באות בזמן - הפרלמנט: צריך לדבר יותר על החטופים | מחווה לפצוע שחר לוי | השנה לא יכולה להיות- חלק ב

בפרק היום דליה, עילי בוטנר, שחר סגל ורועי בר נתן על הפצוע בן ה-21 שחר לוי ששר את ״בעקבי דרך״. אלון עידן והרגע שבו צריך להפסיק לחיות חיים נורמליים ולהתמכר לבריחה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/01/2024.

קישור לחלק א' כאן.

(שרים)

[אדם בונה ביתו בדם ויגע

מלילו ויומו

ובסופה עזה, ממש בן רגע

הוא חרב, כן, חרב עולמו.

עוד שנה ועוד שנה

הזמן הוא גלגל ענק

ומחר עוד יום שממרומיו

נדאה למרחק.

מעגל נפתח בכל שנה

ומעגל נסלח בכל שנה

ואם דבר לא השתנה

מחר ודאי נצחק.

מעלה כשזה טוב

ולא נורא כשמטה, אם זה רע -

תמיד יש עוד ברירה -

הזמן הוא כמו גלגל ענק.

גלגל, עוד שנה, גל, עוד שנה…]

(צוחקים)

(מדברים ביחד ולא ברור)

שחר: ‫הזמן הוא כמו...

רועי: אין נומך… ‫כאילו, כאילו התחרה באומי. כן, יחד, יחד זה יפה, יחד.

שחר: ‫אה, כן, יחד זה יפה.

רועי: ‫נכון.

שחר: יחד, כל הדרך.

עילי: ‫מה עוד אבל?

רועי: מה עוד שלהם?

דליה: ‫מה… שמוליק, לפי דעתכם, ‫שמוליק בילו, מה הוא היה הכי רוצה ש… ‫השיר הכי יפה שיזכרו מחלב ודבש?

רועי: ‫של חלב… רגע, נו, מה אתם השתגעתם? ‫מה אתם… ‫בואו נמצא פה רגע חלב ודבש. ‫אני אומר לך שיש נסתרי, ‫אבל לא, יש יותר...

שחר: רק אומרת שהללויה.

רועי: ‫אני אומר...

דליה: אני יותר אוהבת אחרים.

רועי: כן, בואו נראה.

שחר: לא, בסדר, אבל...

רועי: ‫אולי עוד קיץ כזה, זה גם כזה.

עילי: אה, אולי עוד קיץ.

רועי: ‫דרך ארוכה זה לא שיר… ‫שמש אדומה זה גם שלהם? ‫שיר לשירים, דרך ארוכה זה גלי? ‫טוב, "קסם הלילה" זה שיר אדיר.

עילי: ‫"קסם הלילה" זה גלי.

‫רועי: זה גלי עם חלב ודבש.

עילי: ‫אה, באמת? איך הולך "קסם הלילה"?

רועי: אתה באמת שואל שאלות מאוד מתקדמות, אני...

‫עילי: אגב, יהודית תמיר גם הייתה בלהקה.

רועי: יהודית תמיר?

עילי: כן.

‫רועי: בחלב ודבש?

עילי: כן.

דליה: ‫טוב, חברים, תקצרו את החיפוש הזה, ‫כי יש פה… ‫יש לי חומרים שמממתינים.

שחר: אולי עוד קיץ.

רועי: ‫אולי עוד קיץ.

דליה: ויחד זה האופציות הנוספות.

דליה: ‫אז יחד, בואו נעשה בית, בוא...

רועי: לא, הנה, שמש אדומה.‫ אני אומר, בואו נעשה קצת שמש אדומה, ‫בית ופזמון.

(מנסים למצוא סולם לשיר)

‫דליה: זה גלי שרה, זה גלי שרה.

(שרים)

[איך מלאו מיליון שנה

ועם שחר היא כה רעננה

מבטה מצטעף כשחולפת עננה

כאישה המתייפייפת בחינה -

שטה, שטה לה מעל

ברקיע הרם, המעוגל

כאישה חשוקה היא תמיד שאננה

היא נמצאת אי שם אפילו כשאינה -

היא עולה ועולה

עגולה וגדולה

ובלהט אש תלהיב את השמיים -

אדומה, אדומה

והיא חמה, כה חמה,

אל מרכבת להבה היא רתומה -

המלכה החמה.]

‫

רועי: ‫מזל טוב לגלי גם.

דליה: מזל טוב לגלי עטרי, ‫ושמוליק בילו, ‫האהוב,

רועי: אהוב מאוד.

דליה: נוח בשלום על משכבך. ‫נעמת לנו מאוד. אהה… ‫חברים, יש פה תגובה שקיבלתי בכתב, ‫בחורה בשם הדס, ‫ותכף תראו למה אני מקריאה את זה: ‫"מצטרפת לחגיגת התודות על הפודקאסט, ‫שומעת אותכם כבר חודשים רבים, ‫שומרת כל שבוע בקנאות על הפרק ‫להליכת שישי שלי, ‫וממתינה כל השבוע להליכה ‫רק בשביל הפרק. ‫חייבת להגיד שאני אכולת קנאה ‫מהחברות שלך עם שחר, רועי ועילי הנפלאים, ‫ורק תוהה איך אפשר להצטרף ‫לחבורה שכזאת, אוקיי? ‫השירים שאתם שרים כל שבוע בפודקאסט ‫מעלים לי דמעות כל שבוע מחדש."

רועי: ‫לא יודע לגבי המחרוזת של חלב ודבש.

דליה: גם אני לא בטוחה, גם אני לא בטוחה, ‫אבל אתה יודע, נתגבר. ‫"הייתי בטוחה שאני מאחרונות ‫האוהבים של המוזיקה הזאת, ‫אני באזור הגילאים של שחר, רועי ועילי, ‫וכל כך שמחתי לדעת שאני לא לבד. ‫אני שרה בקביעות בערבי בוביזמר. ‫בשבוע שעבר," עכשיו תתרכזו, "ערב בוביזמר ראשון ‫מאז פרוץ המלחמה, ‫ובו עלתה לשיר אישה מדהימה ‫מכפר עזה, איילת אפשטיין, ‫ששכלה בשבת, בשבעה באוקטובר, ‫את הבן שלה, את…"

עילי: נטע.

‫דליה: נטע, בדיוק, ‫את נטע שקפץ על רימון...

‫עילי: ארוסתו.

‫דליה: ארוסתו, כדי להציל את ארוסתו, נכון.

‫רועי: אירן.

דליה: ‫נכון.

עילי: וואו.

דליה: ‫לגמרי, לגמרי, ואיילת אפשטיין, ‫זאת האימא השכולה, ‫קודם כול, גם הגיס שלה, ‫אופיר ליבשטיין ובנו ניצן, ‫נרצחו באותה שבת, ראש המועצה, ‫האזורית, נכון, ‫וגם אימא של בעלה, בילה אפשטיין. ‫וכמו שאת אמרת, שחר, בפעם שעברה, ‫אתה אומר שם מהאזור הזה של...

שחר: ‫והוא מונה לך את כל האנשים שאין...

דליה: פשוט לא יתואר.

שחר: ‫באמת קטסטרופה.

דליה: באמת, אי אפשר לתאר ‫את גודל האסון הקולוסלי הזה. איילת אפשטיין שרה בבוביזמר, ‫למרות כל האסונות האלה, ‫והיא גם שרה את זה בלוויה של חמותה, ‫את "אני גרה מול הים".

רועי: ‫"מול המים".

דליה: "מול המים", שריטה שרה, ש…

שחר: יוסי בנאי.

דליה: שיוסי בנאי כתב את המילים, ‫וכתבה את המוזיקה, ענבל… תכף אני אזכר…

רועי: הדס.

דליה: ענבל הדס?

רועי: ‫אני חושב.

עילי: סמדר

רועי: נכון, סליחה.

דליה: ‫ענבל סמדר. ‫ענבל סמדר, אני גרה מול. ‫שמתי לכם פה מילים, ‫אנחנו נשיר עכשיו לכבוד איילת אפשטיין, ‫ומתוך הזדהות כל כך גדולה איתה.

שחר: עם המילים

דליה: כן, בדיוק.

רועי: ‫שחר היא פרומטר אנושי, נכון? ‫את יודעת את זה, ‫את יודעת הכול, כל המילים.

דליה: פרומטר אנושי, נכון. ‫אני לא כל כך טובה בשיר הזה, ‫אז אתם…

רועי: ALL RIGHT.

דליה: בסדר.

רועי: ‫רגע, את הבאת מילים? ‫מה את אומרת, רגע, אנחנו…

דליה: ברור, ברור

רועי: ‫טוב, אתם, בהתאם לה...

דליה: ‫נכון, ענבל סמדר את הלחן, יוסי בנאי את המילים. ‫אוקיי. ‫שיר שלי, שריטה שרה.

שחר: ‫כבר מודיעה לך שבסולם הזה אני לא אהיה.

‫רועי: לא אהיה...

‫שחר: לא, לא אכפת לי.

רועי: שחר...

שחר: אני אתאים את עצמי.

עילי: ‫יופי.

(שרים)

[אני גרה מול המים

בין שדות ובין חול

מעלי השמיים

וממול ים כחול

לפעמים אתה חי פה

לפעמים אתה מת

לפעמים הדמיון פה

כבר נראה כמו אמת

יש לילות של ירח

במזרח הזה

יש ימים שצורח

הכאב בחזה

אני גרה מול המים

והאופק רחוק

וגבוהים השמיים

והים הוא עמוק

יש ליופי פה טעם

של עקבות מלחמה

פה גדלים עשבי זעם

בין פרחי נחמה

כאן יודעות השפתיים

לחייך לזמן

כאן בוכות העיניים

כבר שנים מעצמן

אני גרה מול המים

ונופים משכבר

מספרים לי בינתיים

איך הפכו לעפר

כאן תמצא בכל אבן

גם שרידי חלומות

כאן נושאים את הסבל

בתוך סל השמחות

כאן שותים את הצער

בגביעי אהבה

כאן שרים שירי סער

בין תפילות אשכבה]

(מזמזמים)

מעליי השמיים וממול ים כחול

עילי: ‫איזה שיר יפה זה.

שחר: מאוד יפה.

עילי: וואו.

שחר: ממש יפה.

דליה: ששרה איילת אפשטיין. ותודה להדס על התגובה שלה. ‫האמת אני לא יודעת ‫איך להציג את הדבר הבא, ‫אבל אני בכל זאת רוצה. אה… ‫לנועה יש חברה שאימא שלה...

רועי: סליחה.

דליה: ‫אוקיי.

‫רועי: בבקשה.

דליה: ‫שאימא שלה, אדריאן, היא המיילדת ‫מקיבוץ בארי, בת 66. ‫הייתה מיילדת המון שונים בסורוקה,

‫ונרצחה בשבעה באוקטובר, והבת שלה, דרור, היא חברה טובה של נועה, ‫הילדים בני אותו גיל, בני שש, ‫והיא כותבת השבוע לנועה.

‫"איך מסבירים לילד בן שש ‫שסבתו האהובה נרצחה? ‫רגע אחד הוא שותל ‫איתה זרעים בגינה, ‫וכעבור יומיים היא נגררת ‫באכזריות בין שבילי הערוגות, ‫אל המקום בו תמצא את מותה. ‫רגע אחד הוא מבלה איתה, ‫כמו לילות רבים אחרים, ‫במסיבת פיג'מות ‫התכרבלות בפוך. ‫אותה שמיכה שמתחתיה ‫תתחבא בממ"ד ‫כשהמרצחים ייכנסו ‫ויתלשו אותה מחייה, ‫המלאים כל טוב. ‫איך אמורים להסביר לילד בן שש ‫רגיש ומתוק ותמים וטהור ‫שהספה שעליה ישב ‫במהלך כל אותו שבוע ‫ובילה שעות אין קץ ‫של משחק טאקי מותח, ‫נמצאה הפוכה, אחרי שסבתו אהובה ‫נלחמה עד הרגע האחרון על חייה ‫שהיו הנפלאים כל כך? ‫איך? ‫איך אסביר לו שעוד קצת ‫ונגמרה לי התקווה באנושות? ‫שמזל שהוא כבר לא היה שם, ‫אבל חבל שאני לא הייתי להגן עליה. ‫המטפלת אומרת", היא בטיפול, קרן, ‫"המטפלת אומרת לי, ‫הוא צריך לשמוע את האמת, ‫או לפחות משהו שקרוב לאמת". ‫זה נורא הגיוני, אגב. ‫"אחרת, ישלים בעצמו ‫את הפרטים מדמיונו ‫וזה עשוי להיות נורא יותר. ‫אחרת, ירגיש נבגד בהמשך כשיגלה שלא סיפרו לו את האמת. ‫איך מסבירים לילד בן שש ‫שאשת הסוד שלו, ‫זאת שהייתה מתלהבת היום ‫יותר מכולם מהשן הראשונה שנפלה לו, ‫זאת שהייתה קמה בבוקר ומיד ‫שולחת הודעה לבדוק מה שלומו, ‫שבכתה איתו כשכאב לו, ‫והתרגשה איתו כשהצליח לו, ‫שבילתה שעות על גבי שעות, ‫ימים כלילות, ‫בטיפול בו מהרגע הראשון ‫שבו הגיח לעולם? ‫איך מסבירים לו שאין שום סיכוי ‫שבדמיונות שלו יעלה תרחיש יותר איום ‫מהמציאות האכזרית שבה מגיעים אנשים ‫בשר ודם, לא מפלצות, לא חיות, ‫ממש אנשים כמונו, ‫ומשספים את גרונה של סבתו האהובה?"

‫והאמת היא שאני שואלת אתכם, ‫בעיקר את שחר, ‫אבל גם את עילי. ‫הילדים הרי מדברים אתכם על זה, נכון? ‫על מה שקורה, על המלחמה, על החטופים, על ה… ‫זה כמו שנועה ניסתה לא להסביר ‫לילד שלה מה זה חטופים. ‫היא לא רוצה לדבר על זה.

‫שחר: אני בזה גם. ‫הם לא יודעים חטופים.

דליה: יום אחד הוא בא הביתה, ‫אמר, בכיתה אמרו שיש חטופים. ‫אז נועה הסבירה לו, אוקיי. ‫ואז הם הלכו וראו שלט של כל ‫החטופים, כל התמונות, ויואב בן השש הצביע ‫לה על תמונה של חיילת של...

‫סליחה, סליחה, של תינוקת.

שחר: שלי גם הצביעו על... ‫אבל יש פה בת חמש. ‫אמרתי לו, לא, ככה? ‫אז הוא אומר, אבל כתוב.

‫דליה: אז נועה… אז יואב שאל את נועה, ‫מה זה הילדה הזאת? ‫את אמרת שרק מבוגרים. ‫היא אמרה, לא, ‫זה תמונה של החיילת כשהייתה תינוקת.

שחר: וואו, ‫וואו, ממש יפה.

דליה: ‫כן, אז אני שואלת, ‫איך מדברים איתם על זה? מה מסבירים להם?

שחר: ‫אני אה... אימא שלי נקלעה לזה, ‫לרגע הזה, מסכנה, תפס אותה קודם.

רועי: ‫ הילדים שאלו?

שחר: הילדים שאלו, כי התמונות… ‫יש בכל גינה, גינת משחקים, ‫תמונות, הסופר ברמת אביב… ‫הוא כאילו עטוף ממש בתמונות האלה, ‫הכול בחוץ, הכול הכול.

דליה: ‫אגב, גם כאלה שחזרו, אתמול ‫שמתי לב.

שחר: נכון, כבר כל התמונות שם. בחלק מהמקומות מסמנים את זה ‫כל מיני אנשים בדרכים מאוד נחמדות.

דליה: ‫נכון, זה לא אקטואלי.

שחר: כן, יפות כזה וזה.

‫דליה: נכון.

‫שחר: אז היא נתפסה קודם לשאלה הזאת, ‫והיא אמרה להם - ‫זה אנשים שהלכו לאיבוד, ‫ותלו את התמונות שלהם ‫כדי שיוכלו למצוא אותם ולהחזיר אותם.

דליה: ‫אה, הלכו לאיבוד.

‫שחר: תשובה יפה, הלכו לאיבוד.

דליה: ‫כן. אהה

שחר: ואז הם אמרו... אחרי כמה ימים הם אמרו - מלא אנשים הלכו לאיבוד, אה? ‫הם אמרו לי, כאילו, כן וזה, אמרתי להם - כן, הרבה… ‫הוא אומר, נראה לי איזה אלף. ‫אמרתי לו, לא, לא, פחות. ‫מאתיים? א... כן, כן, מאתיים. ‫זה היה בהתחלה, כן? ‫כן, מאתיים. ואז הם אמרו לי על ה… ‫אבל יש פה גם תמונה של ילדה בת חמש, ‫ואני יצאתי סתומה כי לא ראיתי ‫שכתוב שהיא בת חמש והכול.

‫רועי: מה ענית?

שחר: מה?

‫רועי: מה אומרים?

שחר: אני המשכתי מהר בפעילות. ‫נכנסתי לירקן, כאילו ברמה הזאת, ‫אבל כן ניצלתי את החזרה, ‫כשהיה...‫ את הכמה ימים האלה שחזרו חטופים, ‫אז אמרתי להם, ‫אתם יודעים שמצאו את ה… ‫את אלה שהלכו לאיבוד ‫והחזירו אותם הביתה, ‫הם חזרו הביתה. ‫פשוט עשיתי כבר מהלך ‫שכאילו החזרתי את כולם ‫בשביל לסגור לילדים את האירוע הזה.

דליה: והם קיבלו את זה.

שחר: ‫כן, והם קיבלו את זה.

דליה: כן.

שחר: ‫מה הם יודעים? ‫הם לא יודעים כלום. ‫

דליה: כן. ‫

שחר: אין... התוכן לא מדובר.

רועי: ‫די מדהים, שש וחצי, שש. ‫שש וקצת, זה כבר אנשים רציניים.

‫עילי: אצלי הם כבר גדולים, הם כבר כיתה ז', ‫הם...

שחר: טוב, הם יודעים הכול.

‫עילי: הם יודעים הכול, למרות שבהתחלה ‫ממש כאילו לקחנו להם את הטלפונים, ‫לא נתנו להם לא אינסטגרם, לא כאלה, ‫טיק טוק, אין להם, ‫לא מורשה להם בכל מקרה, ‫אבל כאילו הרגשנו ‫שאנחנו מצליחים למנוע מהם אה… זה… ‫אבל זה לא החזיק, הצליח להחזיק איזה שבוע-שבועיים, ‫הם חשופים להכול. ‫בעיקר שואלים מה הם עושים כל היום, ‫כאילו מה קורה… מה הם עושים, מה הם עושים בשביל הזה.

שחר: ‫על החטופים.

עילי: על החטופים.

שחר: שאלה טובה.

‫עילי: הם יושבים ומה הם עושים עכשיו? ו... ‫דווקא הקטנה לא הרבה שואלת, ‫וזה מעניין. ‫אולי אני צריך לשאול אותה, ‫לדובב אותה, היא פחות שואלת.

‫דליה: בת כמה היא?

‫עילי: אני חושב את זה עכשיו, ‫היא בכיתה ג', בת שמונה וחצי, ‫פחות שואלת.

דליה: ‫הגדולים הם תאומים, נכון?

עילי: הגדולים הם תאומים, שואלים יותר. ‫באמת, מעסיק אותם עכשיו, ‫למשל הם רואים את הכוכב הבא לאירוויזיון, ‫אז אחד מהמשתתפים נהרג, ‫הם אוהבים את התוכנית, ‫אז איך אתה מסביר? ‫אז אהה… כן.

רועי: ‫שאלה איך את מתווכת את המציאות, ‫זה היה קורע הלב, מה שקרה.

עילי: ‫כן, היא גם כותבת.

רועי: אני נשברתי.

עילי: ‫מעבר ל... הכתיבה פה היא משהו...

דליה: קרן, כן, כותבת יפה נורא. ‫היא גם שבורה, ‫היא דיברה עם אמא שלה כשהיא הייתה בממ"ד, ‫והדבר הזה, היא לא יכולה לשכוח את זה.

שחר: זה ברור שלא.

דליה: ‫כן, כן. ‫זה קטסטרופה. ‫זה קטסטרופה, זה ממש אימה.

שחר: זה ממש אימה, זה ממש אימה.

דליה: ‫אז זאת הייתה קרן, שאימא שלה ‫הייתה המיילדת המיתולוגית של בארי. ‫וכתבה לי שרון, ‫שרון תורג'מן אביב. "‫אני נהנית…", ‫תקשיבו, יש פה מחמאה, אבל גם הקנטה. ‫"אני נהנית כל כך להקשיב לתוכניות האלה, ‫ועוד מהימים עם נורית, ‫ועכשיו עם רועי, שחר ועילי, ‫ המקסימים, ‫העברית המשובחת והרהוטה שלך", ‫אל תפלו במארב הזה שהיא שמה לי, חמודה. ‫"העברית המשובחת והרהוטה שלך ‫מתנגנת באופן נעים באוזניי". ‫כאן הזדקפתי ואז חטפתי. ‫"לכן, מעט תמוה בעיניי ‫שיש מילה אחת שאת מרבה להשתמש בה ‫בשם הלועזי שלה, והיא פודקאסט, ‫ועוד יש לה שם עברי, הלא הוא הסכת."

‫שחר: הסכת, כן.

‫דליה: "בין אם תמשיכי להשתמש במילה הלועזית", ‫פה היא רחבת לב, "‫או תשני לעברית, אמשיך בתענוג רב ‫להקשיב לכם. תודה על העונג הצרוף." ‫אז התחשבה בנו ו...

שחר: אז מה את אומרת, הסכת?

דליה: ‫יש לכם השקפה בעניין? ‫אני לא יכולה להגיד הסכת פתאום.

רועי: ‫לא, לא, יש לנו גם קהלים בינלאומיים, ‫אנחנו פונים לכולם, ‫אנחנו פונים אל העם בעולם.

דליה: זה מה שאני…

רועי: ‫לא, האמת שזה פשוט שם שנטמע, ‫המושג או מה זה לא יהיה.

דליה: נכון.

רועי: ‫נראה לי, אנחנו בפודקאסט.

שחר: דליה אומרת גם "בפוד".

‫רועי: בפוד, אה, כן?

דליה: נכון, זה צחקי המציא, בפוד, כן.

רועי: ‫אמא שלי קוראת לזה, "‫אני מקשיבה לה, פודקאסט. ‫פודקאסט שלכם." ‫אמרתי לה, אימא, ‫ההלחמה הזאת שעשית באופן כל כך טבעי, ‫הקסימה אותי, (צוחקים) ‫בלי דגש ובלי כלום, ‫וזה נראה לה גם הגיוני.

עילי: אם תרצו להשאיר עוד סיפור.

דליה: ‫בפודקאסט.

רועי: בפודקאסט שלכם.

‫שחר: יכול להיות שעילי יכין עוד סיפור.

‫רועי: חפש נקודה להיכנס שוב… דרך סיפורים.

דליה: ‫נכון, לא, עכשיו...

עילי: אני אוסף סיפורים.

דליה: ‫נכון, אני מבינה את זה.

שחר: לא, בצדק.

דליה: ‫זה גם בצדק, גם...

עילי: אתם גם?

דליה: ‫מה ז'תומרת גם?

עילי: אתם חשים גם געגוע ‫משבוע לשבוע?

‫רועי: דליה, איך שאני נכנס פה בדלת, ‫וזה רק חצי שעה לפני ההקלטה, ‫היא אומרת לי, תקשיב רגע. ‫היא אומרת לי, תקשיב רגע? ‫לא, לא, לא, זה מול כולם ומול הציבור, ‫אל תדברי איתי על כלום.

דליה: ‫נכון, רציתי לשאול אותו שאלה, ‫הוא אומר, אני לא עונה לך, אני מצטער.

רועי: לא, לא, לא.

‫דליה: אני עונה לך בפודקאסט.

שחר: אוגר, אוגר חומרים.

דליה: נכון.

רועי: את רוצה תשאלי בפודקאסט. אחר כך את אומרת שאין חומרים, ‫אני לא עונה לך כלום.

דליה: ‫לא עונה.

עילי: אז מילה מקודם על קיבוץ רעים, ‫באמצע הצילומים ירדה מלמעלה, ‫מאחת הקומות הגבוהות, ‫איך שמעתי שאתה פה? ‫היא אומרת לי, וזה, הבת שלי ביקשה, ‫סיפרתי לה שאתה פה, ‫ביקשה להגיד לך שהיא מאוד נהנית ‫מהפודקאסט. ‫מקיבוץ רעים, היא חיה בחו"ל.

דליה: מה אתה?

‫עילי: אז בגלל זה פודקאסט.

דליה: חמוד, כן.

עילי: ‫אז זה זה. לא, אבל מה שרציתי ‫לספר, שהשבוע, אתמול… ‫אני אתחיל אחרת. ‫אני קראתי באיזשהו מקום ‫שחילי טרופר מלמד אזרחות.

דליה: נכון.

עילי: יום בשבוע, ‫תלמידים מקיבוץ זיקים, ‫בבית ספר, הר טוּב או הר טוֹב, ‫אני מקווה שאני אומר את זה נכון.

שחר: חילי טרופר הוא כאילו מקפיד ‫להוציא את כולנו לא טוב ברצף, ‫כל הזמן.

רועי: ממש.

‫שחר: כל הזמן אתה אומר, ‫אני אדם שנותן מעצמי? ‫לא, יש חילי טרופר.

רועי: כל פעם מעלה את הרף.

‫עילי: כל פעם.

רועי: לא, גם אי אפשר לעמוד בזה.

עילי: ‫נגיד מילה, את חילי טרופר ‫אני הכרתי בתקופת הקורונה, ‫יום אחד אני באמת מקבל טלפון, ‫על הקו שר התרבות, חילי טרופר, ‫מה, אנחנו לא יודעים, ‫אני אשמח להיפגש איתך וזה. ‫טוב, אין הרבה פעילות בקורונה. ‫אמרתי, מתי שתרצה, ‫זמינות מאוד גבוהה. ‫לדעתי, למחרת או משהו, ‫נפגשנו בלשכה בתל אביב. ‫אני נכנס, אני אומר, מה הוא רוצה? ‫הגעתי מוכן, ‫זה, קצת על פוליטיקה, ‫אני לא מבין גדול. ‫לא יודע, ואני מתיישב, ‫והוא אומר לי, ‫האמת, סתם רציתי להיפ… אני אוהב, ‫החמיא לי, אוהב את השירים וזה וכולי, ‫ואני רוצה לדעת מה קורה, ‫כאילו, איך אתה עובר את התקופה הזאת. שר התרבות.

דליה: מה אתה אומר?

עילי: ‫זה אדיר. ‫לא מכירים… ‫סתם, ואה, וגם, איך החברים, ‫ואיך החברים בתחום, וזה. ‫ככה הכרנו, ומאז אנחנו בקשר, ‫מדי פעם מסתמסים, נפגשים, ‫הזמנתי אותו להופעות, כזה. ‫ואז קראתי שהוא מלמד ילדים, ‫יום בשבוע, אזרחות. ‫כתבתי לו, תשמע, חילי, ‫אם תרצה וזה ומתישהו וזה, ‫אם בא לך, אני יבוא וננגן קצת ‫ונדבר איתם וזה. ‫הוא אומר לי, תשמע, יש לנו השבוע ‫את השיעור האחרון, ‫כי הם עוברים בית ספר, ‫ואם בא לך, תבוא. ‫נסעתי אתמול בבוקר לבית ספר.

‫דליה: איפה זה?

‫עילי: בית ספר "הר טוב" או "הר טוב", ‫זה ליד, באזור ירושלים, בית שמש, צרעה, שם.

דליה: ‫כן, "הר טוב", כן.

עילי: ‫ קודם כול, אני נכנס, ‫באמת, חבר'ה מקיבוץ זיקים, ‫אגב, מסרו לך ד"ש, ‫זה חבר'ה שהופענו להם במעלה החמישה.

רועי: ‫אה, גדול.

עילי: כן? לא זכרתי את זה, וזה.

רועי: ‫כן, לשתי ההופעות שעשינו ברצף.

עילי: כן, היינו לשתי ההופעות שם, ‫גם לנתיב העשרה וגם… ‫חבר'ה, קודם כול, שאיבדו חברים.

‫אחד מהם, אגב, טל, ‫שהופענו להם באזכרה בקיבוץ נגבה, ‫זה חבר'ה האלה, ‫הם הכיתה של טל.

‫רועי: הם היו גם קהל בארץ נהדרת.

‫עילי: אה, באמת?

‫רועי: כן, אוקיי.

עילי: אה, אלה. ו… ‫יושבים עם חילי, שרגע נגיד, ‫שר, חבר בקבינט...

דליה: ‫אין ספק.

עילי: ‫מפנה את זמנו, מגיע ומלמד אותם ‫ומדברים וזה וזה, ‫עכשיו זה שיעור אחרון, ‫ואני קצת מנגן וקצת זה, ‫וקצת שואלים אותי שאלות, ‫ומדברים, ושיח נורא מעניין ומרגש. ‫וסיפרתי בדיוק לרועי ש...

‫דליה: איזה כיתה הזאת? ‫סליחה, איזה...

‫עילי: י"ב.

‫דליה: י"ב.

‫עילי: בעצם מסיימים, והסתכלתי עליהם ‫וראיתי את הי"בתניקים האלה, ‫את הגיל הזה, את הרגע הזה, ‫שהוא בסוף התיכון, לפני הצבא, ‫הגיל הזה שהכול שם, אתה רואה את כל ‫הטסטוסטרון מבעבע שם, ‫הבנים והבנות והכול שם, ‫חבר'ה, ש… שיעור אחרון. ‫יש משהו בסוף ובפרידות, ‫ובכלל בגיל הזה שאליי באופן אישי ‫מאוד מדבר, אני עצמי לא חוויתי אותו. ‫בי"ב הייתי במקום אחר, ‫במסגרת אחרת. ‫וכמו לסיפור עם רעים, גם לסיפור הזה ‫אין איזה סיומת שאני בא לספר, ‫אבל המפגש הזה היה נורא נורא מרגש. ‫גם לראות, קודם כול, חילי, ‫גם כתבתי על זה, ‫לראות באמת שר שמפנה את זמנו ‫והוא עושה ומלמד, ‫שזה בעיניים מדהים.

‫דליה: נכון.

עילי: ‫ומעורר השראה וזה, אבל גם לראות ‫את החבר'ה האלה שרגע לפני הגיוס, ‫שהם מסיימים י"ב עם הבגרויות, ‫עם האהבות האלה הראשונות.

דליה: ‫שעברו תקופה איומה.

‫עילי: הם פליטים.

‫דליה: הם פליטים.

עילי: הם שואלים...

שחר: ‫וגם התקופה שלפני...

רועי: קורונה.

‫שחר: זה… הם חיים בשיעור האזרחות ‫הטוב ביותר בתבל.

דליה: נכון.

שחר: ‫אין דרך בחיים ללמוד מהספרים ‫את מה שהיה פה בשנה לפני, ‫בכל הרפורמה...

‫דליה: רפורמה, נכון.

‫שחר: רפורמה סלאש הפיכה, אם תרצו.

‫דליה: שיעור באזרחות חשוב ביותר.

‫שחר: זה שיעור באזרחות מטורף.

דליה: נכון.

‫שחר: אתה הולך לספר באזרחות ‫למצוא באיזה עמוד זה חוק יסוד? ‫מה נשמע? זה בחדשות עכשיו, ‫אנשים צועקים אחד על השני ‫אם אתה יכול לבטל את זה או לא, ‫ומאיימים על חיים של שופטים. ‫כאן, הכול בחוץ, רק להקשיב.

‫דליה: נכון, נכון.

רועי: ‫ממש, ואתה אומר על הזמן הזה ‫שנשבר להם בין הקפיצה מה...

‫עילי: משהו בגיל הזה, שהוא גיל של ללכת לים ‫עם הבירה ועם החברות, ‫והאהבות הראשונות האלה, ‫ורגע לפני הצבא, ‫ולאן נלך, ומה נעשה וכל הזה. ‫שרנו שם את "מכתב לאחי", ‫ודיברנו על מה זה בסוף הדרך ‫להיות מאושר, אז כאילו… ‫אגב, יש הומור שחור.

שחר: ‫זה הצעירים הכי אוהבים.

עילי: הכי אוהבים, ברור. ‫עשית שיעורי בית? למה את מבקשת ‫ממני, אין לי בית, כזה.

רועי: ‫כזה, ברור.

עילי: ברור.

‫דליה: נהדר.

עילי: ומה זה בסוף הדרך להיות… ‫שאלתי שם, עניין אותי, ‫אז מישהי שם אמרה, ‫להיות מאושר זה...

‫שאני אחזור לבית שלי. ‫וזה מבחינתי, להיות מאושרת. ‫כאילו דבר… זה ‫שיח כזה מאוד מרגש. ‫וכשנכנסתי חזרה לאוטו, ‫בחזרה לתל אביב, ‫והיה גשום, שתמיד מוסיף לדרמה ולאירוע, ‫אני תמיד שירים, אני צריך...

‫שחר: אתה מזיל דמעה באוטו ככה?

‫עילי: מזיל, וגם צריך לנתב לי את זה עם שיר. ‫אני צריך פסקול למה שחוויתי.

‫שחר: זה מניע את המהלך.

‫עילי: מכירים את זה, כולנו כאן, נראה לי כאן.

שחר: כן, כן.

עילי: ‫פסקול, למצוא שיר.

דליה: ‫זה הגדרה נורא יפה, ‫למצוא פסקול למה שחוויתי, זה נהדר.

עילי: כן, למה שחוויתי עכשיו. ‫וקפץ לי השיר של אדם שקוראים לו, ‫אני חושב, "זריחה על המדבר".

רועי: ‫כן, "זריחה על המדבר".

‫עילי: אתם מכירים את זה? ‫זה שיר של יזהר אשדות, ‫ואלונה קמחי כתבה את המילים.

רועי: ואלונה קמחי.

שחר: ‫מה זה קפץ לי, עילי?

עילי: בראש.

שחר: ‫כן, אבל איך זה קפץ?

‫עילי: בראש זה קפץ לי.

רועי: ‫בראש קפץ לו.

עילי: (שר) זריחה על המדבר.

דליה: ‫אני לא מכירה את זה.

רועי: זה שיר עלום.

רועי ועילי: ‫(שרים)

[זריחה על המדבר, עולה לאט לאט

הדרך אל המחר, בלי להרגיש כמעט

הילד בתוכי הולך לי לאיבוד

עכשיו זה אמיתי, קרב סף הבגרות

עוצם את העינים, שוכח את כולם

חובק את השמיים

ולוקח פסק זמן מהעולם.

והלב קורא, והלב קורא

לפגישות חדשות וערים רחוקות

אהבות שאוהב וכאב שאכאב ממחר.]

רועי: הכי יזהר אשדותי. ‫יזהר אשדותי.

עילי: מאוד יזהר אשדות.

שחר: ‫כן, וגם אני באמת...

רועי: זה היה לי שנות ה-80.

‫שחר: היה לי את הדיסק כנראה משהו.

רועי: היה את הדיסק.

עילי: היית מהמעריצים? ‫

שחר: מה? ‫לא, לא הייתי מהמער...‫ אבל בוא, חייתי, והייתי, אז… זהו, זה...

רועי: ‫זה מדהים, גם הקפיצות האלה, ‫הגיל, מה-18 ל-20, ‫הרי הם קוונטיות, זה… ‫פעם עידו, חבר שלי, ‫הוא, שאלתי אותו, איזו הצגה, ‫הוא שיחק בה, ‫שאלתי אותו - בן כמה הבמאי? ‫אז הוא אומר, אני לא יודע, ‫50, 60. ‫לא, לא, לא הבנתי, לא הבנתי. ‫זה כמו שנגיד לך, הילד הזה, ‫לא יודע, הוא 10, 20. מה זה הקפיצה הזאת?

(צוחקים)

‫רועי: זה לא סביר. ‫אז הוא אומר, לא, בן 50, 60, ‫זה נראה לא משנה. ‫אבל סליחה, מ-18 ל-20, ‫זה פסיכופטי, נכון? ‫זה קפיצות עצומות מהתיכון לצבא.

דליה: לגמרי

‫רועי: אחר כך זה מצטמצם, נכון? ‫אנחנו די מתקרבים אלייך, ‫אנחנו באותו...

דליה: לא...

‫רועי: לא, זה הולך ו...

שחר: לא, אנחנו מצמצמים. ‫ב-20, 20.

‫שחר: ב-10, 20, אנחנו מצטמצמים.

‫רועי: ב-10, 20.

שחר: זה הופך להיות ב-10, 20, לא.

דליה: ‫בואו לא נפתח את הדבר הזה, ‫זה חור שחור, זה בור שחור, ‫בואו לא נפתח את זה.

‫רועי: לא יודע.

שחר: ‫את לא יודעת כמה אנשים אומרים לי, ‫אי אפשר להבין בת כמה היא.

‫דליה: אני לא מאמינה.

שחר: בחיי אלוהים בספר התורה.

דליה: אני לא מאמינה.

שחר: אבל ‫כמה אנשים אומרים לי, ‫אבל בת כמה היא, האישה הזאת?

(צוחקים)

שחר: ‫זה 50…

דליה: בטח 50.

שחר: בחיי, נשבעת לך.

דליה: אתמול, אתמול…

רועי: דליה, דליה.

דליה: אתמול אירחתי את רבקה מיכאלי לפודקאסט, ‫ודיברנו על זה.

שחר: כיף לך.

‫דליה: כי היא, רבקה, לעומתי, תמיד נורא ‫הייתה גלויית לב בקשר לגיל שלה. ‫שום בעיה.

שחר: היא שרה את השיר.

דליה: ‫לא, נכון, דיברנו על גם בת 26, ‫ אמא שלי אמרה לי, ‫"איך היא מרשה שיכתבו שהיא בת 26?

‫והיא עוד לא נשואה. זה יקלקל לה בעתיד", היא ‫אז היא אמרה לי, זה יקלקל לה. ‫אז דיברתי עם רבקה לעניין הגילים, ‫טוב, בואו לא נפתח את זה. ‫באמת, זה, דבר שלא נרפאתי ממנו, ‫למרות הטיפול ולמרות הכול, ‫אז זה… תתחשבו בי. ‫לעומת זה… לא, זה באמת...

רועי: ‫זה כמו שעינב גלילי ככה מברכת, ‫היא אומרת, ביום הולדת תזכור, ‫זה לא חשוב איך אתה מרגיש, ‫חשוב בן כמה אתה.

(צוחקים)

דליה: ‫נכון, עינב אמרה את זה? ‫היא צודקת, חשוב בן כמה אתה. דרך אגב ‫, אתמול חשבתי עליך, ‫בארץ נהדרת, אם כשאתה עושה, ‫מגלם עוד פעם דמות, ‫נגיד, של שר המשפטים...

רועי: אהה, יריב לוין.

דליה: ‫יריב לוין.

רועי: כן.

דליה: אוקיי?

רועי: כן.

דליה: ‫אם אתה… זה קל לך יותר, ‫כי כבר גילמת אותו, זה דבר ראשון, ‫האיפור בטח לוקח אותו מספר שעות, ‫נכון?

רועי: אהה.

דליה: אוקיי? ‫וגם היית גם… מי היית אתמול?

‫רועי: לא, הייתי אתמול רק הוא.

דליה: ‫לא דובר צה"ל?

רועי: לא, הראו שם איזה קטע קצר.

דליה: ‫אה, אוקיי.

‫רועי: האיפור לוקח…

דליה: ‫אז זה מקל עליך שזה...

רועי: בוודאי שזה מקל עליי. ‫אם כבר עשיתי את העבודה הזאת...

שחר: כבר יש את הדמות מה שנקרא. כבר יש לי אותה.

דליה: ולא אכפת לך שאני רואה אותך ‫ב"ארץ נהדרת" ואני… ‫יש לי הרגשות מאוד עוינים אליך, ‫זה לא… מה אתה עושה עם זה?

רועי: לא, זה לא פאן.

דליה: זה לא דמות פאן.

רועי: זה לא דמות פאן, ‫אבל אני יודע שזה בורג בתוך איזה...

דליה: ‫זה חשוב.

רועי: אמירה שמתגבשת ‫למשהו שהשבוע, ‫אנחנו עכשיו… ‫יש פה איזשהו מאמר מערכת, ‫ואני חלק מהדבר הזה ו...

דליה: מעניין אם הוא רואה את זה, אגב.

רועי: ‫ממש, לא ממש מעניין.

דליה: כן.

רועי: ‫אותי לפחות.

דליה: זה נכון.

רועי: ‫זאת אומרת, ממש לא… ‫אני חשבתי שאני אעשה מזה איזה קליפ בבית.

דליה: ‫אני רוצה להקריא לכם עכשיו, ‫אנחנו לא רחוקים מהסיום, ‫תהיו… איך להגיד? ‫תהיו סובלנים, בסדר, ‫למה שאני מקריאה עכשיו. ‫לי, אני מודה באיזשהו אופן, ‫אולי זה נשמע דידקטי או… ‫צדקני, צדקני, ‫אבל אני נורא רוצה ש… ‫שלפודקאסט הזה יהיה קהל מגוון שיקשיב, ‫שלא נצבע את עצמנו בצבע מסוים, ‫ויש קהל שאנחנו מדירים אותו, ‫כי אנחנו לא מדירים אותו. ‫אני חושבת ש… ‫זאת הכוונה שלנו לפחות. "‫דליה שלום, שמי לירון גלבוע", ‫כבר שם יפה, ‫"אני בת הקיבוץ הדתי שדה אליהו, ‫15 דקות מבית השיטה", ‫כבר עילי מחייך, אומרים, קיבוץ...

עילי: לא, גם חפציבה, אני מ...

‫דליה: בדיוק, חפציבה, נכון מאוד, ‫נכון מאוד, קרוב מאוד...

שחר: גם ‫סיון תמרי היא משדה אליהו.

דליה: נכון, ‫קרוב מאוד לחפציבה ‫וקרוב מאוד לבית השיטה. "‫ובחרתי לבנות את ביתי ‫ביישוב המעורב דתיים וחילוניים ‫'שלפים' באותו העמק", ‫וכאן היא עושה גילוי מאוד יפה, ‫היא אומרת: "גילוי נאות, ‫אינני דתייה היום". ‫ולמרות זה היא כותבת את מה שהיא כותבת. ‫"נתחיל בדברי תודה על הפודקאסט, ‫כמקום של הזדהות ונחמה בימים קשים אלו, ‫ועכשיו לעניין. ‫בפרק האחרון הצגתם את הכתבה ‫שהופיעה בעיתון "הארץ", ‫בה ראיינו אנשים", ‫אתם זוכרים, מרב מורן ראיינה אנשים ‫שבחרו להישאר בעוטף ‫בקיבוצים שלהם, ‫"ובחרתם מתוך כתבה שלמה, ‫בה ראיינו גם חברים מהקיבוץ הדתי סעד, ‫להקריא משפט על הפחד ‫שהדתיים יגיעו להתיישב במקומם בעוטף, ‫ולכן הם לא עוזבים את המקום. ‫זה היה כמו חץ בלב.

‫פעם ראשונה כבת לציבור הדתי, ‫פעם שנייה כמאזינה לפודקאסט ‫שמאמינה שמאזינים לו ‫גם אנשים מהציבור הדתי, ‫ובפעם השלישית, ‫כציבור שחטף מכה כואבת מאוד ‫כתושבי העוטף, ‫כלוחמים וכוחות הביטחון, ‫וגם בימים אלה נלחמים ‫ומקריבים את חייהם. ‫עד כה הרגשתי שהפודקאסט שלכם ‫הוא מקום לכולם, מקום מחבר, ‫אך המשפט שבחרתם עושה בדיוק ההפך, ‫ומה אנחנו צריכים בימים אלה?

‫דליה, שאלת בפעם האחרונה ‫מה עושים עם הידיעה שמלווה אותנו ‫בימים האלה לחטופים, ‫תחושת חוסר האונים באזרחים. ‫אז התשובה שלי לעצמי זה להרבות טוב ‫ולהפחית בדברי פילוג." ‫

אני עניתי לה, ‫ואני רוצה לדעת מה דעתכם. ‫קודם כול, כשהצגנו את הכתבה הזאת ‫בשבוע שעבר, ‫שהיא כתבת השער של עיתון הארץ, ‫על כל מיני אנשים שונים, ‫מקיבוצים שונים בעוטף, ‫שהחליטו לא לעזוב את העוטף, ‫לא להיות פליטים, לא להתפנות וככה. ‫ואני זוכרת שאמרתי בכוונה, ‫אפילו באופן קצת דידקטי, ‫שהם ראיינו אנשים מרעים, ‫מיד מרדכי, מבארי, ‫וגם מקיבוץ סעד, ‫והוספתי מה שלא היה כתוב בכתבה בהתחלה, ‫מהקיבוץ הדתי סעד. ‫היה חשוב לי להדגיש ‫שאנחנו מדברים גם על קיבוץ דתי, ‫לא רק על קיבוצים חילוניים, ‫שכולם סבלו באותה מידה, ‫כמובן, בעוטף. ‫ואחר כך כתבתי לה שאני חושבת, ‫זה היה ציטוט מתוך הכתבה, ‫שאחד מהם אמר, ‫אנחנו מפחדים לעזוב, ‫כי יבואו אנשים דתיים להתיישב.

‫זה לגיטימי, כמו להגיד ‫אנחנו בחרנו לא לעזוב, ‫כי אנחנו מפחדים שלא ימוטטו את החמאס ‫ולא נוכל לחזור לקיבוצים שלנו. ‫זה לגיטימי באותה מידה, ‫אבל זה לא משפט שהמצאנו, ‫זה משפט שמצוטט.

שחר: ‫טוב, אבל זה קצת מיתמם מצדך, ‫הימור שלי.

דליה: אוקיי, אוקיי.

שחר: ‫זה מיתמם, כאילו, להגיד, ‫נאמר, זה נאמר גם פה, ‫כאילו, מתוך הסכמה, זה לא נאמר, ‫למה נבחר הציטוט הזה? מתוך איזו הסכמה. ‫רוצה להגיד על הבחורה ‫שאת אומרת שהיא כבר לא דתייה.

דליה: ‫נכון, אבל עדיין ליבה שם.

שחר: אני חושבת קצת זה כמו הדבר הזה, ‫אני שונאת אותך על זה ‫שגרמת לי להיות, להגן על… ‫כאילו?

דליה: כן, כן.

‫שחר: שהיא, קודם כול, מעצם זה ‫שהיא אישה ששואלת שאלות בחיים האלה, ‫היא כבר כאילו, כאילו, אני מרגישה ‫שיש לנו על מה לדבר.

‫דליה: נכון, חברה שלנו.

שחר: ‫כן.

‫דליה: לגמרי.

‫שחר: שואלת שאלות, לא משנה ‫אם התוצאה הייתה להישאר, כן? ‫אבל בעצם זה שיש שאלות...

דליה: נכון.

שחר: ‫אוקיי, אופציה, כבר זה דבר. ‫אבל אני חושבת שברגע הזה שאנחנו אומרים, ‫אז כאילו, היא אומרת, ‫הם מדברים עליי. ‫אבל, אבל א', אני רוצה להגיד, ‫אני בטוחה שיש לה… ‫כבר אנחנו שומעים שיש לה ‫עוד הרבה תכונות אחרות, ‫הגדרות אחרות, מלבד היותה ‫רק דתייה לשעבר או דתיה אז.

דליה: ‫נכון.

‫שחר: אז נראה לי שמהבחינה הזאת, ‫כאילו, בואי, אין צורך להיעלב. ‫זה לא אישי, זה כנראה רחוק ‫מלהיות אישי. ‫כן נגיד שהעלבון הזה הוא, ‫אני חושבת, לא שלה ספציפית כציבור, ‫הוא ממקום כאילו אנדרדוגי. ‫וזה מתעלם מהעובדה ‫שכל היחס הוא הרבה יותר אגרסיבי ‫כלפי זה, ‫משום שאתה לא יכול גם להישאר אנדרדוג ‫וגם להיות הממשלה. ‫וכאילו, כרגע, הכוחות הדתיים ‫בממשלה הם כל כך חזקים ‫שהדיבור על דתיים הוא דיבור פוליטי, ‫הוא לא דיבור אישי. ‫ולכן, כאילו, מה שנאמר פה ‫הוא נאמר מהבחינה הפוליטית, ‫ולא מבחינה אישית, כדעתנו. ‫כאילו, אני אומרת, ממש מביך אותי ‫להגיד את... כמה מחבריי, מה שנקרא, ‫כאילו, ‫כי זה ברור מאליו שכמה מחבריי. ‫ רוצה להגיד...

דליה: מה, שכמה מחברייך דתיים?

שחר: דתיים, ‫איזה שאלה, זה ברור מאליו.

דליה: ברור, ברור.

שחר: ‫אבל כן רוצה להגיד ‫שגם חבריי הטובים מאוד, ‫יש לומר, שהם מהמגזר הדתי, ‫ציוני דתי, ‫הם בבעיה מאוד מאוד קשה בעצמם ‫מול הייצוג שנחשב שלהם כרגע ‫במדינה הזאת. ‫יש… אה זה, בסוף כאילו קבוצה ‫לא מאוד גדולה מספרית, ‫שיש לה המון המון המון כוח כרגע, ‫וגם נותנת את כל מה שיש לה, ‫כאילו באמת ברצף, ‫גם בהתבטאויות וגם זה, ‫והבן גביריזם הזה, ‫הוא צובע מגזר הרבה הרבה הרבה ‫יותר גדול, שנכנס להכללה… ‫אנשים גם לא יודעים ‫אה… בדיוק או מה זה, ‫הוא לא יודע מי משיחי ומי… ז'תומרת, ‫והבן גביריזם הזה, ‫הוא לקח לעצמו גם בעלות על הדת, כן? ‫כלומר, הדת היא רק כזאת, ‫והחרדים לקחו בעלות אחרת על דת אחרת, ‫כאילו בחוקים שלה.

‫דליה: שכחנו, שכחנו שיש ציונות דתית ‫אחרת לגמרי.

שחר: אחרת.

‫דליה: שהיא למשל חילי טרופר, ‫שהיא אנשים כאלה, נכון.

שחר: מדהימה, נכון, ‫שהם בסוף, הם יש להם מהבית, ‫הם מבוססים אמונה. ‫בסדר גמור, עכשיו הם מחפשים דרך, דרכים. ‫כל היום הם בפרשנות ותרבות, ‫מנסים למצוא דרכים ליישב את הפער ‫בין האמונה הזאת והחוקים, לבין העולם ‫ולאן שרוצים להגיע אליו, ‫ולא תקיעות כאילו בעבר ואיזו הליכה אחורה ‫עם עיניים עצומות וקידוש האדמה ‫והמדינה והארץ, ולא המדינה ‫וכל מיני דברים כאלה וזה. ‫בסדר, אז רק להגיד, ‫כאילו, א', לא באנו להעליב, ‫זה ברור מאליו, ‫וב', זה לא פילוג. ‫רק להגיד, זה לא באמת פילוג. ‫זה לא על פילוג. ‫פילוג זה לא הדבר שאנחנו עוסקים בו. ‫אנחנו לא עוסקים בפילוג, ‫אנחנו עוסקים בביקורת, ‫בוויכוחים לגיטימיים, ב… לא?

רועי: כן.

דליה: כן, כן, אני מסכימה איתך שוב.

שחר: ‫המילה "פילוג" פשוט בשנייה ‫הופכת את זה לשחור לבן, ‫שבתקשורת כל כך מקפידים לעשות ‫כדי לפלג. ‫לא, זה אפור מאוד מאוד, מאוד אפור.

דליה: ‫אני רק רוצה להגיד ללירון גלבוע, ‫מהיישוב שלפים, שאנחנו בעדה, ‫אני על כל פנים, ואני נורא רוצה ‫שתמשיך להקשיב לפודקאסט, ‫ושום דבר הוא לא נעשה ‫מתוך רצון לפגוע או להעליב.

שחר: ‫ברור.

דליה: ויכול להיות שאולי הניסוח, ‫אולי לא הבאנו ציטוטים אחרים ‫בשביל לאזן את הציטוט הזה, ‫אבל הכוונה שלנו היא טובה, ‫ואנחנו באמת, אני חושבת שאנחנו ‫רוצים לפנות לרנג' מה שיותר גדול.

שחר: ‫אני רק רוצה להגיד ככה עכשיו, סליחה.

רועי: כן, בבקשה.

שחר: ‫פשוט חשבתי על זה. סליחה. עדכנתי את עצמי בזמן הזה. אבל זה…

‫דליה: תוך כדי זה, אז לא היית מרוכזת ‫במה שאמרתי. ‫לא, חשבת על משהו אחר.

שחר: לא, חשבתי, תגובה על זה.

דליה: אה

שחר: ‫בואי, זה מהר, כל האירוע.

דליה: זה מהר מאוד, כן.

שחר: ‫אני פשוט רוצה להגיד ‫שממש בימים אלה זה כאילו… ‫מנוצל לצד השני באגרסיביות משוגעת, ‫כאילו, ממש עכשיו יש שלושה ימים ‫שברור שיש מין דף מסרים כזה, ‫שהם, כל חברי כנסת או שרים ‫של ציונות דתית מדברים על ליישב את עזה, ‫על הצורך ליישב את עזה. ‫צריך לעבור לגור… ‫צריך לבנות בעזה, צריך ליישב את עזה, ‫צריך לכבוש, זה… ‫והדבר הזה החדש שנהייה, הטרנספר הזה, ‫ההגירה מרצון או משהו...

רועי: ‫ניתן להם מרצון...

שחר: מרצון, הזה… ‫אי אפשר שאנשים עם כל כך הרבה כוח ‫וכסף וערוצי תקשורת ודברים כאלה ‫ידברו ככה, וממול אנחנו נגיד כל הזמן, ‫אבל אל תגידו דברים כי זה מפלג. ‫כי זה אז נהיה צד אחד שאומר דברים, ‫וממול איזה עדיין מוסר, ‫וכאילו איזו מין הכלה ו... ‫לא, אי אפשר, אבל אי אפשר, ‫זה בסוף המציאות של כולנו, ‫וזה משפיע עלינו באופן משוגע, ‫זה לא נורמלי. ‫

דליה: מסכימה איתך.

שחר: אז אין לי את הדרך, ‫אין לי את הדרך להשלמה.

רועי: ‫מה זה שלפים, אגב? ‫מה זה שלפים, אנחנו יודעים?

דליה: ‫לא, יישוב על יד...

רועי: לא, שלפים הפירוש.

דליה: ‫אהההה...

רועי: זה מתוך ה...

שחר: ‫זה משיר.

‫דליה: א' זה מילה נורא יפה.

‫עילי: מאסיף.

‫דליה: זה אחרי הקציר, נכון?

שחר: ‫אסוף את השלפים.

דליה: אוי, בואו נשיר.

(שרים)

[הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים

וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.]

רועי: ‫זה החלק בגבעול.

דליה: זה שיר השירים.

רועי: ‫החלק בגבעול.

(שרים)

[אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת

כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,

אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת

שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים

כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.

הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים

וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ

וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,

רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.]

רועי: ‫איתמר פרת לאחותו.

דליה: כן, איתמר פרת על אחותו, ‫ונעמי שמר לחן ו…

שחר: מהמםם

רועי: ונעמי שמר.

עילי: ‫על אחותו שנהרגה בערב יום… כיפ, ערב סוכות.

דליה: בתאונת דרכים.

רועי: ‫ערב סוכות, לפני 40 שנה.

דליה: מחצרים, לא?

רועי: ‫בתאונת דרכים, תרצה, ‫בערב סוכות, אסיף.

דליה: ‫בערב סוכות, אסיף. ‫נכון, אסיף, נכון.

עילי: ‫זה שיר מפואר.

‫דליה: שיר מפואר. ‫באמת, לחן של נעמי שמר.

‫רועי: אלוהי.

דליה: אי ‫אפשר לתאר אותו, אלוהי. ‫ובתוכנית שאתם מכירים אותה, ‫שעשינו פעם לנעמי שמר...

‫רועי: על כל אלה.

‫דליה: על כל אלה, זה בתוכנית.

‫רועי: אגב, לא עשינו, את עשית.

דליה: אמרו לנו שהיא הולכת למות, ‫מישהו התקשר אליי, והאמנתי לו, ‫וזה לא היה.

‫רועי: לקח 13 שנה.

דליה: כן, ועשיתי לה תוכנית נורא נורא, ‫עשיתי לה, עשינו לה.

רועי: עשית לה.

‫דליה: ו… אוקיי, ויהודית רביץ ‫שרה שם את זה. שרה את זה.

רועי: וואו. מופתי.

‫דליה: מופתי.

שחר: מה, אתה לא מכיר את זה?

רועי: ‫בעיבוד של משה זורמן.

שחר: הלם, מה זה הלם, לא?

רועי: ‫זה ערב, יהיה ערב.

‫שחר: אם אתה לא מכיר את זה, יהיה ערב.

‫דליה: משה זורמן המעבד.

רועי: ‫משה זורמן, משה זורמן, ‫ואני אשוויץ ואומר שדליה נתנה ‫את האינפוט שלה, ‫מ… סליחה על הלועזית, ‫והכניסה שם… ‫איך קוראים לאותו כלי נגינה?

‫דליה: קרן אנגלית.

רועי: ‫קרן אנגלית, היא אמרה שם...

עילי: אוי, זה כלי מדהים.

דליה: ‫מדהים.

רועי: ‫מי ששומע את הביצוע ‫של יהודית רביץ ל"אסיף", ‫הקרן האנגלית על שמה.

שחר: דליה…

דליה: ביקשתי ממשה זורמן. ‫בלי משה זורמן זה לא היה.

שחר: … דוחף את הפסנתר, אתה לא מכיר את זה?

(מדברים ביחד)

רועי: ‫אנחנו נדבר על זה מתישהו.

‫שחר: זה אירוע מטורף.

רועי: ‫פיסקה, אתה השתגעת.

שחר: ממש, באמת.

רועי ועילי שרים:

[אולי אם השנה תהיה טובה

נשכח דרכי מדון ואכזבה

ויחד לצלילי השיר הבא

נרקוד כולנו

אולי נשלח ברכה, אולי גלויה

אולי בכלל נשיר הללויה

נדמה שהשנה הזו תלויה

בעצם בנו]

רועי: ‫כל ראש שנה, ערב ראש השנה, ‫אנחנו שולחים אחד לשני, ‫זה 20 שנה, ‫את הווידאו של הילד מתן חודרוב, ‫בן השש.

עילי: ‫הוא פותח את השיר.

דליה: בבית הספר לאומנויות.

‫רועי: בדיוק.

עילי: במחויבות שיא לשיר, לנאמבר.

‫דליה: נכון.

רועי: ברור.

דליה: נכון.

עילי: ו‫היחידי, אגב, שזוכר בעל פה, ‫לדעתי.

רועי: כל השאר קוראים מהפרומפ.

דליה: ‫אני מכירה את הקליפ הזה, ‫הוא נהדר.

שחר: מאוד רציני.

דליה: הוא נהדר

רועי: מאוד רציני. ‫שם טוב לוי ניהול מוזיקלי.

דליה: ממש מבחינים. ‫חברים, אין ברירה.

רועי: המון אינפורמציה.

דליה: ‫אין ברירה. אנחנו צריכים לסיים.

שחר: ‫לסיים, לסיים, ‫נגמר החוג של המבוכים והדרקונים.

‫דליה: לא, די, סיימנו.

רועי: סיימנו, לא ניתן עוד משהו.

דליה: ‫אני רוצה להגיד עוד משהו, ‫בפעם הבאה נדבר על מה שעילי שאל, ‫ואתם התחמקתם, ‫אם יש גם געגוע משבוע לשבוע לפודקאסט, ‫אנחנו נפתח את זה בפעם הבאה. ‫אתם יכולים להתעלם עד מחר.

עילי: ‫נכון, הם התעלמו. ‫לא, אנחנו נתעכב.

דליה: כן

עילי: ‫זה כמו להתעכב להבדיל, ‫כמו שאמרת בהתחלה. ‫זה להתעכב על העצב. ‫להתעכב על זה.

דליה: נכון.

עילי: ‫להתעכב על הגעגוע.

‫דליה: על הגעגוע, בדיוק. ‫ממש לא יעזור לכם כלום. ‫אני רוצה להזכיר לכם ‫שיש אתר חרשים שנקרא פודטקסט, PODTEXT, פודטקסט, ‫של מיכל כץ ואלי גרומן. ‫יש שם תמלול לחרשים וכבדי שמיעה ‫של פודטקאסטים, כולל שלנו, ‫שזה מבצע נורא יפה, ‫ומי שרוצה להתנדב ‫פשוט יכול להתכתב עם מיכל כץ ‫או באתר או בדף פייסבוק שלה. ‫היא תשלח טיוטה של תמלול, ‫צריכים לעשות הגהה, בהתנדבות, ‫ולשלוח לה בחזרה, ‫ואז באתר הזה, פודטקסט, ‫חרשים וכבדי שמיעה, ‫יכולים להקשיב לנו ‫ולראות את התמלול, ‫שאגב, זה פינוק, ‫וזה… לפעמים זה גם עוזר ללא כבדי שמיעה. ‫אז אני חוזרת, פודטקסט, ‫אתר לכבדי שמיעה וחרשים.

‫חברים, כמו שאסתר קלין אומרת, ‫אני אוהבת אתכם ואני מחבקת אתכם, ‫ואני אתגעגע אליכם, אני לא יודעת איך אתם.

שחר: ‫אנחנו נסמס.

דליה: כן.

שחר: אנחנו נסמס, ברור.

‫דליה: ביי, להתראות.

רועי: נשיקות.

דליה: ‫נשיקות, ביי.

‫(מוזיקת סיום)

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה