גיל הַמֵעֵבֶר - פרק 3 - כושר גופני בגיל המעבר | ענת הראל
- מיכל שקד
- 3 days ago
- 36 min read
Updated: 3 days ago
כושר בגיל המעבר: הדרך שלך לשליטה, בריאות ואנרגיה. גיל המעבר הוא לא רק עניין הורמונלי – זו נקודת מפנה אמיתית בגוף ובנפש. השינויים ההורמונליים מתחילים להשפיע על קצב חילוף החומרים, רמות האנרגיה, ואפילו על המראה החיצוני שלנו. אז למה דווקא עכשיו חשוב יותר מתמיד להבין מה עובר עלינו ולפעול? עם ענת הראל, אחת הנשים המובילות בתחום הכושר ואורח החיים הבריא, צללנו לתוך הסיבות למה פעילות גופנית הופכת לקריטית בגיל הזה: למה עכשיו? היכולת להתחיל להתאמן בגיל שבו הגוף משתנה היא לא רק אפשרית – היא מהפכנית. ענת מסבירה איך גם כשנראה שהכול משתבש, הגוף מגיב לפעילות גופנית בדרכים מדהימות. מה עושים עם ההשמנה הבטנית? כן, זה אחד האתגרים הגדולים של גיל המעבר. אבל עם ההכוונה הנכונה, אפשר להתנהל מולה בצורה אפקטיבית וליהנות מהתוצאות. איזו פעילות גופנית מומלצת? האם זה אימוני כוח? יוגה? הליכות יומיות? ענת מפרטת בדיוק מה הגוף שלך צריך כדי לתפקד במיטבו בתקופה הזו של חייך. במפגש הזה ענת שיתפה אותנו גם בסיפור האישי שלה – איך גיל המעבר שינה את חייה והוביל אותה לפתח את תוכנית "מיי פריים", שמטרתה להעניק לכל אישה את הכלים לשפר את המראה, הבריאות, האנרגיה, וההתמודדות עם השינויים הפיזיולוגיים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/10/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
הילה: ברוכות הבאות לפודקאסט "גיל המֵעֵבֶר". אני הילה, יזמת סדרתית. לפני שנתיים גיליתי שאני בפרה-מנפאוז, וככל שלמדתי את הנושא הבנתי עד כמה הפתרונות הקיימים לא נותנים מענה לנשים כמוני, כמוך, והחלטתי להקים סטארט-אפ של AI לנשים בגיל המעבר, ומאז חברות שלי אומרות שאני מדברת רק על זה.
סלעית: ואני סלעית. ביום-יום שלי בעלת חברה לייעוץ ומחקר, וברקע גם אני פגשתי את גיל המַעֲבָר. ההיתקלות הייתה לא קלה, אבל בעיקר הותירה אותי עם המון שאלות. פתאום הבנתי כמה אני, זו שרגילה להיות בשליטה, לא יודעת מה עובר עליי. ככל שהעמקתי בנושא הבנתי כמה חשוב לי לחקור ולשתף את הידע הזה עם כל הנשים סביבי, ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן - לשבור את הטאבו סביב גיל המעבר, לאוורר את הנושא, ולתת לו במה.
הילה: בכל פרק נארח מומחית בתחומה, שתשתף איתנו את הידע והניסיון שלה בהיבטים שונים של גיל המעבר.
סלעית: אז מתחילות?
הילה: לגמרי מתחילות.
סלעית: אז היום אנחנו ממש מתרגשות לארח את ענת הראל. ענת היא גורו של כושר לנשים. מרצה על אורח חיים בריא והתפתחות אישית כבר מעל 20 שנה. לא רואים. במהלך הקריירה המפוארת שלה ענת נגעה באלפי נשים בכל דרך אפשרית. מקבוצות אימון וסדנאות כושר, דרך תוכניות אימון אונליין, וכלה בהגשת תוכניות טלוויזיה רבות, כמו 'שעת אושר', 'לחיות טוב', 'גוף ונפש עם ענת הראל', ועוד. ענת היא בין השאר פרזנטורית של מותגי wellness, וגם פרזנטורית לאיזה מהממות אנחנו בגיל המעבר. לענת יש תארים מאוניברסיטת תל אביב ומבית הספר הגבוה למאמנים וינגייט, אבל בינינו, התואר שגנב את ליבנו זה פיינליסטית בהישרדות VIP. [צוחקות]
הילה: ברור.
סלעית: אז מסתבר שגם לאמזונה ענת הראל המפגש עם גיל המעבר לא עבר חלק, והיא החליטה לחקור וללמוד את הנושא כדי לפתח תוכנית שמטרתה לאפשר לנשים החל מטרום גיל המעבר לחיות חיים טובים יותר בכל התחומים. אם זה במראה החיצוני, אם זה בבריאות, אם זה ברמות האנרגיה, בהתמודדות שלנו עם השינויים. התוכנית שענת בנתה נקראת My Prime, והיא מבוססת על הידע שהיא צברה והשיטות שבהם היא התנסתה, ויותר מהכול, יש לה תחושת שליחות אמיתית לאפשר לכמה שיותר נשים ליהנות מהתקופה הזאת בחיים.
ענת: כי אנחנו בפריים שלנו, בגלל זה קוראים לזה מיי פריים. אנחנו בפריים שלנו, ואנחנו צריכות לחגוג את זה.
סלעית: תכל'ס. אז איזה כיף שאת איתנו, ענת.
ענת: כיף להיות פה.
סלעית: בוקר טוב לנו, בוקר טוב הילה.
הילה: בוקר טוב סלעית.
סלעית: ענת, יש לנו מנהג כזה בפודקאסט שלנו, שזה כבר הפרק השלישי שלנו, או הרביעי, שלפני שאנחנו מתחילות לדבר עם ענת, הגורו של התזונה והפרזנטורית של איזה מהממות אנחנו, אז אנחנו קודם כל רוצים לדבר איתך רגע על איך גיל המעבר פגש אותך.
ענת: על ענת בגיל המעבר.
סלעית: על ענת וגיל המעבר.
ענת: האמת שהוא, הוא הפתיע אותי, כי יש לנו, ולי כמו להרבה מאוד נשים שאני פוגשת עכשיו, יש איזה מיסקונספציה שגיל המעבר, בראש האוטומט שלי היה - גיל 50 גלי חום, וזה פגש אותי לפני, זה פגש אותי בגיל, לדעתי זה היה 47, 48, שפתאום הרגשתי שהגוף שלי לא מגיב כמו קודם, שפתאום אני עולה במשקל, ולא שיניתי שום דבר בתזונה ובאימונים שלי, ופתאום אני לא ישנה טוב, ופתאום… עכשיו, באזור גיל… לקראת גיל 50, זה הדברים האלה החמירו. עכשיו אני אומרת, רגע, מה קורה פה, אני לא מכירה אותי, אני לא מזהה את עצמי, ופתאום מצבי רוח ברמה של יומיים דיכאון, יומיים אני סבבה, יומ… ואני אומרת: אבל לא קרה כלום! והתחלתי לבדוק. עכשיו, זה מעניין, אחד הדברים שקרו זה שבקורונה, כשסגרו אותנו בבית, אני ככה נכנסתי לשנת ה-50 שלי, סגרו אותנו בבית ולא יכולתי לרוץ. לפני זה הייתי רצה מלא. ובהתחלה, אני לא יודעת אם אתן זוכרות, אבל אסור היה 100 מטר מהבית, אי אפשר לרוץ. מה, אני ארוץ בעיגולים של 100 מטר? התחלתי לעשות אימוני כוח בבית, עם משקולות, אימונים יותר מאומצים עם משקולות. לפני זה הייתי עושה אימוני כוח בעיקר עם משקל גוף. ופתאום משהו קרה לגוף שלי. אני חושבת שזה היה הכי חזקה שהייתי, והכי חטובה שהייתי, מזה הרבה… בכל השנים האחרונות. ואמרתי רגע, שנייה, מה קורה פה?
הילה: וואו.
ענת: אני כאילו, אני עבדתי לפי כל הכללים, ואז אמרתי… ועכשיו, יחד עם זה, פתאום הגיעו גלי החום הראשונים. עכשיו, זה כל כך הרגיז אותי - למה אני הייתי צריכה לחכות לגלי החום הראשונים שיגיעו, בשביל שאני אבין שמדובר בגיל המעבר?!
הילה: שבעצם את כבר שלוש שנים בתוך האירוע.
ענת: נאבקת ב… במצבי רוח שלי, בכל מיני כאבים ומכאובים, בשינה שלי, ואנחנו יודעות שכשהשינה שלנו נדפקת אז המוח שלנו נדפק, התפקוד היום-יומי שלנו. זה לא הגיוני. עכשיו, הייתי אז אצל רופא נשים, לא חשב להגיד לי, כשהגעתי לגיל הזה - אולי תעשי בדיקות הורמונליות? אולי… בואי נדבר על תסמינים. התייעצתי עם רופאים אחרים. זה, תקשיבו, זה לא הגיוני.
סלעית: כי זאת אומרת, ענת, שמכירה את הגוף שלה, שמכירה ומחוברת אליו.
הילה: שבתחום.
סלעית: ונמצאת בתחום, בורה.
ענת: ממש.
סלעית: לא מבינה מה קורה לה.
ענת: ממש. עכשיו תקשיבו. יש פה עניין.
סלעית: כאילו זה לא… זה רק לך.
ענת: נכון. ויש פה עניין מאוד משמעותי, בגלל שאם אני לא ידעתי… תקשיבו, אני פוגשת, בגלל שכל הזמן מגיעות אליי לוובינרים שלי נשים, והם, אין להם מושג. הם מגיעות כי הם שמעו השמנה בטנית. אין להם מושג שזה קשור לגיל המעבר, אין להם מושג, כי נשים מה הם מכירות? איזה תסמינים? גלי חום. אבל יש מעל 30 תסמינים! מעל 30 תסמינים של גיל המעבר. נשים לא מקשרות את זה בכלל. עכשיו, יש פה שני עניינים. יש פה בורות צד אחד, הנה גם אני לא ידעתי ואני הייתי בקיאה, בקיאה באורח חיים בריא. ויש פה גם איזה מין חוסר רצון להיות משויכת לזה. ואני הרגשתי…
סלעית: אווו, פה את נוגעת בנקודה הכואבת של כולנו.
ענת: כי רגע, בואו נדבר על זה. יש יחסי ציבור מאוד גרועים לגיל המעבר.
סלעית: נכון.
ענת: עד לפני שתי דקות היו גם משתמשים בשם גיל הבלות. אני רוצה שמישהו יגיד לידי גיל הבלות. [סלעית צוחקת] זה כנראה היום האחרון בחייו. מי המציא את השם הזה? מי המציא את השם הזה? אנחנו, אנחנו בשיא של החיים שלנו, נשים נמצאות בשלב שהם בפריחה, הם בקריירה שלהם בשלב כבר מתקדם, מנטלית ורגשית הם מפותחות יותר. מה, מה קורה פה? מה קורה? עכשיו אנחנו אומרות…
הילה: אני יגיד לך מי המציא את זה? פאוזה. חקרנו את העניין. אצל כל בעלי החיים, למעט לווייתן האורקה, הנקבות, כשהם מסיימות את תקופת הפריון שלהם, גם מסיימות את החיים שלהם. מה שנקרא, מתבלות והולכות.
סלעית: דרך אגב, גם המין האנושי. כלומר, אנחנו לא היינו אמורים לחיות בגילאים האלה, ולכן הגוף שלנו לא ערוך רגע להמשיך לחיות על אותו, על אותה…
ענת: נכון.
סלעית: על אותה תוכנת הפעלה.
ענת: אז יש את מה שנקרא תאוריית הסבתא.
סלעית: כן, נכון.
ענת: תאוריית הסבתא היא זאת שגרמה בעצם לאנושות, ל-species שלנו, למין שלנו, לתמוך בנשים שימשיכו להתבגר.
סלעית: דרך אגב, גם בלווייתנים.
ענת: נכון.
סלעית: זה הזן היחיד, בגלל שיש שם סבתות.
ענת: אני מכירה את הסיפור. האורקות הבוגרות הם אלה שמנהיגות את הלהקה בימים הקשים, בתקופות הקשות.
הילה: אז בעצם אנחנו…
ענת: ה-wisdom שלנו צריך לשמש את העולם.
סלעית: ברור. בדיוק.
ענת: עכשיו, מה שאותי באמת הרגיז נורא זה שלא דיברו איתנו על זה, ואני רוצה רגע להגיד משהו, כי הרבה פעמים נשים בנות 30 אומרות: "מה, אני עכשיו צריכה לדעת? למה אני צריכה?". אני הייתי שמחה לדעת בגיל 30, ואומרים לי: למה את צריכה לדעת? ואני רוצה להגיד לכם משהו: אם הייתם יודעות שהולכת להיות פה טורנדו בעוד שבועיים, זה עוד שבועיים, לא הייתן רוצות לדעת מראש ש… להתארגן, אולי להכניס דברים פנימה, אולי,
הילה: לזהות שזה מתחיל, לסגור את החלונות.
ענת: לא הייתן רוצות לדעת להתארגן מראש? אז אם אתן יודעות היום, תדעו בגיל 30, 35 שהדבר הזה מגיע, יהיה לכן זמן להתארגן מבחינת אורח החיים שלכם. זאת אומרת, להתחיל לנהל אורח חיים מותאם בגיל צעיר יותר, אה, שנות ה-30 בואכה 40. כשתהיי בת 45, 55, 65 יהיה לך הרבה יותר קל לסגל את ההרגלים שאני היום מלמדת בשיעורים.
סלעית: זה גם זה, וגם, בואי, רוב הנשים שאנחנו פוגשות שדברים מתחילים לקרות בגופן בגיל 40, לא… בטח לא רוצות ולא מקשרות את זה לגיל המעבר, אבל אנחנו כולנו יודעות שיש שלבים שמקדימים את המנהפאוז, ואז, כשאת נכנסת את יכולה להתחיל להתמודד איתם, ולחשוב מה עובר עלייך.
ענת: לגמרי.
הילה: אני חושבת, אני יכולה להגיד לכם, באנגליה, בגלל שנושא הרבה יותר נחקר ויש רמת מודעות הרבה יותר גבוהה אז יש דאטה, ושנתיים עד שלוש זה בערך הזמן הממוצע שבו הנשים מסתובבות עם סימפטומים מבלי שהם יודעות בכלל לקשר את זה לנושא של מנפאוז, כלומר שנתיים-שלוש בממוצע, כמו שלך היה, כמו שלי היה, כמו שלסלעית היה, שנתיים-שלוש בממוצע אנחנו מסתובבות בתוך הבורות שלנו…
ענת: נכון.
הילה: וסובלות. ואורח הח… ואיכות החיים שלנו נפגעת. ואם, כמו שאת אומרת, הייתי יודעת על זה בגיל 40-30 אז כנראה שזה היה מזדחל לי לתוך החיים, הייתי כבר מזהה את זה, ומתחילה הרבה יותר מוקדם.
ענת: בדיוק. אבל מה קורה? תבינו מה קורה. אני, לא הגיוני בעיניי שיושבת איפשהו אישה בת 45 שיש לה הפרעות בשינה והיא, הפתרון שהיא הולכת אליו זה כדורי שינה בשביל, במקום להבין שיש פה עניין הורמונלי. לא הגיוני שאישה יש לה פתאום כאבי מפרקים שחוזרים על עצמם, והיא, זה לא הדבר הראשון שאורתופד יגיד לה. אה, את בת 45? רגע, בואי נבדוק, אולי זה קשור לאיזון ההורמונלי אצלך. לא הגיוני. אני, זה מרגיש לי…
הילה: שלא לדבר על תרופות פסיכיאטריות.
ענת: חד משמעית. חד משמעית. כלומר, התנודות האלה במצבי רוח, אני הייתי באמת על הסף של להתחיל עם תרופות פסיכיאטריות. עד שהבנתי.
הילה: וגם היו רושמים לך אותם בשמחה.
ענת: מה, בלי לשאול שאלות. זה לא רק רופאה, רופא או רופאת נשים. לא רק רופאים לגיל המעבר אמורים להגיד את זה.
הילה: גם רופא משפחה.
ענת: כל רופא. ופה בא גם הכעס שלי, שאנחנו לא מטופלות. עכשיו, תוסיפו לזה את הבושה בגלל שיש יחסי ציבור כל כך גרועים.
סלעית: בואי נדבר על הבושה. בואי נדבר על הבושה. באמת, איפה זה תפס אותך? את, כמו שאמרנו, האמזונה, הגורו.
ענת: אוקיי. אני חושבת שהבושה היא המסר שאנחנו מקבלות שכשאנחנו מתבגרות אנחנו, איך אני אגיד את זה, לא רלוונטיות, לא סקסיות, לא מגניבות. אני מסתכלת על נשים סביבי, לא, לא על עצמי, על נשים סביבי, ואני אומרת וואו! יש נשים סביבי, מדהימות, שהן השראה, גם באיך שהן נראות וגם באיך שהן מתנהגות, וגם, זה גיל כזה ש… אני לא יודעת איך להגיד את זה בעדינות, אבל אנחנו כבר, אני לא יודעת אם מותר להגיד את זה, לא שמות זין על אף אחד.
הילה: יש לזה הסבר, את יודעת, רפואי והורמונלי. בעצם ברגע שרמות האסטרוגן והפרוגסטרון שלנו יורדות, והטסטוסטרון אצלנו יורד בצורה הרבה יותר, בוא נגיד, מתונה.
ענת: נכון.
הילה: יש איזשהו רגע שבו פעם ראשונה הטסטוסטרון שלנו יותר גבוה מהאסטרוגן, ואנחנו נהיות…
ענת: נכון.
הילה: גברים, ואנחנו נהיות גברים, ואנחנו לא שמות פאקינג זין. [צוחקות]
ענת: נכון. אז זהו, אני רוצה…
סלעית: אבל אני רוצה רגע לקחת אותך לסיפור שסיפרת לנו…
ענת: אז כן, אז אני רוצה…
סלעית: על מה קרה כשאת פתחת את התוכנית שלך.
ענת: לגמרי. עכשיו בגלל שזה כאילו, המסר הזה שאנחנו מקבלות, אני התחלתי לבנות, לייצר את התוכנית הזאת, שהיא תוכנית ליווי לנשים, שאמורה באמת ללמד אותם את ההרגלים שמותאמים לגיל המעבר, כדי להתמודד עם התסמינים. וממש ישבתי, ולמדתי את הנושא לעומק, וחקרתי, והתחלתי לבנות את התוכנית, וכל הזמן הזה אני מנהלת עם עצמי איזה מין דיאלוג פנימי, שבו אני אומרת: אבל אני לא רוצה להיות הפרזנטורית שעומדת בראש זה, כי אם אני אבוא ואני יהיה הפרזנטורית שעומדת, כלומר אני יהיה זאת שמעבירה את התוכנית שלי, או אני יהיה זאת שמשווקת את התוכנית שלי ומספרת עליה, אז זה אומר שכולם יידעו שאני בגיל המעבר [סלעית צוחקת], ואני לא רוצה שיידעו שאני בגיל המעבר. אני הייתי אז, תבינו, הייתי אז בת 50 וקצת כשהתחלתי, הייתי בת 51. יש שאלה אם את בגיל המעבר? ברור שאת, אבל כל הזמן אמרתי: אני עובדת עם כל מיני חברות, ואני עובדת עם נשים, ויש לי תוכניות אונליין לנשים, שחלקן בנות…
סלעית: את לא רוצה להיות מזוהה עם הדבר הזה.
ענת: …20 וחלקן בנות 30, ומה יקרה? זה יפגע בי? אולי זה יפגע בי מקצועית, אולי זה זה. עכשיו, אמרתי, אני לא רוצה, אני… אולי תהיה מישהי אחרת ש… אני אבנה, אני אהיה האשת מקצוע, אבל מישהי אחרת תייצג. עכשיו, ממש ראיתי איך אני, ואני באמת גם מעבירה הרבה נשים יחד איתי, עוברת תהליך בתוך הדבר הזה. וראיתי שככל שאני לומדת את הנושא הזה יותר ומתעצבנת יותר על…
סלעית: ההזנחה.
ענת: כמה… על ההזנחה ועל חוסר הידע, אז ככל שאני מתעצבנת יותר, אני הרגשתי שאני פחות מסוגלת לא לעמוד בראש הדבר הזה, כי אמרתי: בוא'נה, זה קצת צביעות. את באה, ואת רוצה לגרום לנשים להרגיש טוב עם עצמן, ואת לא מוכנה לעמוד בראש?
הילה: to own it.
ענת: בדיוק.
סלעית: אגב, תחשבי על נשים, מנהלות בחברות, שמתחרות בנשים צעירות שנמצאות בסביבה שלהן.
הילה: או בגברים.
סלעית: או בגברים צעירים יותר או פחות, והן צריכות להודות שהן כבר לא צעירות, והם…
הילה: ויש להן בעיות זיכרון.
סלעית: בסדר? נקרא מחשבות קיצן לאחור. כולנו עוברות, לא משנה איפה אנחנו נמצאות, אנחנו עוברות את התהליך הרגשי הזה.
ענת: נכון.
סלעית: ואני חושבת ששווה וחשוב לשים אותו upfront, להסתכל עליו, להבין שאנחנו לא לבד, שכולנו נהיה שם, וששוב, כמו שאמרת, להסתכל גם על הערכים החיוביים שיש לנו בתוך התהליך הזה. אבל אנחנו כאן כי אנחנו רוצות לדבר איתך על הגוף שלנו.
ענת: כן.
הילה: אז רגע, אני רוצה לספר סיפור נורא מצחיק, שקשור לבושה ולפרזנטורית. ש-דרו ברימור השתתפה בפאנל ש… אופרה וינפרי מאוד מקדמת את נושא המנפאוז, והזמינה את דרו ברימור ועוד כמה רופאות, ודרו ברימור, בפאנל פתיחה היא מספרת שהיה לה דייט ערב לפני, והיא כזה, הם דיברו איפה הם קובעים וזה, והיא אמרה לו, "תקשיב, בוא נקבע משהו מוקדם, כי אני על הבוקר אצל אופרה בפאנל". אמר לה "אה באמת?" שהיא אומרת, זה לא סתם דייט, זה דייט, הדייט, כאילו מישהו שרציתי.
ענת: שווה.
הילה: שווה. והוא אומר לה: "אה, כן? באמת? על מה אתם מדברים?" והיא כזה, ""אה…" מעבירה נושא, והוא אומר לה "לא, לא הבנתי", והיא אומרת אני פשוט לא רציתי, לא חשוב שאני הולכת לדבר על זה מחר ב-National TV, אבל מול הגבר השווה, לא רציתי להגיד לו שאני בגיל המעבר, ואני חושבת שזה מאוד מאוד משקף את, את המקום, את המעבר הזה…
ענת: נכון.
הילה: של גיל המעבר.
ענת: אנחנו, אם אני אסכם את זה במשפט אחד, לשנות את הסיפור זה אחריות שלנו, וזה בדיוק העניין. מה הסיפור שאנחנו מספרות, כי אם הסיפור שנשים, אנחנו ונשים כמונו, יתחילו לספר יהיה שונה, ו… דוקטור חובב איך היא אומרת? to make the unsexy sexy again.
סלעית: כן.
ענת: אז נשים צעירות אולי יסתכלו על נשים בגיל שלנו ויגידו: וואו, אני שואפת להיות שם, איפה שהיא נמצאת עכשיו, איך שהיא מדברת, איך שהיא רואה את החיים. אני, מהדבר הזה שהיא כבר יודעת ויש לה מה-wisdom הזה, ומהניסיון חיים, ומה… אולי יותר קלילות, ופחות לקחת הכל כל כך… קצת פרופורציות אולי.
סלעית: כן.
ענת: אני רוצה מהדבר הזה, ואז יהיה סיפור קצת שונה, וש, שהוא בדיוק ההפך מבושה. הוא להפך. הוא להסתובב עם הרבה מאוד גאווה מול הדבר הזה.
הילה: אז, אז אנחנו באמת, ואני יגיד פה שמי ששומעת פעם ראשונה את הפודקאסט שלנו, אני ממליצה לה רגע לחזור רגע באמת לפודקאסט הראשון, עם נועה חובב, כדי להבין יותר לעומק איזה סימפטומים, איזה שלבים יש וכו'. אנחנו כרגע מדברות עם ענת בתור כבר, מאזינות ותיקות…
ענת: כן.
הילה: שכבר יודעות מה זה מנפאוז…
ענת: זה חשוב.
הילה: יודעות את השלבים…
ענת: גם דוקטור חובב, היא מדברת על זה בצורה כל כך ברורה.
הילה: נכון.
ענת: וכל כך אה…
הילה: היא מאוד מנגישה את זה, ומאוד מאוד ברור.
ענת: וחשוב לדעת.
הילה: אבל בכל זאת, הפודקאסט הזה עוסק בגיל המֵעֵבֶר, ולמה אנחנו בכלל צריכות להתחיל להתעסק בספורט בגיל המֵעֵבֶר, כלומר למה, למה אנחנו בכלל יושבות ומדברות על ספורט?
ענת: לא נעים להגיד, אבל צריכות להתחיל הרבה לפני.
הילה: אז נכון, אז תמיד יודעים שספורט זה, זה חשוב תמיד, נכון, זה, אני אומרת לבן שלי שזה חשוב.
ענת: נכון.
הילה: אבל עכשיו, שאנחנו עושות פודקאסט על גיל המַעֲבָר, למה חשוב לנו לייחד את השעה הזאתי לדבר על הספורט?
ענת: אני רוצה, אולי… אנחנו… אני אעשה איזה הפרדה שאני אשתמש בה בהמשך, בין בריאות לאסתטיקה. עכשיו, אנחנו לא באמת יכולות להפריד. אסתטיקה, כלומר איך שאני נראית, בריאות, איך זה משפיע על הבריאות שלי. אני עושה את ההפרדה הזאת כי אני פוגשת הרבה מאוד נשים שאומרות: "לא, לא, אני מה שחשוב לי זה הבריאות. אני מצטרפת בגלל הבריאות לתוכנית שלך", ואז אני בסוף, בשורה התחתונה, כשאני שואלת אותם אחד על אחד, כולן מצטרפות בגלל שיש להן השמנה בטנית ובגלל שהן רוצות לרדת במשקל. אז קודם כל, בואו נחבר את הדברים האלה ביחד, וזה ממש בסדר לרצות גם את זה וגם את זה, כי אני אתייחס לשני הדברים האלה. אבל במובן הזה של… אה, את יודעת, אומרים היום שהשרירים, הם, הם, הם נותנים עדות ל-longevity שלנו, אוקיי? זאת אומרת…
הילה: לונג'ביטי זה אריכות חיים.
ענת: עכשיו זה לא, זה לא רק.
הילה: איכות חיים בריאה.
סלעית: אריכות חיים איכותית.
ענת: יפה! זה העניין! אנחנו לא מעוניינות רק להאריך ימים ולחיות עד גיל 90; אנחנו רוצות לחיות עד גיל 90 עם יכולת לקום מהכיסא, לא… בקלות, עם יכולת אה, אה, להרים את המזוודה. איך אנחנו מדברות על נסיעות לחו"ל. בדיוק דיברנו קודם - להרים את המזוודה מעל הראש בלי שאני אצטרך לבקש מגבר שירים לי אותה, או ממישהו צעיר שירים לי אותה.
הילה: דרך אגב, יש הגדרה מאוד יפה של לונג'ביטי, שאומרת: אם את בן אדם שהיום רגיל לטוס, אז זה צריך להיות ה-KPI שלך ללונג'ביטי, שאת יכולה להרים את המזוודה שלך לזה. אם את בן אדם שרגיל להיות נורא נורא בתנועה, אז זה ה-KPI שלך. את רוצה להמשיך לחיות…
ענת: נכון.
סלעית: את החיים שאת רגילה לחיות ו…
ענת: בול. ואני אגיד את זה בעוד צורה מאוד מאוד ברורה. יש לנו את הגיל הכרונולוגי ואת הגיל הביולוגי. הגיל הכרונולוגי שלנו זה מתי נולדתי. את זה אני לא יכולה לשנות, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. גיל ביולוגי זה כבר משהו אחר. זה אם אני עוסקת בפעילות גופנית, מותאמת, אגב, לגיל המעבר, ונדבר על זה אחר כך, ואוכלת בריא, ויבוא רופא, והוא לא רואה, הוא רק, הוא לא רואה אותי…
סלעית: רואה רק את המדדים שלי.
ענת: הוא לא יודע מי אני, הוא לא… הוא רק מודד את המדדים שלי, עושה לי את כל הבדיקות, יש סיכוי שאם אני עוסקת בפעילות גופנית כבר שנים, או ככל שאני אעסוק יותר שנים, הגיל הביולוגי שלי יהיה נמוך יותר. זאת אומרת, יכול להיות שאני יושבת פה, אישה בת 54, ואם יבוא רופא הוא יראה מדדים של אישה בת 42. אולי אפילו בחלק מהדברים פחות. אוקיי?
הילה: יתרה מזאת, אני אגיד, כי… ואנחנו תכף נדבר על מתי אפשר להתחיל, אם לא התחלתי, אבל אנחנו יודעים היום שתזונה, אורח חיים, ספורט, שינה וכו' יכולים לעשות ריברסינג לגיל הביולוגי שלנו.
ענת: נכון.
הילה: כלומר, זה לא רק ענת הראל שעושה ספורט כל החיים שלה אז היא תבוא עכשיו לרופא והוא יגיד לה: אה, חשבנו שאת בגיל הביולוגי 40, אלא גם אם אנחנו באים ומתחילים עכשיו, אנחנו יכולים לעשות ריברסינג לגיל הביולוגי שלנו…
ענת: לגמרי.
הילה: והיום יש כבר באמת בדיקות…
ענת: שזה מדהים.
הילה: שיודעות למדוד את זה בכל גיל.
ענת: אגב, בכל גיל.
סלעית: ואני רוצה להבין, בתור ה… גם ההדיוטה בחדר, וגם זו שלא אוהבת להתאמן בו. אתם שתיכן כוכבות, אני יכולה להתחיל? הגעתי עד לגיל המופלג שלי…
ענת: חד משמעית.
סלעית: ועכשיו אני בגיל המעבר, אני מתחילה להרגיש את הקרעכצן שבאמת לא היו מעולם. מה, מה לעשות עם זה?
ענת: אז אני רוצה קודם כל, בגלל שאם את לא התחלת עד עכשיו, יש סיבה, כלומר את כנראה לא מצאת משהו שאת אוהבת, או באופן כללי לא אוהבת את זה, לא כולם אוהבים להיות בתנועה, אז אני רוצה קודם כל שיהיה לנשים את האינסנטיב בראש שהבחירה בלהתאמן, תכף נדבר על מה זה להתאמן, כי זה נורא מבהיל. הנשים שומעות להתאמן ישר הם רואות את כל החלומות הכי גרועים שלהם. אז להיות בתנועה, לחזק, בוא נקרא לזה שרירים, זה הבחירה באיכות חיים. זה דבר ראשון.
סלעית: זה מוטיבציה מספר 1.
ענת: כן, זה לבחור באיכות חיים. אני רוצה איכות חיים טובה או איכות חיים מחורבנת, ואני אומרת את זה בצורה מאוד מאוד נחרצת: איכות חיים מחורבנת, שהולכת ונהיית יותר ויותר גרועה. עכשיו, את יכולה, אפשר להתחיל בכל גיל, אבל אם היית יושבת פה בת 30 או 25 או 30 או 35 הייתי אומרת לך: "את יכולה להתחיל", והייתי ככה נותנת לך, "תעשי כל תוכנית באופן עצמאי". בגילאים המבוגרים יותר, נגיד בגיל ה-50 ומעלה, אפשר… דרך אגב, גם בגיל 70 אפשר להתחיל, פשוט ההתחלה צריכה להיות יותר הדרגתית, עם יותר הקשבה לגוף, כי הגוף בעצם, הוא כבר, נגיד את זה, קצת, הוא קצת חלוד כבר, ואם הוא קצת חלוד, ואני כבר לא, את יודעת, בגיל 25 יכולנו פשוט לזנק מהמיטה בלי לעשות חימום ולהתחיל אימון. היום אני מנחה נשים להתחיל חימום הרבה יותר איטי, לתת לגוף להתעורר יותר לאט, יותר בהדרגה, ואז הם יכולות לעשות אימון פצצה, וקשה, אוקיי? אז כן.
סלעית: זאת אומרת, לא מאוחר להתחיל אף פעם.
ענת: באף גיל.
הילה: אוקיי.
סלעית: רק שההתחלה תהיה שונה, וזה כן נשים צריכות להבין.
הילה: את אומרת איכות חיים. מה זה איכות חיים? בואי, תמיד ספורט זה חשוב לאיכות חיים.
ענת: נכון.
הילה: סבבה, לא… בואי תסבירי לנו למה דווקא בגיל המעבר חשוב רגע לעשות זום-אין על הדבר הזה.
ענת: אז קודם כל יש לנו ככה. יש לנו, בגלל הירידה באסטרוגן ובגלל שיש קולטנים לאסטרוגן בכל האיברים בגוף, חוץ מבטחול, אם אני לא טועה, כן, חוץ מבטחול, קולטנים בכל… אז כשאנחנו בירידה של האסטרוגן הגוף עובר כמו סוג של גמילה מאסטרוגן, וזה משפיע על הכול. ולכן, שאני מתחילה, למשל, חלק מהתסמינים קשורים לירידה, איבוד מסת שריר; כל שנה אנחנו מאבדות בין חצי אחוז לאחוז ירידה במסת שריר, ומגיל 40 הקצב הזה אפילו הולך ועולה. עכשיו, מה זה אומר? יש נשים ששומעות עכשיו איבוד מסת שריר. יופי. אז אני…
הילה: לא קריטי לי המסת שריר.
ענת: אוקיי, אז בואו נבין מה זה אומר שאני מאבדת מסת שריר. זה אומר גוף חלש יותר. עניין בריאות. התפקוד היום-יומי שלי נפגע. זה אומר גוף מדולדל יותר. זוכרות? עניין האסתטיקה. זה אומר שקצב חילוף החומרים שלי יורד.
הילה: זה חשוב.
ענת: הופה! התחלנו לדבר על המשקל עוד פעם. מה זה אומר קצב חילוף החומרים? זה אומר קצב חילוף החומרים במנוחה. קצב ה… חילוף חומרים בסיסיים קוראים לזה, ה-basic metabolic rate.
הילה: כי שריר שורף יותר, וברגע שמסת השריר שלי יורדת אז בעצם זה שורפת יותר לאט.
ענת: בדיוק. זה אומר…
הילה: כלומר אותו אינטק קלורי, אני אתחיל לעלות במשקל.
ענת: דרך אגב, נגיד יושבות פה שתי נשים באותו גיל, באותו משקל, ולאחת יש בגוף יותר שריר מאשר לשנייה, יותר מסת שריר כי היא מתאמנת. כששתינו יושבות עכשיו במנוחה, זאת שיש לה בגוף יותר מסת שריר שורפת יותר קלוריות רק מלשבת פה, ככה בכיף.
הילה: את רואה, אני עשיתי ספורט היום, אני עכשיו שורפת יותר קלוריות בפודקאסט ממך. [מצחקקת]
ענת: אז זה דבר ראשון. אנחנו רוצות להפסיק… קודם כל לעצור את האיבוד של מסת שריר, ודבר שני אנחנו אפילו רוצות קצת להוסיף מסת שריר.
הילה: כאילו ללכת כנגד זה שאנחנו מאבדות כאילו ל…
ענת: לשפר את המצב שלנו. זה דבר ראשון. דבר שני, בואו נדבר על צפיפות עצם. זה אחד מהדברים שנפגעים, זה בגלל הירידה באסטרוגן, זה גם העצמות שלנו. צפיפות עצם יכולה להידרדר לאוסטאופניה ולאוסטאופורוזיס. צפיפות עצם ירודה יכולה להסתיים בזה של… שפתאום בגילאים מאוחרים יותר, כל… דרך אגב לא צריך להגיע לגיל 70 בשביל זה. יכול לקרות גם בגיל 50 ו-60.
הילה: אה, אתם יודעים שאחת מהסיבות מוות הכי שכיחות אצל נשים זה שבירת אגן, כלומר אנחנו, בגלל ההידלדלות של מסת העצם, אז ברגע שאנחנו שוברות משהו, ההתאוששות מאוד מאוד קשה.
ענת: נכון.
הילה: שלא מדברים על זה. אוסטאופורוזיס זה אחת מהסיבות המרכזיות שנשים בעצם, של תמותת נשים.
ענת: צריך רגע להדגיש את זה. לא משבירת האגן מתות…
הילה: לא.
ענת: אבל מה שהראו שאחרי שבר באגן יש…
הילה: לא מתאוששות.
ענת: תוחלת החיים ממש, כן, לא מצליחות להתאושש. אז אנחנו…
הילה: בגלל הדילול עצם.
ענת: בזכות, מסתבר שהפעלת עומס על שרירים, כאילו, נשים אומרות "אבל אני… מה קשור עצם, אני מפעילה…". מסתבר שהפעלת עומס על שרירים גור… משפרת את צפיפות העצם שנמצאת מתחת לשריר שאותו אני מפעילה.
הילה: מדהים.
ענת: בואו נדבר גם על הלב שלנו.
[חסות]
ענת: כל השנים האסטרוגן זה הסופר-פאוור שלנו. האסטרוגן שומר לנו על הלב. בגלל זה לגברים יש יותר סכנה למחלות לב מאשר לנשים. כל החיים.
הילה: עד גיל מסוים.
ענת: עד גיל המעבר. בגיל המעבר אנחנו, מה שנקרא, מדביקות אותם בקצב של הסכנה למחלות, לתחלואה לבבית, ולכן פעילות גופנית שומרת לנו גם על הלב שלנו. בואו נדבר גם על המוח. פעילות גופנית שומרת גם על המוח שלנו. גם המוח שלנו. אחד מתסמיני גיל המעבר גם המוח נפגע. זה ה-brain fog.
סלעית: ערפול חושים.
ענת: כן. ערפול.
סלעית: חוסר…
ענת: חוסר יכולת להתרכז…
הילה: קושי בשליפת מילים, זיכרון.
ענת: כן, פתאום…
סלעית: איך…
ענת: איפה המילה הזאת שאני מחפשת אותה.
סלעית: תגידי, איך זה קשור אבל לאימון גופני?
ענת: אז כל הדברים האלה קשורים לאימון גופני, אבל אנחנו…
סלעית: לא, הסיפור של הערפול מוח, זה ממש חשוב לי להבין.
ענת: אז פה, אוקיי, אז כשאנחנו עושות… גם החיזוק של השרירים וגם הפעילות האירובית שאנחנו עושות עם התאמה, הם מפעילים אזורים במוח שממש משפיעים בדיוק על הדברים האלה, על אזור של שליפת זיכרון, שליפת מידע, מה שנקרא ממגרות הזיכרון. וממש רואים, עשו כל מיני מחקרים והראו איזה חלקים במוח מוארים אחרי הליכה, הליכה מהירה, אוקיי?
סלעית: אוקיי.
ענת: וממש רואים את האזורים במוח שמופעלים, שקשורים גם למצב הרוח, נושא כאוב, וגם לכל מה שקשור לזיכרון, וגם לאזורים במוח שאחראים על… אני לא יודעת, אני לא אקרא לזה יצירתיות, זה… זה מילה כזאת שיש כאלה שאומרים "אבל אני לא יצירתית", אבל זה על החלק הזה של המוח שהוא אחראי על היצירתיות.
הילה: קודם כל יש היום הרבה מחקרים…
ענת: ולכן הרבה פעמים נשים אומרות: איזה קטע, דווקא כשאני בהליכה באים לי רעיונות מעולים.
סלעית: נכון.
הילה: יש להם המון המון מחקרים שמראים קשרים ש… לא את הכול יודעים להסביר לגמרי, אבל המון המון קשרים בין בריאות קוגניטיבית לבין ספורט. אני דרך אגב, כשאני עושה ספורט, ככל שאני מתבגרת יותר קשה לי לראות את התוצאות של הספורט בגוף, ואני כאילו בהוויה שלי מתאמנת בשביל המוח. כלומר שומרת על המוח. כאילו זה מבחינתי המוטיבציה המרכזית, כי היום בעצם… דרך אגב, כל החוקרים של הלונג'ביטי, ויש המון דברים שמפתחים ללונג'ביטי, בסוף אומרים הדבר היחיד שאנחנו יודעים והוא מוכח do what your grandmother said, שזה בסופו של דבר תאכל טוב, תחיה אורח חיים בריא, תהיה בפעילות גופנית, תישן טוב, ואל תהיה בלחץ.
ענת: ותאכל מרק עוף.
הילה: ותאכל מרק עוף. או מרק עשב.
ענת: אבל תקשיבו, ה-do what your grandmother said, אנחנו חייבות להיות הסבתות האלה, שצריכות להגיד את זה אחר כך ל… זה. אני עוד רחוקה מלהיות סבתא, למרות שכבר די בא לי. [צוחקות] הבן שלי לא בכיוון. נורא בא לי כבר, אבל אנחנו צ… אז, אז תבינו שיש לנו גם תפקיד בלהוריש את הדבר הזה הלאה, כי אגב, הסבתות שלנו בגיל שלנו כבר לא היו במצב כל כך מי יודע מה.
הילה: נכון, אבל מצד שני הם חיו אורח חיים ש-by definition, כלומר כל מה שאנחנו עושים mimic, מנסים to mimic.
ענת: כן.
הילה: את ה… את האורח החיים, הם פשוט היו בתנועה.
ענת: נכון.
הילה: הם נסעו באוטובוס, הם סחבו סלים…
ענת: החיים לא התנהלו באייפון.
הילה: הם עלו במדרגות, החיים לא התנהלו באייפון, ולכן הם, הם, הם סך הכול באו לגיל לזה בכושר יותר טוב. אז את אומרת בעצם, עשית את ההפרדה בין אסתטיקה ובין בריאות…
ענת: כן.
הילה: ובריאות, וחיברת ביניהם, ואת אומרת בעצם רוב הבנות, הנשים באות אלייך בגלל ה… מה שנקרא השומן הבטני, הטייר…
ענת: נכון.
הילה: ונשארות בגלל צפיפות העצם.
ענת: ונשארות גם בגלל השינה, כי השינה שלהן משתפרת, ומצבי הרוח שלהם.
הילה: אוקיי.
ענת: דרך אגב, זה מאוד מאוד חשוב, זה לא קשור לאימון גופני, דרך… אפרופו, רגע, אני מסייגת את זה. אימון גופני, יש גם שרירים ברצפת האגן, שגם הם נחלשים, ואז נשים הרבה פעמים סובלות מבריחת שתן, אז זה גם בתוך השרירים שאנחנו מחזקים, גם זה, אבל זה אמנם לא קשור לאימון גופני, אבל גם תרגולי מיינדפולנס מאוד מאוד משפיעים על המוח שלנו.
סלעית: כן.
ענת: על מצבי הרוח שלנו. אז אני שמה את זה רגע בצד.
הילה: פתחנו סוגריים למשהו שנרצה לדבר עליו בעתיד, והוא סופר חשוב.
ענת: הוא כל כך חשוב.
סלעית: נעשה פרק, נעשה פרק.
ענת: ואני אחבר אותו אחרי זה, תזכירי לי, לעניין הריצה שרצית לדבר איתי.
הילה: אוקיי, אני חייבת לקבל תשובה חד משמעית בסוף.
ענת: כן, כן.
הילה: אז באמת, אז, אז התחלת להגיד - חשוב לעשות ספורט. אם לא עשית - תתחילי; אם עשית - אחלה, אבל צריך לעשות משהו אחר?
ענת: ברור.
הילה: כלומר, משהו צריך להשתנות בשגרת הספורט שלי?
ענת: חייב להשתנות. ו… ואני רוצה להגיד לכם שאחד התסכולים שאני חוויתי אז, והרבה נשים חוות, אלה ש… אוקיי, אלה שלא מתאמנות - הַיי, הם מבינות שהם א…
הילה: אני רק יגיד שהיא קצת משחקת אותה, כן? כי היא חותרת בסאפ, והיא עושה פילאטיס…
סלעית: סאפ זה נחשב? פילאטיס זה נחשב?
הילה: מה, סאפ זה מהמם.
סלעית: זה לא נחשב כש… אני רואה אותה רצה בחוף.
ענת: למה לא נחשב?
סלעית: אני עשיתי שיעור סאפ, ואז עפתי על עצמי שאני על הסאפ, חותרת, ואז זה שעשה לי את השיעור, שהוא היה בן 14, אמר לי: את כאילו, את… זה? אמרת לו: אתה, הוא אומר לי: אה, את… אני גם מאוד מאוד אוהב סאפ, למרות שזה ספורט של זקנים. אמרתי לו: זה הכי צעירה [צוחקות] שהרגשתי, עומדת לי חותרת על הסאפ ואז תקע לי את ה…
ענת: בבת אחת, בבת אחת.
הילה: הדבר הצעיר היחיד שיש בזה זה הלעמוד בבגד ים כשאת עושה ספורט.
ענת: נכון מרגישה baywatch.
הילה: כן.
ענת: אנחנו צריכות לשנות. אז מי שלא עשתה פעילות, בוודאות שמבינה, אבל יש נשים שעושות פעילות גופנית ופתאום, כמו שאני חוויתי, הגוף מפסיק להגיב לזה, והם לא מבינות, ואז הם אומרות: טוב, אני מבוגרת, אני, זה לא עובד.
סלעית: אולי אני אפסיק, אולי אני אפסיק.
ענת: זה לא עובד עליי, זה לא משפיע עליי יותר, וזה כל כך לא נכון. אנחנו פשוט צריכות להבין שמאחר והירידה באסטרוגן משפיעה על השרירים שלנו, אוקיי? ומשפיעה על חילוף החומרים שלנו בגלל זה, ומשפיעה על הרבה דברים בגוף, אנחנו צריכות לשנות את הפעילות הגופנית שלנו. ואני רוצה להסביר אה, אה, ואני אפריד פה את עניין חיזוק השרירים עם החלק של הקרדיו, החלק האירובי.
סלעית: אוקיי.
ענת: כי החלק הזה מטעה הרבה מאוד נשים, ואני, אתן יודעות מה? אני אתמקד בשתי הטעויות הכי… שקורות הכי הרבה.
הילה: הכי נפוצות.
ענת: נלך מהפשוט למורכב יותר. נשים הרבה פעמים מפחדות להתאמן עם משקולות, כי הם מפחדות שהם יתנפחו.
סלעית: כן.
הילה: לא יקרה.
ענת: אין לכן מספיק טסטוסטרון [צוחקות] בשביל להיראות כמו בודיבילדרים. אל תהיו בלחץ. כל מה שתהיו זה חזקות יותר.
הילה: ואין לכן כבר מספיק… כבר אין לכם מספיק אסטרוגן בשביל מסת השריר, והכול בסדר.
ענת: לא תהיו שריריות מדי. כל מה שתהיו זה חזקות יותר, ועמידות יותר, ותפסיקו לחשוש. גם… זה גם נושא שזה מעניין לפתוח אותו, ש… שהגוף שלנו, של נשים, בנות צעירות ונשים מבוגרות, הרבה יותר חזק ממה שאנחנו חושבות. פשוט מגיל מאוד צעיר כאילו מרחיקים מאיתנו את עניין המשקולות כאילו זה לא לנשים. אני שמחה שהדבר הזה משתנה, אבל לא ניכנס אליו כי זה נושא בפני עצמו. אז זה המיסקונספציה לגבי השרירים, שנשים לא אמורות לעבוד עם משקולות, זה לא נכון.
הילה: יש רופאה שכאילו היא בארצות הברית, היא גורו של גיל המעבר וכו', והיא אומרת: אותנו, כנשים שהתחנכו נגיד פחות או יותר בזמן שאנחנו התחנכנו, חינכו להיות מאוד סקיני, כלומר עשינו ספורט שכיווץ אותנו מאוד…
ענת: נכון.
הילה: וכאילו נורא נורא פחדנו מהשרירים.
ענת: איזה כיף שזה משתנה. תראו יש יותר ויותר נשים ש…
הילה: וזה משתנה, והיא אומרת שהיום גם את הבנות שלה היא מלמדת - הכי חשוב שתהיו חזקות, שתבנו מסת שריר.
ענת: כן.
הילה: זה…
ענת: לגמרי. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה אימוני הקרדיו, כי עד גיל 40, מה היינו עושות כשרוצות לשרוף קלוריות? אני אעשה ספינינג שעה, אני ארוץ שעה, אני אעשה פעילות אירובית ששורפת קלוריות. ופה אנחנו צריכות להבין את ההתאמה שאנחנו צריכות לעשות. אז ההתאמה תהיה גם בקרדיו וגם באימוני הכוח. אבל אני אתחיל מהקרדיו, כי העניין הוא יותר מורכב, וזה מה ששאלת אותי מקודם על ריצה. כי אז כל מיני כאלה ואומרות לי: "מה, אני לא יכולה לרוץ יותר? מה, אני לא יכולה?" ואני מקבלת…
סלעית: לא, אני שאלתי כדי שתתני לי פטור מריצה. [צוחקת]
ענת: יש לך פטור מריצה. [סלעית צוחקת] אני תכף אגיד לך מה לעשות. גם היה איזה מישהי שבוובינר, הרגשתי שזה ממש פגעתי בציפור נפשה. היא כתבה לי: "אז מה את אומרת? שזה לא טוב יותר לרוץ?" שמונה סימני שאלה. אמרתי למה היא צועקת עליי? [צוחקות] את לא צריכה להפסיק לרוץ. אז קודם כל, מי שעושה, רצה או עושה אימוני ספינינג ארוכים בשביל הנפש, זה נורא חשוב. זה מפריש גם אוקסיטוצין וגם סרוטונין, ואנחנו רוצות את ההשפעה המיטיבה הזאת על המוח.
סלעית: על המצב רוח.
ענת: אוקיי. אבל. ופה חייבות להבין, יש אבל מאוד חשוב. כשאנחנו… הגוף שלנו בגיל המעבר הוא נהיה פחות עמיד לס… יותר קשה לו להתמודד עם סטרס…
סלעית: קורטיזול.
ענת: לא, לא רק סטרס נפשי אלא סטרס פיזיולוגי. סטרס פיזיולוגי נובע מכל מיני דברים. יש סטרס נפשי, אוקיי? כשאנחנו בסטרס, פיזיולוגי או נפשי, רמות הקורטיזול עולות. בגיל המעבר אנחנו יותר רגישות לנושא הזה. זאת אומרת, הקורטיזול הוא לא מאוזן, והוא לפעמים גבוה מאוד והוא…
הילה: רק נגיד רגע ל… זה, קורטיזול קודם כל זה גם הורמון.
ענת: נכון.
הילה: אז זה מושפע מכל ההורמונים שלנו. וכשקורטיזול עולה, אז בעצם הגוף מקבל הוראה לאגור שומן.
ענת: ומה שגם…
הילה: ולכן אנחנו מאוד לא רוצות להיות ברמות קורטיזול גבוהות…
ענת: נכון.
הילה: לאורך זמן.
ענת: הוא גם מקבל הוראה לאגור שומן, מה שנקרא לא לשחרר, אל תשחרר. יש סטר… כאילו תחשבו על הגוף…
הילה: במצב מלחמה.
ענת: כמו מכונה ביולוגית שיש לו מטרה אחת - הישרדות, ואז הוא אומר: אוקיי, מצב הישרדות. מאגרים. לשמור את המאגרים! ועוד דבר זה גם, בגיל המעבר הקורטיזול גבוה לאורך זמן גם מייצר, מעודד תנגודת לאינסולין.
הילה: נכון.
ענת: תנגודת לאינסולין גם בעיה. לא ניכנס לזה, אבל בסופו של דבר בסוף השרשרת הזאת השמנה בטנית, אוקיי.
הילה: זה פרק בפני עצמו.
סלעית: או אה!
ענת: כן. אז, אז, רגע…
סלעית: נהיה לי חם! נהיה לי חם. פתאום יש לי גלי חום.
ענת: עכשיו, תשמעו איזה מדהים. כל מה שאמרתי עכשיו, במקום להלחיץ אותכם אמור לעשות בדיוק את הדבר ההפוך.
סלעית: כי הוא אומר עכשיו אפשר לדעת מה לעשות כדי למנוע רמת קורטיזול גבוהה.
ענת: לא ריצות ארוכות ומאומצות, לא שיעורי ספינינג ארוכים ומאומצים. למה? כי פעילות אירובית ארוכה ומאומצת, כמו הריצות שהיינו עושות פעם, מתורגמת על ידי הגוף כמצב סטרס, ולכן הוא מעלה עוד יותר, גם על הקורטיזול המשובש גם ככה, הוא מעלה אותו עוד יותר לאורך זמן, ואנחנו לא רוצות את זה. את בדיוק הסברת למה. דיברנו על למה. אז מה כן? אם אני לא רוצה לוותר על ריצה, אז אנחנו יכולות, למשל, קודם כל, האימונים המומלצים, האימוני קרדיו המומלצים בגיל המעבר זה אימונים בדופק מתון, ולכן אימוני הליכה הם המושלמים. אימוני הליכה מהירה. מי שלא רוצה לוותר על ריצה, ואני מבינה אותה, כי גם אני כזאת, שיניתי את אימוני הריצה שלי לאימוני אינטרוולים. סתם אני אתן דוגמה. אם אני רוצה לרוץ בכל זאת את ה-10 קילומטר שלי, אז אני אעשה 700 מטר ריצה, 300 מטר הליכה, או ישחק עם זה ל-800-200, או יעשה ריצה מאוד קלה למרחק יותר קצר.
סלעית: אז זה כולל כל האימונים שהם אירובית סטרס?
ענת: קרדיו מאמצים.
סלעית: פול, על טיפוס במדרגות…
ענת: כן.
הילה: כאילו את משנה את הדופק מטרה.
ענת: נכון.
הילה: את אומרת, את לא רוצה להיות בדפקים גבוהים. את יודעת, שאני מתאמנת במקום ש… את מתאמנת עם שעון דופק ורואים כאילו את ה… זה, ויש מין תחרות כזאתי ש… אני לא בתחרות הזאת כי כולם שם צעירות ממני, אבל להגיע לדפקים הגבוהים. וכשאני למדתי את זה, אני הורדתי את ה… זה, אני לא מופיעה יותר על המסך, אני אומרת, אני לא רוצה להשתתף, רק התחרות גם מעלה לי…
ענת: ברור.
הילה: את הקורטיזול, מעצם התחרות, [צוחקות] וגם אני לא רוצה להיות בדפקים האלה, אני לא רוצה לזה. ובאמת כאילו אני אומרת, אני עושה את, את הס…
ענת: מעולה.
הילה: אופניים באמצע, בדופק יותר נמוך.
ענת: אוקיי, אז… אז זה מעולה, וטוב שאת עושה את זה. אז אמרנו אוקיי, אימוני קרדיו במקום האימונים המאומצים של פעם, שלא רק שהם לא עובדים לכם, ואתן רואות שהם לא עובדים…
הילה: הם גם מזיקות.
ענת: נשים מדווחות על זה, הם גם מעמיסות על המערכת ההורמונלית. כלומר, במקום לעזור לגוף שלי, אני מכבידה עליו. עכשיו תבינו עוד דבר. כשאני…
סלעית: אבל קרדיו עדיין חשוב.
ענת: הפרשת… בוודאי, אבל את יכולה להשיג את זה דרך אימוני הליכה מהירה.
סלעית: כן.
ענת: הקורטיזול מיוצר בבלוטת האדרנל. בלוטת האדרנל, כשאנחנו בגיל המעבר, היא גם נותנת קצת עזרה לגוף עם ייצור אסטרוגן. כלומר, יש שם גם ייצור אסטרוגן שהגוף אומר, יאללה, בוא נעזור קצת לשחלות. אז אם אני מעמיסה על בלוטת האדרנל בעזרת… בגלל אימוני הקרדיו, אני מפריעה לה גם לתת לגוף עזרה עם אסטרוגן. זאת אומרת אני מכניסה לעצמי, מה שנקרא, גול עצמי.
הילה: נכון. אנחנו גם צריכים להגיד, אני חושבת, הזכרת את בלוטת האדרנל. אנחנו באופן כללי חיים בעידן מלחיץ. מדינת ישראל במכפלות ומכפלות ומכפלות, כלומר הקורטיזול שלנו גם ככה…
ענת: אנחנו ממש לא צריכות עוד עזרה לעלות.
הילה: כן, אנחנו לא צריכות עוד עזרה.
ענת: נכון.
הילה: עכשיו, מה שקורה, אנחנו מגיעות לגיל המעבר, האסטרוגן יורד, נכון? בלוטת האדרנל אמורה לפצות. אנחנו בדרך כלל מגיעות לגיל המעבר כשבלוטת האדרנל שלנו כבר גמורה.
סלעית: שחוקה.
הילה: כבר שחוקה מרמות הסטרס.
ענת: אז תעזרו לה, אז תעזרו לה.
הילה: בדיוק.
סלעית: אז תעזרו לה, אל תעמיסו על הגוף שלכם עומסים קרדיו מיותרים…
ענת: בדיוק.
סלעית: תעשו את זה בספורט הרבה יותר…
ענת: תעמיסו עם משקולות.
סלעית: תעמיסו… אוקיי.
ענת: כל המומחים, כל הפיזיולוגים של המאמץ, כל המומחים העולמיים, ובאמת אני, אני שומעת כל הזמן הרצאות של… אינסוף, כולם מדברים על דבר אחד: לתת עדיפות לאימוני כוח עם משקולות. לא אימוני כוח עם משקל גוף, לא אימוני כוח עם משקולות חמודות ורודות של קילו וחצי. להתחיל… עכשיו, זה כמובן שמי שלא התאמנה עד היום נגיד אימוני כוח, אני לא שמה עליה משקולות של 5 קילו.
סלעית: אוקיי.
ענת: סולם מאמצים, חד-משמעית, אנחנו בונות.
סלעית: משקולות חופשיות, מה שנקרא?
ענת: משקולות חופשיות.
סלעית: או מתקני משקולות?
ענת: אפשר עם מתקנים, אבל אני אומרת: בוא נוריד חסמים. אפשר להחזיק משקולות…
סלעית: אוקיי. לא צריך בחדר כושר בהכרח.
ענת: בבית, לעשות את זה בבית.
סלעית: לכולנו נשאר גם מהקורונה בבית.
ענת: וזה בסדר, וזה יכול להיות. אפשר גם עם, עם מכשירים שמייצרים, אבל התנגדות. איך תדעי? אני רוצה שכשאת עושה סטים של כוח, שתיים-שלוש חזרות אחרונות ממש קשה לך לבצע אותם.
סלעית: אוקיי.
ענת: אם עשית את כל הסט שלך וסיימת אותו בקלות, את לא עובדת עם המשקל הנכון.
הילה: תעלי משקל.
ענת: ושוב, אני רוצה להדגיש: בנייה של סולם מאמצים באופן הדרגתי. אנחנו לא מתחיל… קופצות. גם מי שעד עכשיו התאמנה עם משקולות של 2-3 קילו ושמעה את השיחה הזאת שלנו, לא מחר מתחילה להרים 7 קילו. הכל צריך לקרות עם המון כבוד לגוף שלנו. הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה. הוא באמת, הוא נס. הגוף שלנו הוא נס. תחשבו איזה עוד מכונה עובדת כל כך הרבה שנים, יום-יום…
הילה: שלך יותר נס, אבל אה…
ענת: בלי חלקי חילוף. [צוחקות]
הילה: אבל גם שלנו נס.
ענת: בלי חלקי חילוף, גם שלכן נס, והיא יודעת לתקן את עצמה, והיא יודעת לעשות, אבל אנחנו צריכים לתת לה, באמת לכבד אותה, ולכבד אותה זה אומר - אם אין לי זמן, אני לא מגיעה ולא עושה חימום. אם אין לי… יש לי מטרה מסוימת, אני לא קופצת מיד למשקל גבוה. אני בונה את זה בהדרגה, כי אני רוצה לחזק את הגוף שלי. גם מנטלית זה יותר נכון.
הילה: אוקיי. אז רגע, אז את אומרת הדבר הכי הכי הכי הכי חשוב, מה שנקרא…
ענת: אימוני כוח עם משקולות.
הילה: אימוני כוח עם משקולות.
ענת: כן. למה? כדי ל… מה שאמרתי קודם, כי אנחנו לא רוצות לאבד מסת שריר. אימונים עם רק משקל גוף לא יעזרו לנו בגיל המעבר, בגלל שאין אסטרוגן. אם אני אמשיך לעשות תרגילים רק עם משקל גוף ומשקולות קטנות, אני אמשיך לאבד מסת שריר, ואני לא אשפר את צפיפות העצם.
הילה: מה המינון המומלץ? רגע, בואי נדבר רגע רק על אימוני כוח.
ענת: כן.
הילה: פעם בשבוע? פעמיים בשבוע? כל יום?
ענת: המינימום הוא שלושה אימונים בשבוע. אלה לא חייבים להיות אימונים של שעה.
הילה: אוקיי.
ענת: אם אתן עושות אימון מדויק, בפוקוס, ומשלבות את כל שרירי הגוף לאורך השבוע, כן? לא חייבות בכל אימון את כל שרירי הגוף. שלושה אימונים זה המינימום.
הילה: אוקיי.
ענת: אם תרצו לעשות ארבע אימונים - וואו, תבורכו.
הילה: למצטיינות.
סלעית: זאת אומרת מסת שריר משמעה שזה לא מספיק שהרמתי משקולות בידיים, אלא שאני צריכה לעבוד על כל סט השרירים שיש לי בגוף.
ענת: את רוצה לעבוד על כל… כי בסוף, בעצם מה את אומרת? אוקיי, אז אני… הרי נשים כל הזמן, טוסיק-ירכיים, טוסיק-ירכיים, ומה? אז, אז קודם כל למה לפספס עוד, עוד אזורים של מסת שריר שיכולים לעבוד עבורך? ודבר שני, אם אני לא אעבוד נקודתית על אזור מסוים, אני לא אחזק נקודתית את העצמות באזור הזה, אני לא אשפר את מסת השריר באזור הזה.
הילה: וזה, דרך אגב, הבטן-ישבן-ירכיים שהיינו רגילות לעשות, עכשיו מדברים על השרירים הגדולים.
ענת: נכון.
הילה: על הסקווטים, על הלנצ'ים, כאילו זה, זה השרירים שבסוף עוזרים לנו…
ענת: במובן של שיפור היקפים וחילוף חומרים.
הילה: והיציבה, גם לזה, והשבירת אגן אפרופו.
ענת: נכון. אבל לא לשכוח פלג גוף עליון. נשים הרבה פעמים מזניחות פלג גוף עליון, ובואו. אני כאילו לא… אנחנו, זה נכון שבגיל 20 אנחנו לא יכולות להסתכל על הגיל שאנחנו נמצאות בו וזה נראה לנו רחוק, אבל גם אנחנו, בגיל שלנו, קצת שוכחות…
סלעית: קשה לנו להסתכל על גיל 70.
ענת: להסתכל על גיל 70, וכן, בגיל 70 אני רוצה להיות מסוגלת, לא רואים אותי כי אנחנו בפודקאסט, להניח את הידיים שלי ולקום, ולא לקום באיזה מין… או, או מישיבה מאוד נמוכה לקום בקלות, וכן, אנחנו רוצות את מסת השריר הזאת, כדי להיות חזקות גם בשנים הרבה יותר מאוחרות.
סלעית: אז יש לי כאן עוד נעלם שאני רוצה לדעת, ואולי זה דווקא מביא אותי לאזור הנוחות שלי. מה עם גמישות? כי אני חושבת שזה אחד הדברים שגם אנחנו מאבדות.
ענת: נכון.
סלעית: זה נשמע לי משהו שאנחנו נצטרך אותו גם כן כצידה לדרך.
ענת: חד משמעית. חד משמעית.
סלעית: מה עושים?
ענת: את הנושא הזה אנחנו צריכות בכל גיל, אבל כמובן, שככל שאני מתבגרות, המפרקים והשרירים נהיים נוקשים יותר. אני יכולה להגיד לך שבכל האימונים שלי, למשל בתוכנית, זה תמיד נגמר בכמה דקות של מתיחות, כשהמטרה של המתיחות האלה זה לא שיפור הגמישות, כי בכמה דקות בודדות אנחנו לא יכולות לשפר גמישות.
סלעית: נכון.
ענת: זה בדיוק להחזיר את האלסטיות לשרירים ולמפרקים. לא כל הזמן לכווץ לכווץ. דרך אגב, עזבי את האימונים. אנחנו חיים אורח חיים יושבני.
סלעית: אנחנו מאוד מכווצים גם.
הילה: נכון.
ענת: ולכן זה נורא נורא חשוב. עכשיו, דרך אגב, ההליכה לאורך היום, צבירת צעדים לאורך היום, היא מאוד משפיעה גם על התנועתיות של המפרקים. אני מאוד ממליצה, לפחות כל אימון כוח שאתן עושות, ללוות בכמה דקות כאלה של תנועת מפרקים, וגם בחימום, כי החימום זה גם הזדמנות בשבילנו לעשות, אה, אה, לא מתיחות סטטיות אלא דינמיות, שמכניסות תנועה למפרקים. עכשיו, בעולם אידיאלי, שבו אנחנו יצאנו לפנסיה כבר לפני שנתיים…
הילה: יש לנו מלא זמן.
ענת: ויש לנו מלא זמן, הייתי אומרת לך תעשי את השלושה אימוני כוח האלה, ותעשי גם שלושה אימוני יוגה או אימוני מתיחות למיניהם. אין לנו את זה, ואתם גם לא חייבות לעשות שעה של מתיחות. אפשר לעשות כמה דקות. ומה שמגניב ב… אותם… העבודה הזאת על ה… על האלסטיות של השרירים והמפרקים, אני יכולה גם לראות, פה לא חדשות. אנחנו לא רוצות להעלות את הקורטיזול. אנחנו יכולות לראות איזה תוכנית טלוויזיה שעושה לנו נחמד, עושה לנו טוב על הלב, או להקשיב לפודקאסט שמעניין אותנו, ולעשות מתיחות בישיבה על השטיח. אפילו לא צריך בגדי ספורט בשביל זה. אוקיי? תרגילים מאוד בסיסיים, שמתרכזים במפרק האגן, שמאוד סובל בגלל ישיבה ממושכת. בברכיים שלנו. הגב, אוקיי? עמוד השדרה. בסוף מה זה עמוד השדרה? זה המון המון המון מפרקים.
הילה: כן.
ענת: ועמוד השדרה שלנו הוא ממש, התנועה שלו הפכה להיות מוגבלת. דרך אגב, בגילאים הרבה יותר צעירים מגיל המעבר. אז כן, אה, אה, לתת תשומת לב לזה…
הילה: כן, עמוד השדרה שלנו בנוי לתנועה.
ענת: אבל הייתי… אם את שואלת אותי, כדי להיות פרקטיות, כי את רוצה להוריד חסמים, נכון? כי אם אני אגיד עכשיו מה הייתי עושה בעולם אוטופי, איבדתי עכשיו 80% מהנשים שמקשיבות לנו, אולי אפילו יותר. אז אני אומרת, תלוו את האימוני כוח שלכם, לפני, בהנעת מפרקים וקצת הגדלת טווחים, אוקיי?
הילה: אוקיי.
ענת: ובסוף האימון.
הילה: אוקיי, אז את אומרת ככה: עכשיו אם אני צריכה לתעדף, הדבר הראשון שאני עושה זה אימוני כוח.
ענת: כן.
הילה: פעמיים-שלוש בשבוע…
ענת: לא.
הילה: למיטיבות… שלוש פעמים בשבוע.
ענת: יפה שעשית לעצמך הנחה.
הילה: שלוש פעמים בשבוע.
ענת: ראית, שמתי לב, קלטתי אותך.
הילה: כן. אני עושה ארבע, ממי.
ענת: שלוש זה המינימום.
הילה: אני עושה ארבע. שלוש, שלוש זה המינימום. למיטיבות לכת גם יותר. עכשיו, את אומרת דבר שני - גמישות, שוב, מיטיבות לכת, פנסיונריות, whatever.
ענת: תעשו יוגה.
הילה: תעשו, תוסיפו יוגה, תוסיפו פילאטיס, תוסיפו דברים שעוסקים בגמישות, הארכה ואלסטיות. מי שלא, לשלב את זה במהלך היום, תוך כדי, מאוד מאוד חשוב.
ענת: נכון. תשמעי, אני המון פעמים יושבת מול הטלוויזיה…
סלעית: ומותחת.
ענת: ויושבת כזה. אני אומרת, אם אני כבר פה, שאני ארגיש שאני עושה איזה משהו גם יעיל על הדרך.
סלעית: ולגבי הקרדיו אנחנו מוסיפות הליכות. כמה פעמים בשבוע? מה ה-manual?
ענת: כל יום.
סלעית: כל יום הליכה.
ענת: כל יום. עכשיו, אנחנו רוצות להגיע לממוצע של אזור 10,000 צעדים ממוצע יומי, אוקיי?
סלעית: אוקיי.
ענת: כל אלה שמקבלות עכשיו התקף לב רק מזה שאמרתי את זה, אנחנו לא… מי שעומדת על ממוצע של 2,000 לא אמורה להגיע ל-10,000. אפילו המהדרין אומרים גם 12,000. עושים את זה בהדרגה. אבל בואו נדבר רגע על כל אחת ביחס לעצמה, בסדר? כשאני מדברת על הליכה, יש הבדל בין "אני יוצאת עכשיו לאימון הליכה", מעולה, זה יהיה אימון הקרדיו שלי, לבין זה שאני גם רוצה שנשים יהיו כמה שיותר בתנועה לאורך היום. ולכן הצבירת צעדים, היא יכולה להיות גם בזה שאני יעדיף ללכת מאשר לנסוע באוטו לכל מיני סידורים, לעלות במדרגות מאשר לקחת את המעלית. כל הדברים האלה לגמרי המלצה.
סלעית: ליצור לעצמנו הזדמנויות של תנועה…
ענת: ללקט צעדים.
סלעית: וללקט צעדים.
ענת: בול.
סלעית: זה לאו דווקא חייב להיות לצאת לאימון.
הילה: דרך אגב…
ענת: נכון, נכון. אז לכן אני אומרת בימים שאתן לא עושות אימון כוח, תעשו אימון הליכה. את אימון הקרדיו שלכם, שיהיה או ריצה באינטרוולים או הליכה מהירה, אבל בכל מקרה, כל יום אתן רוצות לצעוד, גם אם זה לא צעידה ספורטיבית.
סלעית: אוקיי.
הילה: לצבור תנועה, תנועתיות במהלך היום.
ענת: מאוד מאוד משמעותי, אגב.
הילה: גם אם את… דרך אגב, את עם שעון ואת רוקדת תוך כדי שאת מבשלת, את צוברת צעדים.
ענת: ברור. ברור. להיות יש… אה…
סלעית: אני רק צריכה להתחיל לבשל. זה, זה, וזהו, ואז אני מסודרת. איך מגייסים…
הילה: רגע. יש לי רגע רק עוד שאלה אחת לגבי… לפני שאנחנו מתגייסים, אז אני רוצה לשאול אותך: את בן אדם שכל החיים שלו רץ. אני רק רוצה לוודא את הנקודה הזאת, בסדר? הגוף שלך רגיל לרוץ.
ענת: [צוחקת] אני כבר רואה, את כבר מבקשת הנחות לעניין ה…
הילה: לא, לא, לא, אני רוצה פטור רשמי.
ענת: טוב.
הילה: לא, אבל אני שואלת באמת עכשיו כי, כי אני דרך אגב מאוד אוהבת לרוץ, כאילו יש משהו כאילו מאוד מאוד תחושה של מסוגלות בריצה…
ענת: נכון.
הילה: את רצה, את מסיימת ריצה, זה לא כמו לסיים הליכה.
ענת: בהיי.
הילה: מה זה הליכה? הלכת וקשקשת.
ענת: אין walkers high, יש runners high.
הילה: כן, בדיוק. אז אני אומרת, אז יש לי כאילו אישיו, ואני רוצה לשאול אותך: את בן אדם שרץ כל חייו, רץ מרתון, לא יודעת מה וזה, זאת אומרת הגוף שלך רגיל. למה זה מעלה לו גם את הקורטיזול? למה גם את כאילו מורידה את הריצה?
ענת: כי אני בגיל המעבר.
הילה: כי זה, את אומרת - אי אפשר לברוח מזה. גם בן אדם שרץ כל חייו הכול וזה.
ענת: נכון, נכון. עכשיו, כמו שאמרתי, מי שרוצה פטור מריצה קיבלה ממני עכשיו פטור מריצה. תרשמו לכן: ענת נתנה לכם פטור מריצה, תעשו הליכה מהירה במקום. אבל מי שאוהבת ריצה, ואני מבאסת אותה עכשיו, אל תתבאסי. פשוט תשני את הריצות שלך.
הילה: אוקיי.
ענת: את יכולה להפחית. אם הייתי רצה לפני זה ארבעה אימוני ריצה בשבוע, אז הפחתתי את זה לשניים, נגיד שניים וחצי…
הילה: לרוץ יותר לאט, בדופק יותר נמוך.
ענת: לרוץ, כן, לעשות אינטרוולים, הכול בסדר, כי אם ריצה עושה לכן טוב על הנשמה, אל תוותרו על זה.
הילה: הכי חשוב.
ענת: פשוט תשנו את זה.
סלעית: אז אני אביא את הצד של אלה שזה לא עושה להם טוב על הנשמה וצריכות לגייס המון המון מוטיבציה. איך מגייסים את המוטיבציה לצאת מהכורסה, לצאת מאזור הנוחות שלנו, לצאת מהיום המאוד מאוד עמוס שלנו? רובנו בשיא הקריירה שלנו כרגע, ולהקדיש זמן לאותם שלושה סוגי אימונים שאמרת - קרדיו, כוח וגמישות?
הילה: במיוחד שזה גם… יש גם חסמים בגיל המעבר. כלומר באמת יש יותר כאבי שרירים, את יותר עייפה, את יותר זה, ואז את צריכה לצאת.
ענת: זה נכון. ופה נכנס עניין התמריץ, וזה כל אחת עם עצמה צריכה לשבת ולראות מה התמריץ שעובד לה. אני יכולה להגיד לכם שאצלנו בתוכנית אני מייצרת לנשים את התמריץ, בזה שאני עוקבת אחריהן. הם מקבלות ממני תמריץ יומי, אוקיי? כל יום הם מקבלות בקבוצות תמריץ יומי. אבל באופן כללי, כל אחת צריכה למצוא מה עובד לה, אוקיי? אם את… נגיד, אני סיפרתי לכם על… על… על אותה מתאמנת שלא הצלחתי להוציא אותה להליכות, לא הצלחתי לגרום לה ללכת, עד לרגע שמצאתי פודקאסט, שסיכמתי איתה שהיא מקשיבה לפודקאסט הזה רק שהיא בהליכה, ופתאום ההליכות נהיו לה כיפיות. אני יכולה להגיד לכן שהתמריץ שלי להתמיד באימונים, הרבה פעמים זה שאני מתאמנת עם חברות. אז אם אתם מוצאות את זה שזה מה שעושה…
הילה: אני ואת החלפנו את הפגישות שלנו היום בעיקר בהליכה.
סלעית: אנחנו עושות פגישות הליכה.
ענת: יפה.
סלעית: אגב, אני מקפידה לעשות את זה עם חברות. במקום לעשות פגישות קפה, אין יותר פגישות קפה, יש פגישות הליכה, רצוי בים.
ענת: מושלם. עכשיו, התמריץ הוא בבסיס. עכשיו, אם אני אגיד לך, התמריץ שלך הוא שאת תרגישי טוב ותיראי טוב, התמריץ הזה הוא לא מספיק חזק.
סלעית: לא.
ענת: כי התוצאה היא רחוקה מדי.
סלעית: זה למחר. אני אדחה את זה למחר,
ענת: בדיוק. המוח שלנו הוא לא מחובר ברמה הרגשית לאני העתידי שלנו, ואני צריכה תמריץ פה ועכשיו. אז אם אנחנו נצליח לגרום לעצמנו איזה reward, איזה תגמול מיידי, זה מה שיעזור לנו להתמיד. והתגמול המיידי, למשל, לקבוע עם חברות, המוח שלנו מחבר את האימון לחוויה חברתית. אני כמעט את כל האימונים שלי, אני, שמתמידה שנים, וכאילו אין לי בעיה, כמעט 99% מהאימונים אני עושה עם חברות, כי הראש, המוח שלי מחבר את זה לאירוע חברתי, וגם אם אין לי חשק ואין לי כוח ואני עייפה…
הילה: קבעת.
ענת: בא לי על זה. אני עושה הרבה מההליכות שלי עם פודקאסטים שמעניינים אותי. אז אני יוצאת, ואני כאילו שמחה לצאת גם אם אני עייפה, כי אני אומרת, וואי, עכשיו יש לי שעה של שקט שאני שומעת דברים ש… או מוזיקה שאני אוהבת. אני יודעת שחלק מההליכות נגיד שאני עושה, או ריצות, אני בטלפון עם חברות שאני לא מצליחה לפגוש הרבה. אז שוב, המוח שלי מחבר את זה למשהו שאני נהנית ממנו, אני מצליחה להתמיד. אז תמצאו, זה… זה כאילו אחד הטיפים החשובים, תמצאו את הדבר הזה שמחבר לכן את זה למשהו שהוא כייפי, שהוא הנאה. בסוף, כשתגיע גם ההנאה מזה שאתן תראו את זה על ההיקף של המותניים, או תראו את זה בזה שתקבלו מחמאה, או תראו את זה בזה שפתאום תעשו כל מיני דברים, שתגלו שהגוף שלכם הרבה יותר חזק ממה שהוא היה לפני זה ואתן מסוגלות, יש איזה תחושת מסוגלות של - היי, פעם הייתי צריכה לבקש עזרה בשביל לעשות את זה, והיום אני פה ג'דאית ומרימה את השולחן לבד, אה, זה, זה reward מאוד מאוד חזק, שנותן לנו עוד בוסט של כוח להמשיך, אבל חייבים גם את הדבר המיידי הזה.
הילה: לפני שאנחנו מסיימות, להגיד שתי מילים על התוכנית שלך. מה היא כוללת? איפה מוצאים אותה? איך מצטרפים אליה?
ענת: זה… קודם כל מדובר על פלטפורמה שהיא, יש בה תוכניות ליווי שונות לנשים בגיל המעבר, אבל התוכנית שאני דיברתי עליה, My Prime 360, היא בעצם תוכנית ליווי לנשים, שנמשכת עשרה שבועות, שהרעיון הוא שאת נכנסת בצד אחד ויוצאת מהצד השני עם ארגז כלים של הרגלים, שהם הופכים להיות מוטמעים ביום-יום שלך, ואז, אני תמיד אומרת - הרגלים מנצחים מוטיבציה. אני לא קמה כל בוקר עם מוטיבציה להתאמן, ואני לא קמה כל בוקר עם מוטיבציה ל…
סלעית: את לא קמה עם מוטיבציה?
ענת: ממש לא. אני קמה הרבה פעמים עם חוסר מוטיבציה מוחלט, אבל זה לא גורם לי לא לעשות את זה. ואז הנשים אומרות: "אוקיי, איך זה יכול להיות?" אנחנו עושים איזה גלוריפיקציה של… לנושא המוטיבציה. לא! אנשים, דרך אגב, האנשים שהכי התקדמו בקריירה שלהם, לא קמו כל בוקר עם מוטיבציה לעשות את מה שהם צריכים. הם קמו כי הייתה להם מטרה. הנושא, הרעיון הוא שאני מייצרת אצל נשים הרגלים, כי הרגלים הופכים לאוטומט שלנו, והאוטומט מנצח מוטיבציה. אני קמה בבוקר ועושה מה שאני צריכה, כי יש אצלי כבר אוטומט מובנה שאני קמה בבוקר…
הילה: כמו לצחצח שיניים.
ענת: ויש אימון. בדיוק. אוקיי? בסוף זה גם עושה לי טוב, אז יש איזה תגמול לדבר הזה, אבל זה האוטומט שלי. ואני, וזה מה שאני מייצרת אצל נשים בתוך התהליך הזה, וזה כולל בפנים גם פעילות גופנית, וגם תזונה, וגם מיינדפולנס, וגם ליווי. איך אפשר למצוא? אפשר ב… דרך האינסטגרם שלי ענת הראל באנגלית ובעברית…
סלעית: אנחנו נשים… לינק.
ענת: ואפשר בפייסבוק לפנות אליי, ולהגיע לוובינר כדי לשמוע. אני מזמינה נשים לוובינר, שהוובינר הוא ללא תשלום, אוקיי? התוכנית היא כמובן כן בתשלום, הוובינר הוא ללא תשלום. אני נותנת בו הרבה מידע, גם למי שלא תרצה להצטרף לתוכנית. בואו לקבל מידע בסיסי, כי אני חושבת שאנחנו, הנשים בגילאים האלה, מגיל 40, כן, זה רלוונטי מגיל 40 עד גיל 70 בערך, שהשינוי הזה מתרחש בהדרגה, אנחנו חייבות לדעת מה קורה עם הגוף שלנו, כדי לקבל את ההחלטות הנכונות, אוקיי?
סלעית: אז בעצם, וזה משהו שאנחנו רואות ככה כחוט השני לאורך כל השיחות שלנו עם כל מי שאנחנו מדברות איתה, מעבר למוטיבציה המקצועית, יש כאן גם מוטיבציה של נשים שקמות ועומדות על דעתן, ואומרות - עד היום זה לא היה כמו שצריך, אנחנו צריכות לעשות שינוי. כולנו מבינות את השינוי הזה. אז בהזדמנויות הזאת אני רוצה להודות לך מאוד על, באמת, אחד הפרקים המעניינים והאדרנליניים שעשינו, ולומר שכולן מוזמנות לעזור לנו לעשות את השינוי…
ענת: לגמרי.
סלעית: ולדבר על זה, להפיץ את זה. לא משנה כרגע באיזה ערוץ אתן בוחרות, תצטרפו לתנועה.
ענת: נכון. ותזכרו, הכל… אני באמת אומרת, זה גם נשים מגיל 40, ותזכרו כולכן, לא משנה אם אתם 40 ו… או 50 ו… אנחנו אלה שבוחרות איזה סיפור אנחנו מספרות. אם אתם תספרו לעצמכם כל הזמן סיפור עצוב של "אני זה", ו"הגוף שלי כבר לא יכול את זה ולא יכול את זה", זה יהיה הסיפור, זה יהיה הפרצוף של גיל המעבר. תתחילו לספר סיפור אחר. תהיו, תעמדו מאחורי הסיפור הזה, והחיים שלכן הולכים להשתנות, ושל כל מי שמסביבכן, כי דרך אגב, כשזה משפיע עלינו זה משפיע גם על כל מי שמסביבנו.
סלעית: ברור.
ענת: לא רק נשים אחרות, גם בני המשפחה שלנו, שמאוד סובלים.
סלעית: קודם כל, העולם סובב סביבנו.
הילה: ענת המון המון תודה.
סלעית: תודה לכן.
הילה: את אחות לשליחות, ותודה שאת עוזרת להפיץ את הבשורה ואת האור שלך, ואני בטוחה שאנחנו נזמין אותך לעוד פרק, כי לי יש עוד שאלות, [ענת צוחקת] אז זה יהיה בפעם הבאה.
ענת: פעם הבאה נבדוק מה התקדם מאז ה…
סלעית: אוהו. נצטרף לתוכנית…
ענת: כן.
סלעית: אין ברירה.
הילה: הסתיים עוד פרק של "גיל המֵעֵבֶר". המטרה שלנו היא להפיץ את הידע ולייצר שיח גלוי ואפילו גאה על מה שעובר עלינו, הנשים. אנחנו בטוחות שזה חשוב גם בעיניכן, ונשמח שתעקבו אחרינו, ותעזרו לנו להפיץ את הבשורה. תעבירו את זה הלאה לחברות, לקהילות ולכל מי שמתעניינת. נתראה בפרק הבא, עם עוד אורחת שהיא מעל ומעבר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments