אחד ביום - התקציב שבין המלחמה לבחירות

ביום שישי האחרון עבר תקציב המדינה לשנת 2026. לתקציב הזה אפשר לתת כל מיני כותרות, אבל בסוף מדובר בתקציב שבין מלחמה לבחירות, שצריך להתמודד עם ההוצאות של השנתיים האחרונות אבל גם לא לפגוע יותר מדי באזרחים. אז הפעם בעזרתו של כתבנו יובל שדה ננסה להבין אם זה אפשרי בכלל, איך נראה תקציב כזה, ומה זה אומר לגבי הכיס של כולנו.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 8 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום בכל יום.

‏בתחילת שנות ה-50 עבר בישראל תקציב מדינה שזכה לכינוי "תקציב הצנע". באמצע שנות ה-80 היה את "תקציב ההבראה". בתחילת שנות ה-2000 תקציב המדינה זכה לכינוי "תקציב ההתנתקות". אחר כך הגיע "תקציב הקורונה". בשנתיים האחרונות ראינו את "תקציבי המלחמה". יש מעין קטע כזה, להצמיד לתקציבי מדינה כינויים. אולי זה עוזר להפוך את מה שהם בסוף אסופה של המון מספרים לדבר קצת יותר ידידותי, פחות מאיים. אולי זה פשוט קטע של פוליטיקאים ועיתונאים, שמנסים לייצר ממספרים בלתי נגמרים איזשהו עניין ואפיל. אז בתור עיתונאי שמנסה לקחת דבר קצת משעמם ולייצר סביבו אפיל ועניין, תהיתי איזה כינוי יקבל תקציב המדינה לשנת 2026, זה שעבר ביום שישי האחרון את אישור הממשלה. למזלי אני לא צריך להיות יצירתי מדי ולהמציא כינויים לבד. יש אנשים שזה התפקיד שלהם, אנשים שאני יכול פשוט לשאול אותם איך הם מכנים את התקציב החדש. אנשים כמו הפרשנית הכלכלית שלנו, קרן מרציאנו.

‏קרן: "תקציב פוסט-מלחמה", "תקציב של אחרי המלחמה", "תקציב הפספוסים", אפשר היה לעשות כל כך הרבה יותר.

‏אלעד: או אנשים כמו כתבתנו לענייני כלכלה, עמליה דואק.

‏עמליה: הייתי מכנה את התקציב הזה "תקציב ההישרדות", תקציב שעובר בשנת בחירות, מאוד פוליטי, עם המון כלכלת בחירות בתוכו, ובלי שינוי סדרי עדיפויות אמיתיים.

‏אלעד: או מיובל שדה, כתב כלכלה ב"תוכנית חיסכון".

‏יובל: אני חושב שהייתי קורא לזה "תקציב הדחיינות". זה תקציב שהוא לטאטא את האבק מתחת לשטיח. זה לא ניקיון אמיתי.

‏אלעד: אז הפעם יובל שדה כאן איתנו על תקציב של אחרי מלחמה, תקציב של לפני בחירות, תקציב ההישרדות, הדחיינות, הפספוס או איך שלא תרצו לקרוא לו. אפשר גם פשוט להתפשר על תקציב המדינה לשנת 2026.

‏שלום יובל.

‏יובל: שלום אלעד. מה שלומך?

‏אלעד: אה… נראה לי שבסוף השיחה איתך אני אדע מה שלומי, כי תראה, בסוף תקציב המדינה הוא דבר שתמיד נוגע ישירות בכיס של כולנו, בחיים של כולנו. אז קח אותי ליום חמישי, ליום שישי, הימים שבהם הממשלה דנה בתקציב ואישרה אותו.

‏יובל: כן, אז ביום חמישי ב-10:30 בבוקר מסיבת עיתונאים ששר האוצר סמוטריץ' מכריז על תקציב המדינה.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "עקרון היסוד שהנחתי בתקציב הזה - יוקר המחיה הוא לא גזרת גורל. ואנחנו נוכיח את זה וכשנוכיח את זה אתם תראו שזה יתקדם לעוד ועוד ועוד סקטורים. יכול להיות כאן זול."

‏יובל: וב-11 מתחילה ישיבת ממשלה, שנמשכה משהו כמו ארבע וחצי שעות. היה שם נאומים, הצגה של מצגות.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "אנחנו, כמו שראש הממשלה תאר באמת את נתוני המאקרו הפנטסטיים. אתם מכירים את עמדתי, זה קודם כל סיעתא דשמיא, אחר כך כוחות השוק החזקים, כלכלה חזקה, יוזמה, יצירתיות."

‏יובל: הצגה. לא, לא היה שם משהו שהוא מאוד משמעותי. אחרי זה, בשלוש וחצי, יום חמישי, בתכל'ס ישיבת הממשלה התפזרה. באופן פורמלי המשיכה, אבל כל השרים הלכו הביתה. ומה שקרה זה שבגלל שהפער בין משרד הביטחון למשרד האוצר היה כל כך גדול, שאר המשרדים פשוט חיכו שהם יסיימו את הדיון ביניהם, את המשא ומתן ביניהם, ורק אז באמת יוכלו לנהל את רוב המשא ומתן האמיתי, על היקף התקציב שיגיע לכל משרד. ומשרד האוצר ומשרד הביטחון הגיעו לסגירות אחרונות קצת לפני שש בבוקר. זאת אומרת, אם ישיבת הממשלה התחילה באחת עשרה בבוקר של יום לפני, אז רק בשש בבוקר יום אחרי הם יכלו באמת להתחיל את המשא ומתן על איך ייראה תקציב המדינה לרוב המוחלט של המשרדים. יש לנו היום מעל 30 משרדים. זאת אומרת ששרי הממשלה קיבלו משהו כמו שעתיים-שלוש לנהל משא ומתן על איך הולכת לראות העבודה שלהם בשנה הקרובה. והמשא ומתן הזה, שבמציאות סבירה היה לוקח, לא יודע, שבוע-שבועיים לפני, הם היו צריכים להדק אותו בשעתיים, לסגור אותו, ואז להגיד כן או לא בישיבת ממשלה, כי חייבים להצביע על תקציב לפני כניסת השבת.

‏אלעד: זה קרה. התקציב אושר בממשלה. זה קרה ביום שישי. אז תסביר איך הוכרע אותו פער גדול, אותו ויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון?

‏יובל: תקציב משרד הביטחון לשנת 2026 נסגר על 112 מיליארד שקלים. זה, על פניו, נשמע כמו ניצחון למשרד האוצר. למה? כי משרד האוצר הציע להם 93 מיליארד שקלים, ומשרד הביטחון ביקש 144 מיליארד שקלים. אבל יש פה כוכבית. זאת אומרת, זה עדיין תקציב שהוא גבוה ב-50% יותר ממה שהיה תקציב הביטחון לפני המלחמה. זה תקציב שהוא מאוד מאוד גדול, 112 מיליארד שקלים. זה חמישית מתקציב המדינה היום הולך על ביטחון, לא על שום דבר אחר. לא על חינוך, לא על רווחה, לא על בריאות, הולך על ביטחון. מעבר לזה, אתה יכול גם לשאול פה ברמה יותר מלמעלה האם היה פה טריק במשא ומתן. זאת אומרת, האם זה באמת יהיה המספר בסוף? כי ראינו בשנתיים האחרונות שמשרד הביטחון כל פעם ברגע שהיה איזשהו אירוע ביטחוני, אז תקציב הביטחון נפרץ בצורה חסרת תקדים, של עשרות מיליארדים, ומשרד האוצר התיישר. והחשש הוא שאותו 112 מיליארד שקלים זאת רק יריית פתיחה של תקציב משרד הביטחון, שעלול בסוף להיות גדול בעשרות מיליארדים, ואנחנו חוזרים חזרה לסיפור הזה של חוב מתנפח, עם כל המשמעויות שלו.

‏אלעד: אני רוצה לפרק בעזרתך את התקציב הזה לשני דברים בסיסיים שמאוד מאפיינים אותו. זה התקציב הראשון שאחרי המלחמה. זו מלחמה שנמשכה שנתיים, מלחמה מרובת חזיתות, וזו מלחמה שגם הייתה מאוד יקרה.

‏יובל: תראה, המלחמה הזאת עלתה לנו המון כסף. בתדרוכים שמשרד האוצר עשה בעצם לפני העברת התקציב, הוא הראה שקף של הוצאות לא מתוכננות של 277 מיליארד שקלים. זה סכומים באמת בלתי נתפסים. זה חצי תקציב מדינה, זה סכום מאוד מאוד גבוה, שבסוף איך מימנו אותו? באמצעות חוב. זאת אומרת, הרוב המוחלט של ההוצאות הללו מומנו מזה שהמדינה לקחה הלוואות. וכמו שאמרת, היית מצפה, אגב זה גם מה שכל הגופים הכלכליים במדינה, בין אם זה משרד האוצר, בין אם זה בנק ישראל, אמרו שבאמת הולך לקרות, שהתקציב של אחרי המלחמה יהיה תקציב… אולי נקרא לזה מרסן.

‏אלעד: מרסן. כן, אני אהבתי את ה-understatement. ובאמת אפשר היה להעריך שזה יהיה תקציב אחר. הרי בכל תקציב יש את צד ההכנסות ואת צד ההוצאות. אז אפשר היה להניח שבשנה כזו הממשלה תקצץ משמעותית בהוצאות, ותעבוד על הגדלה משמעותית של ההכנסות. אבל זה לא ממש קורה. כלומר, שר האוצר התגאה שיש לא מעט גזרות שבוטלו, שמיסים לא יעלו, הוא אפילו דיבר על כמה הטבות פה ושם, כמו הרחבת הפטור ממע"מ על רכישה של חבילות מחו"ל.

‏יובל: נכון. ניקח דוגמה קלה. רצו לייקר את מחירי התחבורה הציבורית. באמת, אירוע מעפן. אף אחד לא רוצה שייקרו את מחיר התחבורה ציבורית. אף אחד לא רוצה לשלם תשעה שקלים על נסיעה באוטובוס. לא מגיע לנו. אז מה עשו? זה לא שהם פתרו את הבעיה הזאת, אלא לקחו איזשהו פלסטר. אמרו אנחנו נפתור את זה לכמה חודשים, וזה הולך להתייקר בהמשך. אותו דבר תעריף המים. החליטו שתעריף המים מתייקר בשיעור יחסית נמוך. איך עשו את זה? כי החליטו שב-2027 הוא יתייקר בשיעור יותר יקר. בעצם דוחים את הבעיות האלה לממשלה הבאה. זאת אומרת, הממשלה הבאה, לא משנה אם היא תהיה ממשלת ימין או ממשלת שמאל, היא בסוף תצטרך להתמודד עם שוקת שבורה מבחינה כלכלית. כנראה שהיא תצטרך להעלות מיסים, כנראה יהיה איזשהו גל התייקרויות, שפשוט הממשלה הנוכחית מכריחה אותם לעשות את זה כבר עכשיו. ובסוף המיסים שכן הוטלו הם יחסית בשוליים. יש לנו מס על סיגריות אלקטרוניות, מס על קרקע, מס רכוש זה נקרא, מס על קרקע שהיא לא נמצאת בשימוש. מיסים יחסית מינוריים, בקצוות, נקרא לזה ככה.

‏אלעד: כן, זה לא פופולרי להעלות מיסים. ופה אני אולי מסתכל על הצד השני של התקציב החדש. אמרנו תקציב של אחרי מלחמה, אבל במקביל גם תקציב של לפני בחירות, ולכן אין העלאת מיסים. יש גזרות שנדחו. אבל כן יש קיצוץ בתקציבים של משרדי ממשלה, נכון? כי זו דרך אחת, איך אמרת, לרסן את התקציב בלי לפגוע באופן ישיר בכיס של האזרחים.

‏יובל: כן. יש פה, בתקציב הזה, קיצוץ רוחבי של כ-5% בכלל משרדי הממשלה. יש לנו כל מיני חריגים, נגיד החריגו את מינהלת תקומה מהקיצוץ הזה, בעצם העלו לה את התקציב ב-5% ואז קיצצו אותו מחדש. אבל בסופו של דבר יש פה קיצוץ רוחבי, ויש פה משרדים שקיבלו תוספות על הקיצוץ הזה. נגיד, משרד החוץ של גדעון סער קיבל הרבה מאוד כסף, מאות מיליונים להסברה. בן גביר והמשרד לביטחון לאומי קיבלו גם מיליארדים נוספים. זה קורה כמעט בכל תקציב בשנים האחרונות. בן גביר יש לו המון כוח פוליטי. אבל בסופו של דבר, כן, יש לנו פה הרבה משרדים שספגו קיצוץ משמעותי, והדבר הזה, אמנם אנחנו האזרחים לא נרגיש את הגזרה הזאת על הבשר שלנו באופן ישיר, אבל זה כן ישפיע על השירותים שאנחנו מקבלים כאזרחים.

‏אלעד: ברור, ועדיין נדמה לי שאין ברירה, לא? כלומר, אפרופו תקציב של אחרי מלחמה, צריך קיצוץ רוחבי במשרדי ממשלה, כי צריך איכשהו למלא את הבור.

‏יובל: בוא נגיד ככה, זאת אומרת, אם באמת הממשלה הייתה מנהלת את סדר העדיפויות שלה באופן אחר, אז בכלל היינו יכולים להימנע לחלוטין מקיצוץ רוחבי. לצורך העניין, אפילו אם היו מוותרים על הכספים הקואליציונים ב-5 מיליארד שקלים, או כל מיני תקציבים מגזריים אחרים שאנחנו רואים שם. שוב, אפשר להגיד טובים, רעים, אבל מדובר נגיד בתוכנית חומש ליהודה ושומרון, כל מיני דברים כאלה שהם כן, יש להם ריח, ניחוח מגזרי, אז היה אפשר להימנע מאותו קיצוץ רוחבי. זאת אומרת גם הגזרות פה הן באיזשהו מקום בחירה של הממשלה. הם מעדיפים לחתוך באופן רוחבי בדברים שהם פחות מעניינים אותם בשביל לתעדף דברים שמבחינתם הם יותר חשובים, או שחשובים למצביעים שלהם.

‏אלעד: אז תסביר לי, יובל, כי אם אין גזרות משמעותיות, מאיפה יגיע הכסף? קיצוץ רוחבי של 5% במשרדי הממשלה זה לא ימלא בור של 277 מיליארד שקל. ואפילו מדינה כמו ישראל שנסמכת מאוד על מיסים מהייטק, מדינה שחגגה אקזיט עצום של חברת Wiz ב-32 מיליארד דולר, בסוף אנחנו מדברים על כמה מיליארדים של שקלים שיגיעו לקופה. מאיפה יבוא כל הכסף שחסר?

‏יובל: מה שיפה, או לא יפה, זה שהכסף הזה לא צריך לבוא משום מקום, כי באמת המדינה יכולה להמשיך לקחת הלוואות. זאת אומרת, היא יכולה להגדיל את ההוצאות שלה בלי להגדיל את ההכנסות שלה. וזה בדיוק המושג הזה של גירעון. ובעצם רק מגדילים עוד ועוד את החוב, וממצב שבאידיאל, במשרד האוצר דיברו בשבוע שעבר, שתוך 10 שנים אולי נחזור למצב שהיינו לפני המלחמה, מה שקורה עכשיו זה שאנחנו לא נחזור למצב שלפני המלחמה. במצב הטוב אנחנו נישאר באותו, באותו מצב של חוב. זאת אומרת, יחס חוב-תוצר של 70% לעומת 60%. ובמקרה הרע זה רק ילך ויתפח.

‏אלעד: רגע. אבל גם אם נישאר באותו יחס חוב, ואמרת, זה התרחיש הטוב, צריך לזכור שישראל לא נמצאת באותו מצב שבו היא הייתה לפני המלחמה. חברות דירוג האשראי הורידו את הדירוג של ישראל, כלומר, אנחנו נחשבים היום בעולם כלווים מסוכנים יותר. כלומר אנחנו צריכים לשלם יותר ריבית על הכסף שאנחנו לווים. וזה אומר שמדינת ישראל תוציא עכשיו יותר בהחזרים החודשיים על האוברדראפט שלה, וזה אומר שהכסף שאנחנו משלמים במיסים שלנו לא ילך לטובת שירותים עבורנו, אלא לתשלומי ריבית על החוב.

‏יובל: אני אגיד שאני מסכים, וזה אפילו יותר חמור מזה. כי בעצם במקום להגיד, "אוקיי אני אקשיב להמלצות של אותן חברות דירוג", אתה עושה בדיוק את מה שהן אמרו לך לא לעשות. אתה ממשיך להגדיל את ההוצאה. אתה ממשיך להראות שאי אפשר לסמוך עליך, כי אם שר האוצר בשבוע שעבר אמר שהוא יעשה גירעון אחד, ומאז הוא הגדיל את זה תוך שבוע ב-16 מיליארד שקל, אז כנראה שלמילה שלו אין משמעות. וכל הלחצים שראש הממשלה, ורון דרמר, ולא יודע מי, דיברו עם סוכנויות הדירוג, הן פשוט מתחילות להבין, או ממשיכות להבין, שאי אפשר לסמוך עלינו, ולכן הסיכוי עכשיו שדירוג האשראי שלנו ישתפר הוא הולך וקטן, ויש סיכוי שלשמה אנחנו הולכים.

‏אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: יובל, אם מחפשים כינוי לא קליט בעליל לתקציב 2026 שעבר ביום שישי את אישור הממשלה, אז אני מציע את "התקציב שבין המלחמה לבחירות". זה תקציב שבו ראש הממשלה ושר האוצר צריכים מצד אחד להביא המון כסף שיצא מהקופה בשנתיים האחרונות, אבל מהצד השני לעשות את זה באופן שלא יכעיס מדי את האזרחים, שהם גם מצביעים. אז מיסים חדשים, אמרנו, אין ממש. קיצוץ רוחבי יש, אבל אני חושב שאפשר לומר באופן יחסי שהוא מתון. יש הלוואה, יש אוברדראפט, אבל מה עם דברים אחרים שאפשר לעשות בתקציב? מה עם עידוד צמיחה, לתמרץ קבוצות חדשות לצאת למעגל העבודה, רפורמות בחינוך, תשתיות כדי לייעל את האופן שהמדינה מתפקדת? אלו דברים שאנחנו רואים בתקציב החדש?

‏יובל: אז במקום לענות באופן ישיר לשאלה שלך, אני אצטט מסמך של ה-OECD מהשבוע שעבר. בעצם ה-OECD הוציא איזושהי סקירה שנתית של מצב, המצב הכלכלי בכל מדינות הארגון, והוא התייחס גם לישראל. מה הם אומרים? הם אומרים שצריך להפסיק לממן, הם קוראים לזה "תלמידים דתיים שלא עובדים". אנחנו יודעים על מי הם מדברים. בעצם מדובר פה על אברכים. אומרים צריך להפסיק להזרים לשם כסף. הם אומרים שצריך לעשות מיסוי שהוא יותר נכון מבחינה כלכלית, כמו מס על סוכר, משקאות מסוכרים, על כלים חד פעמיים. הם אומרים שצריך להעביר יותר כסף לחינוך ולתשתיות. זאת אומרת, הם אומרים שיש פה כל מיני צעדים מהותיים בעומק, בבעיות העומק של הכלכלה הישראלית שצריך לטפל בהם.

‏אלעד: כלומר, ואני מתחבר פה לכינוי שאתה הצעת - "תקציב הדחיינות", לכינוי של עמליה - "תקציב הישרדות", לכינוי של קרן - "תקציב פספוסים". נשמע לי שתקציב 2026 הוא לא game changer. אין בו את ההחלטות האמיצות והדרושות שבאמת יובילו לשינוי עומק בישראל.

‏יובל: נכון, התקציב הזה הוא לא מכיל הרבה רפורמות שהן, נקרא לזה משמעותיות. זאת אומרת כן הרפורמה המרכזית שהוא מכיל, שהיא גם באמת יצרה הכי הרבה רעש והכי הרבה כעס, זה רפורמת החלב, שהיא רפורמה שהיא כן אמורה להוזיל את יוקר המחיה בתחום הזה של מוצרי חלב. כן, יש לה גם מחיר משמעותי מהכיוון השני, של, מדברים על סגירה של מאות רפתות. זאת אומרת זה משהו שהוא כן שנוי במחלוקת, אבל בסוף צעד שהוא, יש לו תמיכה כלכלית. אבל אנחנו לא רואים שינויים מבניים שהם מאוד משמעותיים. אנחנו לא רואים התמודדות אמיתית עם הבעיות הקשות הקיימות של הכלכלה הישראלית. אנחנו לא רואים שם משהו שיפתור את בעיות התעסוקה אצל האוכלוסייה החרדית או אצל האוכלוסייה הערבית, או משהו משמעותי בתחום החינוך. גם אין בו צעדים משמעותיים מבחינת לעודד הכנסות, ויש בו הרבה מאוד הוצאות, שכנראה לא היה צריך להוציא, שזה הצד השני של זה.

‏אלעד: אז יש עוד משהו כאן. אני לא יודע אם לקרוא לזה סוג של תרגיל חשבונאי בתקציב הזה, כי הרי יש עוד דרך להגדיל את ההכנסות של המדינה באופן שאנחנו לא ממש נרגיש שבא על חשבוננו, וזה הקפאות של עדכונים שהיו אמורים להיכנס לתוקף. כלומר, במצב רגיל היינו אמורים לקבל יותר כסף מהמדינה, אבל אנחנו נמשיך לקבל את את אותו סכום, כמו קצבאות ילדים לדוגמה. ויש גם גזרות שעברו בשנתיים האחרונות, ולכאורה הייתה לנו תקווה שיבוטלו וחלקן לא, חלקן יישארו.

‏יובל: נכון. נגיד, הקפאת נקודות הזיכוי או הקפאת הקצבאות של ביטוח לאומי, שהם בעצם מס. זה לא ירגיש כמו מס. אף אחד לא הטיל את זה עלינו השנה, אבל הם שוחקים לנו את הכסף, שזה משהו שקצת יותר קשה להבין אותו. זה כאילו כמו סוג של מיסוי צל. זאת אומרת, אנחנו הולכים לאבד חלק משמעותי מההכנסה שלנו, למרות שכביכול לא הטילו עלינו מס חדש. וזה איזשהו טריק, נקרא לזה שיווקי, שקיים בתקציב הזה. גם צעדי מיסוי שהוטלו בשנה שעבר עדיין קיימים. המע"מ עדיין יהיה 18%. זה לא שהחזירו אחורה את הגלגל. זאת אומרת עדיין מוטלים עלינו צעדי מיסוי שאמורים לממן את הוצאות המלחמה.

‏אלעד: אהבתי את "טריק שיווקי", אז אני גונב לך את התיאור הזה, כי אפרופו טריק שיווקי, אני חושב שסיפור הארנונה הוא ממש דוגמה טובה. הממשלה ביטלה החלטה של שר הפנים הקודם, ותאפשר לרשויות המקומיות להעלות את שיעור הארנונה באופן חד מאוד. וזה עוד פוטנציאל לפגיעה ישירה בכיס של האזרחים, שכאילו לא מגיע כגזרה ישירה מהממשלה.

‏יובל: כן. אז בשבוע שעבר חשפנו באמת שראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' איפשרו לרשויות המקומיות לבקש העלאה חריגה בארנונה. זאת אומרת, הארנונה הייתה אמורה להתייקר השנה בקצת פחות מ-2%, והם עכשיו איפשרו לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה בשיעור גבוה יותר. ויהיו הרבה ערים במדינה, הרצליה, רחובות, ירושלים, ערים מרכזיות שהולכות להעלות את הארנונה בצורה, נקרא לזה נכבדת. עכשיו, אפרופו כלכלת בחירות, בנאום שסמוטריץ' כשהוא הציג את התקציב, הוא אמר לרשויות:

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "אל תייקרו את הארנונה. אל תייקרו את הארנונה. אזרחי ישראל עברו תקופה קשה מאוד. זה הזמן שבו כולנו צריכים להקל על אזרחי ישראל, ולא להכביד עליהם."

‏יובל: עכשיו, פה זה בדיוק המשחק הזה. זאת אומרת, הוא, באותו שבוע חתם על האפשרות שהם יעלו את הארנונה, ואז הוא אומר להם "אבל אל תעשו את זה". זאת אומרת הוא זורק את האחריות ממנו על ההחלטה שהוא עצמו קיבל. והנה, זאת כלכלת בחירות. "אני… אני לא מוכן לקחת אחריות על כל מה שרע, אבל על מה שטוב אני כמובן אקח את האחריות".

‏אלעד: כן. ואתה יודע, אני שמעתי גם טענה שזו כלכלת בחירות, כי הממשלה בעצם נותנת כאן הטבה לשלטון המקומי, ואנחנו יודעים, בבחירות כלליות לשלטון המקומי יש השפעה, יש כוח. אבל תשמע, אני כן רוצה שנדבר על הנסיבות המיוחדות של התקציב הזה, הנסיבות הפוליטיות. התקציב עבר בממשלה, עכשיו הוא צריך לעבור שלוש קריאות בכנסת. זה אמור לקרות עד סוף חודש מרץ, אחרת הממשלה תיפול. כרגע אין לקואליציה רוב בכנסת. המפלגות החרדיות הן הרי בחוץ, והן איימו ספציפית לא להצביע בעד התקציב אם לא יעבור חוק הפטור מגיוס. עד כמה, כשאתה מסתכל על תקציב המדינה החדש, עד כמה המפלגות החרדיות, החברה החרדית, עד כמה יש נוכחות שלהם בתקציב?

‏יובל: יש משהו מעניין ודי חריג בכספים הקואליציוניים הנוכחיים, כי כמו כל שנה, הם מכילים מאות מיליוני שקלים שמיועדים לחרדים. אני אומר כל שנה אבל זה כל שנה בממשלה הנוכחית. אבל הכסף הזה כרגע לא יכול לעבור. זאת אומרת, יש שם מאות מיליוני שקלים שמיועדים לצורך העניין לישיבות, וזה כסף שהממשלה לא יכולה להעביר אותו, כי נכון לעכשיו בג"ץ מונע ממנה. בג"ץ והיועמ"שית פשוט לא מאפשרים להעביר כסף למשהו שהוא מעודד השתמטות. ולכן, כרגע הם לא יכולים להעביר את הכסף הזה, ולכן יש פה, אם אנחנו שואלים את עצמנו מי האיום הכי גדול על הממשלה ועל זה שהתקציב הזה אולי לא יעבור, זה המפלגות החרדיות, כי המפלגות החרדיות, בשביל שהכסף הזה באמת יוכל לעבור לישיבות ולכל הצרכים הסקטוריאליים שלהם, יש שם גם כסף שהוא, שהוא לצורך העניין סבסוד של מעונות היום, יש שם הרבה מאוד תקציבים שהם מאוד מאוד מחכים להם, כי כרגע הם לא מגיעים אליהם. הם חייבים להעביר את חוק הפטור מגיוס של ביסמוט. ולכן יש פה איזשהו שילוב בין חוק ביסמוט לבין חוק התקציב נוכחי, שבהערכה שלי, והיא לא רק שלי, היא די ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית, שאם חוק הפטור מגיוס לא יעבור, אז גם תקציב המדינה לא יעבור, כי פשוט החרדים לא יתנו לו לעבור, כי הכספים לא יגיעו אליהם באמת.

‏אלעד: טוב, אז תקציב 2026, או בעצם עתיד הקואליציה כולה, תלויים בחוק הפטור מגיוס, את זה אנחנו יודעים. אבל יובל, בוא נניח שבסוף הכול יסתדר. לקואליציה יהיה חוק, החרדים יחזרו, הם יתמכו בתקציב, הוא יעבור בשלוש קריאות. אם אני גוזר מסקנה אחת מהשיחה שלנו, זה שכנראה יותר מעניין ויותר דרמטי מתקציב 2026 יהיה תקציב 2027, התקציב שייאלץ להתמודד עם כל הדברים שהתקציב הנוכחי לא מתמודד איתם.

‏יובל: כן. תקציב 2026 הוא תקציב דחייני. הוא פשוט מגלגל את הרבה מהבעיות שלנו לשנת 2027. ובאופן אישי אני חושב שהתקציב הזה הוא לא תקציב נורא. בסדר? הוא לא תקציב נורא ואיום, הוא לא תקציב גזל מזעזע שלא קיים. הוא קצת more of the same. הוא פשוט לא רציני. פעם היה שר אוצר, בשנות ה-80, שקראו לו יגאל אין לי. אז סמוטריץ' הוא קצת יש לי. זאת אומרת, תמיד הוא מאפשר להוציא עוד ועוד כסף, וזו תפיסה, תפיסה כלכלית ילדותית שלא תיקח אותנו למקום טוב מבחינה כלכלית. אגב, גם דיברתי עם אנשים במשרד האוצר, מתוך אגף התקציבים. שאלתי אותם מה, מה אתם חושבים על התקציב הנוכחי? הם כולם עם פרצוף. אחד מהם אמר לי, "אני נותן לזה שבע מתוך 10. יכל להיות הרבה יותר גרוע, בגלל שכלכלת בחירות בכלל, ממש להוביל למצב של תקציב שיוצא משליטה, אבל לא היינו צריכים להגיע לגירעון כזה", וזה תקציב שהוא לא אחראי כמו ש… שהם היו רוצים להעביר.

‏אלעד: יובל שדה, תודה.

‏יובל: תודה רבה אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה