בשבוע שעבר ראש הממשלה נאלץ לעזוב את בית החולים ולהגיע לכנסת להצבעה על חוק הרווחים הכלואים. הדרמה הפוליטית הזו התרחשה בעקבות המשבר בקואליציה, ולאו דווקא סביב חוק שעוסק במס, אבל לחוק הזה יש בכל זאת משמעות. הפעם, אנחנו עם כתבתנו דפנה ליאל והפרשן הכלכלי אורי פסובסקי על האירועים בכנסת ועל משמעות החוק שעשוי להשפיע על כולנו ולהכניס מיליארדים לקופת המדינה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/01/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום ראשון, חמישה בינואר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
יום אחרי שאדם, כל אדם, עובר ניתוח בהרדמה מלאה, לא נהוג לצפות שאותו אדם גם יגיע למשרד. אם הייתי מספר לכם על אדם כזה, שנדרש לצאת בניגוד לעצת רופאיו מחדר ההתאוששות שאחרי ניתוח ולהגיע לעבודה שלו, הייתם אומרים לי שזה ממש לא בסדר. אולי אפילו הייתם שואלים, "וואי, מי זה האיש הזה? למה עשו לו דבר כזה?" אז לשאלתכם, האיש הזה הוא ראש הממשלה.
[הקלטה]
עמליה דואק: "למרות התנגדות רופאיו, תראו את התמונות האלה, נתניהו כבר מגיע למליאה, מיד נוכל לראות אותו שם, כדי להצביע על חוק הרווחים הכלואים."
מישהי באולם המליאה: "ראש הממשלה, איך אתה מרגיש?"
בנימין נתניהו: "תודה רבה."
אלעד: הכנסת היא לא משרד רגיל. ובכל זאת, כשראש הממשלה החליט לצאת מבית החולים ולהגיע להצבעה במליאה על חוק הרווחים הכלואים, חוק כלכלי, חלק מתקציב המדינה, אז זו בהחלט דרמה. וזו דרמה שמצריכה הסבר מדפנה ליאל, כתבתנו בכנסת.
דפנה: זה חוק שצריך להעביר עד סוף השנה, כדי שייכנס לתוקף בשנת המס הזו. זאת אומרת, זה לא הצבעה שאפשר להגיד, טוב, לא נורא, אנחנו לא מסתדרים היום, נביא אותה שבוע הבא. אז בעצם נתניהו מוצא את עצמו במרוץ נגד הזמן.
אלעד: עכשיו, זה לא שראש הממשלה כל כך התרגש מזה שחוק על רווחים כלואים עולה להצבעה בכנסת, והרגיש שהוא חייב להיות נוכח באירוע ההיסטורי. זו לא הסיבה. הסיבה לכך שנתניהו מיהר להגיע למליאה מבית החולים, אותה סיבה שחבר הכנסת בועז ביסמוט מיהר להגיע להצבעה באמצע השבעה על אימו.
[הקלטה] דוד אמסלם: "בועז ביסמוט, אני משתתף באבלך, באבל המשפחה. אני באמת מאחל לכם שלא תדעו לדאבה עוד. בבניין ירושלים תנוחמו."
אלעד: הסיבה היא, שבאותו זמן, בלעדיהם, לחוק הרווחים הכלואים פשוט לא היה רוב. חלק מחברי הכנסת החרדים, ובעיקר איתמר בן גביר והסיעה שלו, הודיעו שהם מתכוונים להצביע נגד.
דפנה: ובאמת, ככל שהוא ככה מתקרב למשכן ומתחיל רעש גדול, ראש הממשלה מגיע ממיטת חוליו, כשהוא לא מרגיש טוב, כשהוא במצב לא טוב, אז אנחנו רואים גם את אלמוג כהן, מעוצמה יהודית שמודיע - אני לא אסכים לדבר כזה, לא להבאתו של ביסמוט משבעה, ולא לגרירתו של נתניהו מבית החולים. וגם שניים מחברי הכנסת החרדים מחליטים לא להצביע נגד החוק. נתניהו ואנשיו הפעילו לחץ כבד שם גם בגזרת האדמו"רים, והם מצליחים לעשות את זה, וברגע האחרון החוק הזה עובר על חודו של קול.
[הקלטה] אמיר אוחנה: "אם כן, להלן תוצאות ההצבעה. בעד 59, נגד 58. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, בלי מחיאות כפיים, מה זה? [רעש במליאה] תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025, מיסוי רווחים לא מחולקים, התקבלה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים."
אלעד: מי שאוהב להתמקד ביעד יגיד שהקואליציה הצליחה, חוק הרווחים הכלואים עבר. אבל מי מאיתנו שחשובה לו יותר הדרך, יגיד שהניצחון רחוק מלהיות מתוק. ובאמת, העובדה שאיתמר בן גביר הודיע שיצביע נגד, וגרם לראש הממשלה לנסוע מבית החולים עד למליאה, זה גרם למהומה ענקית. בן גביר התארח באותו ערב ב"פטריוטים" בערוץ 14, לכאורה ריאיון, אבל בעצם זו הייתה שיחת נזיפה.
[הקלטה]
ינון מגל: "תשמע, האמת אני אגיד לך, בעיניי מה שעשית היום זה ממש חרפה, ביזיון, אני אומר לך אישית, לא זה, אני חושב שאתה צריך להתבייש בהתנהגות הזאת. ככה יהודי לא מתנהג. להוציא יהודי אחרי, יומיים אחרי ניתוח, להוציא יהודי מבית אבלים."
איתמר בן גביר: "בסדר, אז עכשיו…"
ינון מגל: "אני לא בא לחנך אותך, אבל אני אומר לך מהבטן, תתבייש, תתבייש."
איתמר בן גביר: [מתפרץ] "ינון, אתה באת… אני באתי, בסדר, תודה…"
אלעד: בן גביר עצמו, אגב, התנצל אתמול בערב. במוצאי שבת הוא כתב - "נמשיך להצביע לפי העקרונות שלנו, עד לפתרון לגבי מניעת סגירת תחנות משטרה, כיתות כוננות, קיצוץ במשכורות שוטרים. יחד עם זאת עשיתי בשבת חשבון נפש", הוא כתב, "והבנתי שטעיתי כשראיתי את ראש הממשלה ואת בועז ביסמוט במליאה. מעתה נקזז את ראש הממשלה עד להחלמתו". וההתנצלות הזו של בן גביר מגיעה, אולי, אחרי חשבון נפש עמוק בשבת, ואולי, כמו חלק מהמשבר, גם ההתנצלות מגיעה אחרי שעיין בכמה סקרי מנדטים. הרי גם בן גביר הוא פוליטיקאי.
דפנה: בסוף בן גביר מסתכל הרבה יותר קדימה, גם ליום שאחרי נתניהו, לבנות עצמו כאדם שהוא, אתה יודע, עם עמוד שדרה, עם… לא מפחד, חזק. ואני חושבת שבמובן הזה הוא כן רואה בזה גם איזשהו ערך, העובדה שכולם מתיישרים לפי החליל של נתניהו, ורק הוא, יש לו את האומץ שוב ושוב לצאת מולו, הוא גם מאגף אותו הרבה פעמים מימין. כך שאני חושבת שבן גביר הרבה יותר מחושב פה ממה שזה נראה, אבל במתמטיקה של הטווח הקצר הוא יצטרך לראות באמת, גם אם הוא מוביל למהלך של פרישה, שזה לא מהלך שנתפס באמת על רקע קנטרני או קטנוני או לא מוצדק, אלא אולי להמתין להזדמנות נוחה יותר, כמו עסקה או משהו שנתפס כהרבה יותר אידיאולוגי ומשמעותי.
אלעד: אז בטח כבר הבנתם, המשבר יותר גדול מחוק הרווחים הכלואים. העתיד הפוליטי של בן גביר. עתיד חוק הגיוס עבור החרדים. אבל זה גם לא סתם, זה לא מקרי שהמשבר בקואליציה הגיע לשיא סביב חוק הרווחים הכלואים. זה חוק עם המון משמעות.
דפנה: החוק הזה נלקח כבן ערובה, כי הוא חוק דרמטי שאי אפשר להסתדר בלעדיו. מדובר על 9 מיליארד שקלים שהם מקור תקציבי, שהמדינה בנתה עליו. זאת אומרת, התקציב נבנה כשזה אחד ממקורות התקציב, ולמעשה, בן גביר רצה להשתמש בחוק הזה כדי שהתביעות שלו בנוגע לתקציב משרדו ב-2025 יענו.
אלעד: תראו, משברים פוליטיים, אנחנו מבינים, קל לנו להבין משברים פוליטיים, כי בסוף, איך אומרים? הכול אנשים. אגו, ריבים, יחסים בין-אישיים, זה דבר קל. חוקים כלכליים, לעומת זאת, ענייני מס, רווחים כלואים, זה כבר משהו אחר. אז כדי להבין, נעזרנו באורי פסובסקי, הוא פרשן כלכלי. כי בסוף, הנושא הזה, ששמור בדרך כלל לקוקטיילים של רואי חשבון, יש אגב, קוקטיילים לרואי חשבון? אבל בכל אופן, החוק הזה, חוק הרווחים הכלואים, אמור להשפיע על כולנו. לטענת משרד האוצר, הוא אמור להכניס מיליארדים לקופת המדינה.
אורי: אני חושב שמה שמאפיין את הרגע הנוכחי, זה נכון תמיד, אבל זה נכון במיוחד עכשיו, הוא שמדינת ישראל צריכה כסף. כמובן זה בגלל המלחמה, במבט לאחור המלחמה תעלה לפחות 250 מיליארד שקל. אפשר להגיד שזו הייתה איזושהי הוצאה חד-פעמית, שאותה מימנו בעיקר באמצעות הגירעון, שזינק. הבעיה היא שההוצאות ילוו אותנו, לא רק שנה הבאה, שעדיין תהיה שנה חריגה, אלא שנים קדימה. אנחנו יודעים למשל שתקציב הביטחון יעלה במשהו כמו 20 מיליארד שקל כל שנה, וזה אומר שהממשלה צריכה למצוא עוד מקורות הכנסה. וזה מביא אותנו לנושא הרווחים הכלואים, שהוא אחת הדרכים שבהם הממשלה מנסה למצוא מאיפה להביא את הכסף.
אלעד: יפה. אז זה הקונטקסט. זו המסגרת. המדינה חייבת עוד כסף, עוד הרבה כסף. המלחמה מאוד יקרה. ובשביל למלא את הקופה הציבורית אפשר להוציא פחות, או וגם להכניס יותר. אז אנחנו מתמקדים בצד של ההכנסות כאן, באפיק שהמדינה מנסה עכשיו לממש את הפוטנציאל שלו כדי להכניס יותר. הרווחים הכלואים. כוכבית, רווחים כלואים זה שם לא רשמי.
אורי: זה היה השם ההיסטורי. ככה נהגו באמת לקרוא לזה, והתייחסו לזה, ולאחרונה מאוד מנסים לשנות את הטרמינולוגיה כדי לנקות אותה מאיזשהו שיפוט ערכי כלשהו, או מתוך הקונוטציה שמישהו עשה משהו לא בסדר, כלא את הרווחים. לא, פשוט לא חילקו את הרווחים. זה היה בסדר, זה נעשה כחוק, אבל בדרך נוצרה איזושהי פרצה, שהיא, כאמור, חוקית, אבל גם מאוד משתלמת למי שניצל אותה נכון.
אלעד: זהו, אנחנו מדברים על ענייני מס, ועל פרקטיקה שיש לה מטרה טובה, אבל שהיו מי שמצאו דרך, שהיא דרך חוקית לגמרי, לנצל אותה. וכל השיח שלנו היום קשור לחברות. אנחנו לא מדברים על שכירים או על עצמאיים.
אורי: בחברות יש משהו מיוחד. יש משהו שנקרא מיסוי דו-שלבי.
אלעד: בניגוד לעובד שכיר, שמס ההכנסה מנוכה לו אוטומטית מהמשכורת עוד לפני שהוא מקבל את הכסף, מס לחברה עובד אחרת. השלב הראשון הוא מס חברות. בישראל, 23%. ואז מגיע השלב השני, מס על דיבידנד. דיבידנד זה חלק מהרווח שעשתה החברה, והיא מחלקת לבעלי המניות שלה. בעל מניות שמקבל את הכסף הזה, את הדיבידנד, צריך לשלם עליו עוד מס. גם המס הזה יכול להגיע לשיעור של 25%. כאן אנחנו מגיעים לרווחים הכלואים, רווחים שהם בעצם "כלואים", במרכאות, בין שני שלבי המס האלה, בין מס החברות למס על דיבידנד. תנו לי ממש עוד דקה ואסביר.
[מוזיקת רקע]
קחו לדוגמה, חברה שהרוויחה 100 שקל. אחרי ששילמה מס חברות, נשארו לה 77 שקלים. 77 שקלים של רווח. החברה יכולה לחלק את הכסף הזה לבעלי המניות שלה. הם יצטרכו לשלם כרבע ממנו למדינה, מס. אלא שהחברה גם יכולה לעשות משהו אחר. היא יכולה להשאיר את הכסף אצלה, בקופה. לא לחלק אותו, ואז גם לא צריך לשלם עליו מס. הרווח הזה לכאורה, כלוא, כי אם ישוחרר, חלק ממנו ייכנס לקופת המדינה. עכשיו, אני בטוח שחלקכם שואלים, זה מותר? אז התשובה היא כן. חוקי לגמרי. יש בזה גם היגיון. המחשבה הייתה שחברה ששומרת על הרווח אצלה תשתמש בכסף הזה לפיתוח, להשקעות, ליצירה, להתרחבות, היא תייצר איתו עוד מקומות עבודה, היא תתרום למשק. אלא שעם הזמן התברר שכן, הדבר הזה קורה, אבל במקביל, קורה גם משהו אחר.
אורי: בעצם מה שנוצר פה הוא פרצה. בעצם לאופן שבו בנויה שיטת המיסוי הדו-שלבית יש מטרה של עידוד השקעה במשק. אבל יש דרך שבה אתה יכול לנצל את ההטבה הזאת, ולא למטרה של איזושהי עידוד פעילות, אלא פשוט כדי להשקיע את הכסף הזה פסיבית, בשוק ההון או בנדל"ן, לא לעודד איזושהי פעילות ריאלית.
אלעד: במילים אחרות, ורק כדי לוודא שכולנו נמצאים באותו עמוד, לא כל חברה ששומרת אצלה רווח, השתמשה בכסף כדי לתרום ולהצמיח את הכלכלה הישראלית. יותר מזה, בחסות הפרקטיקה של הרווחים הכלואים, הוקמו חברות, לפעמים חברה של איש אחד, שנועדו להקטין מאוד את תשלום המס למדינה.
אורי: חברה אחת זה חברה שמכונה, בעצם חברת משלח יד, שזה מישהו שנותן שירותים, נניח, עורך דין, אדריכלית, רופאה, רואה חשבון, שהולכים, ובמקום עוסק מורשה, נרשמים כחברה. הם משלמים מס חברות של 23%, הם לוקחים גם משכורת מהחברה הרבה פעמים, אבל הם משאירים את הרווחים בחברה. הרווחים האלה הם לא מחולקים, הם נותרים בחברה, ועם הכסף שנותר בחברה פשוט קונים מניות או נדל"ן, כשלצורך העניין, הם יכולים, וחלקם גם עושים את זה, להשאיר את הכסף בחברה לנצח. הוא פשוט נשאר שמה, מושקע בנכסים פיננסיים או בנדל"ן, ופשוט חונה שמה בחברה. עכשיו, זו אחת הסיבות, אחת השמות שניתנו לחברות האלה הם חברות ארנק. הן פשוט משמשות כארנק, שבו אתה שומר את הכסף שלך, ואתה יכול למשוך אותו, אם תרצה, בצורת דיבידנד מתישהו בעתיד.
אלעד: כן, זו דוגמה אחת לאופן שבו תכנוני מס מתוחכמים כאלה התנהלו, והכול חוקי. עורך דין, למשל, פתח חברה על השירותים שהוא מספק, הוא שילם מס חברות של 23%, הוא כלא את יתר הרווחים בחברה, והשתמש בהם כדי לקנות מניות בבורסה, לרכוש נדל"ן, אולי אפילו לקח על גבם הלוואות. דיבידנד לעצמו הוא לא חילק, ולכן לא שילם עוד מס. אם אותו עורך דין, נניח, היה עובד שכיר, הוא היה משלם כמעט 50% מס, עוד בכלל לפני שהיה רואה את הכסף. והפרקטיקה הזו היא נכונה ליחידים, חברות ארנק כאלה, אבל לצידם נוצרו חברות החזקה, שכל המטרה שלהן היא להחזיק חברות אחרות, ליהנות מהפרקטיקה הזו. לפי משרד האוצר, כרגע בישראל יש 150 מיליארד שקל של רווחים לא מחולקים.
אורי: זה פרקטיקה נהוגה. אם אני זוכר נכון, באוצר מיפו משהו כמו 14 אלף חברות כאלה. בסך הכול החברות שהם מיפו הם משהו כמו 6% מהחברות במשק, שזה הרבה חברות, אבל הן אחראיות, וזה חשוב, למשהו כמו אחוז מהפעילות הכלכלית במשק. כלומר, זה איזושהי פרצה שמשתמשים בה. ולמה חשוב שזה מעט חברות באופן יחסי? בגלל שהיא לא… התיקון שהם מציעים עכשיו לא ישנה דרמטית את הפעילות במשק, הוא לא יגרום לאיזשהו שינוי סדרי עולם בכלכלה הישראלית, הוא פשוט יאפשר להם, לשיטת האוצר, לגבות יותר מס.
אלעד: או, אז הגענו לשינוי, הגענו לאותו חוק, שכדי להעביר אותו במליאה, הגיע נתניהו במיוחד מהדסה אל הכנסת. אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
טוב, אז אנחנו בסוג של שיעור כלכלה. אם החזקתם מעמד עד עכשיו, סחתיין עליכם. רווחים כלואים, זה לא עניין פשוט. נדמה לי שבינתיים עשינו בסך הכול עבודה לא רעה. אני בטוח שבקבוצה שלנו בפייסבוק יהיה לכם המון מה לומר. בכל אופן, זה בטח לא היה סוד, כולם ידעו שיש המון מיליארדים של שקלים שחונים בחברות, ולא מחולקים, לא משוחררים, כדי להימנע מתשלומי מס עליהם. וכבר לפני שנים היה ניסיון לתקן את המצב.
אורי: כבר בוועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית, כבר אז החלו להתעסק בזה. בשנת 2017 נעשה איזשהו שינוי, שנועד לטפל באנשים שהם שכירים, אבל רושמים את עצמם כחברה. ובאותה שנה קרה משהו מעניין. בגלל ששינו באותה שנה את החוקים, הציעו גם מבצע לחברות כאלה, והורידו להם את שיעור המס על הדיבידנד, מ-33% ל-25%, כלומר, 8%, או רבע מסך המס שהם היו צריכים לשלם. והתוצאה הייתה גל אדיר של דיבידנדים שהחברות האלה חילקו, והמדינה גבתה באותה שנה 20 מיליארד שקל במיסים, כתוצאה מדיבידנדים שהחברות האלה שילמו. ומצד אחד זה היה דבר מאוד משתלם לקופת המדינה, פתאום יש איזשהו הכנסה נחמדה ולא צפויה, כי באמת לא העריכו שזה יגיע לסכומים כאלה, אבל מצד שני נוצר פה תקדים, שבדיעבד היה תקדים בעייתי למדינה, כי אנחנו ראינו שבשנים שלאחר מכן, תשלום הדיבידנד קטן, ובעצם, בדיעבד, הגיעו למסקנה שהיה פה עידוד של אנשים לא לחלק את הרווחים שהם צברו בחברות. ולמה? מתוך מחשבה שיגיע היום שבו המדינה באמת תהיה לחוצה, תזדקק לעוד הכנסות, ייווצר בור תקציבי, ובמטרה לייצר הכנסות כאלה, היא תכריז על עוד מבצע. ובאמת אנחנו ראינו שלאורך השנה הנוכחית, באמת היה מי שקרא לערוך שוב מבצע דיבידנד כזה, באופן חד פעמי, להוריד את שיעור המס על הדיבידנדים, לאפשר לבעלי החברות לשלם מס מופחת, וככה להביא לאיזושהי גביית כסף נוספת. באוצר מאוד התנגדו לזה. הם רצו לנצל את ההזדמנות, את הסיטואציה הנוכחית, ולפתור את הבעיה הזאתי באופן קצת יותר יסודי. הם טוענים שאגב, הם רצו לעשות את זה ממילא, בלי קשר לזה שנקלענו למצוקה תקציבית השנה, הנה יש פה את ההזדמנות.
אלעד: תראו, מי שהגיע למצב שיש לו חברה עם רווח כלוא, הוא די בוודאות אדם שמבין דבר או שניים בכסף ובתכנוני מס. אלו לא אנשים שאפשר לסכם את הידע הכלכלי שלהם מפוסט באינסטגרם של איזה אלק גורו כלכלי, שעושה כאילו יש לו פודקאסט. בכל מקרה, כשהמדינה יצאה באותו מבצע וחתכה זמנית את המס על הדיבידנד, היא כן הכניסה המון כסף לקופה, עשרות מיליארדים שפתאום שוחררו מהכלא. אבל אותם בעלי חברות, שאמרנו, מבינים בכלכלה, הבינו עוד משהו - שווה לחכות. מתישהו שוב, המדינה תצטרך כסף, ואז היא תעשה עוד מבצע. ואז, רק אז, במסגרת המבצע, רק אז נחלק דיבידנד, ונהנה ממס מופחת. במשרד האוצר אמרו, זה לא עסק. אנחנו צריכים לשנות את הפרקטיקה מהיסוד.
אורי: האוצר, ברשות המיסים, עשו עבודה מאוד מקיפה, שבמסגרתה ניסו לאתר את החברות האלה, למשל, חברות משלח היד, חברות שאותם עורכי דין, רואי חשבון, רופאות, פתחו על מנת ליהנות מהטבת המס, של המיסוי הדו-שלבי, והם קבעו כל מיני קריטריונים. ואחרי שהם עשו את העבודה הזאת, הם קבעו דרכים שבהם הם כן ימסו את החברות האלה, ולא יאפשרו, בעצם, בשאיפה, יגרמו לכך שלא יישבו שם על רווחים לא מחולקים לעד.
אלעד: השלב הראשון ברפורמה נוגע לאותן חברות משלח יד - רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, כאלה. מי שמשתלם לו להקים חברה, הוא מי שמגלגל יחסית הרבה כסף מהשירותים שהוא מספק, כסף שחלק גדול ממנו נשאר כלוא, נשאר פטור ממס. ברפורמה החדשה משרד האוצר אומר לאותם אנשים - זהו, לא עוד. רוב הכסף הכלוא שלכם, גם הוא, יהיה מחויב מעכשיו במס.
אורי: אז קודם כל, אם נדבר על אותם אנשים שפשוט התאגדו כחברה, מה שהאוצר מכנה "עצמאים בתחפושת", אותם אנשים הם נהנים מרווחיות מאוד מאוד גבוהה יחסית לשאר החברות במשק. חברות של למעלה מ-25% רווחיות, זה היה אחד הקריטריונים שהם קבעו. ומה שבאוצר, מה שהחוק הזה קובע, הוא שעל החלק שמעל 25% רווחיות מתוך המחזור שלך, אתה תשלם מס שולי. כלומר, אתה כבר לא תיחשב בעצם כחברה, אתה תשלם את המס השולי שאותו היית משלם לו היית שכיר או עצמאי. בשלב הזה כבר פחות ישתלם לך להירשם כחברה, אם כי צריך לזכור שנניח שיש לי מחזור של 2 מיליון שקל בשנה, אז על 500 אלף שקל מתוכם, אני יכול להמשיך ולצבור אותם. על כל מה שמעל, אני כבר אשלם מס כמו כל אחד אחר.
אלעד: יש כל מיני התפלפלויות והחרגות והסתייגויות בחקיקה, איך אומרים, האזנה לפודקאסט "אחד ביום" היא לא תחליף להתייעצות עם רואה חשבון, אבל בגדול, זו המהות שלה. ויחד עם חברות הארנק, משרד האוצר ביקש לטפל גם במקור השני של הרווחים הכלואים, אותן חברות החזקה שמחזיקות חברות אחרות.
אורי: אז שם גם, מאפשרים לחברות האלה, קודם כל לשמור על איזושהי כרית ביטחון, יש כל מיני קריטריונים שהם קבעו, החל מ-750 אלף שקל ועוד מבחנים שונים של הוצאות, נכסים, פחות חשוב העניינים הטכניים, אבל הרעיון הוא שמאפשרים כן לחברות האלה איזשהו מגן, איזושהי כרית ביטחון, ואחריה מתחילים לגבות מהם מס של 2% בשנה. כי המדינה אומרת, אנחנו בעצם נתנו לכם איזשהי סוג של הלוואה, אנחנו מאפשרים לכם לא לשלם לנו את הכסף, ואתם בוחרים בעצם להחזיק, לא לחלק את הרווחים, אלא להשקיע אותם בדברים אחרים שאינם פעילות ריאלית, להשקיע אותם כאמור במניות ובנדל"ן, אז תשלמו לנו, תשלמו לנו איזשהו משהו שהוא כמו ריבית של 2% בשנה. גם כאן זה אמור להפוך לחברות האלה לפחות משתלם לא לחלק את הרווחים. זה מסלול אחד. מסלול אחר אומר פשוט - אם אתם תחלקו כל שנה 6% מהרווחים שלכם, הלא מחולקים, אז אתם בסדר. אתם לא תשלמו את אותו מס 2%.
אלעד: "רוצים לשמור על הרווח הכלוא שלכם בחברה?" אמר משרד האוצר בחקיקה החדשה, "סבבה, אבל תשלמו לנו בכל שנה 2% עליו. לא רוצים לשלם את אותם 2%? אין בעיה. תדאגו לחלק חלק מהרווח כדיבידנד, ועליו נקבל את המס". זה בגדול מה שאומר החוק החדש על חברות ההחזקה.
אורי: אז תראה, האוצר יצא לדרך עם איזושהי כוונה שבשנה הנוכחית, ב-25' השינויים במס אמורים להכניס קצת יותר מ-9 מיליארד שקל, 9.25 מיליארד שקל, ובכל שנה אמורים להיכנס 4 מיליארד ו-350 מיליון שקל. שכמובן, מעל לכל הסיפור הזה גם מרחף איזשהו סימן שאלה. והשאלה היא, האם הכסף הזה באמת ייגבה? כלומר, אמרנו, אותם אנשים שהם בעלי ההכנסה הגבוהה, הם גם, הזכרת, רואי חשבון. יש להם רואי חשבון, יש להם עורכי דין. כבר שמענו על כל מיני תכנוני מס שאנשים זורקים בתור תיאוריות על איך אפשר לחמוק מהמס הזה, להגדיל את מספר השותפים, להכניס שותף מחו"ל. כבר יש כל מיני רעיונות. באמת, האתגר יהיה של רשות המיסים, ובכלל, האתגר שמאחורי החוק הזה, הוא לוודא שבאמת הוא ישיג את מטרתו, ולא בעצם יהיה פתח לעוד תכנוני מס, שבסוף יכניסו גם פחות כסף לקופת המדינה.
אלעד: אז כן, זו הערה חשובה. התקווה היא שהמהלך הזה יכניס מיליארדים לקופה הציבורית, אבל אין ודאות. ובכלל, יש גם את מי שמותחים ביקורת על החקיקה. יש מי שטוען שהחקיקה מסובכת מדי. יש ויכוח על הקריטריונים שלה. יש טענה שאולי במהלך הזה ייפגעו גם חברות שדווקא כן משתמשות ברווחים הכלואים שלהן כדי לצמוח, כדי לתרום למשק. בסוף, אומרים המתנגדים, גם רופא שקונה נדל"ן עם רווח כלוא, הוא תורם לכלכלה הישראלית. ויש את תומכי הכלכלה החופשית, גם הם מתנגדים למיסוי הזה על רווח. הם מתנגדים לעוד התערבות של הממשלה. ובקצה, גם יש מי שאומר, הממשלה שוב שולחת ידיים לחברות עסקיות, למרות שהיא לא מבצעת קיצוצים מספיקים פנימה, אצלה. אבל הוויכוח הזה הוא כבר פחות רלוונטי, כי החוק עבר, עבר על חודו של קול, בעזרת האצבע של ראש הממשלה, שמחלים מניתוח והגיע מבית החולים, בעזרת האצבע של חבר כנסת שהוזעק באמצע שבעה. והכול למרות התנגדות של חברים בקואליציה, שלא נוגעת בכלל לרווחים הכלואים. זו התנגדות פוליטית. ובין אם נאהב את זה, ובין אם לא, פוליטיקה, כמו תכנוני מס, גם היא חלק מהמשחק.
וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לדפנה ליאל ולאורי פסובסקי.
אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום, הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Σχόλια