אחד ביום - משפט נתניהו: החקירה הנגדית

לפני חמש שנים נפתח משפט נתניהו, ועכשיו התחיל בו פרק חדש - החקירה הנגדית. את הפרק הזה אפשר להשוות לקרב איגרוף - בצד אחד ראש הממשלה, בצד השני הפרקליטות שמפנה אליו שאלות, כששני הצדדים מתגוננים, מחליפים מהלומות ומנסים למצוא נקודות תורפה אחד אצל השני.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/06/2025.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום רביעי, 11 ביוני, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏ענבר: עברו חמש שנים מאז שנפתח המשפט. חצי שנה אחרי שנתניהו מסיים את העדות שלו, ורק עכשיו נפתח הפרק של החקירה הנגדית, שזה אומר שהפרקליטות היא זו שמפנה את השאלות לנתניהו, וכבר המנגינה שנשמעת באולם בית המשפט היא אחרת לגמרי.

‏אלעד: חמש שנים זה המון זמן. ובאמת כשכתבתנו ענבר טויזר, שנמצאת באופן קבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אמרה שעברו חמש שנים, אז פתאום קלטתי, וואלה. אתם זוכרים כמוני, אני מניח, את הנאום של נתניהו מהיום שבו נפתח המשפט, עם אותה קבוצת שרים שעמדו מאחוריו עטויים במסכות קורונה. חמש שנים שראש הממשלה נמצא במשפט. בשבוע שעבר המשפט הזה ראה פרק חדש, פרק חשוב - חקירה הנגדית.

‏ענבר: בפרקליטות חיכו מאוד לרגע הזה, שבו הם יוכלו לנהל ולשאול את השאלות הקשות את נתניהו, ובעצם מרגע שהפרק הזה מתחיל, יכולת להרגיש את המתח באולם. גם של ראש הממשלה בעצמו, גם של עורכי הדין שהיו נלהבים להגיע לרגע הזה, וקודם כל זה בניואנסים. כשעורך הדין עמית חדד מפנה שאלות לנתניהו, הוא קורא לו "אדוני ראש הממשלה" וכשמדבר עורך הדין יוני תדמור מהפרקליטות, הוא מקפיד לומר "הנאשם". ברור שזה לא נעים לנתניהו, אתה רואה אותו לפעמים זז באי-נוחות, ויש גם רגעים שממש הטונים עולים.

‏נתניהו לאורך כל המשפט חוזר על הנרטיב הזה, שהוא מרגיש שיש כלפיו רדיפה. ועכשיו, כשיש את העימות הזה פנים מול פנים מול הפרקליטות, הוא ממש אומר להם את זה בפנים. נתניהו לאורך כל הדרך מלגלג, מכניס בדיחות, יורד על הפרקליטות, ובוא נאמר שצוות התביעה לא נשאר אדיש לזה. בתחושה שלי הם סופגים וסופגים חודשים ארוכים, ובמובן מסוים הם גם מנצלים את החלק הזה של המשפט, את החקירה הנגדית, כדי להשיב אש. עורכת הדין תירוש כמה פעמים במהלך המשפט עצרה את נתניהו ואמרה לו - אני מבקשת, אל תדבר בשפה הזו. אתה רואה שזה מוציא המון אמוציות משני הצדדים. גם האירוע הזה הפך להיות סוג של מוקד עלייה לרגל, שאנשים סקרנים פשוט מגיעים כדי לצפות במשפט.

‏[הקלטה] אזרח: "אני צופה במשפט הדרייפוס המודרני. אני נוהג לפקוד לפחות פעם-פעמיים באותו שבוע את המשפט. ולאור ההתפתחות של המשפט ולאור העדים, זה מאוד סקרן לי לדעת מה אומר נתניהו האיש. ללא תיווך של עיתונאים, אלא מפי הסוס, מה שנקרא, את מה שיש לו להגיד."

‏ענבר: בין אם זה תלמידים בבית ספר, שהמורה שלהם לאזרחות לוקח אותם, או סטודנטים למשפטים ומתמחים, ואפילו עד לרמת המאבטח באולם, שגם הוא, כמו יתר האנשים שנמצאים שם, פשוט צופה בשקיקה בכל מילה שנאמרת על דוכן העדים. כל המשפט הזה הוא טבול בהמון חוש הומור. כאילו, יש המון סיטואציות שאתה רואה את נתניהו וגם את השופטים, מעלים חיוך, אפילו צחוק. הפרקליטות, עורך הדין תדמור, מציג סיטואציה שבו הוא אומר - "תראה, ארנון מילצ'ן התרוצץ בגשם ברחובות ניו יורק כדי להשיג בובת באגס באני גדולה יותר ליאיר נתניהו", ושואל את נתניהו, "אתה זוכר את האירוע הזה?" נתניהו אומר, "כן, האמת שאני זוכר את הבאגס באני. זה נשמע כמו סרט הוליוודי", וכל האולם צוחק, גם השופטים. והאירוע הזה הוא באמת לא אירוע יחיד. נראה שזו גם חלק מהאסטרטגיה של נתניהו, לנסות להגחיך את הפרקליטות. ויש רגעים שנראה שהצדדים לרגע שוכחים לשם מה התכנסנו, זולגים לכל מיני זוטות, וברגעים האלה השופטים מתערבים ואומרים - "חבר'ה, אנחנו צריכים להתקדם".

‏וכל פעם שהדיון יוצא להפסקה, אתה מרגיש איך האולם הופך להיות כמו יציאה של משחק כדורגל. יש מפגינים קבועים שנמצאים בכל בוקר מחוץ לאולם בית המשפט, לבושים במדי אסיר, ולובשים מסכות שמדמות את הפנים של נתניהו.

‏[הקלטה, קולות תופים וכלי נגינה] מפגין: "איזה קרקס מוחלט, מוחלט. איזה מלך עירום יש לנו. איזה מלך עירום. תראה אותך, מה אתה מחייך…"

‏ענבר: ובפנים, אנשים כמו כנרת בראשי או אלי ציפורי, שהם תומכים נלהבים של נתניהו, והם מבחינתם רואים בזה שליחות, לשבת באולם, להבין לפרטי-פרטים את התיק, כדי שהם יוכלו גם, אתה יודע, להשתמש בזה אחר כך ולהציג אותו כתיק מופרך.

‏לרוב כשאנשים שואלים אותי איך זה לשבת במשפט נתניהו, אני עונה - "זה כמו לצפות בסדרה בנטפליקס". ויחד עם זאת, יש גם תחושה קשה, שיש פה מבוכה לכל הצדדים. התיק הזה נמשך שנים, עשר שנים כמעט חלפו מאז תחילת החקירות, הוא מבזבז זמן יקר לבית המשפט, ולראש הממשלה ולעורכי הדין. ואני חושבת שבנקודת הזמן הזו, זו תמונה די עגומה, שלא התקבלה הכרעה לכאן ולכאן. זה גם משקף את ההתנהלות של מערכת המשפט כיום. מה שאומרים טחנות הצדק טוחנות לאט, נתניהו חווה את זה עכשיו על בשרו, אבל עוד מאות אלפי אזרחים שמגיעים לבית המשפט ורוצים שייעשה עמם צדק, והמערכת פשוט מתנהלת כל כך לאט, שלעיתים זה לא קורה לעולם.

‏אלעד: אז לטויזר המשפט מרגיש כמו סדרת טלוויזיה קרינג'ית במיוחד. ויש עוד אנלוגיה אחת שעולה, במיוחד כשעוקבים אחרי הדיונים האחרונים. כי דוקטור עידו באום, הפרשן המשפטי של דה מרקר ומנהל מכון ברנדייס במכללה למינהל, הוא משווה את הפרק החדש הזה במשפט נתניהו לקרב אגרוף. נתניהו נמצא בצד אחד, הפרקליטות בצד השני, שניהם מתגוננים קצת, מחליפים קצת מהלומות, כל צד בעיקר מנסה למצוא את נקודת התורפה ולהפיל את היריב. אז הפעם בעזרת דוקטור עידו באום, אנחנו כבר ממש שומעים את הפעמון מצלצל, [צלצול פעמון] כי התחיל הסיבוב הראשון של החקירה הנגדית במשפט נתניהו.

‏מי שציפה כבר ביום הראשון של החקירה הנגדית לעימות בומבסטי, לחשיפה מפוצצת, לאיזה קליימקס מטורף, התבדה. חלק נכבד מהיום הזה עסק בשורש ז-כ-ר, או ליתר דיוק בל-א-ז-כ-ר.

‏ד"ר באום: אני חושב ש… קודם כל בכלל ביום הראשון זה היה יום, שאם אנחנו ממשיכים בדימוי הזה של המתאגרפים, יש את האירוע של תחילת הקרב ששני מתאגרפים כזה מחבקים אחד את השני, עוד בודקים את הכוחות, עוד בכלל לא נכנסים לאירוע עצמו, ולכן ביום הראשון בכלל התעסקנו בשאלה מה נתניהו זוכר ולא זוכר, ואני חושב שהייתי אומר פעם ראשונה שהפרקליטות ממש שיחקה גם על המגרש של התקשורת, כשהתובע תדמור אמר את המשפט - "נכון, שאומרים עליך… נכון, ניר חפץ אמר עליך שיש לך זיכרון פנומנלי? איך זה יכול להיות שבחקירה במשטרה אמרת 1,788 פעמים 'לא זוכר', ורוב הפעמים זה אתה, כן?" אגב, לא כל הפעמים, לא כל ה-1,788 פעמים זה נתניהו אמר "לא זוכר", כי לפעמים החוקרים אמרו לו - "מה, אתה לא זוכר?" אז גם זה נספר. אבל זה היה אירוע מאוד דרמטי שבכלל לא התמקד בתיק 1000, אלא יותר בזה שהפרקליטות ניסתה להראות שנתניהו זוכר מה שנוח, לטענתם, ולא זוכר כשפתאום לא נוח וזה לא מסתדר, והוא עלול למצוא את עצמו בעמדה לא נוחה.

‏אלעד: היו גם קטעים כמעט קומיים. טויזר סיפרה לנו שהיו רגעים שבהם ממש אפשר היה לשמוע צחוק בבית המשפט. למשל, כשהפרקליטות התעכבה על אירוע אחד, מפגש בניו יורק בין משפחת נתניהו למילצ'ן ממש בתחילת הקשר ביניהם. מילצ'ן טען שהתרוצץ בכל רחבי העיר כי שרה נתניהו ביקשה בובת באגס באני גדולה כמתנה עבור הבן יאיר. עכשיו, זה לא שבאגס באני הוא העיקר, אלא באגס באני כמשל. מבחינת הפרקליטות, משל למערכת יחסים לא נורמטיבית בין בני הזוג נתניהו לבין מילצ'ן, מערכת יחסים שבה הם דורשים ומקבלים ממנו מתנות. אבל יש עוד משל אחד בבאגס באני, והוא בכלל על תיקי נתניהו כולם. כי כשהארנב הזה עלה ביום הראשון של החקירה הנגדית, אז היו מי שאמרו, "הנה, זה בדיוק הדפוס. כמו באגס באני, גם תכשיטים, שמפניות, סיגרים, זה בדיוק אותו הדבר". ומנגד היו את מי שאמרו, "נו, באמת, על באגס באני מנהלים שנים משפט נגד ראש ממשלה?"

‏ד"ר באום: אנחנו מתעסקים כאילו בדברים מאוד מאוד קטנים, וגם נתניהו מצייר אותם כאיזה מתנות קטנות, אבל אני מזכיר לך שיש עדות, ויש גם נתונים על הכמויות, ויש גם עדות של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן, שאומרת שזה לא היה סתם בקבוק פה סיגר שם, אלא הייתה דרישה. זאת אומרת, זה לא איזה ארנון הביא לי סיגר, ועוד לא הגענו לדבר הזה. להערכתי אנחנו עכשיו, ממש בזמן הקרוב, נגיע לשלב שבו הפרקליטות מכניסה את העדות של הדס קליין, ובוחנת איך נתניהו מתמודד עם הטענות של - רגע, פה הייתה דרישה, פה היו כמויות, וזה נמשך, וזה הפך לשיטתי, וכמה פעמים ארנון מילצ'ן הביא את השפית שלו, הטבחית, לבלפור כדי לבשל ארוחות, המספרים שנתניהו אומר, המספרים ש… זה. אז כן, זה ניסיון של ההגנה לתאר את זה כאירועים בין חברים, עם מתנות מתכלות, לבין הגרסה של הפרקליטות, שנתמכת בעדות החזקה מאוד של הדס קליין, שאומרת - לא, היה כאן גם מסה, וגם בקשות, זאת אומרת, לא התנהגות קונבנציונלית בין חברים.

‏אלעד: בכל אנקדוטה כזו שעולה, בכל שאלה, ומהצד השני גם בכל תגובה, בכל גיחוך אפילו, יש אסטרטגיה. בטח בימים הראשונים של החקירה הנגדית. שני הצדדים הגיעו מאוד מוכנים לקרב האגרוף הזה ביניהם, וכל צעד ינסה כמה שיותר לערער את ההכנה שעשה הצד השני.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: טוב, אז לא צריך להיות דוקטור למשפט כמו עידו באום, כדי לדעת שאחרי חודשים, כ-30 דיונים שבהם הסנגור של נתניהו הוא זה שחקר אותו על דוכן העדים, כשמגיע תורה של הפרקליטות לעשות חקירה נגדית, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

‏ד"ר באום: חקירה נגדית תמיד היא ה… במשפטים שבהם יש שאלות של ראיות ושל עדויות, היא נחשבת לאירוע הכי קריטי במשפט, כי זה האירוע שבו השופטים בעצם מבררים עד כמה העדות של העד מהימנה. ובמקרה הזה יש לנו הרבה מקרים בתוך המשפט שבהם זה מילה כנגד מילה. נתניהו אמר מול דברים שאמרו העדים, ולכן המהימנות של נתניהו היא קריטית, והשלב של החקירה הנגדית הוא לב המשפט. ולכן אפשר לומר, אם אתה רוצה, שהמשחק עכשיו התחיל, המשחק נפתח ברגע המכריע שלו.

‏אלעד: כן, עד עכשיו, המתאגרף היה בסוג של אימון. הצעדים היו מתוכננים, היו הרמות להנחתות, הייתה יצירת הזדמנות לבנות ביטחון וכוח עם יריב ידידותי שבסוף שומר על האינטרסים של המתאגרף. ועכשיו, אחרי שעברנו את כל זה, הגיע הזמן לקרב. ההחלטה הראשונה של הפרקליטות, האגרוף הראשון אולי, אם תרצו להתמיד באנלוגיה, הייתה באיזה תיק להתחיל את החקירה. כתב האישום עצמו נפתח בכלל בתיק 4000, לכאורה החמור יותר. זה שיש בו סעיף שוחד, תיק בזק-וואלה, נתניהו-אלוביץ'. יש גם את תיק 2000, מערכת היחסים שבין נתניהו לבין המוציא לאור של ידיעות אחרונות, נוני מוזס. אבל הפרקליטות בחרה לפתוח את החקירה הנגדית בתיק 1000, תיק המתנות, זה שמדבר על מערכת היחסים שבין נתניהו לבין המיליארדר ארנון מילצ'ן.

‏ד"ר באום: אני חושב שלהחלטה הזאת יש גם היגיון משפטי וגם היגיון פסיכולוגי. ההיגיון המשפטי של להתחיל עם תיק 1000 הוא בעצם איפה נמצאת הפרקליטות מנקודת המבט שלה בחוזק של התיקים. אני חושב שהפרקליטות מרגישה שתיק 1000 הוא התיק הכי חזק שלה. אנחנו יודעים שתיק 4000 זה תיק שבית המשפט כבר שידר הרי לפרקליטות באותו אירוע שהוא הזמין את הצדדים לתוך הלשכה, ששמה עבירת השוחד מתנדנדת. אז כשהפרקליטות בעצם בוחרת בתיק 1000, מבחינת האסטרטגיה המשפטית שלה היא אומרת - בוא נתחיל מהמקום שבו אנחנו חזקים, ולצד השני יהיו הרבה התפתלויות. ואם אתה חושב רגע על זה שאנחנו עכשיו נכנס להרבה מאוד ימים של חקירה נגדית ועדויות, עדיף לפרקליטות לפחות לייצר את האווירה אצל השופטים, שהנה בתיק 1000 אנחנו על קרקע בטוחה, ואז גם לשופטים יכול להיווצר התחושה הפסיכולוגית שרגע גם השאר, בואו, נתניהו לא נתן בתיק 1000 הסברים טובים, אולי גם נחשוד בהסברים הבאים שלו, ואני לא יודע מה יבחרו בפרקליטות ללכת קודם - תיק 2000 או תיק 4000, כלומר פרשת נוני מוזס או פרשת שאול אלוביץ' ובזק, אבל בשני המקרים ששמה יש קצת יותר אתגרים לפרקליטות, היא תבוא במצב יותר טוב, בהנחה שבאמת הדברים יתקדמו מנקודת המבט שלה באורח חיובי בחקירה הנגדית של תיק 1000.

‏אלעד: אז זהו, גם מהצד השני, זה של נתניהו, יש אסטרטגיה פסיכולוגית. כשנאשם נמצא בחקירה נגדית, הוא באופן טבעי בנחיתות מסוימת, אבל ראש הממשלה הרי הוא לא נאשם רגיל, וכבר מהדיונים הראשונים ברור שנתניהו מתכוון לנסות להשתמש במעמד שלו לטובתו.

‏ד"ר באום: אנחנו ממש בהתחלה, אבל הוא כן משתמש בצורך לצאת, לקצר דיונים, שזה, גם אם אסור לו לדבר עם הסנגוריה, זה בוודאי נותן לו רווח, זמן לחשוב, הוא יודע לאן הכיוונים, הוא יודע פחות או יותר לאן תתקדם החקירה בשלב הבא, נותן לו נשימה וגם מקשה על הפרקליטות בשטף של האירוע. וגם נתניהו מדבר באריכות. מבחינתו, שוב, האינטרס הוא כמה שיותר זמן שהוא מדבר, נכון? נשאר עוד פחות זמן לשאלות של הפרקליטות, מתוך הנחה שיהיה רגע שהשופטים יגידו - "די, כמה זמן הוא יכול לשבת על דוכן העדים כנאשם בחקירה נגדית?" אגב, עוד טקטיקה ששמתי לב שהוא נוקט בה, זה כמעט כל פעם שהפרקליטות מצטטת לו קטעים, בין אם זה מהחקירה שלו או מחקירה של אחרים, ומנסה לעמת אותו עם הקטע, הוא מבקש את זה מודפס, הוא מבקש לקרוא את זה, ופעם אחת הוא גם ביקש שיגדילו לו את האותיות, שזה, רק כשאתה ראש ממשלה אתה יכול להגיד - "תדפיסו לי את זה ביותר גדול לפני שאתם מראים לי ושואלים אותי שאלה". לא קורה במשפטים אחרים.

‏אלעד: בגלל שנאשם, כל נאשם, נמצא בנחיתות בחקירה נגדית, הוא עומד לבד מול הפרקליטים ששולטים בשאלות ובנושאים, הם מנסים להכשיל אותו, אז אסטרטגיה אחת היא לשחק על זמן, לנסות לערער את קו החקירה, ואולי אפילו להתיש את הצד שמולך. וכשהנאשם הוא ראש הממשלה, פוליטיקאי, מנוסה, מיומן, אז אפשר לראות את זה בבירור. פוליטיקאים הרי, הם שהמציאו את השיטה של לומר למראיין - זו לא השאלה, ואז לענות על משהו אחר לגמרי באריכות.

‏ד"ר באום: ממש בימים הראשונים, כשהעיסוק היה תיק 1000, והחקירה התמקדה בארנון מילצ'ן, ונתניהו פתאום התחיל לדבר על שאול אלוביץ', ועל תיק 4000, ועל איך הם מתעסקים בדבר הזה, ואז ראשת ההרכב, רבקה פרידמן פלדמן, אמרה לו - "תענה לשאלה, שאלו אותך על מילצ'ן, אל תדבר עכשיו על אלוביץ', זה לא אלוביץ'". זאת אומרת, השופטים מודעים לדבר הזה. אז אני חושב שגם הפרקליטות באה מוכנה מהבחינה הזאת, לפחות כרגע, וגם השופטים כבר למדו שיש להם פה עד לא רגיל, גם מבחינת היכולות שלו, לנהל דיון, לנסות להכתיב נרטיב, ולכוון את התשובות למקומות הנוחים לו, ולפחות בינתיים נראה שהם ממוקדים בלנסות לקבל את התשובות.

‏אלעד: ויש לראש הממשלה בכל זאת עוד כל מיני דרכים לנסות ולערער את האסטרטגיה של הצד השני, של הפרקליטות. אני לא אהיה לגמרי ציני, ואני לא אומר שזו רק אסטרטגיה, כי בכל זאת מדובר בראש ממשלה, תקופת מלחמה, יש עניינים דחופים, יש מציאות שלא תמיד מתנהלת לפי לוח הזמנים של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אבל כשמכניסים לאולם פתקים סודיים, וראש הממשלה מבקש פתאום לעצור את הדיון כי יש אירוע חשוב, אז זה משהו אחד כשאתה ב"אימון", כשעורכי הדין שלך שואלים את השאלות, וזה משהו אחר לגמרי כשהפתק הזה נכנס, נגיד, בדיוק כשהפרקליטות שואלת אותך שאלה מאוד לא נוחה עבורך, ובתשובה אתה עלול להסתבך.

‏ד"ר באום: אז אנחנו ראינו גם לקראת החקירה הנגדית, שהפרקליטות, הייתי אומר, העלתה מדרגה בקפדנות שלה בעניין הזה. אז אני חושב שהשאלה תהיה כמה בית המשפט והפרקליטות, שתניע אותו, ירגיש שיש כאן ניסיון לנצל לרעה את מעמדו כראש ממשלה ולעשות כל מיני שטיקים מהסוג הזה. אם זה יקרה פעם אחת או שתיים, כן, מלחמה, יכול להיות שזה נראה מוצדק. אם יתחילו להיכנס הרבה מאוד פתקים ונתניהו יבקש יותר מדי הפסקות, אני מעריך שבאיזשהו שלב בית המשפט יתחיל להרים את הגבה ויעשה גם את מה שהוא עשה בסופו של דבר, וגם הפרקליטות עשתה בחקירה הראשית, וזה יתחיל לנהוג בקמצנות וביד קפוצה בבקשות מהסוג הזה, וגם לדרוש נימוקים.

‏אלעד: אז אם לשפוט לפי הימים הראשונים, הסיבוב הראשון בחקירה הנגדית, בינתיים שני הצדדים מאוד זהירים. הם מקפידים לא לשלוח מכות חזקות מדי לעבר הצד השני. הם מתגוננים ובקטנות עוקצים, הולכים על נקודות, לא על נוקאאוט. וזה הגיוני, כי אם החקירה הראשית של נתניהו ערכה כ-30 דיונים, החקירה הנגדית יכולה לערוך גם פי שלושה. חודשים ארוכים, ארוכים, עוד לפנינו. וכרגע לפחות, שני הצדדים שומרים אוויר, שומרים אנרגיה, שומרים כוח לקרב הארוך הזה שהם מבינים שעוד נמצא לפניהם.

‏ד"ר באום: אני מסכים איתך, לפחות בתיק 1000, אני לא יודע אם יש טקטיקה אחרת בתיקי 2000 ו-4000, עוד מוקדם לדעת, אבל אני לגמרי מסכים עם ההבחנה הזאת. שני הצדדים יודעים שיש כאן סיפור נורא מורכב ונורא גדול, ואם אתה תרד ישר לאותן נקודות שכולם מצפים להם וכולם מדברים עליהם, אתה כנראה תקבל אותן תשובות שאתה כבר יודע, הרי התיק הזה נותח בכל מקום כמה וכמה פעמים. ולכן אני חושב שגם הפרקליטות מנסה, לדעתי, להניח כאן איזשהו מהלך, שהוא גם משפטי וגם פסיכולוגי כזה, לבנות את הסיפור. אז נתניהו יודע שההפתעות יכולות לבוא מכל כך הרבה כיוונים, שהוא צריך לספור עד עשר ולחשוב טוב טוב לפני שהוא נותן כל תשובה. אנחנו הולכים הרי לקראת חקירה נגדית שתהיה די ארוכה. הניסיון מלמד במשפט הזה שעל כל יום של חקירה ראשית, של עדות ראשית, הנחקרים בחקירה נגדית עמדו שלושה ימים על דוכן העדים, זאת אומרת, אנחנו יכולים לדבר על 90 ימי חקירה נגדית, וזה יכול לקחת לפחות חצי שנה.

‏אלעד: דוקטור עידו באום, תודה.

‏ד"ר באום: תודה לך.

‏אלעד: ותודה לענבל טויזר.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דניאל שחר, עדי חצרוני, שירה אראל והילה פז, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה