואים ונחשפים, ולשמחתי זה הולך להיות פה הרבה הרבה הרבה שנים קדימה.
יובי: אני בעד, אני תמיד בעד.
שף רושפלד: גם אני.
יובי: אני רציתי לחזור איתך רגע, בכלל סיפרתי לך איזה סיפור, אוקיי? [מצחקקת] משם התגלגלנו. והסיפור הזה שסיפרתי זה היה קודם כל להגיד לך תודה בכלל על החוויה שאני ודולב חווינו אצלך במסעדה. אבל הסיבה השנייה שסיפרתי לך את זה, זה כי באמת כולנו צפינו עד לא מזמן בתוכנית "המסעדה הבאה של ישראל". אתה היית המבקר מסעדות. כמובן, אני מניחה שזו בחירה שנעשתה מאחוריה מחשבה רבה, ורציתי להבין ממך קצת על המאחורי הקלעים. שהציעו לך את התפקיד, היו לך איזשהם לבטים אם להשתתף, או שישר הסכמת?
שף רושפלד: לא, אני חייב להגיד משהו אחד מאוד פשוט. אחד, אני… בכוונה לא עושה טלוויזיה כבר הרבה זמן, כי א', זה לוקח לי הרבה מדי זמן ממה שאני באמת אוהב לעשות בחיים, וזה לבשל, וזה לטעום יין, וזה להיות עם אנשים, ולא להיות בתוך האולפנים האלה חודשים ארוכים בלי לראות אור יום.
יובי: כן.
שף רושפלד: מה גם שהתחלתי להרגיש שהרף של התחרויות האלה כבר נעשה מודע מדי לעצמו. מה זאת אומרת? שכבר כולם יודעים איזה משימות בגדול, איזה… כולם כבר מתכוננים, זה לא נאיבי, בדיוק כמו ש"האח הגדול" כבר, זה לא העונה הראשונה, שאף אחד לא הבין שזה ניסיון. אז עניין אותי להיות חלק מהניסיון הזה.
יובי: כן.
שף רושפלד: הציעו לי לפני כמה חודשים, אני לא יכול להיות סגור על זה ב-100% כי הם היו נורא דיסקרטיים, להשתתף בתוכנית הזאתי, שאני מניח שזה היה כשופט שמה, וסירבתי.
יובי: אוקיי.
שף רושפלד: ואז באו אליי חברים שלי, זה כל החבורה שעשתה את "מאסטר שף", וישבו אצלי בבית וסיפרו לי על התפקיד הזה, ואז אמרתי, מתוך מקום של הבנה שנותנים לי קודם כל את השקט שלי, אני בא, חווה את החוויה הנקייה, אני לא יודע מה קרה לפני, מה קרה אחרי, אני חווה את זה כמוך, כמו שבאת ל"הרברט", ואכלת, וזה מה יש.
יובי: כן.
שף רושפלד: זאת אומרת, בן אדם שם את הלב שלו על השולחן, אז לי לא היו מאחורי הקלעים. באתי, התאפרתי, ונכנסתי לארוחת ערב, ויצאתי ממנה תוך דקה. רשמתי את הציון, וזהו, זה בגדול. אני חושב שאחד הדברים שהסדרה הזאת תצטרך לעבור הרבה מאוד עיבודים, וזה כנראה יעשו את זה, אם בכלל תעלה עוד פעם.
לקוחה: אחלה מקום.
שף רושפלד: תודה רבה.
לקוחה: לא ייאמן.
שף רושפלד: תודה, תודה, תודה.
זה שאני חושב שבסופו של דבר, לי כבר נמאס מדמעות ומההתרגשויות, וכל הדברים האלה.
יובי: נכון.
שף רושפלד: ואני חושב שכשרוצים תוכנית שעוסקת בבן אדם הזה, שזה כל החלומות שלו, אם השנים לא הצליחו, כי זה טבחים מקצועיים, או כן הצליחו, אבל נגיד בדוגמה שלי, שהיא הבת של יריב, שהיא גאונת מטבח אמיתית, ואז… הרגע הזה, מבחינתי, עניין אותי. כאילו, לבוא, להסתכל, רגע מהצד, ולהגיד, אוקיי, מגיעה לו מסעדה. שזה עונש איום ונורא מגיע לך מסעדה בעיניי. אבל בסדר, יש אנשים שרואים בזה עדיין פרס. [יובי צוחקת] זהו, זה מה שעשיתי שמה. אה…
יובי: זה לא היה קצת קשה, לשבת בתפקיד הזה, במקום שהוא היה כל כך שלך במשך שנים?
שף רושפלד: לא, ממש לא. אני גם חושב שלא ראו עליי טל זיעה אחד.
יובי: זה נכון.
שף רושפלד: ואני חושב שבמקרים הקיצוניים, כמו הבחור שניסה לעשות דיינר אמריקאי שפספס לחלוטין, מה שעשה טוב בסדרה הזאתי זה שיש שופטים, ארבעה, שכל אחד מהם אומר את דעתו, אבל אז מגיע באמת, כמו במסעדה, כמו בחיים הרגילים, מגיע מישהו שלא יודע, כן יודע את כל העניינים האלה ואת השיקולי דעת, ופשוט אוכל, הוא שופט את זה לפי מה שהוא קיבל בצלחת.
יובי: כן.
שף רושפלד: אז היו שם רגעים מאוד מוצלחים מבחינת אוכל, שניים לפחות באמת, שלושה, מבריקים, וכל השאר, את יודעת, שנותנים 7.5, או 8, או 6.5, זה אומר שזה בסדר, אבל זה לא משהו. שאלת… אם נחזור לשאלה הראשונה שלך, שהיא חכמה, "זה לאן אתה חוזר?" זה לא מקומות שאתה חוזר אליהם, אתה לא מזהה שם שום דבר…
יובי: נכון.
שף רושפלד: שיש בו איזו התקדמות, וזהו, זה בגדול.
יובי: אתה חושב שהבחירה במסעדה של פומפי הייתה טובה? כי נראה שיש דעות חלוקות על הבחירה הזאת, שזה לא משהו חדש או מיוחד, משהו שאנחנו כבר מכירים.
שף רושפלד: אני קודם כל חושב, אני קודם כל, אני קודם כל סירבתי להשתתף בגמר, כי חשבתי שאת התפקיד שלי מיציתי בבחירת האנשים שראויים להגיע לשם, על פי השיקול שלי אני רק 10% מהקולות.
יובי: כן.
שף רושפלד: אני לא הייתי בוחר את המסעדה הזאת אם את שואלת אותי, הייתי בוחר במסעדה של רינת, הייתי בוחר במסעדה שלי, הייתי בוחר בעיקר במסעדה של צח ניני ש…
יובי: וואו, ממש.
שף רושפלד: בישל אוכל שאני חייב להגיד, שבישול כזה, בגיל כזה, והוא מאוד צעיר, ברמה שהוא הפגין, אני לא זוכר שאכלתי. ואני מאוד אוהב את שני המטבחים, והיכולת שלו דווקא לשלב את שניהם, שזה מטבחים קיצוניים, לא קשורים בכלל אחד לשני, אבל ליצור מזה שפה אחת, הם בעיניי תשקיף מושלם של מה שצריך להיות פה בעתיד.
יובי: טוב, זה היה נראה מאוד מפתה, [מצחקקת] האוכל שהוא עשה.
שף רושפלד: כן.
יובי: טוב, הייתי עכשיו מציעה לך לחזור… טוב, בעצם אמרת שכאילו עמדת שופט זה כבר פחות מעניין אותך, השאלה נגיד, אם עכשיו טבחים חושבים אם להצטרף לאחת מהתוכניות ריאליטי, כי היום יש הרבה כבר שקיימות ויש מבחר, אתה חושב שזה העולם החדש, שזה משהו שבכל זאת יכול להתאים לטבחים?
שף רושפלד: א', כן, זה העולם החדש, נקודה סוף, אין פה בכלל שום זה… תראי, היה שמה בתוכנית בחור בשם אוהד, שעבד אצלי הרבה שנים, והוא בחור מוכשר, שכל מה שידעתי להגיד לו בסוף בשיחה ביני לבינו, זה שהוא לא צריך להשתתף יותר בתוכנית, כי… אני חושב שהמקום שהוא מצא לעצמו בחיים קשור חד-משמעית ליכולת הביטוי שלו היום באוכל. זאת אומרת, הוא באמת עבר דרומה למקום שהוא מאוד מחובר לסביבת המגדלים שלו, לטרנד שנקרא "זירו קילומטר", שכל מה שאתה קונה הוא מהאזור שלך, אז כמובן שלא דגים, כי אין שם, אבל דגים אפשר להביא במכונית ב-100 קמ"ש מאוד מהר לשם, אבל כל הסביבה של האירוח שלו, היא היום נדירה. זאת אומרת, אתה באמת מגיע למישהו שהוא כל… בטלוויזיה פשוט נתפסים לו כל השרירים בפרצוף והוא בוכה וצועק, ומצאת לעצמך את פיסת האלוהים שלך. אגב, הוא הכיר את אשתו אצלי.
יובי: נכון.
שף רושפלד: והם התחתנו, ואני חושב שהטיפ הכי טוב שיכולתי לתת לו זה היה פשוט תגיד לכולם תודה, כי יש גם איזה… זה לא בית סוהר, כאילו, זה את יודעת, יש בזה דרך חזרה, בואי, ריאליטי ריאליטי, אתה לא צריך לציית רק לחוקים, אתה צריך בסופו של דבר להיות עם הכנות שלך.
יובי: אז השיחה שהוא עשה עם…
שף רושפלד: זהו, אז זה מה שיש לי להגיד.
יובי: אז השיחה שהייתה לו עם אסף גרניט זה היה בעקבות שיחה שהייתה לו איתך?
שף רושפלד: א', ברור. ב', אני חושב שזה לא סוד שהרבה מאוד אנשים כאלה יבואו להתייעץ, גם אם הם גדלו אצל אסף אז הם יתייעצו איתו, אם הם גדלו אצלי אז הם יתייעצו איתי, ואני חושב שזה טיפ נכון לחיים, כי החיים נמשכים והם לא 45 דקות האלה שרואים אותך בטלוויזיה. עכשיו, לגבי מה ששאלת קודם, תראי, בסופו של דבר בן אדם פותח את המסעדה שלו, היכולת שלו היום… אין מאה ימי חסד, היכולת שלו היום להפגיז מהרגע הראשון את מי הוא ומה הוא, תגלה עם השופטים, זה בדיוק מה שאמרתי לך קודם, על מאסטר שף.
יובי: כן.
שף רושפלד: אני מאוד דאגתי שבסופו של דבר שהזוכה ייצא לעולם, אם הוא ירצה לצאת כמובן, אז שתהיה לו תרומה לחברה מסביב.
יובי: נכון.
שף רושפלד: זאת אומרת שזה באמת משהו חדש ואחר. זהו, זה בגדול, זה בגדול.
יובי: בוא נעשה רגע סיום כזה, שנדבר קצת על קולינאריק. במיוחד עכשיו שאתה בפתיחה של הסניף במודיעין. אני שומעת גם שאתה קצת, זה מרגש אותך, למרות שאתה עברת הרבה דברים כבר בקריירה.
שף רושפלד: לא, כי… זה מרגש אותי, כי זה אחד הדברים שהחלטתי לפנות אליו, לתת את החוויה הזאתי של אוכל במובן הרבה הרבה הרבה יותר רחב, והביתה. הרעיון הוא שאתה יכול לקחת אליך הביתה, אתה מבלה, ואתה בא לבלות, כי אתה באמת מקבל ספייס מטורף שמאחוריו יש יבוא שלנו, של חמאות מאסטוניה וכל מיני דברים שלא היו מגיעים לפה אלמלא… אבל הקהל כבר ממש בשל לזה.
יובי: כן.
שף רושפלד: והקהל יודע מה זה בְּרי ומה זה ברי מפה ומה זה הברי משם, ואנחנו שמחים ללכת ולחפש לו את זה על כדור הארץ, כמו יינות גאורגים מטורפים, וכמו…
יובי: וואו.
שף רושפלד: כן, זה מאוד מאוד מאוד חשוב, ופה אפשר להשפיע על תרבויות, כי, אני סתם ייתן לך דוגמה, הבאנו משפחה ש…
לקוח: תודה.
שף רושפלד: תודה לך.
הבאנו משפחה שמייצרת בארמניה פירות משומרים.
יובי: אוקיי.
שף רושפלד: עכשיו, כשאנחנו אומרים פירות משומרים, זה נשמע לנו, את יודעת, יכין, הקופסה הזאת, של האננס, בלי לפגוע בזכויות וזה, או הקומפוט של הצבא, אבל שימור פירות, כמו תאנים וכמו דובדבנים צהובים, ושלפחי מים ואוכמניות, מהרמות הכי מטורפות, הוא מסורת של אלפי שנים שמה.
יובי: כן.
שף רושפלד: ואתה לא הולך למקום שהוא מייצר mass production, אתה הולך למקום שיודע לייצר לך 5,000 ריבות, זה הכול, לשנה, כי זה מה שיש לו בעצים מסביב לבית. אבל הוא יודע לעשות את זה. ואת זה להביא גם במחיר שלא עולה, כמו, כי סתם, את ואני מכירים דובדבני אמרנה, נכון?
יובי: כן.
שף רושפלד: כל פעם שאתה קונה קופסה פה, אתה צריך לחשוב למה אתה משלם 80 שקל. אז זה עולה 19 שקל, בסדר?
יובי: אה.
שף רושפלד: למה? כי יש לנו כוח לקחת מהאיכר הזה את כל התוצרת שלו, לשלם לו מעולה, להבטיח לו את ההכנסה שלו, ולקחת את הכל אלינו ולתת את זה עדיין במחיר שהוא ריטייל.
יובי: כן.
שף רושפלד: ו… זאת אומרת, אין פה משהו, רק לרצות לפתוח משהו יוקרתי והכל, וזה דבר שבמשך השנים מאוד חשוב לי לבסס את הדבר הזה, כי אני יודע בביטחון מוחלט, ותקשיבי למה שאני אגיד עכשיו, ואת תסכימי או לא, שבן אדם שגידל את הילדים שלו על חמאה טובה, שמן זית טוב, וגבינות טובות והכול, הילד הזה אחרי זה במסעדה ידע מה הוא הזמין, אי אפשר יהיה לכתוב לו טוסט עם גבינה.
יובי: כן.
שף רושפלד: אי אפשר יהיה לכתוב לו מוצרלה, הוא ידע מאיפה מוצרלה צריכה להגיע. הוא ידע מה הטעם של החלב, הוא ידע מה הטעם של הירקות, שזה פריבילגיה ששמורה להרבה מאוד מקומות בעולם, ודווקא אנחנו, כמו שאני אומר, היה חשוב להיות פה מראשוני המשפיעים על התחום הזה.
יובי: יפה.
שף רושפלד: אז א', אני מאוד נהנה מזה. ב', אני חייב לזוז.
יובי: אין בעיה. אנחנו ממש כבר סיימנו, אז זה בסדר. נתת לנו המון המון ידע ורגש.
שף רושפלד: ואם תרצי לעשות, ואני אומר, ואם תרצי לעשות פעם אחת משהו שיעזור לאנשים גם לבשל תוכנית בנושא X, אני מאוד אשמח לעשות את זה. היה לי מאוד נחמד. ובאמת, אני חייב לעשות, כולם כבר צועקים לי משם.
יובי: לך תיתן להם יחס. תודה רבה. ממש, תודה לך על הזמן.
שף רושפלד: ביי, ביי, תודה לך. ונעקוב אחרייך.
יובי: ביי, ובהצלחה. יאללה.
שף רושפלד: תודה.
יובי: ביי.
שף רושפלד: ביי ביי, ביי ביי.
[מוזיקת רקע]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires