top of page

Yuvi Yam | קולינריה בישראל - פרק 2 - השף איתי מסלובטי | מסושי סמבה ועד סקראבל

השף איתי מסלובטי הוא מתמודד לשעבר בתכנית הריאליטי משחקי השף, ואחד השפים המבטיחים של הקולינריה הישראלית. בפרק הוא מספר על הכניסה למטבח בגיל צעיר, על התפתחות קולינרית מהירה ומקצועית, על המעבר לעמדת המסעדן במקום הכי לא צפוי, על כל השינויים שנוצרו בחייו כתוצאה מתקופת הקורונה, על השתתפות בתכנית ריאליטי שהזכירה לו את האהבה למקצוע ועל כל התכניות לעתיד שיעשו לנו המון יאמ וטעים. 


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/04/2022.

יובי: ברוכים הבאים לפרק נוסף של "Yuvi Yam", פודקאסט הקולינריה של ישראל. היום אני אארח את השף איתי מסלובטי, מתמודד לשעבר בתוכנית הריאליטי "משחקי השף", ואחד השפים המבטיחים בקולינריה הישראלית. הוא יספר לנו קצת על הרקע המקצועי שלו, קצת הרבה, ועל כל התוכניות לעתיד שיעשו לנו המון טעים ויאמ.

[מוזיקת פתיחה]

יובי: אז מה קורה? איך אתה?

שף מסלובטי: מה המצב? אני מצוין, מה שלומך?

יובי: אני בסדר. אז בעיקרון, כמובן שככה, הבאתי אותך, כי אנחנו רוצים לשמוע קצת עליך. אנחנו רוצים להבין מי אתה, מה הרקע שלך. הכרנו אותך בתוכנית "משחקי השף", אבל כשקצת חקרתי עליך, הבנתי שיש הרבה דברים שאני לא ידעתי. אז אני בטוחה שגם הרבה אחרים לא יודעים. ואני אומרת, בוא נצלול כאילו הארדקור, נלך הכי אחורה, כזה, לילד שאתה.

שף מסלובטי: לילד שאני, וואו?

יובי: כן.

שף מסלובטי: מה את רוצה לדעת על הילד שהייתי?

יובי: מה… איזה ילד היית?

שף מסלובטי: הייתי ילד נוראי. [יובי צוחקת] זאת האמת, הייתי ילד נוראי. החלום הכי… החלום, הסיוט הכי גדול שלי, זה שיצא לי ילד כמוני.

יובי: או-הו.

שף מסלובטי: כן, הייתי ילד בעייתי, נורא תזזיתי, לא ממש מסתדר במסגרות. הייתי בלגניסט כזה, מהילדים האלה שקוראים להורים שלהם למנהלת כל יומיים, [יובי צוחקת] והמטפלת צריכה להיכנס איתי לכיתות אפילו בשלב מסוים.

יובי: או-אה.

שף מסלובטי: כן, הייתי בעייתי, ועברתי מבית ספר לבית ספר עד שהגעתי לתדמור בעצם, בית ספר לבישול, בהרצליה. זו הייתה התחנה האחרונה שלי.

יובי: ששמה הרגשת שזאת מסגרת שאתה מחזיק בה.

שף מסלובטי: לא, [יובי צוחקת] שם זו הייתה פשוט מסגרת שהיו מוכרחים על פי חוק להחזיק אותי, אז גם שם, גם שם החזקתי… שנה.

יובי: שנה.

שף מסלובטי: שנה.

יובי: ובכל זאת כאילו לא סיימת שם את הלימודים.

שף מסלובטי: לא סיימתי שם. תוך כדי תדמור, ממש איך שהתחלתי, התחלתי לעבוד ב"סושי סמבה" בתור טבח, והבנתי שזו המסגרת שיכולה להחזיק אותי, ולתפוס אותי, ולהצמיח אותי. ושם באמת מצאתי את עצמי, שם זה הבית שלי לשלוש שנים שלאחר מכן.

יובי: כאילו הגעת לתכלס, מה שאתה חושב שאתה… שאתה אוהב.

שף מסלובטי: כן, ה-15 שנה שלפני "סושי סמבה" היו הכנה ל… [יובי צוחקת] היו הכנה ל"סושי סמבה".

יובי: מגניב. בעיקרון, כאילו אני רוצה רגע כן לחפור קצת, על לפני "סושי סמבה". כי "סושי סמבה" זה אזור מאוד גדול בקריירה שלך, והייתי רוצה רגע להבין מה נגיד אכלת בתור ילד, מה היה התשוקה שלך בכל מה שקשור לאוכל?

שף מסלובטי: אז זהו, זה שאלה מעניינת האמת, כי אני ממש חושב ששם התחילה לי ה… כאילו האהבה שלי, ולאוכל, והרצון שלי להכין אוכל ולאכול אוכל טוב הגיעה מצד אחד ממחסור, ומצד שני מהיחשפות. זה אומר ששני ההורים שלי אנשים עובדים, קרייריסטים,

יובי: כן.

שף מסלובטי: הם לא היו ממש בבית להעמיד סירים, [יובי צוחקת] את יודעת, משפחה אשכנזית קלאסית, אמא רופאה ואבא אדריכל. הם לא היו בבית להכין אוכל. מצד שני, היינו הולכים למסעדות, אז כן הייתי נחשף בגיל מאוד צעיר. כשהייתי בן 10 כבר הייתי אוכל סושי ב"יאקוזה", בזמנו,

יובי: או-הו.

שף מסלובטי: והיינו הולכים למסעדות טובות בארץ ובחו"ל. ידעתי מה זה אוכל טוב, מצד אחד, מצד שני בבית היה לי אורז לבן [יובי צוחקת] ו-nannies, כאילו, שהיו מבשלות, אחת טורקיה, אחת רוסיה, אוכל שהוא לא באמת טוב.

אחד הדב… ששואלים אותי הרבה פעמים מאיפה זה הגיע, אז יש לי איזה זיכרון שאימא שלי הכינה… איזה ערב אחד היא הייתה בבית, היא הכינה שרימפס, קלמרי ומולים כזה ביין לבן, שום, חמאה.

יובי: השם ישמור.

שף מסלובטי: כן, השם ישמור. ושם הבנתי כאילו, אם אני יכול לאכול את זה ולהיחשף לטעמים האלה, למה שאני אוכל כל דבר אחר, למה שאני אתפשר? אני חושב ששם זה התחיל.

יובי: יפה, האמת שזה מעניין לראות ככה נקודה ספציפית שאתה זוכר. ש…

שף מסלובטי: מנה ספציפית.

יובי: מנה ספציפית.

שף מסלובטי: מנה ספציפית. כן. יובי: זה יפה. אני פעם הייתי אוכלת, לא נחזור על ה… סתם, אבל הייתי אוכלת גם פעם…

שף מסלובטי: טריפה.

יובי: כן את הטריפה הזאת.

שף מסלובטי: כן.

יובי: אבל יפה, זה מגניב. ילד, כאילו, צעיר.

שף מסלובטי: מאוד. גם יותר, בגיל 11-10 הלכנו לאכול סושי, ואז כל פעם שהיו שואלים אותי: "מה אתה רוצה לאכול ארוחת ערב", אני אומר סושי. [יובי צוחקת] לא הבנתי שסושי זה פעם ב… הולכים למסעדה בתל אביב. הייתי גר בצפון…

יובי: כן.

שף מסלובטי: רוצה סושי.

יובי: איפה היית גר?

שף מסלובטי: הייתי… נולדתי בגבעת אלה, שזה ישוב קהילתי בעמק יזרעאל…

יובי: מגניב.

שף מסלובטי: ושם גדלתי וחונכתי.

יובי: יפה, רואים שיצא פה לתפארת.

שף מסלובטי: מושבניק, [יובי צוחקת] כן, מושבניק לתפארת. לא, בגיל 12 עברנו למרכז. ו-I gone bad [כך במקור] מה שנקרא, הפכתי להיות פושטק.

יובי: יפה. טוב, חשוב לדעת איפה זה קרה.

שף מסלובטי: כן.

יובי: אז אתה מתחיל באיזשהו שלב גם לבשל בבית, או שכזה…

שף מסלובטי: ברור, ברור. בגיל אה… איך שהגענו למרכז בעצם, כשהגענו למרכז ופתאום, את יודעת…

יובי: נפתחת.

שף מסלובטי: קניונים ו"טיב טעם" [יובי צוחקת] לא עלינו, ושווקים והזמנות אונליין. פתאום כאילו הבנתי - אוקיי, כל מה שנחשפתי אליו, בטיולים שלנו לתל אביב כאילו בתור ילד כאילו, זה פה מתחת לבית עכשיו. אז לקחתי את הכרטיס אשראי של אמא שלי, שיהיה לי בארנק, שגם לי יהיה קופי שלו, והתחלתי ללכת לסופר לבד, ל"טיב טעם" לבד. הייתי נוסע ממש כאילו במוניות להרצליה ל"טיב טעם", ומזמין דגים ופירות ים מיוחדים שיביאו לי מצרפת. ממש ילד בן… אז כבר הייתי בן 15-14. אני זוכר שהלכתי ל"טיב טעם" וביקשתי מהם להזמין לי לובסטרים וקיפודי ים מצרפת. לקח להם שלושה ימים, והם אשכרה הביאו את זה, ואת רואה ילד בן…

יובי: כשאתה בא אליהם ככה, ילד, ואומר להם: "תזמינו לי בבקשה מצרפת לובסטרים", איך הם מסתכלים עליך? כאילו מה?

שף מסלובטי: אז זהו, לא אמרתי להם תזמינו לי לובסטר מצרפת. אמרתי: אני רוצה לובסטר חי ואני רוצה קיפודי ים, אז הם אמרו לי: זה לא משהו שאנחנו מחזיקים ביום יום, אבל אם אתה רוצה אין בעיה לעשות לך הזמנה.

יובי: מגניב.

שף מסלובטי: תזמין. הזמנתי, ואת רואה ילד בן 13, 14, 15 מסתובב עם קופסת קלקר לבנה עם לובסטרים מטיילים…

יובי: וי וי.

שף מסלובטי: כאילו חיים. מגיע הביתה. אז לא ידעתי כל כך מה לעשות עם זה, כאילו לא היה יוטיוב אז, את יודעת, היום אפשר ללמוד הכול ביוטיוב. לא ידעתי. גם ראיתי המון תוכנית בישול וזה, אז כן נחשפתי, בעיקר גורדון רמזי.

יובי: זהו, רציתי לשאול אותך, איך כאילו, מה אתה… איך יודע לבשל בכלל משהו? מאיפה זה מגיע?

שף מסלובטי: זהו, אז אני חושב שהצורה שהמוח שלי עובד בה היא די אוטו-דידקטית. אני לומד לבד דברים שמעניינים אותי. אני יודע להיכנס ממש לעומק שלהם וללמוד אותם, ואם זה מעניין אותי אז המוח שלי צורב את המידע לעד. ומצד שני, אם משהו לא מעניין אותי כאילו, לא יעזור כלום; המוח שלי לא יצרוב את המידע הזה. אז זה כאילו, לחיוב… זה לחיוב ולשלילה התכונה הזאת.

יובי: כן.

שף מסלובטי: וזהו, אז הייתי רואה המון תוכנית בישול. וברגע שיש לך את המצרכים שגורד, נגיד, אני רואה את גורדון רמזי עכשיו מפרק לובסטר ב"מאסטר שף" ויש לי לובסטר בבית, אז אני, אוקיי כאילו, ננסה. ויצא על הפנים. [יובי צוחקת] בסופו של דבר זרקתי איזה 1,000 שקל לפח, 1,000 שקל של פעם. את יודעת… המון.

יובי: כן. ווא ווא, זה יותר, זה אלפיים.

שף מסלובטי: של המחירים… כן, וזרקתי, אבל היו לי הורים שא', שניהם מאוד אוהבים אוכל, שניהם מאוד אוהבים מסעדות, מחוברים לזה, מבינים את זה, אז היה מאוד… מאוד תמכו בזה, מאוד רצו. גם אימא שלי, את יודעת, בשלב מסוים שכבר התחלתי להיות ממש טבח טוב, בעיקר אחרי שהתחלתי לעבוד ב"סושי סמבה", ונהייתי ממש טוב, אז אני הייתי אמון על הארוחות בבית. כאילו, היה ממש ציפייה שאני זה שאכין את האוכל.

יובי: או-הו!

שף מסלובטי: ארון תבלינים והמקרר והמזווה - הכול היה מסודר. היה לי, אני לא יודע, את יודעת, זה נשמע קצת פרחי להגיד טיפי OCD, אבל הייתי, הייתי משוגע ב… כל הלייבלים חייבים להיות כלפי חוץ, ואם אמא שלי עכשיו מוציאה חלב מהמקרר ומחזירה אותו עם הפייה הפוך אז זה ריב עכשיו. הייתי ילד קטן, הייתי ילד פושטק ועצבני, והייתי ממש רב איתה על זה.

יובי: כן, בסדר. [צוחקת]

שף מסלובטי: הייתי חוסם לה את המטבח. אל תיכנסי למטבח. זה הבית שלה, הכל שלה, אבל אל תיכנסי לי למטבח.

יובי: טריטוריה, זהו.

שף מסלובטי: כן, אבל התעדנתי עם השנים. כן, אני זה שהייתי מבשל בבית, בעיקר עם אחותי הקטנה. אחותי הקטנה גם יש לה זיקה מאוד חזקה לאוכל. היא צעירה ממני בשנה וחצי, אז כאילו בגילאים אנחנו ממש היינו חברים טובים, ופשוט התחלנו לבשל ביחד. אני הייתי מבשל לה. גם ב"משחקי השף" היא הגיעה למשימת חצי הגמר. היא הגיעה, ו…

יובי: אה באמת?

שף מסלובטי: כן, ועשיתי לה… המשימה הייתה לבשל משהו למישהו אהוב, שיש למישהו…

יובי: אז היא הייתה שם.

שף מסלובטי: כן, אז ממש בישלתי לה איזה מנת פסטה שהיינו עושים כל הילדות, שזה הפייבוריט שלה. זו גם המנה ששלחה אותי הביתה. אז אני… מאז אני ואחותי פחות חברים.

יובי: אתם מדברים? [צוחקת]

שף מסלובטי: לא, לא, האמת שלא. גם כעסתי עליה, שתדעי לך. אני חושב שעבר מספיק זמן להגיד את זה, [יובי צוחקת] אבל לפני המשימת חצי גמר היינו חמישה, וההפקה התקשרה לקרובים של כל אחד להגיד להם: תראו אתם צריכים לבוא, הם הולכים לעשות משימה, אל תגידו להם שום דבר, אסור להם לדעת. עכשיו…

יובי: והיא באמת לא אמרה לך.

שף מסלובטי: והיא באמת לא אמרה לי. [יובי צוחקת] היא לא אמרה לי, כאילו, תקשיב…

יובי: וואו.

שף מסלובטי: זה ברור לכולם שכולם אמרו לכולם, וכולם יודעים מה קורה פה, וכולם התכוננו, ואת כאילו… זה. כאילו, מצד אחד אני מאוד מעריך את זה. אחותי שרי, את יודעת, כמו פלס, אין ימינה, אין שמאלה. אסור אז אסור, לא אומרת. מצד שני, כאילו, כפרה עלייך, זה once in a lifetime, טלוויזיה, חצי גמר.

יובי: אם את שומעת עכשיו את השיחה הזאת…

שף מסלובטי: לא…

יובי: אנחנו מצפים פה להתנצלות רצינית, זה לא… לא ככה.

שף מסלובטי: לא התנצלות, היא הלכה עם האמת שלה, זה פשוט בא על חשבוני, מבינה? זה מאוד…

יובי: שאלה אם יצא לה מזה משהו, אתה בדקת פעם אם…

שף מסלובטי: איזה יצא לה מזה, יצא לה מזה פסטה בתוכנית טלוויזיה, ואח… אח שבּור לב, זה מה שיצא לה.

יובי: איי, חבל. לא נורא, אבל המעריצים נשארו איתך. כפי שאתה רואה, המעריצים עדיין איתך. אנחנו עד הסוף.

שף מסלובטי: עד הסוף.

יובי: עד הסוף.

שף מסלובטי: עד הסוף המר.

יובי: טוב, מגניב. [צוחקת] עכשיו, דיברת פה כבר לא פעם על "סושי סמבה", ה-מקום…

שף מסלובטי: כן.

יובי: מבחינתך זה היה, אני מניחה, אבן דרך משמעותית. איך אתה נכנס למקום כזה?

שף מסלובטי: את האמת שזה סיפור ממש מעניין, סיפור שאני גם אוהב לספר.

יובי: אוקיי.

שף מסלובטי: אז אחותי הגדולה, ענבל ואני, הלכנו לארוחת ערב, החלטנו שניסע לרמת החייל ל"מוזס", אז "מוזס" היה ברמת החייל. מול ה"מוזס" היה "סושי סמבה". אנחנו באים ל"מוזס", אין מקום. אז אמרתי לה מה, נלך ל"סושי סמבה"? עכשיו, בזמנו מסעדת "סושי סמבה" זו הייתה ה-מסעדה, מסעדת יוקרה…

יובי: כן.

שף מסלובטי: של אוליגרכים, כאילו, מחירים מאוד גבוהים. הסתכלנו אחד על השני, אמרנו יאללה, ניכנס. אז את יודעת, אם כבר אז כבר. נכנסנו, התיישבנו, הזמנו אומקסה, שזה ארוחת טעימות ביפנית. שבע מנות, אכלנו, ישבנו שם איזה שלוש שעות, ואכלנו ארוחת טעימות. עוד פעם, אני ילד בן 15, [יובי צוחקת] היא בת 18, זה חריג בנוף. מה שיותר חריג זה שבסוף הארוחה אני קורא למלצר, אומר לו: אחי, תקרא לשף. אז הוא קרא לשף. לא ניצן… ניצן רז היה השף, ניצן לא יצא, הסו-שף שלו, אלדד יצא. ואני נעמד, לוחץ לו את היד, מסתכל לו בעיניים, אומר לו: שלום, אני איתי מסלובטי, אני בן 15, אני לומד בתדמור, ואני רוצה לעבוד פה. מסתכל עליי, אמר לי, אוקיי, אוקיי, תבוא ביום שני. בדיעבד, הוא נהיה חבר מאוד טוב שלי, והוא ממש היה דמות אב שלי הרבה זמן, גם ניצן וגם אלדד. הוא אמר לי: שמע, אני אמרתי לך לבוא רק בשביל שתבין שמטבח זה לא מקום לילד בן 15, בטח לא מטבח כזה. שנה אחרי זה כבר החלפתי אותו בתפקיד שלו.

יובי: ויי ויי.

שף מסלובטי: שנה וחצי אחרי זה. כן, הייתי מורעל. לא עניין אותי הבית ספר, הייתי בא חמש שעות לפני המשמרת שלי, והולך חמש שעות אחרי המשמרת. שהייתי מבלה ב"סושי סמבה", בין 14 ל-18 שעות ביום.

יובי: וואו!

שף מסלובטי: בתקופות שכבר הייתי בתפקיד ניהולי, שזה סו-שף, ואחרי זה השף בפועל, שניצן היה פצוע, הייתי מבלה שם 18 שעות, חודשים בלי ימי חופש. פשוט הייתי חי והייתי ישן במשרד, הייתי ישן במסעדה.

יובי: ואהבת את זה.

שף מסלובטי: זה כל מה שעניין אותי…

יובי: כן.

שף מסלובטי: לא עניינו אותי, לא בנות, ולא חברים, ולא… ולא שום דבר, עניין אותי לעבוד וללמוד. והמטבח עצמו גם, המטבח של "סושי סמבה" כל כך עניין אותי, כל הדגים נאים. והיה שם המון טכניקות בישול, מהמון מטבחים שונים, ו…

יובי: זה די מטורף. כאילו, אני חושבת על זה, אתה מספר שבאת מבית שהוא… אתה לא צריך עכשיו לצאת לעבוד בגיל 15 כביכול, אתה יכול לתת לעצמך את הזמן הזה, זמן חסד, ואתה בכל זאת בוחר ללכת למקום, לעבוד את כל השעות האלה, לקרוע את עצמך, כאילו, כי…

שף מסלובטי: זהו. כסף זה כאילו, לא היה עניין בשום צורה…

יובי: בדיוק.

שף מסלובטי: יותר מזה אני אגיד לך, בשלב מסוים של העבודה שלי שם, לא היה לי רכב, לא היה לי אופנוע, הייתי ילד. אני גר בקרית אונו, נוסע לרמת החייל, אני צריך להגיע ולחזור. עכשיו, אני לא הייתי… באמת ילד מפונק, אני לא נוסע באוטובוסים. הייתי נוסע במוניות ספיישל הלוך חזור. [יובי צוחקת] בקיזוז, בעצם לא באמת הייתי מרוויח הרבה.

יובי: כן.

שף מסלובטי: לא הייתי מרוויח כסף. הייתה תקופה, יחסית ארוכה, שלא הייתי מרוויח כסף, כאילו, הייתי מרוויח, הייתי מרוויח כסף, אבל הייתי מוציא אותו בשביל להגיע לעבודה.

יובי: כן.

שף מסלובטי: זה לא העניין של כסף, לא עניין אותי…

יובי: ברור.

שף מסלובטי: זה היה עניין של ללמוד ולעשות מה שאני אוהב ו… ולחוות.

יובי: מגניב. זה לא, זה יפה שאתה לא בא… אתה עובד כל כך קשה, אבל אתה לא מסתכל בסוף רגע על מה יוצא לך מזה, אלא אתה באמת נהנה מהסיטואציה. ואתה חושב כאילו, אתה רוצה להגיע לטופ…

שף מסלובטי: כן.

יובי: זה תכלס הסיפור.

שף מסלובטי: אני לא חושב על זה, זה מצחיק שאת אומרת את זה, כי אני לא…

יובי: לא עלית על זה.

שף מסלובטי: אני אף פעם לא, עד עכשיו כאילו לא חשבתי על זה אי פעם ש'יצאתי לעבוד' או 'הלכתי לעבוד'.

יובי: כן.

שף מסלובטי: כאילו הלכתי לעשות מה שאני אוהב. וכסף באמת לא היה… לא היה קשור לזה בשום צורה. חייתי אצל אמא שלי, היה לי כאילו, הייתי ילד, הייתי ילד. לא…

יובי: היה לך חסויות. [צוחקת]

שף מסלובטי: כן, לגמרי, חסות מלאה. אמא שלי גם חמודה, הייתה באה לקחת אותי בלילה לפעמים,

יובי: יא!

שף מסלובטי: לחסוך לי את המונית וזה, כן.

יובי: באמת חמודה. אוקיי, אז יפה. להיות כבר אחרי שנה להגיע לתפקיד של סו-שף, זה מאוד מרשים. זה רק מראה כמה באמת היית מסור לכל מה שקרה שם. איך, כאילו… אמרת שדיברת קצת על היחסים עם ניצן רז ואלדד. אתה מרגיש שזה נתן לך איזושהי כאילו משפחה נוספת? איך הייתה האווירה ביניהם?

שף מסלובטי: זהו, בקורלציה מוחלטת עם הילדות והילד הבעייתי שהייתי, אז הקשר עם המשפחה שלי בגיל ההתבגרות שלי היה בעייתי. הרבה פעמים שהייתי רב איתם הייתי הולך לישון אצל ניצן. הוא ממש היה דמות אב שלי. הוא היה לוקח אותי אליו בחגים אם הייתי רוצה, והיה לי מפתח למסעדה אם הייתי רוצה לישון במסעדה, ו… ניצן היה אבא שלי, ניצן היה אבא שלי למשך כל התקופה שעבדתי ב"סושי סמבה". אני חושב שהוא מאוד עיצב את האישיות שלי כגבר בתקופה מאוד משמעותית בגיל ההתבגרות. אני חושב אבל שזה היה קשר שדינו היה להיגמר. זה… הוא בא לתת משהו, לעצב אותי בצורה מסוימת, ולתת לי לפרוש כנפיים. ובאמת בגיל 18, שכבר הייתי… הייתי צריך להמשיך, כאילו, זה היה הזמן להמשיך הלאה. אז המשכתי הלאה. אבל לגמרי הייתה לי שם משפחה ואלדד, הסו-שף שלו, גם לימים נסע להיות שף של מסעדה בפראג, ונסעתי אליו לפראג, ובישלתי איתו בפראג…

יובי: יא!

שף מסלובטי: וכן, הם תקופה מאוד מאוד משמעותית מהחיים שלי, היו דמויות מאוד מאוד משמעותיות.

יובי: יפה. מגניב, שגם שמרתם ככה על קשר, זה מאוד יפה.

שף מסלובטי: כן.

יובי: אממ… אוקיי, אז אתה נמצא ב"סושי סמבה", היית שם, אמרת, שלוש שנים.

שף מסלובטי: נכון.

יובי: ומה קרה בעצם כשאתה עוזב? איך זה קורה שאתה מחליט לעזוב?

שף מסלובטי: אני חושב ש… התפקיד שלי ב"סושי סמבה" והזמן שביליתי שם הגיע לכדי מיצוי. "סושי סמבה" לצערי נרכשה על ידי מסעדן ישראלי שמאוד הוריד את הסטנדרט הבינלאומי. לימים גם תבעו אותו על זה, והוא באמת איבד את הזיכיון בארץ. כשאני הגעתי ל"סושי סמבה" זו הייתה מסעדת יוקרה, עם כל… עם הכול היה הטופ של הטופ, הטופ של הטבחים, הטופ של החומרי גלם, הטופ של הלקוחות. ועם השנים זה התחיל לרדת. ברגע שהם נמכרו, והתחילו גרופונים וכאלה, הרמה מאוד ירדה, ואז בשלב מסוים כבר הרגשתי שאני בא לעבודה.

יובי: כן.

שף מסלובטי: כאילו אני בא לעבודה, ואני לא בא לעשות את מה שאני אוהב לעשות, ו… אז, בתור ילד, לא ידעתי לתקשר את זה לבוא ולהגיד לבעלים, או לניצן: בוא נשב, תקשיב, אני מרגיש שמיציתי. אני חושב שההתנהגות שלי הראתה שמיציתי, וניצן לקח אותי לשיחה, אמר לי: תקשיב, אתה יודע שאתה כמו בן שלי, אני לעולם לא אפטר אותך, אתה… מה שעשית בשבילי. הוא היה הפצוע תקופה ארוכה, ואני נתתי לו את החיים שלי לתקופה הזאת, והוא מאוד העריך אותי. אבל, הייתה לנו שיחה של אבא לבן, שהוא… הבנו שם שהגיע הזמן שלי להמשיך הלאה, ושהוא יהיה שם בכל מה שאני צריך, ובאמת זה מה שעשיתי. נסעתי ללונדון לתקופה, ואז חזרתי ת'אמת לנהל מסעדה אחרת של ניצן…

יובי: אוקיי.

שף מסלובטי: שקראו לה TOKO, בראשון לציון, שהיא גם הייתה על היסודות של ה"סושי סמבה". לקחתי על עצמי להיות השף בפועל. זהו, עשיתי שם גם איזה שנה. [יובי מהמהמת בהאזנה] תוך כדי ה"סושי סמבה", אני גם עבדתי עם מאיר אדוני ב"כתית" לתקופה…

יובי: אה, וואו.

שף מסלובטי: אחרי ה-TOKO הייתי ב-Taizu לתקופה, הייתי אצל יוסי שטרית ב-Kitchen Market לתקופה. היו לי כל מיני קדנציות קצרות במטבחים שעניינו אותי, עד שבאמת נסעתי לסין בגיל 20.

יובי: יפה, וואו. אז עברת באמת במסעדות הכי… הכי טובות בארץ.

שף מסלובטי: ב… אני… ב… לתקופתם…

יובי: כן.

שף מסלובטי: כן, עבדתי במסעדות הכי טובות בארץ לתקופתם, לתקופות…

יובי: כן, לגמרי.

שף מסלובטי: …קצרות וארוכות.

יובי: יפה. אוקיי, אז אתה נוסע לסין, לְמָה? מה קורה בסין?

שף מסלובטי: אז עוד פעם, "סושי סמבה". [יובי צוחקת] מי שהיה המנהל מסעדה של "סושי סמבה" קיבל איזו הצעת עבודה, לעבוד בחברה של ישראלים בסין, בצ'נגדו, שמחזיקה מסעדות ומועדונים. הוא היה שם כבר איזה שנתיים, הוא התקשר אליי: איתי, יש לנו פה מסעדה, אנחנו רוצים שתבוא לעשות שלושה חודשים ייעוץ קולינרי, תבוא, תשנה את התפריט, תכשיר את הצוות ונעשה לך קצת גוד טיים ותמשיך. ואז אמרתי לו, לא, הייתה לי חברה. ואני חושב ש-17 דקות אחרי שנפרדתי מ… שנפרדנו, אני וחברה שלי, שלחתי לו כבר הודעה, תגיד, זה עוד רלוונטי? [יובי צוחקת] עכשיו, היה מרווח של כמה חודשים, אז היה כאילו long shot. הוא אמר לי: כן, כאילו, אוקיי. שבועיים, שלושה אחרי זה כבר הייתי על מטוס בדרך לסין. לא היה לי מושג לאן ולמה אני נוסע, פשוט הייתי שבּור לב ואבוד.

יובי: ברחת. [צוחקת]

שף מסלובטי: אז זה התאים לי, כן, פשוט התאים לי ליסוע רגע ללא נודע לשום מקום ומה שיהיה יהיה. שלושה חודשים הפכו לשבע שנים. הגעתי, עשיתי את התפריט, הכשרתי את הצוות, הציעו לי עבודת קבע בחברה. נשארתי, התחלתי לצאת עם בחורה סינית…

יובי: יפה! [צוחקת]

שף מסלובטי: שממש יצאנו שנתיים, והיא הקימה איתי את העסק הראשון שלי, והיא כנראה החלק הכי משמעותי בזה שבעצם נשארתי בסין כל כך הרבה זמן, וזהו. אז אחרי שבאמת סיימתי את החוזה איתם, התחלתי ביזנס משלי. בהתחלה היה תוכנית לפתוח עם אותה חברה איזו מסעדה, בסוף זה לא יצא לפועל. אז ישבתי בבית… הבנתי, יש לי פה כבר בית, וכלב הבאתי, ובת זוג, ואין לי עבודה. כאילו מה, אני רוצה להישאר פה, ואני לא אשאר פה ללמד אנגלית.

יובי: כן. [צוחקת]

שף מסלובטי: זה מה שהרבה חבר'ה עושים שם. אז ישבתי יום אחד בבית מול המחשב, ואמרתי, אוקיי, אני גר בדירה מאוד גדולה, עם מטבח מאוד מאובזר וגדול. בוא נעשה delivery מהבית. היה מחסור, היה מחסור בסין, הדבר היחיד שמערבי, שרצה לאכול אוכל מערבי, הדבר היחיד שהוא יכל להזמין אחרי השעה שבע בערב זה היה "מקדונלדס". אז פשוט יצרתי אופציה שהיא הרבה יותר איכותית, בריאה וטעימה מ"מקדונלדס".

יובי: כן.

שף מסלובטי: זה… התחלתי בהתחלה מהבית שלי, רק delivery, משבע בערב עד ארבע לפנות בוקר. זה עבד כל כך טוב שאחרי שבועיים כבר עברנו למחסן לוגיסטי כזה, שאחרי זה הפך גם למקום עם ישיבה במקום. אחרי זה פתחנו את המסעדה הראשונה, והמשכנו והמשכנו והמשכנו.

יובי: וואו,

שף מסלובטי: כן.

יובי: יפה, איך קראו למסעדה?

שף מסלובטי: Munchwich.

יובי: Munchwich?

שף מסלובטי: Munchwich, זה שילוב של המילה munch, הפעולה, הרעב הפתאומי שנוצר כשאתה צורך סמים קלים.

יובי: כן. [צוחקים]

שף מסלובטי: ו-wich זה כאילו המילה סנדוויץ'. ככה זה התחיל בעצם, סנדוויצ'ים, 'סנדוויץ'-שף' מהבית של איתי, הייתי כבר כאילו היה לי שם בעיר, ידעו מי אני, שאני שף וזה. הייתי השף של אחת המסעדות שם אז ידעו מי אני, זה היה כאילו easy sale…

יובי: כן.

שף מסלובטי: כאילו 'שף-סנדוויץ''. אז חשבתי… עוד פעם, הייתי בן 20 [יובי צוחקת] כשהבאתי את השם הזה, אז זה היה Munchwich. האמת שזה נהיה מותג מאוד, כאילו, שהסתכלו עליו, אנשים לא תמיד הבינו את ה…

יובי: אם היית שואל אותי בהתחלה, כאילו, מה זה אומר, הייתי חושבת שזה איזה מילה ב… [צוחקת]

שף מסלובטי: בדוק, זה… לא כולם מבינים את זה, וגם לא שהם מסתכלים על זה. זה נהיה, את יודעת, זה פשוט נהיה מותג.

יובי: מגניב. לפני ש… תראה, היית שם שבע שנים, ויצא לך להיות בסין לפני שהגעת לשם?

שף מסלובטי: לא, לא.

יובי: או שזה פעם ראשונה?

שף מסלובטי: יצא לי לבקר באסיה, הייתי בתאילנד פעמיים לפני זה. לא… לא יצא לי להיות בסין. סין אחרת לגמרי מכל שאר אסיה.

יובי: זהו, בגלל זה אני שואלת את עצמי, איך מגיעים למקום כזה… הוא כל כך שונה, שאתה מגיע ואתה ממש הצלחת להתמקם. הבנתי את המקום את המקום הזה של להפוך את זה לבית, עם בת זוג וכלב, זה מגניב. אבל נגיד יש את עניין השפה, מה אתה עושה?

שף מסלובטי: אז התברכתי באוזן לא רעה לשפות, האמת, ואני גם נורא… יש לי המון ביטחון בדיבור בכל שפה. כאילו אני לא… את יודעת, הרבה אנשים יודעים אנגלית מצוין, אבל הם לא ידברו כי הם פשוט מתפדחים לדבר. אז לי אין את זה. אז פשוט החלטתי שאני רוצה לדבר סינית, ואמרתי… פשוט הצקתי ל… הצקתי לאנשים שילמדו אותי סינית. וכאילו, אם הייתי נתפס לאיזה למילה, הייתי מציק לבן אדם שבע פעמים, עד שהוא יגיד לי: כן, אתה אומר את זה כמו שצריך. פשוט ככה למדתי. גם הייתה לי חברה סינית, שזה עזר. אף פעם לא הלכתי לאוניברסיטה או לאיזה מורה. למדתי בעיקר מהרחוב, מהחיים, מאנשים שהיו איתי. יש… היו תקופות שהתעקשתי לא לדבר לא עברית ולא אנגלית, רק סינית, וזהו. אם אתה רוצה, אם אתה רוצה ללמוד משהו, אתה תלמד אותו. ו… אני חושב שלהיות בסין, במדינה כמו סין, שבאמת אף אחד לא מדבר שם אנגלית, היום יותר, אז אף אחד לא דיבר אנגלית, להיות שם בלי לדעת לדבר את השפה, זה ממש כמו להיות על כיסא גלגלים. זה פשוט…

יובי: כן, זה קשה.

שף מסלובטי: מאוד. זה בלתי אפשרי. זה ממש בלתי אפשרי. לקח לי איזה שנתיים עד שהתחלתי לדבר, ובהמשך פשוט התנהלתי בסינית.

יובי: זהו, עם… אני אומרת גם, עכשיו פתאום עולה לי, אתה מנהל מטבח עם טבחים שהם בטח מדברים סינית.

שף מסלובטי: נכון.

יובי: וואו, זה אתגר מטורף.

שף מסלובטי: זה אתגר מטורף. בהתחלה הייתה לי מתורגמנית צמודה. בשנה הראשונה היה לי ממש בחורה שהתפקיד שלה זה היה לתרגם כל מילה שאני אומר. ואת יודעת, בהמשך, לפני שהיה לי את השטף דיבור, את יודעת, אז הרבה עם הידיים והרבה כאילו… יש מילה בסינית, זה ג'גה. ג'גה זה כאילו "זה". אז אתה יודע, ג'גה ג'גה, ג'גה ג'גה, [יובי צוחקת] ואתה עושה עם הידיים תנועה של קיצוץ או תנועה של, תשים את זה שם, ג'גה, ג'גה, ג'גה, ג'גה, הרבה ג'גה. [יובי צוחקת] ואז אפשר להבין. את יודעת, הרבה פעמים הידיים והעיניים שלנו והטונציה מספיקה. ברגע שיש רצון להבין אותי ויש לי רצון להסביר, מוצאים את השפה.

יובי: לגמרי.

שף מסלובטי: כן.

יובי: מגניב. טוב, תראה, באת לשם, היית את התקופה הזאת, היה לך מסעדה כבר שהיא שלך, וזה מרגיש שאתה פשוט לא פוחד מכלום, כאילו, מטורף.

שף מסלובטי: אממ… לא פוחד מכלום? שמעי, אני… אני חושב שיש לי, איך אני אגיד את זה, גם אם אני… אני לא יודע, אף פעם לא פחדתי ליפול. תמיד רציתי משהו, הלכתי ועשיתי אותו. לצערי, עם הגיל, ככל שאתה מתבגר, זה דווקא אתה… אתה קצת מבין שכן צריך להיות יותר זהיר לפעמים, ולא לקחת כל סיכון. אבל ב… שהייתי באמת ילד, לא עניין אותי כלום. רציתי לעשות משהו, אני אמצא את הדרך. גם היום, כאילו, אם אני רוצה משהו, אני אמצא את הדרך להשיג אותו. ואם יש בזה, מעורב בזה סיכון, אז מעורב בזה סיכון.

יובי: לגמרי.

שף מסלובטי: כן.

יובי: האמת שאני מאוד כזאת, כאילו, אתה רואה, [צוחקת] אני רוצה לעשות משהו, אני עושה. מאמינה בזה.

שף מסלובטי: רצית להביא אותי לבוא על הבוקר הנה?

יובי: כן, רציתי להביא אותך, בבקשה. יש לי יכולות, זה רק מראה את היכולות שלי.

שף מסלובטי: לגמרי.

יובי: אוקיי. אז תספר איזה משהו ככה, אתה יודע, בכל זאת, סין, אנחנו תמיד מסתכלים עליהם, כאילו מדינה שאנחנו פחות מכירים, פחות יודעים מה קורה שם. תספר איזה סיפור מטורף שהיה במסעדה, לא יודעת, משהו…

שף מסלובטי: וואלה, יש לי מלא. [יובי צוחקת] הסיפור… שמעי, יש קטע בסין, המסעדה שלי הייתה באזור, במתחם של חיי לילה, כיאה ל-Munchwich. את יודעת, אנשים יוצאים שיכורים, רוצים לאכול, לשתות, זה, באים אליי. עכשיו, הטיבטים… בסין יש טיבטים שהם כאילו מאוד depressed, כאילו מדכאים אותם מהחברה, וכתוצאה מכך הם אנשים מאוד אלימים, מאוד מאוד אלימים. פעם אחת, המסעדה כבר הייתה איזה 12 בלילה, יש לי אפילו את הסרטון של זה עדיין. אנחנו במסעדה, אני יושב בסלון, היה כאילו ספה, מין סלון במסעדה, אני יושב על הסלון, פשוט נכנס טיבטי למטבח, אני רואה את זה בעיניים שהוא נכנס לבר, זה היה כזה מטבח פתוח, בר, נכנס, הולך למגנט סכינים…

יובי: או-הו!

שף מסלובטי: לוקח סכין שלי, סכין עבודת יד, כאילו סכין מאוד חשובה לי. לוקח את הסכין, יוצא מהמסעדה, דוקר מישהו בבטן, [יובי שואפת אוויר בבהלה] ובורח.

יובי: אלוהים ישמור.

שף מסלובטי: כן, פשוט כאילו, כן, ממש ככה.

יובי: מה אתה עושה, אתה רואה את הסכין? [צוחקת]

שף מסלובטי: מה אני עושה? וואלה, הוא בא מהמועדון ליד, הלכתי למנהל של המועדון, אמרתי לו שהוא חייב לי אלף דולר על הסכין, זה מה שאני עושה.

יובי: יואו! [צוחקת]

שף מסלובטי: כאילו בואי, זה עניין של ביום-יום. את יכולה לראות שם שני סינים יושבים שותים, אחד זורק לשני מילה לא במקום, טק, בקבוק לראש.

יובי: יו!

שף מסלובטי: כן, תרבות מעניינת, תרבות מעניינת.

יובי: [צוחקת] מגניב. כאילו לא מגניב, אבל [צוחקת] סבבה.

שף מסלובטי: כן, היה עוד סיפור על איזה בחור מבוגר, מוזר קצת, אוסטרלי, לא סיני בכלל, שהזמין טייק-אווי, הוא היה שיכור-מת. הוא הזמין טייק-אווי, שלחנו לו את הטייק-אווי, הוא לא הצליח לדבר עם השליח, הוא לא מצא את ההזמנה, השליח החזיר את האוכל לחנות. הבחור… אני הייתי בבית, היה כבר מאוחר, אני הייתי בבית, הבנות היו בחנות. הוא הגיע פשוט למקום, אני מסתכל במצלמות, מגיע לחנות, מתחיל לצרוח שם…

יובי: וואו!

שף מסלובטי: לשבור דברים. אז עליתי על האופנוע שלי, הגעתי תוך 6 דקות למסעדה, פשוט לקחתי את הבחור, הראיתי לו איפה היציאה, ונתתי לו את האוכל שלו. היו, היו הרבה סיפורים. בגלל שהמסעדה הייתה ממוקמת בכזה אזור של חיי לילה, ו… ומס… פשוט חיי לילה, אז היינו מקבלים הרבה ריקושטים כאלו, של חבר'ה ששתו קצת יותר מדי וחושבים שהם…

יובי: אתה אומר, אתה יכול למלא פה איזה שעה של סיפורים. [צוחקת]

שף מסלובטי: כן. אני לא רוצה להיזכר בהם.

יובי: אתה לא רוצה? האמת שאני יכולה להבין. סיפורים רציניים.

שף מסלובטי: ספק טראומטיים.

יובי: טוב. זכית שם במסעדה בכמה תארים, נכון?

שף מסלובטי: נכון.

יובי: רוצה לספר? [צוחקת]

שף מסלובטי: שלוש שנים ברצף אפילו. המקבילה הסינית של TimeOut עושה כל שנה תחרות שהקהל מצביע, האנשים מצביעים. פותחים את זה להצבעה אונליין, מצביעים, יש הרבה קטגוריות, יש המון מסעדות, בתי קפה, בתי מלון, כל מיני כאלה. ובשנה הראשונה זכיתי בשלושה תארים. לא, בשנה הראשונה בשני תארים, בבית קפה-בייקרי הטוב ביותר ובשירות המשלוחים הטוב ביותר. בשנה השנייה התווסף לזה גם המסעדה הטובה ביותר, ובשנה השלישית שמרנו על שלושת התארים.

יובי: או-אה.

שף מסלובטי: משהו מאוד מכובד, משהו שמביא המון לקוחות. זה גם, את יודעת, זה אסמכתא לעצמך שאתה כאילו… be good.

יובי: כן. זה תמיד כיף.

שף מסלובטי: זה תמיד כיף.

יובי: יפה.

שף מסלובטי: וגם הטקס תמיד היה באיזה מלון יוקרה…

יובי: אה, מפנקים.

שף מסלובטי: עם שמפניה וחליפות וכאלו, כן, כן.

יובי: יפה, אתה אוהב את ה… את הווייב.

שף מסלובטי: לא, עאלק… כולם היו באים בטוקסידו, אני הייתי בא בכוונה בטי-שירט של אדידס, [יובי צוחקת] כאילו, כי ידעתי גם שזכיתי, את יודעת.

יובי: אז מה אכפת לך?

שף מסלובטי: כן.

יובי: יפה. אממ… עכשיו אתה מנהל שם מסעדה באמת מצליחה, גם משנה לשנה אני מניחה שההצלחה רק גדלה. איך אתה מצליח לנהל גם את החיים שמחוץ למסעדה? אפילו שזה, אתה יודע, זה לא הבית, זה לא ישראל, אבל עדיין אתה רוצה איזשהם שהם חיים בחוץ.

שף מסלובטי: אז דווקא ה-work-life balance שלי היה, אחרי השנתיים-שלוש האינטנסיביות הראשונות, יחסית מצוין. את יודעת, כבר היה הנהלה במקום, והכול עבד, והיה משרד רואי חשבון שדואג לזה, ומנהלת שדואגת… כאילו, לא, אני ממש יצאתי להתעסק בעיקר בפן הפיתוחי של העסק. פיתחתי אפליקציה לעסק, ושינינו את התפריט, וכל הגרפיקות וה-branding, והתעסקות מול מפעלים ומשקיעים, ויותר עברתי לצד הפיתוחי. לימים הייתה לי בת זוג ניו-זילנדית, שנכנסה איתי לנהל את המסעדה. בחורה סופר-מוכשרת, שהיא בעצם הורידה ממני את כל העול של ה-day-to-day management.

יובי: כן.

שף מסלובטי: את כל התפעול, היא בעצם לקחה את ה… בגלל שהבנו גם מהר מאוד שלעבוד ביחד ולהיות lovers זה לא יעבוד, אז היא קיבלה את השרביט לכל התפעול ה… של המסעדה - עובדים, ספקים, כספים, et cetera. ואני יצאתי בעצם לעשות את הפיתוח.

יובי: לחופשי.

שף מסלובטי: כן, [יובי צוחקת] מה זה לחופשי? להתעסק במה שאני אוהב, לפתח אוכל חדש…

יובי: כן.

שף מסלובטי: לפתח תפריטים חדשים, צילומי מזון, אפליקציה, דברים שרציתי להתעסק בהם. כי לעמוד במטבח ולהכין סנדוויצ'ים או לעשות סידור עבודה לעובדים זה לא משהו שמעניין אותי.

יובי: כן. כן, וגם נראה לי אחרי הרבה זמן זה כבר משהו שאתה ממצה אותו.

שף מסלובטי: מהר מאוד, לא אחרי הרבה זמן, מהר מאוד…

יובי: מהר מאוד.

שף מסלובטי: אני מיציתי את זה מהר מאוד. אני טוב בלבוא להקים מערכת, לשים הכל במקום שהכל יעבוד, ותני לי להמשיך.

יובי: כן, טוב, רואים, זה נשמע ככה גם.

שף מסלובטי: כן, מאבד את עצמי בשגרה.

יובי: אוקיי. עכשיו אתה באמת נמצא שם את התקופה הזאת, מה קורה כשמגיעה הקורונה?

שף מסלובטי: וואו, כשהגיעה הקורונה כאילו כל החיים שלי, כל מה שעשיתי שבע שנים פשוט השתנֶּה. נמחק והשתנָּה.

יובי: וואו.

שף מסלובטי: אז אחרי שבע שנים שם, כבר עם שני כלבים, שתי מסעדות, חֶבְרָה ל… עוד חֶבְ… הייתה לי חברה לסחר, הבית שלי, הרכוש שלי, הכול שם. בזמן שהקורונה התחילה אני בכלל הייתי בפיליפינים. ביטלו לי את הכרטיס כניסה חזרה לסין, ביטלו כאילו, הממשלה הסינית החליטה שאף מערבי לא חוזר לסין. הבת זוג שלי, אמבר, באותו זמן גרה במלבורן, באוסטרליה. ממש לפני הקורונה היא עברה לגור במלבורן. אז נסעתי אליה, מהפיליפינים נסעתי למלבורן. הייתי שם כמה חודשים. הבנתי שהמעמד האזרחי שלי שם הוא לא מה שאני… כי את יודעת, אין לי זכויות שם. יש לי דרכון אירופאי וזה, אבל זה פשוט לא… הייתי בטוח שזה יקנה לי משהו, אבל אני לא יכול לעבוד שם בצורה חוקית.

יובי: כן.

שף מסלובטי: אני לא יכול לעשות שם שום דבר. זה הגיע למצב שנפגשתי עם איזה בחור ישראלי בן 40, שעושה סנדוויצ'ים בבית ספר יהודי, אמר לי: בוא, אני אשלם לך בשחור. אחי עזוב אותי. [יובי צוחקת] הבנתי ש… בוא'נה, לא הייתה לי בעיה, הבנתי שמה שקורה בעולם, לא הייתה לי בעיה גם ללכת לעבוד, לא עכשיו להיות 'ביג בוס'. אבל סנדוויצ'ים בבית ספר יהודי זה היה גדול עליי, אז אמרתי לה שאני נוסע לאינדונזיה, לקורס צלילה. נסעתי ונתקעתי שם חודשים טובים. בזמן הזה גם נפרדנו. לא, ת'אמת שנפרדנו שחזרתי לארץ, כי הייתי באינדונזיה, חזרתי לארץ ונפרדנו.

ואז בעצם שהגעתי לארץ גם, זה היה לבידוד, ב-Airbnb, והבנתי שכל מה שהיה לי נשאר בסין, ולא רלוונטי. המסעדות נסגרו, חוזי שכירות בוטלו, כי לא שילמתי. הכלבים שלי, פה, מצאתי להם משפחת אומנה בסין. זה הדבר היחיד שבאמת עניין אותי בסופו של דבר, הכלבים שלי.

יובי: כן.

שף מסלובטי: שמתי אותם במשפחת אומנה, אחרי שנה הצלחתי להטיס אותם לארץ. היום הם פה, איתי.

יובי: איזה כיף.

שף מסלובטי: כן. אבל כל הביגוד, רכוש, את יודעת…

יובי: הכול שם.

שף מסלובטי: הכול הלך.

יובי: איזה מטורף זה, כאילו השארת מאחוריך את כל הדברים, ומי…?

שף מסלובטי: השארתי מאחוריי שבע שנים מהחיים שלי.

יובי: וואו.

שף מסלובטי: כן. ותשמעי, לא אגיד מפעל חיי, כי אני ילד בן 28.

יובי: למה? זה מפעל! תקשיב, זה מטורף מה שעשית שם.

שף מסלובטי: נכון, אבל את יודעת, יהיו עוד דברים מטורפים וגדולים יותר שאני אעשה, ו… אבל כן, זו הייתה תקופה יפה, ואני מאוד גאה במה שעשיתי שם, ובמוצר שפיתחתי. ואני גם הייתי מהחלוצים של המסעדות המערביות בצ'נגדו. כאילו אחריי, אחרי מה שאני פתחתי, כולם באו והתחילו, וניסו לעשות, ולחקות, וזה ממש יצר סצנה קולינרית…

יובי: כן.

שף מסלובטי: …שלא הייתה בעיר לפני זה. אז אני מאוד גאה בזה, ואני חושב שהשארתי… שאני מקווה שהשארתי שם חותם, ואיזשהו משהו לבאים אחריי. שיגידו, אה, הוא עשה את זה אז, היום אחרי הקורונה אפשר לעשות את זה עוד פעם. אני לא מצטער על זה…

יובי: לא, ברור.

שף מסלובטי: אני לא… לא רוצה לחזור לשם. כאילו, גם אם תגידי לי עכשיו: איתי, כל מה שהיה לך, דירה, מסעדות, העסק, הכל חוזר, איך שהשארת את זה, עם החֲבֵרָה, אני לא יחזור.

יובי: טוב, זה מאחוריך כבר, אתה עברת מאז כמה דברים.

שף מסלובטי: נכון, עברו שנתיים.

יובי: כן.

שף מסלובטי: אשכרה עברו שנתיים.

יובי: מטורף, הא?

שף מסלובטי: כן.

יובי: טוב, חזרת. ואז אתה מגיע לתוכנית "משחקי השף".

שף מסלובטי: אז חזרתי…

יובי: או שזה כזה, לקח זמן.

שף מסלובטי: חזרתי, הבנתי שפחות בא לי להיות בארץ עם כל הסגרים וזה, שאין לי ממש מה לעשות, אז נסעתי עוד פעם לחו"ל לכמה חודשים. ואז בזמן שהייתי בחו"ל, ת'אמת, אז התקשרו אליי מ"משחקי השף". אחותי הקטנה רשמה אותי, והתחלנו בעצם את כל המיונים אונליין. אמרתי להם, תקשיבו, בואו נעשה הכול אונליין, ואם אני… אם באמת תרצו שאני אבוא לאודישן, תגידו, אני אקנה כרטיס ואני אבוא. אבל אני לא בא עכשיו…

יובי: ברור.

שף מסלובטי: …לעשות את כל השיחות האלה בארץ. אז עשינו הכול בזום ובטלפונים, והחליטו שהם רוצים שאני אבוא לאודישן. אז קניתי כרטיס טיסה, חזרתי, והשאר היסטוריה. השאר כאילו…

יובי: אתה מרגיש שהתקופה הזאת, הביניים הזה, מהמסעדה שהייתה לך ועד "משחקי השף", זה איזשהו פיצוי לתקופה שלא כל כך בילית בתור ילד, ועשית מה ש…

שף מסלובטי: אה… ברגע שהגעתי לסין, אני חושב שסגרתי את כל הפערים האלה בריבית דריבית.

יובי: יפה.

שף מסלובטי: כן, הכל מהכל. אני חושב שברגע שיצאתי מה"סושי סמבה" כאילו, כבר היה לי את ההבנה שאני רו… שחסר לי. אז התחלתי ליסוע הרבה, ול-Tomorrowland, ואת יודעת, פסטיבלים, ו… וסגרתי את הפער, סגרתי את הפער.

יובי: מעולה.

שף מסלובטי: כן.

יובי: יפה. אז אתה נכנס לתוכנית "משחקי השף", כולנו כבר ראינו את האודישן, לא יודעת מי זוכר אותו כבר היום, אבל אני… אנחנו זוכרים אותך כמתמודד די משמעותי בתוכנית. אתה זוכר את התחושות שאתה מגיע, במיוחד אחרי שאתה מגיע מחו"ל, במיוחד, אתה עובר איזשהו אודישן שלא באמת נרשמת אליו, רשמו אותך. ואוקיי, איך זה מתנהל כל הסיפור הזה?

שף מסלובטי: וואי, זה כזאת תחושה נוראית לעשות את זה. [יובי צוחקת] לי, לי. זה נוגע לך בכל הנקודות של החוסר ביטחון וחרדה שלבן אדם יש, זה פשוט מוציא את זה ממך. כי את באה, יש לך את המטבח, הכול באמת… מה, מה שנורא הפתיע אותי בתוכנית שהכול באמת אמיתי, הזמן זה הזמן, ה… אין לך זמן לחשוב, זה המזווה, תראה, 45 דקות, רוץ. מטבח, אתה בא למטבח של האודישן ויש לך איזה 700 מצלמות, ואני מתחיל להזיע, לבשתי כזאת חולצה מכופתרת של בֶּרְבֶּרִי, ואני…

יובי: השקעת, ולא… [צוחקת]

שף מסלובטי: עזבי, אם את… אף אחד לא יבין את זה, אבל אם תסתכלי על כל האודישנים, תראי שאני המתמודד היחידי שנכנס לחדר לחץ, זה נקרא…

יובי: אוקיי.

שף מסלובטי: כאילו זה שאת עומדת מול הטלוויזיה כזה ורואה את השופטים, אני המתמודד היחיד שנכנס עם סינר עליו, והסיבה הייתה, שהייתה פה כזה כתם מטורף של זיעה מהלחץ שלי, שפשוט ההפקה פשוט אמרו טוב, שייכנס עם הסינר, [יובי צוחקת] אין לנו מה לעשות. זה תחושה… וואי, גם קטלו אותי באודישן, כן? היה לי אודישן נוראי. כאילו מושיק רוט אמר סושי מוגבל, ו… לא יודע איך עברתי. [יובי צוחקת] ואם לא הייתי עובר אני הייתי on the next flight out, כן. אני לא הייתי… פשוט הייתי לוקח טיסה. אם לא הייתי עובר את זה [יובי צוחקת] הייתי טס ולא… ולא חוזר.

יובי: טוב, זה נראה ש… אני אגיד לך את האמת, אני חוויתי אותך כמתמודד שהוא מאוד צנוע. זאת אומרת, אתה לא בא ואומר: אני עכשיו אחד המטורפים ואני מעיף פה את כל השופטים. אתה בא, מכין את מה שאתה חושב שיכול לעבוד, כל משימה זה הרגיש שאתה פשוט זורם, אומר: אוקיי נראה לי זה טעים, [צוחקת] אני אכין את זה. וזה נראה פשוט באמת שהמנות שלך תמיד היו נראות כאילו הם הכי טעימות, כאילו מה שעכשיו בא לי לאכול. נכון יש את ה-fine dining שהרבה הכינו מסביב וכאילו נתנו להם תשבוחות והכל. אבל אני חוויתי אותך ממש כמתמודד שהוא… זה יוצא לו ככה, מהידיים, כאילו בלי למצמץ.

שף מסלובטי: כן. אז אני אגיד לך מה. אני חושב ש… הבנתי את הקונספט. הבנתי מה הם רוצים, הבנתי מה צריך לעשות. הרבה אנשים לא מבינים את זה. אנשים לא מבינים שלא מעניין לא את אסף גרניט ולא את מושיק רוט ולא את יוסי שטרית… זה מעניין לראות את הטכניקות וזה. זה מעניין. בסופו של דבר הם לא רואים אותך מבשל וזה… אתה יכול לעשות משהו מאוד מרשים שהם לא רואים שאתה עושה את זה. יש לך כּוּלָה שעה. יש לך שעה, זה מה שיש לך להכניס את עצמך עכשיו למצב ש… אני גם יודע לעשות את זה. אני גם עבדתי במסעדות שף ומסעדות יוקרה, וקציפות, והכול. פשוט בשעה, אתה לא יכול לעשות את האוכל הזה. אתה לא יכול לעשות fine dining אמיתי בשעה, אז למה לנסות?

יובי: נכון.

שף מסלובטי: אם אתה טבח טוב, ויש לך את זה, תעשה אוכל טוב, שעונה למשימה, ותעשה הכי טוב שאתה יכול בשעה. הרבה אנשים, אני אף פעם לא הבנתי את זה, למה אנשים לוקחים על עצמם דברים שזה ברור שאתה לא יכול לעשות בשעה, [יובי צוחקת] אתה הרי יודע שאתה לא יכול לעשות את זה בשעה, אז לְמָה? תעשה מה שאתה כן יכול בשעה, ואפילו ב-45 דקות. אני תמיד נשאר לי כמה דקות, חוץ מהמשימת חצי גמר, תמיד, תמיד, תמיד נשארתי במצב שאין לי מה לעשות לפחות ל-5-6 דקות.

יובי: בסדר, זה חכם. אתה בתחרות…

שף מסלובטי: זהו, זה מה שאני אומר. באתי לתחרות, באתי לתחרות. וכן, גם שמעי, באתי צנוע, כאילו הייתי שבע שנים במטבחים מקצועיים, הייתי ב… הייתי עושה ביזנס. גם במסעדות שלי, זה לא היה fine dining, ו… כאילו הרגשתי אפילו חסר ביטחון, אני יכול להגיד, שאני פתאום הייתי מול דן שהגיע משבע שנים בניו יורק אצל ז'אן-ג'ורג'…

יובי: וי, וי.

שף מסלובטי: …וססיל, ואפילו אופיר, שלמדה ב"פּוֹל בּוּקוּז". אנשים שא' הם מבוגרים ממני רובם, ולא רק שהם מבוגרים, זה גם, זה החיים שלהם. הם אנשים שבעשור האחרון, מהבוקר עד הערב, חיים מטבח. ואני לא שם, לא הייתי שם, הייתי שם כשהייתי ילד, ולא הייתי שם. אז זה כאילו היה בשבילי, הסיבה גם שהגעתי, זה כאילו לראות אם עדיין יש לי את זה. אם אני עדיין העילוי הקולינרי שסיפרו לי שהייתי ילד, או שאני, אוקיי אחי, עבר זמנך, אתה עושה אחלה סנדוויצ'ים בסין, בוא… בוא.

יובי: ומה? אתה עילוי? מה אתה אומר? [צוחקת]

שף מסלובטי: שמעי, הגעתי לחצי גמר, אני לא יכול להגיד שאני מסופק מזה, אבל כן, זה…

יובי: האמת שאני, גם דולב פה מאחוריי, שתדעו, הוא יושב בכל פודקאסט שלי ומאזין, כמו בעל טוב. [צוחקת] והוא… אנחנו היינו בעדך, אתה היית המתמודד שלנו.

שף מסלובטי: גם אני הייתי בעד עצמי את האמת, וזה אכזב אותי לא פחות מכם, שלא עליתי לגמר. אבל בסדר, תחרות.

יובי: בסדר.

שף מסלובטי: אני חושב שחצי גמר זה גם, זה.

יובי: זה מאוד מכובד.

שף מסלובטי: כן, מאיפה שאני מגיע זה… זה [יובי צוחקת] לא מקום ראשון.

יובי: גם מסגרת, כאילו, עוד מסגרת. [צוחקת]

שף מסלובטי: כן, זה לא achievement מבחינתי, אבל בסדר. זה היה… זה היה חוויה מדהימה, "משחקי השף" זה חוויה שאני באמת מציע לכל טבח.

יובי: אתה היית גם בנבחרת של אסף גרניט, שזה כאילו, נראה שזה החלום של כל מתמודד של "משחקי השף". איך זה היה להיות, הקשר איתו, איך… איך הרגשת?

שף מסלובטי: תשמעי, אסף הוא, בסופו של דבר במילה אחת, הוא אחלה גבר, כן? הוא פינק אותנו, ולקח אותנו לירושלים לסיור בכל המסעדות שלו, והוא עשה לנו ארוחת… ארוחת ערב, ארוחת טעימות ב"דקל", והזמין אותנו למסעדות ולארוחות אצלו בבית. והיה אכפת לו והוא היה מדבר ו… וזה. זה היה מאוד נחמד, הוא באמת אחלה גבר, והיה מאוד נחמד שהוא היה… שהוא, התהליך הזה, הוא היה הדמות הזאת.

יובי: אתה אומר: אם כבר לעבור את זה, אז לעבור את זה איתו.

שף מסלובטי: לא, בדוק, אם לא… זה היה לי ברור שאני אהיה עם אסף. אני חושב שהאופי שלי מתאים מאוד להיות בקבוצה של אסף. ואני גם חושב שהוא היחידי שהיה באמת מוציא ממני את מה שהיה צריך להוציא ממני.

יובי: כן, זה נראה שהוא, הוא כאילו קלט נראה לי, שאתה בא כזה אולי קצת חסר ביטחון, אבל הוא לא פחד מזה. שלח אותך לחבר'ה המטורפים שם, שעפים על הטכניקות ועל החנקנים וכל זה… [צוחקת]

שף מסלובטי: כן. [מחייך]

יובי: ואמר: הוא יודע מה הוא עושה, כאילו ככה זה הרגיש.

שף מסלובטי: כן, כן, לא, גם שמעי, גם אפילו באודישן, לפני שהוא ראה אותי, כאילו, בוא, כולם אמרו שהמנה לא טובה, ואיך שהוא נלחם על זה שאני אעבור, אז כאילו…

יובי: זה החיבור.

שף מסלובטי: זה החיבור.

יובי: עכשיו, נגמרת התוכנית, אפילו במהלך התוכנית, אני מניחה שלפעמים, לפחות ממה שאני מכירה, חלק מהמתמודדים כבר בזמן התוכנית מתחילים לעבוד אצלו, מי שנמצא אצלו בנבחרת. חשבת על האופציה הזאת, להיכנס לאחת המסעדות שלו?

שף מסלובטי: לא, האמת שלא. בעיקר בזמן של התוכנית בכלל לא הייתי בראש של לעבוד, עדיין רציתי לחיות את ישראל שנייה, להבין מה קורה פה. המסעדות של אסף בירושלים, זה… אני גר בתל אביב, אני לא מתכוון לעזוב את תל אביב. עד שתהיה לי אישה ושלושה ילדים אני פה. זה לא הייתה אופציה. לא, תמיד ידעתי גם… תראי, לעבוד אצל אסף גרניט זה לעבוד תחת אסף גרניט. אסף גרניט זה תמיד השם שלו, והוא… שלו. זה שלו.

יובי: כן.

שף מסלובטי: ואני הרגשתי במקום בחיים שלי שאני רוצה לעבוד בשביל השם שלי, ובשביל עצמי, ולעשות מה שאני עושה. לעבוד בשביל החלומות של עצמי. אני לא רוצה, לא רציתי לעבוד בשביל החלומות של… אני לא רוצה לעבוד בשביל חלום של אף אחד אחר.

יובי: כן.

שף מסלובטי: ולעבוד אצל אסף גרניט כמה שזה מכובד…

יובי: טוב, גם היית במקום הזה, כאילו, שאתה עובד בשביל עצמך.

שף מסלובטי: נכון. וזה מה שמניע אותי בסופו של דבר. אני לא חושב שאי פעם הייתה לי עבודה שהלכתי לעבוד בשביל הכסף, או בשביל, לא יודע, לעבוד. [יובי מהמהמת בהאזנה] מאוד חשובה לי העשייה, מאוד חשוב לי הסיפוק, וזה מה שאני חושב שאני יכול לקבל רק כשאני עובד עבור עצמי, בשביל השם שלי לפחות.

יובי: כן, כשאתה מקבל את ה… את האישור הזה, או את הדבר הזה שהוא סביב השם שלך, אני מאמינה שזה עושה קצת יותר חשק ליצור, לעשות.

שף מסלובטי: בדוק, בדוק, בדוק. יצאתי מהתוכנית, ואת יודעת, ברגע שאתה מגיע לחצי הגמר ב"משחקי השף" והיית בפריים טיים איקס זמן, אתה יודע, זה אסמכתא בשביל העולם החיצון שאתה טוב ואתה יודע מה אתה עושה ו…

יובי: [מהמהמת בהסכמה] קיבלת הרבה הצעות?

שף מסלובטי: גם קיבלתי הרבה הצעות, גם לקחתי את אחת מההצעות האלו באמת, את ה-"Loullie" בחוף גורדון. כן.

יובי: ומה היה ב-"Loullie"?

שף מסלובטי: ה-"Loullie" זה התחיל כפרויקט שהיה אמור… שהמנטרה שלו הייתה להביא מסעדת… לא יודע אם מסעדת שף, אבל אוכל גבוה, לראשונה לחופי תל אביב. המסעדות על חוף הים בתל אביב הן תמיד נורא גרועות. זה תמיד חומוס "אחלה" [יובי צוחקת] ואיקרה של "מיקי" וחומוס-צ'יפס-סלט.

יובי: כן.

שף מסלובטי: וחבל. זה מקום כל כך יפה, כולם באים אליו, ותמיד נורא יקר ואוכל נורא גרוע. אז הרעיון היה לעשות את זה אחרת. לבנות מלו… מסעדה מאוד יפה, ההשראה הייתה אינדונזיה, עם מטבח כמו שצריך, השקענו המון כסף במטבח, וזה הייתה המטרה. אני חושב שעם הזמן הבנו, או את יודעת, זה לא היה מקום שלי, זה קבוצת ה"נוקס", שהם חברים מאוד טובים, אני פשוט חושב שהבנו ביחד בשלב מסוים שזה לא מה שאני רוצה לעשות. התחילו להגיע לקוחות, את יודעת, בלי חולצה, כפכפי אדידס, ואחי תעשה לי צ'יפס, אחי, ת… זה.

יובי: מ"סושי סמבה" לזה, ו… [צוחקת]

שף מסלובטי: כן, זה גם פשוט לא מה ש… זה לא היה הוויז'ן שלי, וברגע שרצו כבר להכניס צ'יפס לתפריט, הבנתי שכדאי שייפרדו דרכנו בידידות. [יובי צוחקת] ואנחנו באמת… יש להם שם שף אחר, והם החליפו את התפריט עכשיו, למשהו שהוא הרבה יותר מתאים לים, את יודעת, יותר שיפודים, ולַבָּנֶה וממ… ואת יודעת, ים, ים.

יובי: כן.

שף מסלובטי: שיהיה מה שמתאים לים. אחלה אוכל, אחלה מקום, אחלה קבוצה, פשוט לא התאים.

יובי: כן.

שף מסלובטי: פשוט למה שאני רוצה לעשות…

יובי: כן.

שף מסלובטי: ואיפה שאני רוצה להיות בחיים, ומה שאני רוצה לייצג לא… לא הלך יד ביד, ביחד עם מה שהמקום הזה צריך.

יובי: אוקיי. אז עכשיו גולת הכותרת של הפודקאסט הזה. מה קורה עכשיו? לאן אתה… לאן הדרך שלך הולכת?

שף מסלובטי: אז את האמת שבחודשים האחרונים אני עובד על פרויקט ש… את האמת שאני מ… לראשו… לא לראשונה, כאילו, מזה זמן רב אני באמת מתרגש. אני באמת מרגיש שאני הולך לעשות משהו שיוכל להביא אותי מבחינה קולינרית לקדמת הבמה, ולעשות, ליצור את המטבח שלי ומה שהתאמנתי ועבדתי עליו בשנתיים האחרונות. אני עובד עם חברת ישראל-קנדה, אחת מהחברות נדל"ן הגדולות בארץ. הם הקימו את פרויקט ה"מידטאון", צמוד לעזריאלי, איפה שהמסעדה "היבה" של יוסי שטרית.

יובי: נכון.

שף מסלובטי: ממש צמוד, אנחנו שכנים, ושם אנחנו פותחים מסעדה. המסעדה כבר עומדת, אנחנו ממש בשלבים אחרונים לפני פתיחה. זה יהיה בר יין, 200 לייבלים בתפריט, אוכל מוקפד יחסית, מסעדה גדולה, מאוד מושקעת, שגם בבוקר אנחנו ניתן את הפתרון לארוחת בוקר לאורחי המלון של ה"מידטאון", ובהמשך אנחנו נפתח בראנץ'…

יובי: וואו.

שף מסלובטי: …מגניב כזה לכולם, ובהמשך גם ארוחת צהריים. יש המון משרדים והייטק, ונאכיל גם אותם. אבל מבחינתי כרגע מה שאני מתרכז בו ומה שמרגש אותי ומה שאני באמת looking up, כאילו looking forwards to, זה הבר יין, שהשקענו בו המון מחשבה. ודנה אוברזון עיצבה אותו ו… פרוייקט גדול, עם חברה גדולה, ו…

יובי: טוב, זה הסטייל שלך קצת יותר, מה… כן.

שף מסלובטי: נכון, זה הסטייל שלי, זה, הכול נעשה שם כמו שצריך.

יובי: מה הולך להיות השם של המקום?

שף מסלובטי: השם של המקום הוא הולך להיות "סקראבל"…

יובי: אוּ!

שף מסלובטי: וסקראבל זה שבץ-נא באנגלית. יש שם איזה קטע מגניב שאוברזון עשתה, שכל התקרה של המסעדה היא בעצם אותיות-אותיות כמו שבץ-נא…

יובי: מגניב.

שף מסלובטי: ויש מילים מסוימות שהם מוארות באור ואז זה כאילו מדגיש. וגם "סקראבל", את יודעת, את יושבת בבר יין, שותה בקבוק יין עם חברה, המילים מתחילות להתבלבל, [יובי צוחקת] כאילו, חוויה כזאת.

יובי: יפה, זה נשמע ממש טוב. אתה הולך להזמין אותי לפתיחה?

שף מסלובטי: ודאי שאני אזמין אותך לפתיחה, וגם לבקר, לעשות ביקורת אוכל אנונימית.

יובי: ברור, מה, אני כבר, זה ביומן. עכשיו גם יש לי את השם, אני יכולה לרשום.

שף מסלובטי: זה ממש או-טו-טו קורה, ואני יפרסם ויעדכן באינסטגרם, וכמובן שגם את וגם בעלך, [יובי צוחקת] שנמצא פה, מוזמנים.

יובי: שמעת? [צוחקת] יופי, זה טוב. אנחנו קיבלנו פה התחייבות, וזה מוקלט, זה מה שטוב.

שף מסלובטי: לגמרי.

יובי: זהו, האמת שרציתי לסיים עם כמה שאלות שאולי אתה תצחק כשתשמע אותן…

שף מסלובטי: יאללה.

יובי: אבל היית ב"משחקי השף", ואנחנו כזה עוקבים אדוקים, ויש כמה שאלות שלא ברור לנו כל כך התשובה עליהן, ו…

שף מסלובטי: יאללה.

יובי: אוקיי. אז קודם כל תכלס, תשובה הכי אמיתית, מה זה "קרם פרש"? [צוחקת]

שף מסלובטי: מה, וואו, וואו, מה זה "קרם פרש"? אני חושב שבאנגלית זה clotted cream, זה כאילו… לא. [יובי צוחקת] איי, איך אני אסביר לך את זה, וואי.

יובי: וואי וואי, הוא פותח פה טלפון למי ש… אתם לא רואים, אבל הוא פותח טלפון.

שף מסלובטי: אני רוצה לתת לך את ההגדרה, אני… אני…

יובי: [צוחקת] איך הפלנו אותו! ידעתי שזאת תהיה שאלה טובה.

שף מסלובטי: רגע, בואי נראה. “Crème fraîche is a dairy product, a soured cream containing 10–45% butterfat, with a pH of approximately 4.5. It is soured with a bacterial culture”. זה, כאילו, את יודעת מה, ראית קרם פרש, אכלת קרם פרש. אז…

יובי: ראינו, אבל זה נשמע כאילו הפתרון לכל מנה. מה זה הדבר הזה?

שף מסלובטי: לא, את יודעת מה זה, אכלת את זה, את מכירה את זה.

יובי: אכלתי, כן, אכלתי.

שף מסלובטי: חשבתי שאת שואלת מה…

יובי: אני רוצה להבין, כאילו, תגידו, גבינת… לא יודעת. [צוחקת]

שף מסלובטי: כן, אבל זה קרם פרש, מה זה?

יובי: זה קרם פרש…

שף מסלובטי: תשמעי, מיונז, אני יודע להסביר לך, אמולסיה של 1, 2, 3. קרם פרש, וואלה, ת'אמת, לא חשבתי על זה אף פעם.

יובי: טוב, אז תחשוב ותחזור אליי.

שף מסלובטי: מוצר… מוצר חלב, מוצר חלב.

יובי: מוצר חלב, בסדר. אוקיי, אתה מוכן לשאלה הבאה?

שף מסלובטי: בבקשה.

יובי: תפתח את הטלפון, אולי אתה תצטרך. [צוחקת]

שף מסלובטי: יאללה, יאללה.

יובי: מה ההבדל בין מקפיא ל-shock freeze?

שף מסלובטי: אה, זה קל. מקפיא, מקפיא סטנדרטי, מקפיא במעלות מסוימות, אני חושב שזה בין 18- ל-40- מעלות, והוא פשוט עובד בצורה מסוימת, ו-shock freeze זה מכשיר שהוא מין תיבה כזאת ממתכת, שמקפיא ב-80- מעלות…

יובי: אוהו!

שף מסלובטי: …ויש שם גם סירקולציה מאוד חזקה של אוויר. זה פשוט… אתה מכניס לשם מוצר לדקות ספורות, וזה נהיה קר מאוד, הוא מקפיא אותו, הוא מקרר אותו מאוד מאוד מהר. עושים את זה עם דברים, למשל, אם אני רוצה לעשות ריזוטו, לבשל אותו חצי מראש בסרוויס שהוא יהיה לי זה, אז בשנייה שאני מוציא אותו מהסיר אחרי חצי בישול, אני שם אותו על מגש שטוח, ושם אותו ב-shock freeze, שהוא יתקרר באופן מיידי ויעצור את הבישול.

יובי: יפה.

שף מסלובטי: כן.

יובי: הצלת את עצמך מהשאלה הקודמת. [צוחקת]

שף מסלובטי: שמעי…

יובי: אוקיי.

שף מסלובטי: תמשיכי, תמשיכי.

יובי: השאלה האחרונה, השאלה המכריעה בסבב הזה. מה עם חנקן, השתמשת פעם בחנקן?

שף מסלובטי: את האמת שלא. לא יצא לי לעבוד במטבחים שקידשו את העניין הזה. יצא לי לעבוד עם קרח יבש, אבל…

יובי: כשראית אותם משתמשים בזה, מה הרגשת? זה לא היה נראה לך קצת כאילו…

שף מסלובטי: הרגשתי, אח שלי, מה אתה מבזב… [יובי צוחקת] מבלבל ת'מוח עם החנקן הזה. את האמת, שמעי, יונתן עצמו באמת, הוא עשה עם זה גלידות לפנים…

יובי: כן.

שף מסלובטי: טעים בצורה הזויה, אז כאילו אני נותן לו… קח. אבל זה כי יצא לי לטעום את זה, אם הייתי יושב בבית ורואה את זה, אני אומר: אחי, תשחרר אותי מהחנקן הזה.

יובי: וואי, ממש.

שף מסלובטי: בוא תעשה אוכל, מה אתה, זה, יאללה. את יודעת בסין, זה קטע. בסין, כשאתה הולך לבר ומזמין מגש צ'ייסרים, אז שמים לך קצת קרח יבש וזה. עכשיו, לפני 15 שנה זה היה מגניב, וואו, קרח, [יובי צוחקת] עשן לבן. היום די, אחי, כל שף פרטי ברביקיו שם לך את זה על ה… עזוב, זה לא מגניב, זה לא מגניב.

יובי: לגמרי.

שף מסלובטי: כן.

יובי: אני איתך, אנחנו היינו רואים את זה, היינו אומרים, די, די עם החנקן. [צוחקת]

שף מסלובטי: לגמרי.

יובי: טוב, זהו. תראה, הספקנו הרבה.

שף מסלובטי: הספקנו.

יובי: אני חושבת שאני מכירה אותך יותר מאמא שלך אולי? אני לא יודעת. [צוחקת]

שף מסלובטי: אף אחד לא מכירה אותי כמו אמא שלי.

יובי: אה, נכון. [צוחקים] אבל, טוב, סיפקת לנו המון מידע מעניין. ואני ממש רוצה לאחל לך בהצלחה בפרויקט החדש.

שף מסלובטי: תודה רבה.

יובי: אני חושבת שאתה תהיה מטורף. אתה כבר מטורף, עכשיו זה כאילו רמה אחרת כבר.

שף מסלובטי: מקווה שאת צודקת.

יובי: כן, אני אבוא ואנחנו נבין בדיוק. אבל אני מאמינה שאתה תצלח את זה מהמם. אתה ממש תותח בעיניי. אנחנו, אני גם אדבר בשם המאזינים, אנחנו חושבים שאתה תותח. [צוחקים] היה ממש תענוג לראיין. וזהו, וניפגש.

שף מסלובטי: תודה רבה. היה לי כיף מאוד.

[מוזיקת סיום]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page