ד״ר מסעוד פזשכיאן הוא המנצח של מערכת הבחירות לנשיאות איראן. מגדירים אותו רפורמיסט, אחד שלא מתיישר עם הקו שמוביל המנהיג העליון חמינאי, יותר פרו מערבי מהאלטרנטיבות. אבל באיראן, השאלה הגדולה היא, האם כל זה באמת משנה? הפעם אנחנו עם ד״ר מנחם מרחבי, מומחה לאיראן ממכון טרומן והמרכז האקדמי שלם, על הנשיא האיראני החדש - ומה זה בכלל אומר להיות נשיא, כשמעליך נמצא המנהיג העליון?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2024.
[חסות]
[מוזיקה]
אלעד: היום יום שני, 8 ביולי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
יצא לי לראות בימים האחרונים כמה כתבות טלוויזיה שעסקו במערכת בחירות אחת. היו בהן, בכתבות, מצביעים שסיפרו על ייאוש מצד אחד, ועל רצון לעתיד טוב יותר מהצד השני.
[הקלטה]
News Reporter: “Some residents voicing their apathy about the candidates. [Woman speaking Farsi] This woman, saying she came to vote between bad and worse. [Woman speaking Farsi] Another voter says they don’t expect the next president to perform miracles since it won’t happen.”
היו בהן קטעים מעימותים טלוויזיוניים. היה עימות של שעתיים, שנערך בין המועמדים.
[הקלטה בפרסית]
היו בכתבות גם שני פוליטיקאים שביקשו להיבחר לתפקיד אחד. שניהם דנו על מגוון מאוד רחב של נושאים. היה למשל את זה שאמר שהמדינה חייבת לשנות כיוון, להיפתח לעולם, להיפתח למערב, הכול כדי לשקם את הכלכלה.
[הקלטה, נאום בפרסית ברקע]
Translator: “No government in history has achieved growth and prosperity within a cage. We must first interact and exchange with regional countries, and then other countries worldwide to grow and prosper.”
ומולו, היריב שלו אמר שצריך למצוא אפיקים אחרים, שאפשר למצוא אפיקים אחרים כדי ליהנות משגשוג כלכלי.
[הקלטה, נאום בפרסית ברקע]
Translator: “They say without having relations with the U.S. we cannot increase our revenue, but despite sanctions there are so many opportunities and growth potential.”
עכשיו, הייתי מאוד שמח לקחת את כל הדבר הזה ולומר לכם משפט כזה שעיתונאים אומרים, משפט מתוחכם וטיזרי, שמערכת הבחירות הזו היא לא זו של צרפת והיא לא זו של בריטניה ואפילו לא זו של ארצות הברית. אבל הרי אתם כבר יודעים את כל זה, כי שמעתם את האנשים כאן, את המבטא שלהם, ואני חושד שגם השם של הפרק הרס במשהו את ההפתעה. אנחנו מדברים על מערכת הבחירות לנשיאות איראן, בחירות שבהן ניצח בסיבוב השני דוקטור מסעוד פֶּזֶשְכִּיָאן. מגדירים אותו רפורמיסט, אחד שלא מתיישר לגמרי עם הקו של המנהיג העליון, אחד שהוא יותר פרו-מערבי בהשוואה לאלטרנטיבות. אבל באיראן, למרות מערכת בחירות, שבכתבות לפחות נראית הכי דמוקרטית והכי מערבית שאפשר, השאלה הגדולה היא - האם כל זה באמת משנה?
אז הפעם אנחנו עם ד"ר מנחם מרחבי, מומחה לאיראן ממכון טרומן והמרכז האקדמי שלם. נדבר על הנשיא החדש של איראן, וגם נשאל מה זה בכלל אומר להיות נשיא, כשמעליך נמצא כל הזמן מי שנקרא המנהיג העליון.
[הקלטה בפרסית]
הבחירות האלה נולדו כשנשיא איראן הקודם מת, איברהים ראיסי. הוא נהרג בתאונת מסוק, אתם זוכרים? אגב, גם בזה אנחנו עסקנו - "מותו של התליין מטהראן" קראנו לפרק ששודר בסוף מאי. ועם לכתו נסללה דרך לבחירות החדשות. 80 מועמדים, בהם גם ארבע נשים, ביקשו להתמודד, 74 מועמדים מהם נפסלו. שישה בסך הכול התייצבו לסיבוב הראשון של בחירות חשאיות, שנערכות גם באיראן וגם בקרב איראנים שחיים ברחבי העולם.
ד"ר מרחבי: אחת השאלות הגדולות שריחפו מעל הבחירות האלה, מעבר למתמודדים עצמם, זה עד כמה העם האיראני בכלל הולך ללכת לקלפיות. זה היה בעצם, אפשר להגיד, הקמפיין של המנהיג העליון להניע את האיראנים לקלפיות, כצעד, נגיד בסיסי, של הבעת אמון במשטר, וזה, אנחנו רואים את זה מקמפיין אחד לשני, מסבב בחירות אחד לשני, שאחוזי ההצבעה הם נמוכים. הסבב הראשון של הבחירות האלה היה הנמוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, 40%, אולי טיפה פחות, וזה דבר שהוא לא רצוי בעיני הרפובליקה האסלאמית, בעיני המנהיג העליון כמובן, ובאמת היה מאבק ממש להניע את האיראנים לבחירות.
אפשר להוסיף קוריוז לעניין הזה, שראינו בקלפיות שיש בחו"ל, זאת אומרת בלונדון, במקומות אחרים שגולים איראנים נמצאים והולכים לבחירות, איזה מאבק היה סביב הקלפיות האלה. זה הגיע גם לאלימות בכמה מקומות, כשבעצם מתנגדי משטר, שיש הרבה מהם שנמצאים מחוץ לאיראן, בעצם קיללו וצעקו כנגד איראנים שהולכים להצביע, שבעצם מביעים אמון במשטר. מחוץ לאיראן ראינו את המאבק הזה בצורה אפילו הרבה יותר חריפה.
אלעד: 39.93%, זה שיעור ההצבעה בסיבוב הראשון, הנמוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האיראנית. באיראן עצמה, ובעיקר במקומות אחרים, בקרב גולים איראנים בעולם, זה היה הקרב, לא כל כך סביב על מי מצביעים, אלא אם בכלל מצביעים.
[הקלטה, צעקות של הפגנה בפרסית]
אלעד: ומה שאתם שומעים כאן זו הפגנה מול שגרירות איראן בלונדון. מתנגדי משטר קראו להחרים את הבחירות, ותומכי משטר הגיעו להתעמת איתם.
[הקלטה בפרסית, נאום בהפגנה]
אלעד: אנחנו מתייחסים לשיעור הצבעה כסוג של אינדיקציה, אבל באיראן זו ממש מטרה, מטרה חשובה. כי שיעור גבוה של השתתפות בבחירות זו כהבעת אמון במשטר, סימן שהמשטר עדיין שולט באזרחים. וכן, אפשר להצביע על האירוניה בכך שמשטר שהוא לא ממש דמוקרטי, מתייחס לבחירות דמוקרטיות כסימן לחוזק שלו. אבל זה המצב. כך או כך, מעטים הגיעו להצביע בסיבוב הראשון, ושניים העפילו לסיבוב השני. שני מועמדים שהם מאוד שונים אחד מהשני. דוקטור מסעוד פזשכיאן, הרפורמיסט, הוא סיים את הסיבוב הראשון כשהוא בראש עם 44%, אבל זה פחות מ-50% שנדרשים כדי לנצח. אחריו, סעיד ג'לילי, השמרן, עם 40% בלבד.
ד"ר מרחבי: ראינו מאבק די צמוד בין פזשכיאן לג'לילי, ולכן הם היו צריכים לרוץ בעצם למרוץ נוסף של שניהם רק. ואז באמת פזשכיאן קיבל יותר מ-50% מהקולות, וזה מה שהופך אותו לנשיא הבא.
אלעד: כמעט 50% הצבעה היו בסיבוב השני, יותר טוב מאשר בסיבוב הראשון, כמובן. גם סביבו היה מתח, והיו אגרסיות ואמוציות בכל מיני נקודות בעולם. בסופו של הסיבוב השני נקבע המנצח, עם כמעט 55% מהקולות; האיראנים בחרו בדוקטור מסעוד פזשכיאן להיות הנשיא הבא של הרפובליקה.
ד"ר מרחבי: הרקע שלו הוא מנתח לב, הוא קרדיולוג, הוא היה רופא בצבא במלחמת איראן-עיראק. בשביל האיראנים זה אולי משהו דומה ל… אני יודע מה, למלחמת העצמאות שלנו. זאת אומרת, זה איזשהו, מי שנלחם שם ושכב שם על הגדר, אף אחד לא יכול להגיד לו שהוא לא מספיק פטריוט. הוא אחר כך באמת נכנס לפוליטיקה והיה שר, שוב בתחום הבריאות, אצל מוחמד חתאמי, היה חבר פרלמנט, וגם חבר בכמה מהוועדות היוקרתיות נגיד יותר במשטר האיראני אחר כך. הוא אלמן, הוא איבד את אשתו ואת בן שלו בתאונת דרכים לפני שנים. והוא גם חצי אזרי וחצי כורדי, וגם המוצא שלו הוא כן דבר מעניין, זאת אומרת הוא מגיע, הוא נציג של צפון מערב איראן, חבל אזרבייג'אן, וזה אזור אגב שידוע בהיסטוריה של איראן המודרנית כאזור שממנו מגיעות, הייתי אומר, רוחות יותר מערביות או יותר ליברליות. יש לזה הרבה מאוד היסטוריה של מחאות עובדים לדוגמה באזור הזה וכולי, ולכן לא מפתיע שהוא מביא את הרוח הזו, הייתי אומר, הקצת, קצת אנטי-ממסדית או קצת פחות ממסדית ממה שג'לילי, שמגיע ככה יותר מהלב של הממסד האיראני.
אלעד: שווה להזכיר כאן רק לרגע את העובדה שכמו הנשיא ביידן, שאיבד לפני שנים את אשתו ואת בתו בתאונת דרכים, גם הנשיא החדש של איראן חווה אובדן דומה עם אשתו ובנו שנהרגו בתאונה. אבל לא זה מה שכנראה יקרב בין השניים האלה. פזשכיאן נחשב לפתוח יותר למערב, ידידותי יותר למערב, הכול יחסי כמובן, בהשוואה לשמרנים של איראן, אבל כשמשמרות הצניעות, למשל, היו על המוקד אחרי מותה של מהסא אמיני, שהוכתה בגלל שסירבה ללבוש כיסוי ראש, פזשכיאן כן ביקר את המשטר, הוא דיבר על הצורך לשחרר מעט את המגבלות הנוקשות.
ד"ר מרחבי: הוא עושה את זה מאוד בעדינות, את הביקורת הזו, והוא, לדוגמה, הקפיד, ההתבטאות הראשונה שלו הייתה בקבר של חומייני, כן, הוא הודה גם למנהיג העליון של איראן חמינאי, זאת אומרת, הוא מאוד נזהר מלהצטייר כמהפכן מדי. פזשכיאן הולך מאוד מאוד בזהירות בעניין הזה, והוא מביע שוב את מה שהרבה מאוד איראנים חושבים אפילו בצורה יותר תקיפה ממה שהוא מרשה לעצמו. הוא בהחלט דמות, שהייתי אומר, האיראני הלא מרוצה, הלא מרוצה מהמערכת, ולכן הרבה מתייחסים לזה גם כאיזושהי הצבעת מחאה, הבחירה בו. מחאה, שאט נפש אפילו, מהרבה מאוד דברים שהמשטר מייצג כבר בעשרות שנים האחרונות. בהחלט, אולי זה הוסיף משהו לאאוטסיידריות שלו כביכול, להרגשה שהוא מישהו שמביע את הקול של אלה ש… המקופחים באיראן. וזה מושג מעניין מפני שהמהפכה האסלאמית והמשטר עצמו כביכול מדבר בשם המקופחים עלי אדמות, כן, השיעים, כאיזושהי קבוצה מקופחת והפלסטינים, לדוגמה, שהם לא שיעים אבל הם גם מקופחים בדרכם שלהם, אז כן, הוא בעצם מדבר על המקופחים שבתוך איראן. יש פה איזשהו הפוך על הפוך בשימוש ב… הייתי אומר ברטוריקה של המשטר.
אלעד: זהו, שבמהלך הקמפיין שלו הנשיא החדש של איראן דיבר על הצורך לחזור למשא ומתן במסגרת שיחות הגרעין, הצורך להיפתח שוב למערב, להכניס פנימה השקעות זרות, להפחית את נטל הסנקציות. "אי אפשר לפתח כלכלה כשאתה כלוא בתוך כלוב", הוא אמר. ובעולם, אחרי הבחירה שלו, יש את מי שאומר שהעם האיראני ניסה להעביר למשטר מסר, ולכן בחר באדם הביקורתי יותר, הליברל יותר, או, אם תרצו לדייק, השמרן פחות.
ד"ר מרחבי: הוא היה אחד הפוליטיקאים היחידים שהעזו לגנות בשם ובאופן מאוד קונקרטי את ההתנהלות של אותה משטרת צניעות, במקרה המזעזע של מהסא האמיני, אותה בחורה כורדית. אגב, הוא בעצמו חצי כורדי, ויכול להיות שיש גם איזשהו גם נגיעה בעניין הזה, זאת אומרת ההרגשה של מיעוטים באיראן, שבהם אפשר לפגוע יותר בקלות, זה דבר שעלה גם באותו מקרה שלה. ובעצם, שוב, גינוי של האלימות של המשטר כלפי ה… כן? מקרים כמו שלה, במקרה שלה זה נגמר במוות ובמחאות בכל איראן, אבל, הדברים האלה קורים באמת בהרבה מאוד פינות רחוב באיראן על בסיס יומי, ופזשכיאן, כמו רוחאני לפניו בעצם, אמר לעם האיראני - "נמאס מזה, זה לא, לא ככה צריכה להיראות הרפובליקה האסלאמית, היא צריכה להתמקד בדברים אחרים".
ועוד אלמנט אחד שאפשר להוסיף - הוא העיז, כמו רוחאני לפניו, שוב, וכמו רפורמיסטים אחרים, להצביע על הפיל שבחדר, וזה הקושי הכלכלי הגדול של איראן, למרות כל ההבטחות של הנשיאים השמרנים, כולל ראיסי האחרון. איראן תקועה מבחינה כלכלית בבוץ עמוק מאוד, ושוב, הוא לא מפחד להגיד את מה ששמרנים תמיד נמנעים מלהגיד, הפיל שבחדר, זה המעורבות העמוקה של מנגנון גדול של משמרות המהפכה, או יוצאי המשמרות, בכלכלה האיראנית. יש, אנחנו היינו קוראים לזה שחיתות, הם קוראים לזה פשוט לדאוג לחברים שיצאו מהמערכת, אבל זה ממש משקולות מאוד מאוד כבדות שרובצות על הכתפיים של הכלכלה האיראנית, ופזשכיאן מצביע על זה, הוא לא מפחד לדבר על זה.
[מוזיקה פרסית]
אלעד: לדבר, הוא לא מפחד לדבר אולי, השאלה מה הנשיא החדש של איראן יכול לעשות, אם בכלל. אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אחרי הבחירות לנשיאות איראן, דוקטור מסעוד פזשכיאן, הרפורמיסט, המועמד הידידותי יותר למערב, זה שביקר את המשטר בכמה הזדמנויות, הוא נבחר. ואמרנו, אפשר לראות בעצם הבחירה בו מסר שהעביר העם האיראני, לפחות זה שהלך להצביע. מסר שמאותת למנהיג העליון - "אנחנו רוצים שינוי". אז אפשר לראות את זה ככה, אבל יש גם דרך אחרת, וכדי להבין אותה, שווה שנדבר על איך בכלל בנויה שיטת הממשל באיראן.
ד"ר מרחבי: איראן היא לא בדיוק משטר אוטוריטרי, היא גם לא ממש דיקטטורה, היא באמת משהו על הרצף. יש לה מאפיינים דמוקרטיים, ויש לה מאפיינים אחרים. והמשקל של שתי הצורות האלה נגיד, של דיקטטורה מול דמוקרטיה, זה איזשהו מאבק שהוא on-going באיראן, הוא בעצם מתמשך מאז שחומייני חזר לאיראן בפברואר 79', והתחיל להקים את הרפובליקה האסלאמית שלו. אז אנחנו יכולים לקחת את תפקיד הנשיאות ממש כפריזמה לעניין הזה. הנשיא אמור היה להיות אדם חזק מאוד, זה ששולט בעצם, ראש הרשות המבצעת, והמנהיג העליון אמור להיות איזושהי דמות רוחנית שנותנת כיוון כללי למדינה, אבל לא בהכרח מתערבת בענייני יומיום. אבל חמינאי אפשר להגיד שכלל בכל מקרה את הדבר הזה לכדי כוח. הוא אסף עוד ועוד כוחות, עוד ועוד זרועות של המדינה לידיים שלו, באופן שאפשר להגיד במידה רבה עוקף את הנשיא, ועוקף את הקבינט שאותו מרכיב הנשיא, את הממשלה, ולמעשה, מנהל הרבה מאוד דברים באיראן. יש הרבה שיאמרו הרבה מדי דברים באיראן, באופן ישיר מלשכת המנהיג העליון, ובלי שלנשיא יש באמת אימפקט גדול בעניין הזה.
אלעד: זהו, אנחנו מדברים כאן על נשיא, מאבחנים אם הוא רפורמיסט או שמרן, מה דעתו על כל מיני סוגיות וכל מיני נושאים. ויש את מי שיגיד שכל זה בכלל לא משנה. אותם 60% פלוס מינוס של איראנים שלא הצביעו, הם יגידו את זה, למשל, שזו הכול פארסה. אבל לא רק הם, אפשר ממש לראות איך לאורך השנים הלך תפקיד הנשיא באיראן ורוקן מתוכן.
ד"ר מרחבי: התחנה הראשונה קורית ממש אחרי שחומייני חוזר לאיראן וב-80' האיראנים הולכים לבחירות, בפברואר 1980, שנה אחרי שחומייני חזר לאיראן, ואז נבחר אדם בשם אַבּוּלְחַסַן בַּנִי-סַדְר. ובני-סדר מהר מאוד הגיע לעימות עם חומייני, זאת אומרת לא עימות גלוי, אבל היה ברור שהקו שלו הוא קצת אחר. יש עוד איזה פרשייה שנכנסת לעניין הזה, שבעצם הופכת להיות סלע המחלוקת, וזה משבר בני הערובה האמריקאים. ובני-סדר בעצם נבחר בין השאר על הטיקט שהוא הולך להרגיע את העניין הזה, ולרדת מהעץ, וצריך איכשהו לשחרר את האנשים האלה, למצוא איזשהו הישג, ולרדת מהעניין הזה. וחומייני, שנסחף אחרי אותם סטודנטים שצעירים ממנו בשני דורות, בעצם נכנס לפינה בעניין הזה. ואז בעצם מה שקורה זה שחומייני ממנה ראש ממשלה, אחד בשם רג'אי, וככה בעצם מאגף את הנשיא, אז, זאת אומרת, זה תחנה ראשונה של הַחְלָשָׁה של הנשיא.
אלעד: אחרי שהמנהיג העליון החליף את הנשיא בעקבות משבר בני הערובה האמריקאים, ההוא שבן אפלק ביים את הסרט "ארגו", שנכתב עליו, אז את התחנה השנייה שמסמן כאן דוקטור מרחבי, התחנה שבה שוב המנהיג העליון לקח סמכויות והחליש את הנשיא, יש מישהו שמכיר את התחנה הזו מצוין, וזה פזשכיאן, כי הוא היה אז שר הבריאות, והנשיא שמעליו היה חתאמי.
ד"ר מרחבי: וחתאמי הוא נשיא באמת רפורמיסט, עם אג'נדה להוריד מאוד את המתח עם המערב, להניע את הכלכלה האיראנית, גם חרויות יותר ליברליות בתוך איראן עצמה, פחות כפייה דתית וכולי, ואז בעצם משמרות המהפכה מפרסמים מכתב פתוח, שהוא בעצם איום גלוי על הנשיא ועל כל מה שהוא מייצג, ואומרים לו - "אם אתה לא תדע מה לעשות כדי להציל את רוח המהפכה באיראן, אנחנו יודעים מה לעשות". זה מכתב שחתומים עליו כמה קצינים, שים לב, במדים. לא בדימוס. אנשים שהם בשירות, זאת אומרת הם כמובן קיבלו גיבוי מלמעלה, הוראה מלמעלה של המנהיג העליון לעשות דבר כזה. אגב אחד מהם קוראים לו קאסם סולימאני, והקבוצה הזו בעצם מסמנת לנשיא גבולות גזרה. ובאמת חתאמי יורד מהשלטון, הוא מסיים את השלטון באופן טבעי, אבל כאכזבה גדולה, מפני שבעצם הממסד של המנהיג העליון סימן לו את גבולות הגזרה, שלאן הוא יכול להגיע עם רפורמות, ובמידה רבה הייתי אומר, זה סימן כבר את הדברים להבא. התחנה הבאה, אפשר לסמן אותה כ-2009, זאת אומרת, אותן בחירות די מזויפות שהיו באיראן, כן, הקדנציה השנייה של אחמדינג'אד, שבה בעצם, המנהיג העליון, לדוגמה, התערב בעניינים כלכליים, ענייני סובסידיות, כל מיני דברים שכביכול, ברור שהם אמורים להיות במרחב קבלת ההחלטות של הנשיא, והמנהיג העליון בעצם החליט שהוא לא סומך על אף אחד, כולל על הנשיא, והוא בעצם מנהל הרבה דברים מלמעלה.
אלעד: היו עוד תחנות כאלה במהלך השנים, שבהם המנהיג העליון שאב סמכויות, והחליש מאוד את מוסד הנשיאות. הנשיא היום לא ממש קובע, בכל מה שקשור לנושאים המהותיים, החשובים, בין אם הפנימיים או החיצוניים, אבל זה ממש לא אומר שלנשיא איראן אין תפקיד, אפילו תפקיד חשוב, למלא במדינה.
ד"ר מרחבי: הוא יכול להוריד מתח עם המערב, הוא יכול להראות פנים יפות יותר של איראן, הוא יכול אולי למשוך שיחות ולהסיר חלק מהסנקציות, כן, אם הוא ישכנע את המנהיג העליון שזה טוב לאיראן וזה מה שנכון לה, והוא יכול כן לתת אווירה קצת אחרת ברחוב. והעובדה שהמנהיג העליון נתן לו להיבחר, אולי מסמנת את זה שאיראן כן הולכת חזרה לשיחות גרעין באופן רציני עם המערב. יש סיכוי לפחות שזה יקרה. זה דבר שבהחלט ימריץ מאוד את הכלכלה האיראנית ויכול לפחות להוציא אותה באופן חלקי מהבוץ, ואז באופן עקיף הנשיא כן יוכל להשפיע על הכלכלה האיראנית.
אלעד: ופה אנחנו מגיעים לאותה זווית שנייה שאני דיברתי עליה מקודם. אמרנו כבר - אפשר לראות בבחירות באיראן העברת מסר של העם האיראני לממשל שלו. "אנחנו בחרנו במועמד הקיצוני פחות, כלומר, אנחנו רוצים שינוי". ייתכן. אבל מה ששווה לזכור זה שפזשכיאן הוא מועמד שהמנהיג העליון אישר לו להתמודד. בעבר, אגב, הוא נפסל, אז יכול להיות שלא רק העם האיראני העביר פה מסר, אלא גם ההנהגה. המסר הראשון מופנה כלפי פנים.
ד"ר מרחבי: אני דיברתי על זה שהמנהיג העליון מתערב. הוא מתערב, אבל אד הוק. הוא לא מתערב באופן ממוסד וכל הזמן. אז זה תלוי כמה הוא מוכן לשחרר את החבל. אני הייתי אומר שעצם הבחירה בפזשכיאן מראה שהמנהיג העליון מרגיש בטוח, מרגיש בטוח, והוא שחרר את החבל כבר. שחרר את החבל כבר בבחירות עצמן. זאת אומרת, במידה מסוימת אולי יש כאן איזושהי נכונות לשחרר טיפה את המתח.
אלעד: כן, אולי. והמסר השני שאפשר לראות פה מצד המנהיג העליון הוא כלפי חוץ. מסר לעולם, למערב, שיש עכשיו עם מי לדבר, מסר למערב שאיראן שינתה מעט את פניה, וזה מסר שאצלנו בישראל יצטרכו עכשיו להתמודד איתו.
ד"ר מרחבי: הייתי אומר כישראלי, יש פה חדשות מעורבות. באופן פרדוקסלי דווקא מישהו כמו קאליבאף או אחמדינג'אד לפניו, זה אנשים שעושים לישראל את העבודה הדיפלומטית קלה יותר כשרוצים לשכנע את המערב ליותר סנקציות ויותר… הם מראים את הפנים המכוערות של איראן, כן, דווקא מישהו שמראה את הפנים היותר יפות של איראן הופך את העניין של ישראל אולי לקצת יותר קשה, כן, כי קצת יותר קשה לרוץ בבירות העולם ולבקש יותר סנקציות ולדבר על איראן כמדינת טרור כשהנשיא שלה נראה בסך הכול טיפוס די סימפטי.
אלעד: מתקפת חיוכים, כך קראנו לזה בעבר, ואנחנו אמנם מדברים כאן על נשיא רפורמיסט, פחות עוין למערב, אבל עדיין זה נשיא שתומך תמיכה מלאה במשמרות המהפכה, נשיא נאמן לשלטון, נשיא שרחוק מלאהוב את ישראל, ובסוף הפער הזה, בין התדמית של פזשכיאן בעולם לבין היכולת והרצון שלו באמת לשנות את איראן, הפער הזה יכול לגרום לישראל לא מעט בעיות בהמשך הדרך.
ד"ר מרחבי: נכון. זה בהחלט יכול להיות איזשהו מסר של רצון להוריד מתח, אבל שוב, צריך לסייג את זה כי את זה אנחנו נדע עוד מעט, זאת אומרת הוא לא יוכל לצאת לשיחות גרעין בלי אישור מלמעלה, כשלמעלה זה המנהיג העליון. אם המנהיג העליון לא רוצה שיחות גרעין, ולא רוצה להיכנס לאיזשהו משא ומתן בעניין הזה, זה לא יקרה ולא משנה מה פזשכיאן יגיד. אנחנו עוד מעט נדע עד כמה המנהיג העליון מוכן בעצם, או הממסד שלו, מוכן באמת לתת לבחירה של פזשכיאן לנתב את איראן לכיוון קצת אחר. אני די פסימי בעניין הזה.
[מוזיקה פרסית]
אלעד: ד"ר מנחם מרחבי, תודה.
ד"ר מרחבי: תודה, תודה רבה.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - עדי חצרוני, שירה אראל, דני נודלמן ודניאל שחר, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments