אבא חטוב עם צביקה עינב - פרק 22: "הייתי צריך להוריד 70 ק"ג, האמנתי שיש לי בעיה עמוקה" | עמיעד דביר
- מיכל כהן
- Aug 3
- 21 min read
Updated: Aug 4
עמיעד דביר, בחור צעיר בן 25 שהוריד 70 ק"ג באבא חטוב בלי דקה אחת של ספורט! משתף באיך המשקל לעולם לא הפריע לתדמית שלו ועל הסיבה שהחליט בכל זאת להירשם לאתגר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/07/2023.
[מוזיקת פתיחה שנשארת ברקע]
צביקה: היי, חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות דקה אחת של ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, עשרות אלפי גברים בישראל שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם.
המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות, והמנחה שלכם.
והיום אנחנו הולכים להכיר את עמיעד דביר, בן 25 מחולון, שירד 70 קילוגרמים בשיטה, ומהם הדגשים לתהליך הרזייה לאנשים בעודף משקל משמעותי? בואו נתחיל.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
עמיעד.
עמיעד: היי.
צביקה: היי. וואו, איזה כיף.
עמיעד: [מצחקק] לגמרי.
צביקה: איך אתה מרגיש?
עמיעד: מעולה. מעולה, סופר מתרגש. א…
צביקה: יופי. תגיד, אני אוהב להתחיל עם התכלס. מתי התחלת? כמה ירדת כבר שמענו. [מצחקק]
עמיעד: כן.
צביקה: אבל מה קרה שם בדרך? למה בחרת להצטרף ואיפה אתה היום?
עמיעד: אז אני אתחיל רגע מהעובדה המוגמרת, ירדתי 70 קילו פלוס מינוס, שתי קילו לפה, שתי קילו לשם. אממ התחלתי באפריל אלפיים ו… בשנה שעברה בעצם, אפריל…
ביחד: 2022.
עמיעד: כן, לפני שנה וחודשיים. התחלתי במשקל של 146 וחצי קילו. בשיא שלי הגעתי כזה ל-152, אבל את התוכנית התחלתי ב-146. [צביקה מהמהם] וזהו. זה. ככה. עובדה מוגמרת.
צביקה: מעניין אותי, אתה יודע, היום הנושא של הפרק הוא באמת קצת יותר להבין את זה, להבין גם את העודף משקל המאוד משמעותי - איך מגיעים לזה, איך יורדים מזה, וגם, כמובן, זה שאתה בחור צעיר יחסית, שזה, אין לנו הרבה כאלה. יש לנו, אבל אין לנו מספיק. איך מגיעים בגיל 24 ל-150 קילו?
עמיעד: זאת שאלה טובה. אני יכול להגיד שבילדות שלי שיחקתי… הגענו מאותו עולם תוכן, שיחקתי כדורסל המון-המון שנים. גם כילד הייתי שמן, אבל הייתי שמן ספורטאי, אפשר לקרוא לזה, שיחקתי סנטר, ה… [צביקה מצחקק] השומן והגודל שלי היה… שיחק לטובתי, בעצם.
צביקה: כן.
עמיעד: ובעצם, מהרגע שהפסקתי כדורסל - תיכון, צבא, לאחר מכן נכנסתי להייטק, עולם השפע שיש רק אוכל במטבחון ורק תבחר, ובעצם זה הייתה סוג של הידרדרות ארוכת שנים, ש…
צביקה: וואו.
עמיעד: כן, שבסוף הביאה אותי בגיל 24 ל-150 קילו.
צביקה: וואו, ולא… לא תפסת את עצמך באיזה רגעים מסוימים, אולי, שעברת 100 קילו או עברת 120 וניסית לעשות דיאטות?
עמיעד: א… לא, ברור. ירדתי במהלך הצבא 40 קילו…
צביקה: אה.
עמיעד: עליתי 50 קילו. כן, אני כל החיים במאבק על המשקל. אני, באמת, קשה לי לספור את כמות הפעמים שעשיתי דיאטות, את כמות הפעמים שירדתי 20, 30 ו-40 קילו.
צביקה: וואו. אז אתה מאוד טוב באתגר.
עמיעד: כן, לא.
צביקה: ראשוני.
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: אוקיי. ואז כאילו שצריך לשמר את זה טיפה לאורך זמן, אז משהו שם…
עמיעד: נשבר פשוט.
צביקה: נשבר פשוט.
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: אוקיי. ודבר על הרגע שבו החלטת ללכת על תהליך ההרזייה בשיטה הלפטינית.
עמיעד: אממ, אז ככה, את האמת שישבתי באיזה "על האש", עוד אחד מני רבים שאכלתי אינסוף בערך, ודוד שלי סיפר לי שהוא נרשם לתוכנית. ובסדר, עוד תוכנית, שמעתי, לא, לא… בסדר. "אבא חטוב". אני לא אבא, לא חטוב, לא… לא דיבר אליי בשום צורה בעצם. בסדר, עוד מישהו שעושה עוד תוכנית, אחת מני רבות שעשיתי בחיים. ובעצם אני השלמתי בנקודה הזאת שאני כנראה אמות שמן, כאילו.
צביקה: וואו.
עמיעד: כן, חד-משמעית, זה לא, לא היה כאן אפילו עניין של אממ לחשוב אולי כן, אולי לא. כלומר, עשיתי, תמיד אני אנסה, אבל אני עם עצמי השלמתי עם העובדה הזו.
צביקה: כן.
עמיעד: וככה במקרה, יומיים אחרי, אחד החברים הטובים שלי שלח לי כזה, 'תגיד, שמעת על "אבא חטוב"?' וביומיים האלה מן הסתם זה קצת חלחל כי הוא אמר לי שהוא… שזה באמת שונה, דוד שלי. ואז אחד החברים שלי פשוט שלח לי את ההודעה הזאת, 'האם שמעת על "אבא חטוב"?' ואז אמרתי לו, "כן, ובזכותך אני נרשם." זה היה ביום שבת, במוצ"ש כבר היה את הוובינר שלך. נרשמתי עוד לפני הוובינר.
צביקה: וואו.
עמיעד: כן, כן, כן. ידעתי ש…
צביקה: למה? מה גרם לזה? אתה יודע, אתה סופר סקפטי בטח מכל מיני דיאטות שניסית.
עמיעד: לא, חד-משמעית, לא האמנתי שזה יצליח, מה אכפת לי לנסות?
צביקה: למה נרשמת?
עמיעד: כי מה אכפת לי לנסות? אני אנסה, מקסימום אני אצליח. כלומר, לא היה לי ספק שזה לא באמת יצליח. כלומר, אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה ולא לעלות? איפה אני, איפה זה? כאילו, אני שותה מים, אני עולה שתי קילו. אז על… אז מה… [צביקה מצחקק] איפה אני, כאילו, ואיפה האנשים האלה שבאים ואומרים, 'כן, ירדתי 15 קילו'? בסדר, ירדת 15 קילו, אני מדבר איתך על 70 קילו שיש לי להוריד.
צביקה: וואו.
עמיעד: אז ירדת 15, בסדר, ירדתי 15 עשרות פעמים בחיים שלי, זה…
צביקה: וואו.
עמיעד: פשוט, כן, זה הגיע…
צביקה: אז זה לא דיבר אליך בכלל…
עמיעד: לא.
צביקה: …כל הסיפורי הצלחה של "ירדתי 10", "ירדתי 20".
עמיעד: ממש לא.
צביקה: וואו.
עמיעד: זה לא רק שלא דיבר אליי, אני אולי אגיד משהו שיישמע טיפה מתנשא, זה לא הרשים אותי. כאילו…
צביקה: הבנתי. קצת turn off כזה, של כאילו…
עמיעד: כן, סבבה.
צביקה: "טוב, ירדת 15 קילו, נו?"
עמיעד: כן.
צביקה: "זה לא העולם שלי".
עמיעד: כן. זה, זה שלא…
צביקה: "כי לי יש בעיה יותר מורכבת".
עמיעד: כן. אני באמת האמנתי שהבעיה שלי הרבה יותר עמוקה מאשר הבעיה של אנשים אחרים. וההוכחה שלי הייתה לזה, בעצם זה אני במראה.
צביקה: כן, הבנתי. מה האמנת ששורש הבעיה?
עמיעד: אז אני… יש משפט שמלווה אותי וליווה אותי לאורך שנים, אממ, שאני אומר אותו היום עוד יותר בגאווה כי אני קצת מבין אותו יותר לעומק, ואמרתי אותו, באמת, שנים על גבי שנים, זה שיש אנשים שמכורים לאלכוהול, יש אנשים שמכורים לסמים, יש אנשים שמכורים לסיגריות ויש אנשים שמכורים לאוכל. ועוד הרבה לפני ששמעתי על "אבא חטוב" - באמת, מגיל 15 אני אומר את זה, באמת זה ברמה כזו. ובסופו של דבר אני הצלחתי להתחבר לתוכנית ב… נראה לי שלוש דקות הראשונות של הוובינר, שאתה הבן-אדם היחידי שדיבר על הורמונים. כלומר, שבעצם נתן איזשהו וריפיקציה למה שאני הרגשתי, שאני באמת מכור. כלומר, המוח שלי, אני לא אוכל כי אני רעב. כלומר, אני אגיד כאן משהו שהוא יישמע אולי מוזר לחלק מהאנשים, לא הרגשתי רעב תקופה מאוד-מאוד ארוכה מהחיים שלי. כלומר, אני לא…
צביקה: לא הגעת למצב אפילו…
עמיעד: לא.
צביקה: …שאתה רעב כי המוח כל הזמן חיפש עוד ועוד ועוד ועוד אוכל.
עמיעד: זה לא רק שהמוח חיפש עוד ועוד אוכל, הפה כל הזמן אכל.
צביקה: הבנתי.
עמיעד: כלומר, באמת לא הגעתי לארוחה רעב. אם הייתי מגיע רעב לארוחה, אז זה היה אפילו יכול להיות כזה באיזה קריז מטורף כזה…
צביקה: א-הא.
עמיעד: …של עצבים ורעב ובאמת סוג של לאבד את העשתונות. אז…
צביקה: וואו.
עמיעד: אז כן, אז זה או שלא הרגשתי רעב בכלל כי כל הזמן אכלתי, כלומר, פתחתי את הבוקר עם אוכל, אחר הצהריים, אממ, לפני הצהריים, צהריים, אחר הצהריים, ערב, לילה, כאילו זה היה… כל היום היה כזה איזה בינג' נורא-נורא ארוך של אוכל. אממ…
צביקה: איך היה התהליך?
עמיעד: זה יישמע מוזר, אבל די פשוט. כלומר, זה היה פעם ראשונה שלא הקצבתי לעצמי כמויות. שאני חושב שבשביל אנשים, לפחות כמוני, כאילו, איך שאני התנהלתי ביום-יום שלי, הבעיה שלי היא פחות הייתה המתוקים, השוקולדים. לא שלא אכלתי, כן? אכלתי המון, כנראה…
צביקה: כן.
עמיעד: הרבה יותר מרוב האנשים. אבל הבעיה שלי הייתה בעיקר אוכל. אני נורא אוהב אוכל, אני נורא מעריך אוכל. בזמנו זאת הייתה האהבה והשנאה הכי גדולה שלי בחיים. היום זאת רק האהבה הכי גדולה שלי בחיים. ו…
צביקה: וואו.
עמיעד: כן, חד-משמעית.
צביקה: כי הרגשת שזה למעשה פוגע לך בבריאות בצורה מטורפת.
עמיעד: זה פגע לי בבריאות, והיו המון…
צביקה: כן. התחלת להרגיש את ה…
עמיעד: כן.
צביקה: את הדברים, כאילו, מבחינת…
עמיעד: חד משמעית. גם זה הגיע בעקבות המון שיחות עם רופאים, אתה יודע, כל רופא משפחה שאתה הולך אליו, אוטומטית, לא משנה עם איזה בעיה אתה מגיע, הוא מדבר איתך על זה שאתה שמן. כבר בגיל 23 בערך הציעו לי להתחיל לקחת כדורים ללחץ דם.
צביקה: וואו!
עמיעד: כן, לא שזה מנע ממני להמשיך בדרך ההרסנית שהייתי, אבל…
צביקה: [מגחך] ברור. ברור שזה לא מונע.
עמיעד: חד-משמעית. וזהו, ככה התגלגלתי. כלומר, זה היה באמת ברמה של אני קם להתקלח ויש לי דופק נורא-נורא מהיר.
צביקה: וואו.
עמיעד: בסך הכל מ-לקום. סך הכל קמתי רגע מהמיטה או מהכיסא או וואטאבר. וכן, והדופק שלי היה נורא-נורא גבוה, כלומר, הרגשתי את זה בכל, בכל חלק בחיים שלי הרגשתי את זה.
צביקה: כן. אתה יודע, אני שומע את המחשבות שלי, נקרא לזה ככה, ואמרת שירדת כבר 40 קילו, 30 קילו, עלית. מה אתה חושב שפה שונה? למה שלא תעלה את ה-70 האלה חזרה?
עמיעד: כי אני חושב שפעם ראשונה השינוי הוא בראש. כלומר, פתרתי בראש, הבנתי מה עשיתי לא נכון. כלומר, הקונספט של, לצורך הדוגמה, לשתות מים לפני האוכל. זה כן, גם כשעשיתי מלא דיאטות, אמרו לי תשתה שתי כוסות מים לפני האוכל, אז בסדר, אז אמרו לי, אז מה אם אמרו לי? אני תמיד הלכתי בדרך שאני מאמין כי ככה עבד לי. בדיעבד אני מבין שלא, וזה באמת אחד… זה השינוי הכי גדול שעשיתי בתוכנית. כלומר, הגעתי לתוכנית ושחררתי. אני חושב שאנשים שהגיעו ל-150 קילו, הם… זה לעולם לא קו עלייה ישר. תמיד כזה אתה עולה, יורד, עולה, יורד. יורד 30, מעלה 50, זה כאילו, זה באמת כזה-כזה משתנה.
צביקה: כן.
עמיעד: ובסופו של דבר אני חושב שהרעיון מזדקק להקשבה, למרות שאתה מרגיש שאתה יודע. כלומר, בן-אדם שעבר המון-המון דיאטות בחיים ועלה וירד ועלה וירד, הוא יודע איך לרדת, הוא מבין איך לרדת. הוא לא מצליח לשמור על זה.
צביקה: למה היום אתה מצליח לשמור?
עמיעד: כי היום קיבלתי כלים שהם, שהם נכונים לתהליך הירידה שלי. ולא רק שהם נכונים, אני גם מבין את ההיגיון של…
צביקה: את הרציונל.
עמיעד: בדיוק.
צביקה: הבנתי.
עמיעד: כלומר, מבחינתי…
צביקה: כלומר, לרוב הדיאטות שאתה ניסית, אתה קיבלת סט כלים ואמרו לך, "אתה רוצה לרדת? אתה רוצה לרזות? תעשה את זה, ביי".
עמיעד: כן, אם זה ב-"fit"…
צביקה: ופה…
עמיעד: …או אם זה ספירת קלוריות.
צביקה: כן, פה הכוח בידיים שלך כי יש לך מנגנונים, יש לך ארגז כלים למעשה, [עמיעד מהמהם] שאתה אומר, אוקיי, זה ארגז הכלים שלי לאיזון הורמונלי, אני צריך לדאוג לגוף שלי לאיזון הורמונלי, אני לוקח מהכלי הזה ולוקח מהכלי הזה, ואם אני יוצא מאיזון, אני יודע מה לעשות. כאילו יש לך מטרה טיפה אחרת מאשר לא לאכול את הדבר הזה או לא לאכול יותר מדי כי אתה…
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: רוצה לשמור על המשקל. [עמיעד מהמהם] הבנתי אותך, אוקיי, זה הכוח. ותגיד, זה שאתה בחור בן 25, שכאילו חשוב לי לדבר על זה, זה השפיע? כאילו, אתה יודע, אני זוכר את עצמי בגיל 25, זה פתאום… זה בדיוק היה הרגע שבו עליתי במשקל דווקא. עליתי 17 קילו בשלושה חודשים, אני בטוח שזה לא… זה לא מרשים אותך, אבל… [צוחקים] לא, אבל כן, אני… זה היה התקופה שכאילו עליתי הרבה יחסית. ומה לדעתך ההבדל, כאילו, בין לעשות את התהליך הזה בגיל יותר מאוחר לבין לעשות את התהליך הזה בגיל שלך, כשאתה יודע, הכל גועש - דייטים, חבר'ה, המבורגרים בערב, בירות.
עמיעד: זאת שאלה טובה. קשה לי להגיד, לא הייתי יותר גדול ממה שאני היום, אז… [מצחקק]
צביקה: כן.
עמיעד: אבל אני יכול להגיד שה"אני מאמין" שלי הוא שלאנשים שהגיעו למשקלים של 140, 150 קילו, זה לא כזה משנה. אני חושב שהגיל הוא כן פקטור. כלומר, כן, אני מתאר לעצמי שאני יוצא יותר מבן-אדם בן 40, אבל המוטיבציית כאב שלי ושל בן-אדם בן 40… יכול להיות שבן-אדם בן 40, המוטיבציה שלו יותר… המוטיבציית כאב שלו הרבה יותר גדולה מהמוטיבציה…
צביקה: זהו, זה בדיוק השאלה שלי, כי הרבה פעמים כשאנחנו גדלים ואנחנו הופכים להיות הורים, אז יש לנו מוטיבציית כאב של הילדים, זה משהו שהוא… אתה יודע, "אבא חטוב" זה מתוך המקום של "זה הרצון שלי כי זאת המוטיבציית כאב שלי". אז אצלך, מעניין אותי, מה הייתה המוטיבציית כאב הכל-כך בוערת שלך?
עמיעד: אממ… כישלון חרוץ כל החיים.
צביקה: הבנתי.
עמיעד: כלומר, אני… אני כן מרגיש… הייתי באיזשהי תחושה של… אני מרגיש שאני כן טוב בכל אספקט אחר בחיים שלי, חוץ מהדבר הזה שאני נכשל בו באופן קבוע. כלומר, קריירה, עבודה, צבא, בית-ספר…
צביקה: זוגיות שיש לך.
עמיעד: זוגיות, אני בזוגיות שמונה שנים, כן, לגמרי. כלומר, באמת בכל חלק בחיים שלי אני מרגיש שאני שם ואני על זה ואני מצליח לנהל את זה ולהתמודד עם זה, ויש אפילו כאלה שיגידו בהצלחה. חוץ - מירידה במשקל.
צביקה: א-הא.
עמיעד: שם אני לא הצלחתי… באתי להגיד לרגע מצליח. לא הצלחתי להתמודד עם זה, לא הצלחתי לשמור. הצלחתי לרדת. ויש קטע שהיום הרבה אנשים ששומעים את הסיפור שלי אומרים לי, "וואו, כל הכבוד." התגובה הראשונית שלי - לא מגיע לי "כל הכבוד". אם אנחנו נדבר עוד חמש שנים ואני אהיה במשקל שאני נמצא היום, אז אולי אני אתחיל להרגיש א…
צביקה: Job not finish. [כך במקור]
עמיעד: לגמרי.
צביקה: כמו שקובי בראיינט אמר בסדרת גמר. Job not finish.
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: הסדרה לא נגמרה.
עמיעד: חד-משמעית. אני גם לא חושב שהיא תיגמר. ואני אגיד לך יותר מזה, אני חושב שהיא גם לא צריכה להיגמר. כלומר…
צביקה: אני אגלה לך סוד קטן, יהיה איזשהו שלב אחרי כמה שנים שמשהו יקרה. זה לא ייגמר, אבל זה כבר יפסיק להיות משהו שאנחנו חושבים עליו. אתה יודע, היום אני… כאילו אני תקוע על איזה טרמוסטט של משקל, שכאילו, הגוף שלי, אתה יודע, אני אוכל ג'אנק, אז יום למחרת הגוף שלי פשוט לא רעב, כאילו. הוא רוצה לשמר את המשקל החדש. אבל כדי להגיע לשם צריך להתמיד מספיק זמן במשקל היעד, זה נכון.
עמיעד: כן, לא, זה לגמרי. אני אגיד גם שאני נורא מרגיש אם אני מגזים ביום מסוים, יום למחרת אני באמת יכול אפילו עד שעה ארבע-חמש בצהריים לא להיות מסוגל אפילו לחשוב על אוכל.
צביקה: וואו.
עמיעד: באמת, ברמה כזאת, אז אני לגמרי מתחבר. אבל שוב, מבחינתי הירידה במשקל היא לא… היא לא משהו שמגיע עליו "כל הכבוד", כי שוב, ירדתי במהלך החיים שלי גם 40 קילו ו-30 קילו וזה. בסדר, אז ירדתי…
צביקה: רוב הכבוד.
עמיעד: …ועליתי חזרה, בדיוק, רוב הכבוד.
צביקה: [צוחק] רוב הכבוד לך.
עמיעד: חד-משמעית. אממ…
צביקה: א… תגיד, היה תחום חיים אחר שפתאום ברגע שירדת במשקל הוא השפיע? כאילו, זה השפיע?
עמיעד: כולם, בערך?
צביקה: כן?
עמיעד: כאילו, אם זה…
צביקה: דבר על זה קצת, תמיד מעניין אותי. אתה יודע, אנשים יורדים במשקל, עליי זה כאילו… זה העיף לי את המוח, אחי. אני… פתאום, הפער בין פוטנציאל ליישום נסגר, ואז אני אמרתי לעצמי, "אוקיי, אם זה אפשרי, הכל אפשרי".
עמיעד: הכל אפשרי.
צביקה: הכל אפשרי. והדבר הבא, זה לבנות את הביזנס שתמיד רציתי.
עמיעד: לגמרי.
צביקה: מה זה אצלך?
עמיעד: אז אצלי זה… תכלס? הכל. אני אתחיל מהבייסיק, בריאות. הלחץ דם שלי תקין, שזה משהו שהוא לא… לא האמנתי שאני אגיע אליו בחיים. באמת, נראה לי מכיתה ח' או ט' כבר יש לי בעיות עם…
צביקה: וואו.
עמיעד: עם לחץ דם, כן. כאילו, וכזה תמיד אמרתי את זה כ-by the way כזה, כן, יש לי קצת לחץ דם גבוה, זה ידוע. פשוט שהגעתי ל-150 קילו, אז הוא כבר היה גבוה… גבוה בעייתי. לא סתם גבוה - "ילד בכיתה ט' שמשחק כדורסל אז הכל בסדר". לא יודע אם הכל בסדר, אבל אפשר לחיות עם זה. אז בריאות, מן הסתם.
צביקה: כן.
עמיעד: זוגיות.
צביקה: איך זה השפיע על הזוגיות?
עמיעד: יש לי הרבה יותר אנרגיה, שזה מתקשר גם לעבודה - זוגיות, עבודה. יש הרבה יותר אנרגיה, יש הרבה יותר פנאי, אני הרבה יותר רוצה לצאת, רוצה ללכת. כן.
צביקה: יעיל ויוזם יותר.
עמיעד: חד-משמעית. כלומר, פעם באמת הייתי מסיים קידוש כזה ב… האוכל עומד לי באף [צביקה צוחק] מרוב שהוא עוד שנייה רוצה לצאת. ואיפה אני, איפה עכשיו ללכת לצאת, אם זה מסיבה, כשהייתי בגיל טיפה יותר צעיר, או זה… זה לא היה קרוב אפילו. כלומר, לא, לא יכלתי לזוז בקושי מהספה חזרה למיטה, אז איפה אנחנו מדברים רגע על לצאת? אז מן הסתם גם בזוגיות זה… כן, אני יוצא יותר, אני הולך יותר. עבודה - אני מרוכז הרבה יותר. כלומר, אני נורא משתדל לישון שבע-שמונה שעות בלילה. אבל מה שנורא הפתיע אותי בשיטה, זה שאני יכול לישון גם ארבע-חמש שעות, לא שזה אידיאלי, אני לא אוהב. אבל אני מרגיש טוב, אני קם עם אנרגיות, שפעם אם אני הייתי… זה לא משנה איך הייתי קם בבוקר, כל עוד זה לא יקיצה טבעית, ואפילו לפעמים ביקיצה טבעית אני קם גמור. אני קם, כאילו, אני לא מסוגל… לא מסוגל בכלל להתחיל את היום. אז גם מבחינה מקצועית, כן, אני קם בשבע וחצי בבוקר, יש לי אנרגיות לקום, לעבוד. אני עובד בכיף, הכל, הכל נעשה הרבה יותר כיף. אני יוצא בכיף, אני עובד בכיף, אני… הכל שונה, הכל הרבה יותר קל, ליטרלי.
צביקה: זה השפיע לך על הביטחון העצמי? על ההערכה העצמית?
עמיעד: אז זאת שאלה טובה כי אני… אני מסוג האנשים שלא כזה היה להם בעיה עם ביטחון עצמי.
צביקה: אני רואה את זה, כן.
עמיעד: אז כן, גם… גם כשהייתי 150 קילו, הייתי עם הבת-זוג שלי בדרום אמריקה, הסתובבתי עם מכופתרת פרחונית שפתוחה עם כל הכרס בחוץ. והסתובבתי ככה בחוף הים והכל בסדר. זה הגיע דווקא מההשלמה של, "אני אמות שמן", אז מה יש לי כאילו… זה לא ישתנה, אז זה או לא להיות אני, או להיות אני ומי שלא טוב לו אז שפחות זה. אני לא… לא ראיתי את עצמי בכלל מגיע למצב שאני יכול לרדת במשקל, אז הביטחון העצמי דווקא הגיע ממקום שב…
צביקה: "זה מי שאני".
עמיעד: שבדיעבד אני מבין שהוא לא בריא, כי…
צביקה: כי הייתה שם השלמה פסיבית עם מי שאתה.
עמיעד: עם גורלי. אפשר להגיד את זה ככה.
צביקה: עם גורלך.
עמיעד: כן.
צביקה: אה, וואו.
עמיעד: מחלה כזאת שאתה לא יכול להיפטר ממנה, אז כן, אז עם זה לכל החיים. ואני מבין, אני כנראה לא אצליח להגיע לגיל 70, 80, 90. אני אמות כשהרופאים יתחילו להגיד לי שזה קרוב…
צביקה: וואו.
עמיעד: …כי הלחץ דם שלי היה גבוה כל החיים, אז אני איפשהו אפול בסטטיסטיקה שהיא…
צביקה: כן. טוב, גם היה לך את האוכל שעזר למסך את זה טיפה ולשכך קצת את הכאב.
עמיעד: למסך, זה המון. לגמרי.
צביקה: תגיד, מה היה האוכל בשבילך לפני ההרזייה לעומת היום?
עמיעד: הוא היה הרגל.
צביקה: הרגל?
עמיעד: היה הרגל.
צביקה: מעבר לזה, אבל, אני רוצה ללכת איתך צעד אחד עמוק יותר. [עמיעד מהמהם] האוכל בשבילי היה אפשרות לבטא כעס שלא ידעתי, והוא היה… הוא היה מְגַוון של היום-יום, והוא היה גם חבר מאוד-מאוד טוב שהרים אותי קצת בתקופות שהם לא היו לי הכי קלות. לסטרס, דברים, אתה יודע, פרידות, כל מיני דברים כאלה. מעניין אותי מה היה האוכל בשבילך.
עמיעד: אז אני חושב שזה מתחיל ונגמר בזה שהוא היה הכל בשבילי. הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא היה האויב הכי גדול שלי, הוא היה מה שאני עושה כשאני שמח, מה שאני עושה כשאני עצוב, מה שהוא עשה… זה באמת, זה היה… כל היום שלי סבב סביב אוכל. ובלי לשים לב, הבינג'ים, כאילו, יכולים להתחיל בלפתוח את המקרר ולאכול חתיכת עוגה ולאחר מכן לעבור לפיצה ואז לחזור ל"קליק" ואז לעבור שוב ללחמנייה עם חומוס. כאילו, לא היה איזשהי הפרדה ברורה באוכל, כי כאילו הכל היה באיזשהו… כובד וכמויות נורא-נורא גדולות שמבחינתי הוא פשוט היה הכל.
צביקה: כן. וואו. והיום?
עמיעד: היום אני מעריך הרבה יותר אוכל, שאני דווקא הייתי בטוח ש… כאילו, אתה יודע, התהליך שלי היה יחסית ארוך כי בכל זאת, 70 קילו. והייתי בטוח שעם הזמן אני פחות אעריך אוכל, אבל זה דווקא גרם לי הרבה יותר להעריך אוכל. אני חושב שאחת הסיבות שהצלחתי בתוכנית היא כי אני פשוט אוהב אוכל. אני אוהב אוכל והשיטה הלפטינית בעיניי נותנת לך המון מקום להתבטא כבן-אדם שאוהב אוכל. כלומר, יש לך המון סוגי קטניות שאתה יכול לאכול. עכשיו, בתור… גם בתור בן-אדם שמן אהבתי מאוד קטניות, כן? [צביקה מהמהם] פשוט הייתי שם את זה עם איזה חצי קילו אורז בצד עם איזה שעועית. [צביקה צוחק קלות] אבל כן, כאילו, זה פשוט לימד אותי הרבה יותר על אוכל ועד כמה הוא יותר טעים. מן הסתם, חושי הטעם התחדדו, אז כן, הכל הרבה יותר טעים, הכל הרבה יותר מתוק. אני אוכל אבטיח, כאילו, ואני וואו. זה שוקולד בשבילי.
צביקה: יואו, איזה כיף.
עמיעד: כן, וזה מדהים. אני אוכל גם שוקולד ואז הוא עוד יותר שוקולד בשבילי מהזיכרון שלי.
צביקה: מוכר.
עמיעד: אז כן, אז… אז היום המערכת יחסים שלי עם אוכל, אני הייתי מגדיר אותה כבריאה, שזה לא משהו שהייתי יכול להגיד ב-25 השנה שאני חי.
צביקה: וואו. ואתה לא צריך להשלים עם גורלך יותר.
עמיעד: נכון.
צביקה: אתה יכול לעצב את גורלך.
עמיעד: נכון, ואני מעצב אותו בדמות שאני חושב שהיא נכונה ובריאה לי כעמיעד.
צביקה: כן, כן. וואו, מדהים, קודם כל. ממש מרגש. מעניין אותי אם יש אנשים שהצטרפו בסביבה שלך ובזכותך לתוכנית.
עמיעד: כן, בטח. [צביקה צוחק] אני כזה זרקתי…
צביקה: Goes without saying.
עמיעד: כן, לגמרי, זרקתי לבת-זוג שלי לפני איזה שבוע שאני לפעמים מרגיש פרסומת מהלכת. כלומר, כולם…
צביקה: You are!
עמיעד: לגמרי. כל העבודה שלי עוד, מן הסתם, יודעת שרזיתי וגם אלה שהצטרפו אחרי שאני כבר רזה, אז יש תמונות שרואים אותי ואז אומרים, "רגע - מה?" הבת-זוג שלי ירדה 15 קילו.
צביקה: וואו.
עמיעד: כל המשפחה הגרעינית של הבת-זוג שלי גם בתוכנית.
צביקה: איך זה גורם לך להרגיש, שאתה קטליזטור של שינוי כזה גדול בסביבה שלך?
עמיעד: אני חושב שזה נתן לי המון כוח בהתחלה, כלומר, המון מהם א…
צביקה: זה גם שם ציפיות.
עמיעד: חד-משמעית. חד-משמעית.
צביקה: כאילו, אתה לא יכול להעלות חזרה עכשיו. [צוחק]
עמיעד: שמע, אני יכול לעשות מה שאני רוצה ברמת העיקרון, אבל…
צביקה: אני לא רוצה לעורר את הדופמין המוֹרֵד שלך.
עמיעד: [צוחק] כן, אני חושב שאחת הסיבות שככה היה לי נורא כיף וקל בתהליך הירידה, כי הפכתי להיות איזשהו… הפכתי להיות מנטור בשלב נורא-נורא מוקדם. כלומר, כבר בסיום תוכנית הבסיס שאני הייתי, כבר הבת-זוג שלי הצטרפה, ובעצם זה כבר… כבר אחרי שלושה חודשים, כבר יכלתי להתחיל לתמוך. עכשיו, בוא נודה רגע על האמת, הייתי 130 קילו כשהתחלתי לתמוך, כן? הייתי רחוק שנות אור מהידע וההשלמה שיש לי היום.
צביקה: כן.
עמיעד: אבל זה גרם לי קצת להעמיק וקצת שאלות שפתאום מעוררות את ה… את הרציונל שעומד אחרי זה, ופתאום היא שאלה אותי איזה שאלות, ואז אמרתי, "אה, אני זוכר שצביקה דיבר על זה", ככה וככה וככה, אני אראה שוב את הסרטון. סתם, כאילו, מעניין אותי. וזה גרם להטמעה נורא-נורא עמוקה של ה… של התהליכים. ואני חושב שכשאנשים מגיעים למשקלים האלה, הם אוטומטית הופכים להיות מגדלורים כשהם מתחילים לרדת, כי נורא-נורא קשה לא לשים לב. כלומר, יכול להיות שבן-אדם שוקל 90 קילו והוא ירד ל-80 קילו, אני בטוח ששמים לב שהוא הוריד. אבל זה לא אותו דבר כמו שבן-אדם ירד מ-150 ל-130.
צביקה: כן.
עמיעד: כלומר, הנוכחות שלי הייתה הרבה יותר גבוהה, וככל שהיא יותר הצטמצמה, הרגשתי ממש מגנט. כאילו, זה היה… זה הלך ביחד. היה קורלציה נורא-נורא ברורה בין הירידה שלי במשקל לבין ההתעניינות של אנשים במה אני עושה.
צביקה: וואו, מדהים.
עמיעד: לגמרי.
צביקה: אני חושב שזה אחד מהדברים שנתנו לי גם הכי סיפוק בתהליך האישי שלי, שכאילו כולם באו אליי ושאלו אותי מה קורה. ואז אמרתי, אוקיי, אני צריך לבנות פה איזה פיילוט קטן.
עמיעד: ותודה לך על זה. לגמרי. [צוחקים]
צביקה: כן, זה היה מתוך מקום כזה. אני בכלל לא חשבתי לעשות את זה מראש. וכאילו, אני התחלתי את התהליך הרזייה שלי, הייתי מאמן ריצה. ואתה יודע, לקוחות התחילו לפנות אליי בקבוצות ריצה ואמרו לי, 'תשמע, אתה כאילו רזית בטירוף, מה… בוא… בוא תלמד אותנו מה עשית, מה זה, אנחנו רוצים.'
עמיעד: הסוד.
צביקה: מה הסוד. ואז אמרתי, אוקיי, אני אעשה סרטון אחד פעם בשבוע, איזשהו דף של שאלות-תשובות. וככה זה התחיל, כאילו, איזשהו פיילוט. ואז סיפורי ההצלחה היו כל-כך מהממים וזה היה כל-כך קל…
עמיעד: לגמרי.
צביקה: כי השיטה היא קלה ופתאום אנשים ירדו, אתה יודע, 22 קילו בשלושה חודשים או כל דבר אחר. ואמרתי לעצמי, [בהתפעלות] "וואו, אם זה כזה קל להוריד אנשים במשקל באונליין, מה הסוף של זה?" ואין לזה סוף.
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: איזה יופי.
עמיעד: אתה יודע, אינסוף פוטנציאל.
צביקה: אינסוף פוטנציאל. מעניין אותי אם יש מישהו במצב שלך עכשיו ששומע אותנו, שהוא… יכול להיות שהוא היה כמו שאתה היית, במצב שאתה היית, סליחה. ויש לו דרך סופר-ארוכה - 50 קילו, 40 קילו, 70 קילו, 30 קילו לרדת והוא באמצע הדרך. הוא ירד 30 ויש לו עוד 30. מה הטיפ מספר 1 שאתה יכול לתת לו, כדי שהוא באמת יצליח להשלים את התהליך הזה ולא להתייאש באמצע?
עמיעד: אני חושב שכנות עם עצמך וקבלה עם זה של… אתה יודע איך לרדת, אוקיי? מביאים לך כאן איזשהי פרספקטיבה אחרת על איך לרדת במשקל. תבוא פתוח. תנסה, מקסימום תצליח. באמת, זה המנטרה שהובילה אותי. כלומר, מבחינתי, אמרתי לך, לא האמנתי שזה יעבוד. ובגלל שלא האמנתי שזה יעבוד, אמרתי, "סבבה, יש לי שלושה חודשים לנסות, מה אכפת לי לנסות?" אז אחרי שלושה חודשים אני אגיע למסקנה שזה לא יעבוד. או שכמו שאני מכיר את עצמי, אני כזה אפסיק אחרי חודשיים, אז כאילו…
צביקה: כן.
עמיעד: אז כן, אז מה… אז מה יש לי להפסיד? וה"מה יש לי להפסיד" הזה לדעתי הוביל אותי ל… לתוצאות מדהימות כי פשוט הקשבתי. פשוט הקשבתי לסרטונים, הפנמתי את הסרטונים. גם אם היו דברים שאני הכרתי אחרת מדיאטות אחרות שעשיתי או עובדות שאני מכיר - סבבה, כאילו, אפשר…
צביקה: לקחתָ את זה כארגז כלים, לא כגם אמת מוחלטת של [בחוסר סבלנות] "רגע, אני לא מתחבר לזה".
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: לא… לקחת את מה שנכון לך. מה שלא, אני לא מכניס לארגז שלי.
עמיעד: חד-משמעית.
צביקה: יופי.
עמיעד: ואני חושב שהביקורת העצמית הזאת שלי והכנות עם עצמי גרמה לי להגיע לתוצאות האלה.
צביקה: וואו. ואיך לא מתייאשים באמצע? שיש עוד 30 קילו וירדתי כבר 40 קילו?
עמיעד: אז דווקא פה אני חושב שהחלק הקל. אני יכול להגיד שבשנה שאני עשיתי את הירידה המשמעותית שלי, היה לי חודשיים… חודש אחד שעבדתי מתאילנד, מרחוק. וחודש אחד שטיילתי בפיליפינים עם הבת-זוג. אני חושב שהמוטיבציית כאב של אנשים שבמשקלים גבוהים היא כל-כך עמוקה וכל-כך כואבת
צביקה: כן.
עמיעד: שהמוטיבציה היא פשוט לראות את ה… את הירידה. כלומר, כן, ירדתי עוד 30, אבל זה בכנות לא ריגש אותי. סבבה, ירדתי 30 קילו, ידעתי שעד שאני לא… לא מגיע למשקל היעד שלי, ש… אני אגיד לך יותר מזה, לא היה לי משקל יעד. לא היה לי משקל יעד. יש לי עד היום הודעה ששמורה בוואטסאפ - שאותו חבר כזה ששאל אותי, האם שמעתי על "אבא חטוב" - שכתבתי לו, "תשמע, אם אני אהיה עוד חמש שנים מהיום", זה היה לפני שנה, "אם אני אהיה עוד חמש שנים מהיום 100 קילו, זה יהיה מטורף." אנחנו מדברים עכשיו על בן-אדם, 1.88 מטר ששוקל 80 קילו. זה לא היה אפילו בחלומות שלי.
צביקה: וואו.
עמיעד: לא חלמתי שאני יכול להגיע למשקלים כאלה.
צביקה: אז הניהול ציפיות שלך היה גם מצוין.
עמיעד: נכון, לגמרי. בכלל…
צביקה: אני חושב שזה הרבה מאוד אנשים אומרים, 'יאללה, תן לי רק להעיף את המשקל הזה ממני, אני רוצה לרדת, לא מעניין אותי כבר איך.' ואז הם, כאילו, שמים את עצמם בלופ הזה. אתה באת ו"רוקנת את הכוס", מה שנקרא. אמרת, "זה ארגז הכלים של צביקה ואני אקח מזה מה שמתאים לי." ראית שאתה לוקח וזה מצליח, המשכת. אבל כל הזמן היית ממוקד ב… פשוט להתקדם. לא להגיע אפילו.
עמיעד: אני אגיד לך יותר מזה, לא עניין אותי התוצאות.
צביקה: וואו.
עמיעד: כלומר, כן, היה איזשהו שלב ש…
צביקה: חברים, תרשמו. תרשמו. [עמיעד צוחק] את התובנות.
עמיעד: כן, היה איזשהו שלב שאני זוכר, כזה תפסתי את הראש, אמרתי כזה, "וואו, ירדתי 40 קילו". וכזה כל הסביבה שלי, 'וואו, אולי תפסיק, אולי זה.' ואמרתי, אנשים לא מבינים את זה, כשאתה יורד הרבה ואתה יורד 40 קילו - לא עניין אותי שירדתי 40 קילו, כי שוב, כי ירדתי בחיים שלי 40 קילו ועליתי את זה. זה פשוט לא מעניין. ומבחינתי, אני באתי ואמרתי, "בוא נראה מה יכול לקרות." אם אני ממשיך ולא עושה שום דבר, כן? בוא נשים את זה רגע על השולחן. אני ממשיך כמו שהתחלתי משבוע 3, משבוע 5 יותר נכון [צביקה מהמהם] וזהו, לא שיניתי כלום, באמת, במשך שנה. אכלתי אמנם מאכלים שונים אבל מאותו סוגי מאכלים.
צביקה: כן.
עמיעד: לא עשיתי ספורט דקה בכל התהליך. עכשיו רק התחלתי קצת לעשות ספורט.
צביקה: וואו, ירדת 70 קילוגרמים בלי לעשות דקה אחת של ספורט.
עמיעד: דקה אחת של ספורט. היה כזה איזה חודשיים שניסיתי לעלות יותר במדרגות, זה תפס, ואז, נגיד, בעבודה אני עולה במדרגות, בבית - שבע קומות - אני לא עולה במדרגות, היה… שם זה התחיל ושם זה נעצר, אבל כן. כלומר, חוץ מעלייה במדרגות, אתה יודע…
צביקה: מדהים.
עמיעד: עם הבת-זוג אני הולך שישי בבוקר, אז מן הסתם אני הולך, אבל זה לא משהו שלא עשיתי כשהייתי שמן. לא עשיתי ספורט.
צביקה: וואו.
עמיעד: אפס. אני לא בטוח שאני אוהב ספורט, אומר את זה בכנות. כדורסל אני נורא אוהב, אבל זה כזה משחק שדורש בדרך כלל הרבה משתתפים, שלפעמים קשה לגייס. [צביקה צוחק] אז ספורט עכשיו…
צביקה: זה נהיה קשה יותר ויותר עם הזמן. [צוחק]
עמיעד: כן. תודה על העידוד.
צביקה: כאילו, עכשיו זה הזמן ל…
עמיעד: כן.
צביקה: ללכת לשחק 5 על 5 במגרש.
עמיעד: כן. אז לגמרי, אני חושב ש… שאלו כל הנקודות שבסופו של דבר הובילו אותי לאן שהגעתי, כי פשוט באמת-באמת עם יד על הלב, לא התרשמתי מהתוצאות שלי. קיבלתי פידבקים מטורפים מהסביבה, אני חייב להגיד, באמת. יש לי סביבה סופר-תומכת וסופר-מקבלת, וקיבלתי פידבקים מטורפים. יש כאלה שאפילו יגידו שהפידבקים היו הרבה פעמים לרעתי. כלומר, כבר כשהגעתי לאיזה 100 קילו, אנשים אמרו לי 'די, תפסיק' וזה. עכשיו, יש לי עוד 15 קילו לרדת, כן? אני עדיין 1.88 מטר, שוקל 100, אני עדיין, כאילו, יש לי לאן… יש לי מאיפה להוריד. זה לא שאין לי מאיפה להוריד. זה שאתם רגילים לראות אותי כזה 150 קילו…
צביקה: דווקא אולי זה נתן לך עוד מוטיבציה…
עמיעד: לא. אז לא. זה פשוט…
צביקה: שאמרו לך תפסיק לרדת.
עמיעד: לא, זה פשוט לא סיקרן אותי.
צביקה: הבנתי אותך.
עמיעד: ירדתי 40 קילו, סבבה, מגניב. עד שאני לא… לא ארגיש שסיימתי. זה שונה, עכשיו. אנחנו הרבה פעמים מדברים על LGN ו-FGN בתוכנית. אני חושב שלאנשים כמוני הרבה פעמים אין את זה, כי קשה לנו להסתכל במראה ולראות אדם רזה, אם זה דימוי במוח ואם זה לפעמים פיזית עודפי עור, שאין מה לעשות, הצורה שלי עדיין קצת יותר עגלגלה. אין איך לפתור את זה, זה המחיר שאני משלם על השנים שבהם אכלתי ללא בושה וללא…
צביקה: [מהמהם בהסכמה] ללא הגבלה על אמת.
עמיעד: ללא הגבלה בצורה הקיצונית ביותר שאתה יכול לחשוב. וכן, אז זה פשוט פחות סיקרן אותי, לא הורשמתי מזה שירדתי 40 קילו. היום אני כן כבר א…
צביקה: אתה מתרשם מעצמך?
עמיעד: היום, אני כן. לגמרי. היום כשאני בא ואומר, "ירדתי 70 קילו", אני אומר את זה בגאווה, ו… הרבה יותר בגאווה מאשר אמרתי ב-40, כי אני יודע שעכשיו סיימתי. כלומר, הגעתי למצב שלא הייתי בו מעולם. כלומר, מכיתה ח' כבר שקלתי 86 קילו, כן? בכיתה ח' שקלתי יותר ממה שאני שוקל היום.
צביקה: וואו.
עמיעד: אז אממ… אז כן.
צביקה: [מתלהב] וואו, כמה שיעורים ללמוד ממך!
עמיעד: תודה.
צביקה: איזה יופי! כל-כך מעניין אותי איפה אתה תהיה עוד שלוש, ארבע, חמש שנים בתוך התהליך הזה. אבל אני מאוד אופטימי.
עמיעד: כנ"ל.
צביקה: אני חושב שגם אתה, כן.
עמיעד: לגמרי.
צביקה: אדיר. עמיעד, אני רוצה להגיד לך תודה שבאת ופתחת את הסיפור שלך. ואני חושב שלאנשים, לא משנה בני כמה ולא משנה כמה יש להם להוריד, יכולים לקחת מזה גם השראה וגם תובנות. רק הקטע הזה של "זה לא עניין אותי התוצאה, אני המשכתי בדרך. ואומרים לי 'תפסיק', ומחמאות לא מעניין אותי, לי יש את הקו שלי ואני יודע בדיוק לאן אני רוצה להגיע", זה וואו מבחינתי.
עמיעד: תודה רבה. ותודה לך באופן כללי על התוכנית המדהימה הזאת ש… אני יודע שלעוד אנשים, לעוד עשרות אלפי אנשים שינתה את החיים, אבל אני חי בעולם שלי, ולי באופן אישי היא שינתה את החיים מקצה לקצה. אז תודה לך על זה.
[מוזיקת רקע]
צביקה: באהבה, בטח. שמחתי.
חברים יקרים, איזה כיף היה! אני מבקש מכם, כמו בסוף כל פרק, לחשוב על מישהו אחד בסביבה הקרובה שלכם שיכול להיתרם מהפרק הזה. מישהו, סביר להניח, שיש לו לא מעט קילוגרמים להוריד. יכול להיות שניסה המון, ירד, עלה, נכשל, חזר, אבל אולי הגיע הזמן לעוד איזה ניסיון אחרון, ואולי הניסיון הזה באמת יכול לשנות לו את החיים. אז הבקשה שלי אליכם זה לשלוח לו את הפרק הזה בהמלצה חמה ובאהבה. ואנחנו נתראה בפרק הבא של פודקאסט "אבא חטוב".
ביי ביי, חברים.
[מוזיקה מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments