אחד ביום - הנפט של ונצואלה

אחרי חודשים של מתיחות בין ארצות הברית לוונצואלה, קרה הבלתי ייאמן: בחסות הפצצה מאסיבית, יחידה אמריקאית פרצה לארמון הנשיאותי וחטפה את נשיא ונצואלה ואשתו. אם בעבר טען טראמפ שהעימות נובע מהברחות סמים ומהגרים, עכשיו הסיפור מבחינתו, שונה לגמריי. הפעם אנחנו עם ד״ר גיא לרון, מרצה בכיר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, כדי להבין: מה טראמפ באמת רוצה מוונצואלה?

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/01/2026.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום שני, 5 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Late last night, and early today, at my direction, the United States Armed Forces conducted an extraordinary military operation in the capital of Venezuela.”

‏אלעד: לנשיא טראמפ יש נטייה לאובר-דרמטיזציה, זה חלק מהקטע שלו. הכול אצל טראמפ הכי יפה, הכי מדהים, הכול אצלו באותיות גדולות.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Overwhelming American military power, air, land, and sea was used to launch a spectacular assault, and it was an assault like people have not seen since World War II.”

‏אלעד: תראו, אני חושב שיש היסטוריונים צבאיים שיחלקו על הקביעה הזו של טראמפ, שלא ראינו מבצע צבאי כזה מאז מלחמת העולם השנייה. אבל זו לא הנקודה, כי כשהנשיא טראמפ הודיע שארצות הברית שלחה יחידה מיוחדת לוונצואלה, יחידה שבחסות הפצצה מסיבית פרצה לארמון הנשיאותי, תפסה את מי שעומד בראש המדינה וגם את אשתו, וכשהנשיא טראמפ הודיע שמדורו בדרך לעמוד למשפט בארצות הברית, אז למרות הנטייה לאובר-דרמטיזציה, הרבה לסתות נשמטו. אפילו טראמפ, ברגע הזה, לא יכול היה להפריז בדרמטיות של מה שקרה כאן.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Maduro and Flores have been indicted in the seventh district of New York by Jay Clayton, for their campaign of deadly narco-terrorism against the United States and its citizens.”

‏אלעד: זהו, טראמפ דיבר במשך שבועות על נרקוטרוריזם, טרור הסמים. הנשיא סימן את ונצואלה כיעד שמהווה איום על ארצות הברית, וסימן את מדורו כמי שמסכן את ביטחון האזרחים האמריקנים, הכול בגלל משלוחי הסמים שמגיעים לארצות הברית. התומכים של טראמפ הסבירו, וה"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט גיבש את הקולות לקולאז', הם הסבירו שפעולה בכל המרחב, בכל היבשת, כדי לשמור על אמריקה בטוחה, זו בעצם המהות האמיתית של America First.

‏[הקלטה]

Kingsley Wilson: “An America First means we need a Western Hemisphere where America is dominant.”

Marco Rubio: “If you’re focused on America and America First, you start with your own hemisphere, where we live.”

Rachel Campos-Duffy: “America First also means the Americas first.”

Jesse Waters: “South America literally has the name America in it. So it’s ours.” [crowd laughter]

‏אלעד: אלא שלאורך כל הזמן הזה, היו בארצות הברית קולות שהביעו ספק, קולות שאמרו שוונצואלה היא לא ממש היעד הכי חשוב, גם לא היעד הכי רלוונטי במלחמה בסמים. סירות שיצאו מוונצואלה הופצצו על ידי ארצות הברית, כי לכאורה נשאו עליהן סמים, אבל לא הוצגו הוכחות שזה באמת מה שהיה על הסיפון.

‏ואז, אחרי שמדורו נתפס במבצע הכי מרשים ומדהים מאז מלחמת העולם השנייה, אז אפילו הנשיא טראמפ כבר, סוג של, אמר בפירוש מה בעצם הסיפור.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “We’re going to have our very large United States oil companies, the biggest anywhere in the world, go in, and spend billions of dollars, fix the badly broken infrastructure, the oil infrastructure, and start making money for the country.”

‏אלעד: נפט, הנפט של ונצואלה, שאולי עכשיו יהפוך לנפט של ארצות הברית - זה הסיפור, וזה סיפור שיש לו השלכות ענקיות לא רק על ארצות הברית, לא רק על אמריקה, אלא על המזרח התיכון, על המפרציות, על רוסיה, על סין, על כל העולם. ולא, אני ממש לא עושה כאן אובר-דרמטיזציה סטייל טראמפ.

‏אז הפעם דוקטור גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, עם הנפט שמתדלק את הפעולה האמריקנית בוונצואלה.

‏[מוזיקת רקע]

‏תראו, אני מאוד רציתי להימנע מלעשות את השימוש בקלישאה הזו, בטח על ההתחלה, אבל מה לעשות, היא פשוט מתאימה כאן בול; זה חזק ממני, כי נפט הוא כידוע הזהב השחור. אבל בעצם אם מחפשים נקודה מעניינת להתחיל בה את הסיפור, הסיפור של מה שקורה עכשיו בוונצואלה, אז הנקודה הזאת תהיה לא בזהב השחור אלא בזהב הזהב, הזהב הרגיל.

‏ד"ר לרון: עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, מה שתמך במטבע הדומיננטי בסל המטבעות העולמי, היה בדרך כלל הזהב. זה היה נכון לגבי השטרלינג, וזה היה נכון לגבי הדולר עד 1971.

‏אלעד: The Gold Standard, תקן הזהב, זו מדיניות שהייתה נהוגה במשך עשרות שנים. לפי המדיניות הזו, על כל כמות דולרים שהממשל היה מדפיס, הייתה צריכה להיות במחסנים בארצות הברית כמות מסוימת של זהב. הנפקת כסף חדש הוגבלה והוצמדה למלאי הזהב. זו מדיניות שהייתה עליה ביקורת, אבל בזמנו, היא יצרה עוגן לדולר, מנגנון יציב שאנשים היו יכולים להבין. אלא שבשנות ה-70 תקן הזהב הזה, ה-Gold Standard, בוטל.

‏ד"ר לרון: כי כל העולם יודע שלארצות הברית אין מספיק זהב כדי לְגַבּוֹת את הדולרים שנמצאים במחזור הפיננסי העולמי, וניקסון צריך לעשות החלטה: או שהוא יורה או יתמוך בזה שה-Fed יעלה את הריבית, וזה יעלה לו בבחירות של 72'. העלאת ריבית משמעותה מיתון, ומיתון זה הוא יפסיד את הבחירות, הוא יודע את זה, הוא יודע את זה. או שהוא ייקח החלטה שנראתה כמו ברבריות פיננסית בהקשר של התקופה, ויודיע שהדולר לא מגובה בזהב. עכשיו, לא היה דבר כזה מאז המאה ה-19, שמטבע עולמי לא מגובה בזהב. אבל ניקסון זה פוליטיקאי אכזרי, ברוטלי, ממוקד מטרה, והוא עושה את ההחלטה הזאת. אחד היועצים שלו מתראיין לאחד העיתונאים האמריקאים הגדולים באותו יום ואומר להם: "It's the end of the world as we know it".

‏[הקלטה]

President Richard Nixon: “We must protect the position of the American dollar as a pillar of monetary stability around the world. The strength of a nation’s currency is based on the strength of that nation's economy.”

‏אלעד: הנשיא ניקסון ביטל את ההצמדה לזהב, אבל המטבע האמריקני בכל זאת היה צריך עוגן, היה צריך משהו שישמור עליו כמטבע החשוב בעולם. ואז הנשיא, ושר החוץ שלו קיסינג'ר, הם ערכו סדרת פגישות עם משפחת המלוכה הסעודית והגיעו יחד להבנות, הבנות לא פומביות, הבנות שזכו אחר כך לכינוי 'פטרו דולר'.

‏ד"ר לרון: זה אחד הסיפורים הגדולים של המאה ה-20, שלא מכוסה מספיק. אבל כן, זה קורה בין 1974 ל-1975. הסעודים והאמריקאים מסכימים שמעכשיו, אחד - ערב הסעודית תשמור על זה שהנפט שלה יתומחר בדולרים, וכל אופ"ק תתמחר את הנפט שלה בדולרים, ובתמורה הסעודים יקבלו גישה אקסקלוסיבית למערכת הפיננסית האמריקאית, מה שיאפשר להם להפקיד את כל הביליונים שלהם בבנקים האמריקאים, ולישון בשקט, בידיעה שהנכסים הפיננסיים שלהם מובטחים.

‏אלעד: הסיכומים האלה הם הסיבה שבמשך עשרות שנים מחיר חבית נפט נמדד בדולרים. הם הסיבה שמדינות אופ"ק, יצרניות הנפט, מדברות בדולרים. הם הסיבה שאם תלכו לאיפה שלא מוכרים חביות נפט ותבקשו חבית אחת, אז המוכר יגיד לכם…

‏ד"ר לרון: "אדוני, אתה רוצה לקנות נפט? תביא דולרים". לא דרכמות, לא שטרלינגים, לא מארקים, לא יורואים. דולרים. זהו. זאת אומרת, מה שהופך את הדולר למטבע הדומיננטי בעולם כולו, זה שהוא שער הכניסה לשוק הנפט העולמי. וזה הפריבילגיה העצומה של הדולר. כשלאמריקאים חסר כסף לשלם, נגיד, על בובות פלסטיק מסין, או בגדי מעצבים שיוצרו בפיליפינים ובוויטנאם, הם פשוט מדפיסים עוד דולרים או עוד איגרות חוב, והעולם ימשיך לקנות אותם, כי הוא צריך אותם כדי לקנות נפט.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: המטבע האמריקני נקשר בקשר טבורי עם הנפט. זה לא רק שמחיר הנפט משפיע על החשמל, על הדלק, על התעשייה - זה נכון בכל המדינות. בארצות הברית מחיר הנפט מחזיק במידה רבה את הדולר כמטבע החשוב ביותר, וזו הסיבה, בין היתר, שארצות הברית כבר פתחה במלחמות על נפט. זו הסיבה שהיא שומרת על קשרים מיוחדים עם יצרניות נפט, וזו הסיבה שכבר הרבה שנים ארצות הברית שמה עין במיוחד על ונצואלה, כי לוונצואלה יש המון, המון, המון נפט.

‏ד"ר לרון: אז ההערכות הן על משהו כמו 17% מכלל עתודות הנפט העולמיות. זאת אומרת, כשאתה מתחיל להעריך את זה, אז אחד המומחים לנפט שאני קראתי אמר: זה בעצם יכולת בלתי נדלית.

‏אלעד: להחזיק כמעט חמישית מעתודות הנפט של העולם כולו זה יפה, אבל זה לא הכול, כי הנפט של ונצואלה הוא לא רק בולט בכמות, אלא גם באיכות.

‏ד"ר לרון: הנפט הוונצואלי הוא מיוחד מכיוון שהוא מאוד כבד וצמיגי, הוא דומה לזפת במרקם שלו. הוא טוב בשביל לייצר דלקים שהם heavy duty כמו דיזל, כמו דלק לאוניות, והוא עונה על צרכים בכלכלה האמריקאית.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ונצואלה ידעה תמיד שהיא יושבת על אוצר, והיא ידעה במשך שנים לנצל את האוצר הזה ואת הכוח שהוא יכול להביא איתו.

‏ד"ר לרון: ונצואלה היא מדינת מפתח בהיסטוריה של הנפט. בין מלחמות העולם תעשיית הנפט של ונצואלה נבנתה על ידי חברות נפט אמריקאיות בעיקר, אבל גם בריטיות. אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה הלאמה חלקית, ומ-1976 כביכול על הנייר הלאמה מלאה, אוקיי? ונצואלה, ככה, נעזרת ברוח הגבית של משבר הנפט שפורץ אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשארצות הברית בטראומה אחרי מלחמת וייטנאם ולא חולמת בכלל להתערב צבאית באיזשהו סכסוך בעולם. וב-1976 יש חוק שמלאים את כל חברות הנפט הזרות בוונצואלה, אלא שהן ממשיכות לעבוד.

‏אלעד: הממשלה בוונצואלה, בסבנטיז, היא הרגישה בטוחה מספיק והכריזה על הלאמה, אבל עדיין, היה צריך שמישהו יקדח, שמישהו יוציא את הנפט, יזקק אותו, ימכור אותו. את זה עשו בעיקר חברות אמריקניות. הן, יחד עם בכירים בממשל ומקורבים, כמובן, הם אלו שגרפו גם את רוב הרווח. הכסף הלך בעיקר אליהם.

‏ד"ר לרון: שיתוף הפעולה נמשך. חברות נפט גדולות כמו אקסון, כמו קונוקו-פיליפס, הן הביאו את המומחיות שלהן, ועזרו להוציא את הנפט מהאדמה בצורה יעילה. מצד שני, הרווחים לממשלה הוונצואלית ולכלכלה הוונצואלית היו נמוכים, אוקיי? זה היה הסנטימנט הציבורי, זה מה שיעזור לצ'אבס לעלות לשלטון. וצ'אבס עולה לשלטון עם המנטרה, או הרעיון המוביל, שצריך להשתלט מחדש על חברת הנפט הלאומית. היא עברה… היא הפכה להיות בעצם משהו אחר, משהו שעובד לטובת התאגידים הזרים.

‏[הקלטה בספרדית]

‏ד"ר לרון: אם ונצואלה תלאים בפועל, לא רק על הנייר, תלאים מחדש את תעשיית הנפט שלה, אז היא באמת תיהנה.

‏אלעד: כשהוגו צ'אבס הפך לנשיא ב-1999 הוא הלאים באופן מלא את תעשיית הנפט של ונצואלה. הוא רצה שהענף יפעל כולו לפי מה שהוא קבע, באופן ובדרך שהוא הכתיב.

‏ד"ר לרון: מה שיצא מזה, זה שבסופו של דבר היה חיכוך הולך וגובר עם החברות הזרות. ב-2007 שתי חברות גדולות יוצאות משוק הנפט של ונצואלה, רק שברון נשארה. והיו חיכוכים הולכים וגוברים בין הממשל של צ'אבס לבין אנשי הנפט של חברת הנפט הלאומית. הם אמרו לו: "אנחנו ננהל כמו שאנחנו מבינים. אתה לא תתערב. אנחנו, הטכנוקרטים של הנפט, יודעים יותר טוב", וצ'אבס אמר: "בשבילי הנאמנות של החברה הרבה יותר חשובה. אני אתחיל לעשות טיהורים פוליטיים בחברה". זה הגיע לשיא בתחילת שנות ה-2000, שתחת הנחייתו פוטרו 12,000 מעובדי החברה. ואז קרה מה שאתה יכול לתאר לעצמך, כן? כל האזהרות של כלכלנים ליברלים, שזה סכנות ההלאמה. עלויות השכר בחברת הנפט הוונצואלית עלו פלאים. התפוקה ירדה דרמטית. המומחים ברחו. איך אמר שר הנפט של צ'אבס לעובדים? "החברה צריכה להיות אדומה מלמעלה ועד למטה", כן, זה הצבע של צ'אבס. והיא הייתה אדומה, אבל היא הייתה גם מאוד לא יעילה, ותפוקת הנפט קרסה, ואיתה קרסה גם כלכלת ונצואלה כולה, כי זה היה מוצר הייצוא העיקרי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ונצואלה נכנסה לעידן של שפל כלכלי. מיליונים היגרו החוצה. בתי הזיקוק שהוקמו במפרץ מקסיקו נשארו ריקים ולא פעילים. בארצות הברית, ארצות הברית נשארה בלי הנפט של ונצואלה, ונשארה עם חלופה שמבחינתה היא יותר יקרה ויותר מסובכת.

‏ד"ר לרון: ארצות הברית יכולה להסתדר בלי ונצואלה. זאת אומרת, מבחינת תחליף בדיוק לסוג הנפט הכבד הזה, זה קנדה. קנדה מפיקה גם כן, זה נקרא tar sands, חולות הזפת שבאלברטה, שמשם היא מפיקה בדיוק נפט מאוד כבד. אבל זה יותר יקר להוביל את כל הדרך מקנדה, מאשר ל… אם אתה שם את זה על מכלית בחוף של ונצואלה, אתה פשוט שט צפונה ומגיע תוך כמה ימים ל-Gulf of Mexico. אם זה מקנדה, אז צריך איכשהו לעקוף, לשוט לאורך החוף המערבי, לחצות את תעלת פנמה, ואז להגיע ל-Gulf of Mexico. וכמובן שמבחינתם של אנשי תעשיית הנפט האמריקאים, הגעגועים, העיניים, התקוות היו, נשארו נטועים בוונצואלה לזמן שהיא תשתחרר מהלפיתה הצ'אביסטית, כן? ואפשר יהיה לחזור לעשות ביזנס.

‏אלעד: כן, ונצואלה לא באמת השתחררה מהלפיתה הזו, גם כשהוגו צ'אבס מת, ולשלטון בשנת 2013 עלה מי שהיה המקורב שלו, ניקולס מדורו. האמריקנים, הם המשיכו להתגעגע לנפט של ונצואלה, והם התגעגעו עד עכשיו.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: היו את מי ששמעו על המבצע המיוחד שיזם הנשיא טראמפ בוונצואלה, והופתעו. הם לא הופתעו מהעובדה שארצות הברית שולחת חיילים למדינה זרה למבצע צבאי, כזה שאחת המטרות שלו, אולי המטרה המרכזית היא נפט, כי זה הרי קרה כבר בעבר. זה קרה במלחמת המפרץ הראשונה, של בוש האב, וזה קרה גם במלחמת המפרץ השנייה, של בוש הבן.

‏[הקלטה]

President George W. Bush: “My fellow citizens, at this hour, American and coalition forces are in the early stages of military operations to disarm Iraq, to free its people and to defend the world from grave danger.”

‏אלעד: ההפתעה מהמהלך של טראמפ הגיעה כי דווקא טראמפ הוא זה שהוציא אותו לפועל. טראמפ שבעבר הביע התנגדות למלחמות אמריקניות במדינות שמייצרות נפט.

‏ד"ר לרון: כאיש עסקים בסוף שנות ה-80, הוא פירסם מודעה על עמוד שלם בניו יורק טיימס, כדי למחות על המעורבות של ארצות הברית במלחמת איראן-עיראק. היא הייתה מעורבת במה שנקרא אז The Tanker War. ארצות הברית, באופן מעשי, נלחמה לצד עיראק, בשנתיים האחרונות למלחמת איראן-עיראק, נגד חיל הים האיראני, כדי לאבטח תנועה של מכליות נפט במפרץ הפרסי. וטראמפ מפרסם על זה מודעה שלמה בניו יורק טיימס, שאנחנו מטומטמים, שאנחנו עושים את העבודה הזאת בשביל אחרים, ואם אנחנו כבר מאבטחים מכליות, למה אנחנו לא מקבלים מזה שום דבר? פעם שנייה הוא מתערב בדיון הזה בעימות ב-2016 בדרום קרוליינה, מול ג'ב בוש, כשטראמפ הוא מועמד לנשיאות, ואז הוא קורא למלחמה בעיראק ב-2003.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Obviously, the war in Iraq was a big, fat mistake, alright? Now, you can…”

‏ד"ר לרון: ואני לתומי חשבתי שהכינוי גנאי הזה שהוא כינה את המלחמה בעיראק מצביע על זה שהוא, יש לו גישה ביקורתית כלפי מלחמות על נפט בחו"ל. בפועל מסתבר שהבעיה הרצינית שלו עם המלחמה, לא הייתה שארצות הברית יצאה אליה, אלא שהיא לא קיבלה בסוף את הנפט מעיראק. זה הבעיה האמיתית מבחינתו במלחמה שהייתה ב-2003, וזה נראה שטראמפ מנסה לתקן את זה עכשיו.

‏אלעד: בוונצואלה, טראמפ, עושה רושם, לקח חלק מהפלייבוק שראינו נשיאים אמריקנים משתמשים בו בעבר. אלא שטראמפ, כך נדמה, רוצה לעשות את המהלכים אחרת בהשוואה לאלו שנעשו בעיראק. טראמפ רוצה מינימום התערבות צבאית ומקסימום נפט בתמורה.

‏ד"ר לרון: בדיוק. כי המלחמה בעיראק ב-2003 עלתה, לפי הערכות מבוססות, טריליון דולר, שזה סכום גדול גם לכלכלה האמריקאית. אבל בסופו של דבר חברות אמריקאיות לא נכנסו בצורה משמעותית לשוק האנרגיה העיראקי, וזה מכיוון שלא עבר חוק בפרלמנט העיראקי, שבעצם היה נותן להם ערבות שלא ילאימו את הנכסים שלהם, ושהנכסים שלהם לא ייפגעו. אם אתה חברת נפט ענקית, אתה צריך להרים השקעות עתק בתשתיות וצינורות וטרמינלים ובתי זיקוק. אתה לא תעשה את זה בלי שיהיה חוק שמבטיח את הזכויות שלך.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: מדורו הוא דיקטטור. דיקטטור שלפי מוסכמות במערב זייף את הבחירות ונשאר בשלטון בכוח. הוא דיכא את העם שלו, הוא הביא את ונצואלה לשפל. טראמפ דיבר גם על זה. עכשיו, להפיל דיקטטורים זו משימה ברוכה, זו מצווה. העולם היום טוב יותר כשמדורו בכלא אמריקני מאשר כשהיה בארמון הנשיאות בוונצואלה. השאלה היא מי יבוא במקומו. והנשיא טראמפ כבר הודיע שבינתיים, לפחות, ארצות הברית היא תנהל את ונצואלה. הוא אמר את זה בהמשך לאמירה שלו שתעשיית הנפט תשוקם, כך שסביר מאוד להניח שיש קשר בין הדברים. יש קשר בין מי שטראמפ ירצה שינהל את ונצואלה, לבין הרצון של טראמפ שהנפט בוונצואלה יחזור לארצות הברית.

‏ד"ר לרון: וזה הייתה הסיבה המרכזית, לפי פרסומים ממש מהיממה האחרונה, שבסוף טראמפ החליט לא לעבוד עם מצ'אדו, שהיא מנהיגת האופוזיציה, וכולם חשבו שהיא תגיע לוונצואלה מיד כשמדורו יסולק, אלא דווקא עם סגנית הנשיא. הוא רצה לדעת מי יכול לשלוט על הצבא ביום שאחרי מדורו, וכשהוא נשא ונתן עם מצ'אדו, הוא לא קיבל תשובה טובה. וכשנשאו ונתנו עם רודריגז, שהיא סגנית הנשיא, עסקנית משופשפת במפלגת השלטון, שרת האוצר והאנרגיה, היא נראתה כמו אדם שיוכל להחזיק את המערכת, למנוע התמוטטות פוליטית, ולייצר סביבה יציבה לכניסה של חברות נפט אמריקאיות לתוך שוק האנרגיה הוונצואלי. וכל זה כדי להגיד - כן, יש פה חשיבה איך ליצור את האקלים הנכון שמתאים לפעילות עסקית של חברות נפט אמריקאיות.

‏אלעד: אם באמת הנפט של ונצואלה יעבור לידיים אמריקניות, זה יהיה שינוי ענק. למציאות כזו יהיו השלכות ענק. ואני אתן לכם דוגמה אחת, כי יש עוד. לא הרבה זמן לפני שהוא נתפס, מדורו נפגש בקראקס עם משלחת של נציגים מסין. סין, שבאופן טבעי לא הפריע לה לעשות ביזנס עם דיקטטור מוונצואלה, ולקנות את הנפט המיוחד שיש לו למכור.

‏ד"ר לרון: כעובדה, רוב הנפט שוונצואלה הצליחה לייצא היא ייצאה לסין. סין עובדת לכל אורך ורוחב אמריקה הלטינית - בברזיל, בארגנטינה, בבוליביה - כדי לקנות את המשאבים שהכלכלה התעשייתית הסינית העצומה צריכה. בכלל זה גם סויה, ובקר, ומחצבים נוספים, אבל כמובן נפט. ובמסגרת הזאת יש לה שותפות עם ונצואלה. צריך להגיד, זאת אומרת, כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה, העובדה היא שסין, אם היא מאוד רצתה, היא הייתה יכולה לשקם את תעשיית הנפט הוונצואלית. היא לא עשתה את זה. היא לא חשבה שהאקלים נכון, שהמשטר מספיק יציב, היא עושה החלטות רציונליות, הממשלה הסינית ביחס לעניינים כאלה, ולכן, השאלה היא, אני חושב, הזדמנות ולא סיכון. זאת אומרת, אין ספק שמבחינת כל השחקנים שארצות הברית הייתה רוצה לא לראות מעורבים בוונצואלה, [מצחקק] אז הם שם תחת מדורו - איראן וסין ורוסיה. לכולן יש נוכחות משמעותית, והם מקיימים יחסים כלכליים ענפים עם ונצואלה, וארצות הברית לא רוצה לראות אותם שם. הסילוק של מדורו פותח את הדרך לעשות את התהליך הזה, ולחזור למצב שבו ונצואלה היא תחת חסות אמריקאית.

‏אלעד: אז נסו לדמיין מציאות שבה ארצות הברית היא זו ששולטת לחלוטין בתעשיית הנפט של ונצואלה כולה. היא תחליט כמה ומתי לייצר, היא תהיה אחראית על כל התהליך, היא תהיה רשאית למכור או להשתמש בנפט הזה איך שהיא רוצה. זה אומר, בין היתר, שסין תאבד מאגר שהוא מבחינתה לא הכרחי, אבל בכל זאת מאגר שימושי. זה אומר שאיראן תאבד כוח. זה אומר שרוסיה תאבד כוח.

‏ד"ר לרון: זה אומר דומיננטיות אמריקאית אסטרטגית לתוך המאה ה-21, זה מה שזה. זאת אומרת, זה, זה המטרה של המהלכים האלה. יש קבוצה גדולה של אנשים בוושינגטון שחושבת שכן, זה אולי הפקטור הכי משמעותי בהבטחת הסטטוס של ארצות הברית כמעצמה עולמית.

‏אלעד: כן, וזה אומר בפוטנציה עוד דבר. כי אם ארצות הברית תחזיק עכשיו בעוד 17% מעתודות הנפט העולמי שנמצאות בוונצואלה, זה אומר שארצות הברית כבר לא ממש תצטרך את החסדים של אופ"ק. ארצות הברית תוכל בעצמה לתמרן את מחירי הנפט, שאמרנו, המחירים האלה קשורים בטבור לכלכלה האמריקנית ולחוזק של הדולר שלה.

‏ד"ר לרון: כן. מי שמחזיק בעתודות הנפט, ב… למשל בטקסס ולואיזיאנה, אבל גם בוונצואלה, אוקיי? וגם באנטיגואה, וגם במקומות אחרים בעולם, הוא בהחלט יכול להכתיב את מחיר הנפט. זאת אומרת, אם המשקל של המדינות שחברות באופ"ק, כן, הנתח שהן מחזיקות משוק הנפט העולמי הולך ומצטמצם, אוקיי? כי ארצות הברית יכולה לפמפם יותר מוונצואלה, אז ארצות הברית יכולה להגיד לאופ"ק - אתם תפסיקו להעלות את מחירי הנפט. מי ששולט במחיר הנפט יש לו המון כוח.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דוקטור גיא לרון, תודה.

‏ד"ר לרון: תודה רבה לך.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - הילה פז, שירה אראל, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה