אחד ביום - חייו ומותו של המנהיג העליון

עלי ח'אמנאי הנהיג את איראן במשך שלושים ושבע שנים: הוא הצליח לבנות מערכת משטר שהחזיקה מעמד ושרדה סנקציות בינלאומיות, מלחמות והפגנות. אלא שמסתבר שח'אמנאי לא היה מנהיג טבעי, ואפילו לא מועמד שמישהו לקח בחשבון. הפעם, אנחנו עם ד"ר מנחם מרחבי, חוקר איראן במכון טרומן והמרכז האקדמי שלם, עם הסיפור של מי שעד אתמול היה המנהיג העליון, הדיקטטור, רוצח ההמונים - ח'אמנאי.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 2 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏בחמישה ביוני 1989 הכותרת הראשית של עיתון 'חדשות' הייתה אופטימית ומפתיעה. ממשלת ישראל תנסה להידבר עם יורשיו של האייתולה חומייני. ככה היה כתוב שם. בכתבה עצמה הסבירו שישראל עוקבת בעניין רב אחרי מה שקורה באיראן, ויש תקווה שהמשטר החדש, זה של עלי חמינאי, יהיה מתון יותר, ופתוח יותר למערב. בכתבה אחת למטה, וזה ציטוט ממנה, היה כתוב: 'עלי חמינאי בן 49, החיוור והחלש, נבחר אתמול כיורשו של חומייני. בטהרן כבר הספיקו לכנות אותו תחליף עלוב'.

‏[מוזיקת רקע]

‏הכותרות האלה נשמעות היום הזויות, אבל אם הייתם אומרים אז למישהו בישראל או למישהו באיראן שחמינאי יהפוך לאחד הדיקטטורים החזקים והיציבים בעולם, כזה ששולט בחלקים נרחבים במזרח התיכון, אז היו אומרים לכם שזה הדבר ההזוי. איש לא האמין שהאדם החיוור והחלש יהפוך במשך 37 שנה את איראן למדינה שמתמודדת ראש בראש עם המערב. איש לא האמין שהוא, דווקא הוא, יצליח לבנות מערכת משטר שתחזיק מעמד בפני סנקציות, מלחמות, הפגנות, ותשרוד. זה היה הזוי לגמרי לחשוב אז שבטלוויזיה הממלכתית של איראן ייפרדו מחמינאי בקול חנוק מדמעות.

‏[הקלטה בפרסית]

‏אלעד: עלי חמינאי הוא ממש לא מנהיג טבעי, הוא לא היה מועמד שמישהו ספר או שמישהו התרשם ממנו. ובכל זאת, רוצח המונים, דיקטטור אכזר, ארכי-טרוריסט, הצליח לעשות הרבה רע בעולם, באופן שמעטים חשבו שהוא מסוגל. עד שלשום, כמובן.

‏[מוזיקת רקע פרסית]

‏אז הפעם אנחנו עם דוקטור מנחם מרחבי, חוקר איראן במכון טרומן והמרכז האקדמי שלם, עם הסיפור של חמינאי.

‏[מוזיקת רקע פרסית]

‏גם איש רשע, כזה שטובח בעמו ללא רחמים, כזה שמקדם השמדה של מדינה אחרת, כזה שהשקיע מיליארדים בגופי טרור, גם איש כזה היה פעם תינוק. כן, אפילו חמינאי.

‏ד"ר מרחבי: הוא נולד ב-39' במשהד, למשפחה די ענייה, וגדל לתוך חינוך דתי בשנים הראשונות שלו, ובשלב מסוים, כנראה בלי ידיעת אביו, אפילו נרשם ללימודים בבית ספר כללי, בית ספר ממלכתי, נקרא לזה ככה. ובעצם, אה, בהמשך לזה רכש קצת השכלה, וגם אפילו רכש מוניטין כמי שאוהב שירה ואוהב ספרות. כנראה הכיר גם ספרות מערבית במידה מסוימת, ובעצם חזר לעולם המדרסות של קום כנער צעיר, והקדיש עוד כמה שנים מחייו ללימוד, ושם הוא גם מתקרב, אנחנו מדברים על שנות ה-60, מתקרב יותר ויותר לאייתולה חומייני, שהוא, אפשר להגיד, קולו, כוכב עולה בעולם המדרסות של קום.

‏אלעד: חומייני היה איש דת שיעי, כריזמטי, אנטי-מערבי ואנטי-שאה, המנהיג של איראן באותם ימים. חומייני סחף המונים בדרשות, בנאומים,

‏[הקלטה בפרסית - חומייני נואם]

‏אלעד: ואחד מאותם אלו שנסחפו אחרי חומייני היה עלי חמינאי. הוא דיבר כבר אז נגד שחיתות, בעד חינוך, ואיחל שהעם האיראני יותר משכיל.

‏[הקלטה בפרסית - חמינאי נואם]

‏אלעד: חמינאי היה חלק מקבוצה שליוותה את חומייני, ליוותה אותו כשהיה באיראן, וליוותה אותו מרחוק כשהוגלה לצרפת.

‏ד"ר מרחבי: אנחנו לא יודעים הרבה על הקשר, על טיב הקשר ביניהם בשנות ה-60, וצריך לזכור שחומייני גם גולה מאיראן כבר ב-64', אחרי שהוא מוביל גל הפגנות באיראן, ונעצר בעצמו. אנחנו יודעים שעלי חמינאי, שנשאר באיראן, בעצם נעצר כמה פעמים על ידי ה-סאוואכּ, על ידי שירות הביטחון האיראני של המשטר, המלוכני כמובן, מספר פעמים, ואפילו גולה ב-77', ממש קרוב למהפכה כבר, מגלים אותו לאיראנשאר, שזה אזור נידח מאוד במזרח איראן, קרוב לגבול פקיסטן, והוא בעצם חוזר לטהרן ולמרכז העניינים כשחומייני עצמו חוזר לאיראן בפברואר 79'.

‏[הקלטה]

Reporter: “For Khomeini, the flight from Paris to Tehran marked the end of 15 years in exile. For the people of Iran the arrival of his jetliner signaled the beginning of even more radical social and political changes than had already taken place.”

‏[הקלטה בפרסית]

‏אלעד: חומייני חזר לאיראן כמנהיג העליון, אבי המהפכה, דמות פופולרית וחזקה, והתפקידים הבכירים בהנהגה חולקו למקורבים שלו, לאותה קבוצת נאמנים שליוותה אותו. חמינאי היה שם. הוא מונה לחבר במועצת המהפכה, מונה לסגן שר ההגנה ומפקח על משמרות המהפכה. הוא לא היה האיש הכי בכיר, הוא לא היה האיש הכי חשוב, אבל הוא היה מספיק בכיר ומספיק חשוב כדי שבשנת 1981 מישהו ינסה להתנקש בחייו.

‏[הקלטה בפרסית]

‏ד"ר מרחבי: הניסיון הזה בא כחלק מבעצם מאבקים בין קבוצות שונות, שהובילו את המהפכה האסלאמית, שהסיעה החומייניסטית הייתה רק אחת מהן, על בעצם עיצוב דרכה של הרפובליקה האסלאמית ביום שאחרי, ונכון, והוא נפצע. זה מאוד הפנים אצלו, אני חושב, את התחושה שאנחנו, וב"אנחנו" זה לא כל האיראנים, וזה אפילו לא כל אלה שלקחו חלק במהפכה. זה אנחנו, אלה שהם האוונגרד של המהפכה, כן? הסיעה החומייניסטית, או מפלגת הרפובליקה האסלאמית כמו שהיא נקראה. אנחנו כאילו השיעים בתוך ה… בתוך העולם הזה, אנחנו המעטים הנרדפים שצריכים לדאוג לשרוד, כדי להעביר את הרעיון הלאה. מאוד השפיע עליו הדבר הזה. אין ספק.

‏אלעד: בכל כתבות הפרופיל על חמינאי, מאז ועד היום, מזכירים את הרגע הזה, את ניסיון ההתנקשות כנקודת מפנה. הוא נפצע באופן לא קל. היד הימנית שלו נפגעה, ומעבר לנזק הפיזי קרה שם עוד משהו, כך אומרים לפחות. קרה גם שינוי תודעתי עמוק. אבל חמינאי המשיך בפוליטיקה, והוא המשיך להתקדם בסולם התפקידים האיראני. קצת אחרי ניסיון ההתנקשות בחייו הוא נבחר לנשיא השלישי של הרפובליקה, אחרי שני נשיאים שכיהנו תקופה מאוד קצרה.

‏ד"ר מרחבי: אז כשהוא הופך להיות נשיא, הנשיא באיראן הוא לא דמות כל כך מרכזית במערכת הפוליטית, כן? באופן רשמי הוא ראש הרשות המבצעת, וזה נשמע מאוד מרשים, כן? אבל, למעשה, בוודאי בעידן של חומייני, הנשיא הוא אדם שהוא בצל של חומייני, וזה מראה לנו שהוא אולי אדם עם יכולות ביצוע, ואין ספק שהיו לו גם יכולות ביצועיות, אנחנו ראינו את זה גם כמנהיג עליון הרבה שנים אחר כך, אבל גם אדם מאוד מאוד נאמן לחומייני האיש, ואחר כך לדרכו, כמו שהוא הבין אותה, ואין ספק שחומייני לא היה נותן לאדם שהוא לא ממש משלו להוביל דבר כזה.

‏אלעד: לא היה צריך אז נשיא חזק ודומיננטי, כי היה מנהיג עליון חזק ודומיננטי. חוץ מזה, באיראן באותם ימים, היה עוד אדם שהחזיק בהמון כוח והשפעה, עלי רפסנג'אני. הוא הוגדר לא פעם כיד ימינו של חומייני, הוא היה שר הפנים, הוא היה ראש הפרלמנט. אז חמינאי הפך לנשיא, בסדר, והדבר הזה קרה באחת התקופות המורכבות והמאתגרות ביותר בהיסטוריה של איראן.

‏[הקלטה]

Brent Sadler: “The howl of another air raid siren brings Tehran to a virtual stand still. It means in just 4 minutes time, an Iraqi missile will strike.”

Unknown speaker: “In the name of god the compassion of the mercy…”

‏אלעד: התקופה שבה פרצה מלחמת איראן-עיראק.

‏ד"ר מרחבי: אני חושב שהוא למד שני לקחים מאוד חשובים ממלחמת איראן-עיראק, שני דברים שאסור לאיראן שיקרה לה. האחד, אסור לה להישאר לבד בחזית. היא לא יכולה להיות לבד. היא הייתה מאוד לבד במלחמת איראן-עיראק. כל העולם, זאת הייתה ההרגשה, ובמידה רבה הרגשה מבוססת, כל העולם היה בצד העיראקי, אם בכלל היה אכפת לו. זה דבר אחד, וזה אסור שזה יקרה שוב. מזה נולדה אותה ברית קצת מוזרה עם סין ועם רוסיה, כל אחת מהצד שלה. והדבר השני, זה באמת מה שאחר כך קוראים לו מדיניות הפרוקסי, זאת אומרת, זה גם אמור, הייתי אומר, לפקוע את טבעת החנק הזו, וליצור בעצם יכולות שיעבירו את המלחמה העתידית מאיראן לשדה קרב אחר. זאת אומרת, מלחמה לא צריכה לבוא לאיראן הביתה, היא צריכה לקרות במקום אחר.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חמינאי השלים שתי קדנציות כנשיא ב-1989, ואז, אז קרה השינוי הגדול ביותר ברפובליקה של איראן אחרי המלחמה. אבי המהפכה, המנהיג העליון, האייתולה חומייני, מת.

‏[הקלטה]

Reporter: “To Iran now. a country in turmoil, after the death of its spiritual leader Ayatollah Khomeini. He died on Saturday, but his power to shake events there and perhaps elsewhere seems certain to live on.”

‏[הקלטה בפרסית - אנשים ברחובות]

‏אלעד: חומייני מת, אבל הוא לא השאיר אחריו יורש ברור. הוא לא התבטא על מי ראוי וצריך להחליף אותו. הוא לא השאיר הוראות ברורות פומביות. איראן כולה המתינה וניסתה להבין מי ייכנס לנעליים הענקיות, ובורסת השמות, היא הייתה די ריקה.

‏ד"ר מרחבי: אין קרב ירושה משתי סיבות. א', כי היורשים הטבעיים של חומייני, או הורחקו ממנו, מכל מיני סיבות, זאת אומרת, אי הסכמות על דברים עקרוניים, היו כמה כאלה. או שנהרגו באמת בשנים הראשונות של המהפכה האסלאמית, שוב בקרבות האלה בין… בין סיעות שמאליות בדרך כלל יותר, לבין… לבין הסיעה החומייניסטית.

‏אלעד: חמינאי, הנשיא היוצא, לכאורה אדם עם רזומה הולם לתפקיד המנהיג העליון, אבל היו לו המון בעיות. באיראן היה, אמרנו, אדם מאוד חזק ומאוד משפיע, עלי רפסנג'אני. הוא עמד בראש מועצת המומחים, המועצה שהייתה אמורה למנות את המנהיג העליון, והוא, רפסנג'אני, הטיל פצצה. הוא טען שחומייני אמר לו על ערש דווי שעלי חמינאי צריך להיות היורש.

‏ד"ר מרחבי: ואז הוא בעצם עושה משהו, כמעט מילולית מה שאני אומר לך עכשיו, הוא בעצם מכנס את מועצת המומחים ואומר להם: 'המנהיג חומייני, האחד והיחיד, רצה שעלי חמינאי יהיה המנהיג העליון הבא של איראן. האם יש מישהו שמתנגד? שיעמוד עכשיו'. ונראה מישהו בפורום הזה שעומד. זאת אומרת, זה ממש היה ככה, ואז חמינאי עומד בפני הפורום המכובד, וכולם אנשי דת בכירים, ואומר משהו כמו, מין הצטנעות כזאת, שאולי קצת מעושה ואולי יש בה גם משהו אמיתי. קשה, קשה באמת לשפוט. הוא אומר: 'אתם יודעים שאני לא ראוי'.

‏[הקלטה בפרסית - חמינאי מדבר]

‏ד"ר מרחבי: כן, 'אני לא במעמד של איש דת בכיר', ואני חושב לעצמי שחלק מהם בליבם אומרים להם 'אתה מה זה צודק', אבל בכל מקרה, הוא ממשיך והוא אומר: 'אני… אני, איך אני יכול לעמוד בתפקיד הזה? איזה סמכותיות יהיה לי?' וכולי וכולי, ואז הם מגיעים למין הסכמה, זה רפסנג'אני מוביל את העניין הזה, שאנחנו נמנה אותך לשנה, באופן זמני, ואחר כך נעשה הצבעה שוב.

‏[הקלטה בפרסית - רפסנג'אני מדבר]

‏ד"ר מרחבי: בשנה הזו הם עושים את השינויים המתאימים כדי שחמינאי יוכל לעמוד בסטנדרטים של מנהיג עליון, וככה בעצם הופכים את הזמני לקבוע.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: כשאייתוללה חומייני, אבי המהפכה האסלאמית באיראן, מת, היה צריך למצוא לו מחליף. לא הרבה אנשים חשבו שעלי חמינאי, הנשיא לשעבר, הוא האדם המתאים לתפקיד. הוא לא היה אייתוללה, הוא לא היה במעמד דתי גבוה מספיק. היה צריך לשנות את החוקה כדי למנות אותו. חמינאי גם לא היה אדם כריזמטי, הוא לא היה סוחף, אבל רפסנג'אני התעקש בתוקף. 'חומייני אמר רגעים לפני שמת שחמינאי הוא האיש'. עכשיו, יש כל מיני השערות למה הוא עשה את זה. רפסנג'אני כיוון לנשיאות איראן. הוא באמת, הוא הפך להיות נשיא אחר כך. יש את מי שטוען שהוא פשוט רצה לצידו מנהיג עליון חלש.

‏ד"ר מרחבי: רפסנג'אני היה נשיא מאוד חזק. זה היה, צריך להבין, איראן נכנסה לעשור של שיקום קשה מאוד ממלחמה שהרסה אותה עד היסוד, ורפסנג'אני היה במידה מסוימת הארכיטקט, האדריכל של הדבר הזה.

‏אלעד: כן, אלו השערות. אנחנו לא באמת יודעים מה היה הרציונל מאחורי ההחלטה למנות את חמינאי. מה שאנחנו כן יודעים זה שהמינוי נתקל בתגובות שנעו בין בוז לבין הפתעה, בלא מעט מקומות בעולם. העניין הוא, שבניגוד לנשיא באיראן, מנהיג עליון זה ג'וב לכל החיים. רפסנג'אני סיים את התפקיד שלו, וחמינאי נשאר. החיוור, החלש, האפור, התחליף העלוב. הוא התמקם, והתחיל להרגיש יותר ויותר בנוח.

‏ד"ר מרחבי: חוסר הביטחון הזה גרם לו לבצר את המעמד שלו בדרכים אחרות, כן? הדרכים האחרות זה קודם כל רפרנטים במשרדי ממשלה, שמדווחים לו ישירות. כמו שלחשכ"ל יש את האיש שלו כדי לדעת שהחבר'ה במשרד לא עושים בלגן עם כסף, אז לחמינאי היה את האנשים שלו בכל משרד ממשלתי שמדווחים לו ישירות, עוקפי שר כאלה, כן? ב', הוא לקח לעצמו פריבילגיה של למנות כמה וכמה תפקידים בקבינט, בשרים, תפקידים רגישים, חשובים. מינוי ישיר שלו, לא של הנשיא, כן? הוא אפילו לא מתייעץ איתו. הוא לא לא צריך את הרשות שלו. כאילו בהסכמה, אבל כולם יודעים שהמנהיג העליון ממנה אותם, וזה שר ביטחון וזה שר פנים. זה שרים מאוד חזקים באיראן, שמחליטים על הרבה מאוד דברים. אה, ובזה בעצם, עם השנים, אני חושב, אפשר להגיד שהוא הולך ורוקן את תפקיד הנשיאות מתוכן והחליש מאוד את ה… את הנשיאות, כן? מה עוד שהדינמיקה ההיסטורית הייתה, שפעם אחר פעם, בגלל שהנשיאות נבחרת על ידי העם, לא בצורה דמוקרטית 100%, אבל נבחרת על ידי העם, זה הקול של העם, נבחרו נשיאים שהם לא תמיד למורת רוחו של חמינאי. ואז היו חיכוכים, ובחיכוכים הוא לפעמים הפעיל סמכויות שהם מעל הראש של הנשיא, כן? ממש הנחית דברים על הראש שלהם. הורדת מחירים של דברים מסוימים או סובסידיות של דברים, של מוצרי יסוד, כשהנשיא צריך כמובן לשבור את הראש איך… מאיפה מביאים את הכסף ואיך התקציב אמור להסתדר עם כל הדבר הזה. זאת אומרת, הדינמיקה הייתה שהוא הולך ומחליש את הנשיאות.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: היו לאורך הדרך נשיאים נוחים יותר ונשיאים שאפשר להגדיר לעומתיים. לעומתיים במונחים איראנים, כן? לא במונחים דמוקרטיים מערביים. אבל חמינאי ידע לשמור את כולם במקום. הרבה בזכות הארגון שהוא טיפח ושם קרוב מאוד אליו. ארגון שידע לאותת לנשיא במקרה שהנשיא הזה עבר את הגבול.

‏ד"ר מרחבי: אני חושב ששלב חשוב מאוד זה בסוף שנות ה-90, כשחתאמי, מוחמד חתאמי, גם איש דת זוטר כמו חמינאי עצמו, נבחר לנשיאות. הוא רפורמיסט, הוא רוצה להוביל את איראן לכיוון אה… הייתי אומר אפילו פרו-מערבי או חלק ממשפחת העמים, להפסיק להיות מדינה מצורעת, ובעצם הממסד של חמינאי מתחיל מאוד מאוד, הייתי אומר להילחץ, חמינאי עצמו, וגם אנחנו רואים פה את הברית הזאת שבין חמינאי לבין משמרות המהפכה, שנראית לנו היום נורא טבעית, וכאילו הם נולדו ביחד, אבל זה לא בדיוק ככה.

‏[הקלטה בפרסית]

‏ד"ר מרחבי: הברית הזו נוצרה כשבעצם אנשי משמרות המהפכה, הייתי אומר, נותנים לחמינאי את אותו שוט שהוא רוצה להחזיק כנגד הנשיא וכנגד אנשיו, כן? יש, בסוף שנות ה-90 אפילו איום של אנשי משמרות המהפכה, במדים, אחד מהם קוראים לו קולונל קאסם סולימאני, שבעצם נותנים מכתב שהוא איום, ממש אקדח על השולחן, לנשיא חתאמי, שאם אתה לא תרסן את ההתבטאויות שלך ושל אנשים סביבך, אנחנו נפעל. וזה ממש איום בהדחה, אולי במי יודע מה מעבר לזה. והוא הבין את הרמז, והוא באמת לוקח שני צעדים אחורה, ותנועת המחאה הראשונה של איראן, אפשר להגיד, כבר מתחילה להבין שהיא בבעיה, ונכשלת. ובעצם, אני חושב שכאן נוצרה הברית שהלכה והתהדקה והלכה והסתעפה, שבה, כמו שאמרתי, אנשי משמרות המהפכה והחוגים שלהם, וגם היועצים שלהם, הופכים להיות מין חגורת מגן של חמינאי, של המנהיג העליון, והוא מצידו הופך אותם ל… הייתי קורא לזה סוג של אוליגרכיה ברפובליקה האסלאמית. אנשים שקצת מותר להם יותר, שלא לדבר על זה שמקבלים הרבה יותר מאחרים. ובעצם התפיסה, העם האיראני פתאום אמר: רגע, יש פה בעצם שכבה שמתנהגת, היא מעל החוק, היא מעל… היא מעל הכול. ועוד דבר מעניין - אתה לא ראית אותו הרבה נפגש עם האייתוללות. הוא גם לא הלך הרבה לקום. היית חושב, איש דת זה המגרש הביתי שלו. לא, הוא לא הרגיש שם מאוד בנוח. הוא ידע גם שחלק מהאייתוללות לא מאוד מעריכים אותו, ולכן הוא הרגיש הרבה הרבה יותר בנוח בקרב אנשי משמרות המהפכה. אתה תראה הרבה יותר תמונות שלו עם אנשים במדים מאשר עם אנשים בעבאיה.

‏אלעד: השכבה הזו שחמינאי יצר היא ענקית. אנחנו מדברים על מאות אלפי אנשים. יש מי שטוען שכמעט שני מיליון אנשים שנמצאים במעגלים השונים של המשטר האיראני, אנשים שתלויים במשטר, שנהנים מהמשטר. זו מערכת שלמה שנבנתה והתפתחה, מערכת שהיא גם כלכלית, גם דתית, גם אידיאולוגית. מערכת שחלק גדול באידיאולוגיה שלה, תחת חמינאי, הוא השנאה התהומית לישראל.

‏ד"ר מרחבי: הסיבה העיקרית האחת זה שעיראק יצאה מהתמונה. זאת אומרת, אחרי, אחרי המלחמה עם עיראק, אפשר להגיד שהרפובליקה האסלאמית צריכה אויב גדול אחר, כן? וישראל מספקת בהחלט דבר כזה. הדבר השני הוא, שצריך לזכור מה קורה בעולם, או באזור לפחות. יש התחלה של תהליך מדיני מראשית שנות ה-90. זה אפילו לפני אוסלו, זה הסכם מדריד, שאוסלו הוא סוג של follow-up לאחד השברים של מדריד, אפשר להגיד. ואיראן מתחילה להרגיש איזה טבעת מתהדקת, מפני שההסכם, או אוסלו וההמשך שלו, ובכלל תהליך מדיני, המשמעות שלו מבחינת איראן הוא המשך חדירה אמריקאית לאזור, כן? עכשיו, זה לא לגמרי מופרך. זה לא רק פרנויה. יש בזה משהו מהבחינה הזו, שאם… אם מצרים ואם ירדן, ואם הפלסטינים עצמם, לב ליבו של הסכסוך, מתחילים לדבר עם ישראל ולראות בה גורם לגיטימי, מה המשמעות של זה לגבי הלגיטימיות של נוכחות אמריקאית באזור? תזכור שאלה גם אותן שנים, פחות או יותר, שבה באמת האמריקאים בונים עוד ועוד בסיסים באזור, כן? גם במפרץ וגם בערב הסעודית. ולכן איראן מרגישה איזה טבעת שהולכת ומתהדקת. ומה היא עושה במקביל להסכם מדריד, בראשית שנות ה-90? היא מכנסת את מה שהיא… היא תקרא לו אחר כך "ציר ההתנגדות", כן? היא מזמינה את כל אלה שלא בציר ההתקרבות לישראל, את חמאס ואת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ועוד חלק מהקבוצות, שבעצם רואות בעצמן את המאוימים, מה-Pax Americana הזו, שהולכת ומשתלטת על האזור, ואיראן בעצם מנסה להוביל את הציר שכנגד.

‏אלעד: מחוץ לאיראן, חמינאי טיפח וקידם את הפרוקסיז, עוד דרך שלו לבצר את הכוח וליצור לעצמו תעודות ביטוח, עוד סימן, אולי, לחוסר הביטחון ולזהירות שליוותה אותו מאז שנת 81'. בתוך איראן חמינאי טיפח משהו אחר. הוא טיפח השכלה גבוהה. הוא עודד צעירים איראנים לפנות לתחומי המדעים. חמינאי עצמו אהב שירה, אמנם, אבל כנראה הוא לא ראה במדעי הרוח תחום שיקדם את הרפובליקה במיוחד.

‏[הקלטה בפרסית]

‏אלעד: יש סרטון, שבימים האחרונים צף מחדש. רואים בו ילד שניגש לחמינאי. הוא מספר למנהיג העליון שהוא רוצה להיות שהיד. חמינאי אמר לילד, "קודם כל תלמד, תהיה מדען, ואז בגיל 80 או 90, אז תמות מות קדושים". חמינאי רצה באיראן מדענים, וזה לא סתם, כי עוד דרך חשובה שלו לבצר את הכוח ולדאוג לחסינות הייתה הרדיפה של חמינאי אחרי נשק גרעיני.

‏ד"ר מרחבי: אני חושב ש… יש פה שני עניינים, בסדר? שאף אחד מהם הוא לא הגרעין עצמו. אני אסביר. העניין האחד זה כבוד לאומי, כן? איראן אומרת: לנו מותר להעשיר כמו שלאחרים מותר להעשיר. אם זה מותר לצרפת ולבריטניה, אין שום סיבה שזה לא יהיה מותר לאיראן, כן? אז זה דבר אחד, כן? הדבר השני הוא שהגרעין, ופה זו דעתי האישית, אני חושב שהגרעין גם היה במידה מסוימת מסך עשן לכל אותם פעילויות אחרות שאיראן עושה באזור, שמציקות לישראל, מסוכנות לישראל וגם לאחרים באזור, ועליהן היא לא נענשת. כי אם כבר יושבים לדבר, נדבר רק על גרעין. ראינו את זה ממש בפעולה בסבב שיחות האחרון, זה שנקטע על ידי המבצע הישראלי-אמריקאי, שבעצם איראן התעקשה - אנחנו מוכנים לדבר איתכם רק על גרעין, כן? זאת אומרת, הגרעין הוא אמור להיות איזה תחליף לכל הדברים האחרים שאיראן עושה באזור, שוב, שהם מסוכנים, בעייתיים, גורמים לחוסר יציבות, ובעצם אני קורא לזה סוג של מסך עשן.

‏אני אגיד כאילו לזכותו של חמינאי מצידו, לא מעט שנים, עובדה שהרתענו את האזור כולו, וגם, כולל את ישראל, מלתקוף אותנו. מבחינה זו זה… זה בהחלט עבד לו, אבל מצד שני, לצד המשאבים שהוא הקדיש לזה, והיו לא מעט משאבים בכל זאת, אני חושב שגם הוא חתום באמת על הכישלון הגדול של הדבר הזה, על הקיבעון סביב העניין הזה, בלי לחשוב שאולי צריך גם לפתוח ערוץ אחר, מה ששוב, חלק מהצמרת האיראנית כבר אומר הרבה שנים - צריך לחשוב בעוד, עוד כיוונים.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: עכשיו, אפשר לומר ששתי האובססיות האלה שלו, זו נגד ישראל וזו בעד הגרעין, היו חלק מרכזי בסוף של חמינאי, אבל יש שם משהו יותר מזה. כמנהיג עליון שהלך וביצר את הכוח שלו, קיבץ סביבו יס-מנים נאמנים ומיליציה פרטית, אחרי כמעט 40 שנה, אדם כזה, מתברר, הופך למנותק, מתקשה להבין את המציאות. חמינאי פשוט לא הבין את תמונת המצב החדשה שנוצרה, את הנחישות של ישראל ושל ארצות הברית. הוא לא הבין את היכולות שלנו לעומת חוסר היכולות של איראן. הוא אולי התרגל, אולי הפך לשאנן מדי, וללא זהיר.

‏ד"ר מרחבי: כן. קודם כל כן. זה… זה טרגדיה של הרבה מנהיגים בכלל בהיסטוריה, שהם מקיפים את עצמם באנשים שמתחנפים להם, ו… וזה בעיה אחת. הבעיה השנייה, והיא נוגעת לא רק לחמינאי האיש, אני חושב שיש פה תופעה רחבה יותר. בכלל, שאנחנו מסתכלים על האליטה הפוליטית האיראנית, בחלקה הגדול, יש כמה יוצאי דופן, אבל בחלקה הגדול זה אנשים, באמת, אין לי דרך להגיד את זה, אנשים ללא השכלה כללית מרשימה או משמעותית. לצד זה יש פשוט עניין של ניהול כושל של הרפובליקה האסלאמית, ניהול מאוד חובבני בהרבה מאוד תחומים, ששוב, אחת הסיבות העיקריות לזה זה מינוי של אנשים על פי קרבה ונאמנות למנהיג, ולא על פי כישורים ויכולות. אבל אני חושב שאפשר לראות בזה סוג של extension שלו עצמו. הרי הוא גם מונה בעצם בשל קירבה ונאמנות למנהיג, אז הוא בעצם שכפל את המודל הזה להרבה מאוד תחומים באיראן, ואת התוצאות אנחנו רואים לא רק בתחום של מלחמה עם ישראל. אני יכול ללכת לתחומים אחרים לגמרי. לתחום ה… איכות הסביבה ומשבר האנרגיה שאיראן נמצאת בו, והמשבר הכלכלי. זה, זה הרבה מאוד מהדברים האלה מנוהלים על ידי אנשים שפשוט אין להם, אין להם באמת את הכישורים המתאימים.

‏אלעד: אז עכשיו, מצד אחד הבורג המרכזי, הציר שסביבו כל המערכת, כל המשטר סבב, הלך, חוסל, ואנחנו ממש לא נתגעגע, אבל מהצד השני חמינאי, אמרנו, הוא הצליח להקים מערכת שלמה, כזו שבאופן תיאורטי יכולה להמשיך להתקיים גם הרבה זמן בלעדיו. אז החיסול עצמו הפך את העולם למקום טוב יותר, ופָּתח פֶּתח לתקווה שאיראן תשתנה, כן, אבל המשטר האיראני, רק בגלל שחמינאי הלך, עדיין לא קרס.

‏ד"ר מרחבי: אני לא חושב כל כך במונחים של קריסה, ואני גם לא בטוח שזה כל כך טוב. אבל אולי משהו כמו מנהיג עליון, שאפשר לפתוח איתו ערוץ תקשורת ולהגיע לאיזשהם הבנות לגבי איזשהי התמתנות של המשטר, או שינוי סדרי עדיפויות שלו, ובשביל זה הוא לא צריך לעשות מהפכה והוא לא צריך אפילו לשנות את החוקה. הוא צריך פשוט להשתכנע שבכוח לא… לא יהיה לו טוב, כי לצד השני יש יותר כוח. אני רואה, האמת ש… שאני חושב שסוף העידן הזה הגיע עוד לפני מותו של חמינאי עצמו. חמינאי זה כבר החותמת על הדבר הזה. אני חושב שברגע שהמשטר הסיר את הכפפות, אחרי כמה ימים של מחאות בינואר, ראינו את ה… באמת את הפנים הכי מכוערות שלו, וגם אני חייב להודות שהופתעתי מה… מהרמת האלימות ומרמת הדיכוי. אני חושב שזה היה כבר סופו של עידן. מי שעוד חשב שברפובליקה האסלאמית, שבמקורה הייתה סוג של סינתזה של מרכיבים דמוקרטיים עם מרכיבים דיקטטוריים, אני חושב שכבר לא היו לו אשליות אחרי הינואר האחרון, ומבחינה זו זה היה סופו של עידן. מותו של חמינאי זה רק אולי איזשהו, באמת, כמו שאמרו כבר אחרים, סוג של עשיית צדק עם הסיפור הזה. אני חושב שגם הרבה איראנים לא יתגעגעו, וגם הרבה אנשים אחרים באזור - בתימן, בסוריה, בלא מעט מקומות. אני רק חושב שיהיה מעניין לראות לאן, לאן הרפובליקה האסלאמית הולכת מכאן, מפני שהיא באמת בשפל שלא היה כמותו, ואני מאחל לעם האיראני עתיד יותר טוב ממה שהיה לו עד עכשיו.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דוקטור מנחם מרחבי, תודה.

‏ד"ר מרחבי: תודה רבה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה: דניאל שחר, עדי חצרוני, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה