בחמישים וארבע השנים האחרונות התרחשו המון שינויים בעולם, אבל דבר אחד נשאר קבוע - בסוריה שלט אסד. בהתחלה האב ואז הבן, והם החזיקו את המדינה הזו בכוח, באימה אבל גם בתחכום. אבל כל זה השתנה השבוע, כשמשטר אסד נפל. אז ביומיים הקרובים נספר את הסיפור של בשאר אל-אסד, הבן הביישן והגמלוני של המשפחה, שמצא את עצמו ממונה לנשיא ושלט בשכנתנו מצפון באכזריות חסרת תקדים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/12/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום רביעי, 11 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
[הקלטה]
Reporter: [קולות בערבית ברקע] “There's major breaking news in Syria as we're coming to air this morning: A lightning fast rebel offensive ending 50 years of authoritarian rule in Syria just overnight, rebel forces are…”
אלעד: אם נולדתם בשנת 1970, או אחריה, אז הסתובבתם עד השבוע בעולם שבו המון דברים השתנו, אבל דבר אחד נשאר קבוע - בסוריה שלט אסד. זה היה המצב ב-54 השנים האחרונות. אסד האב, אחריו אסד הבן, החזיקו את המדינה בכוח, באימה, אבל גם בתחכום. עד השבוע.
[הקלטה מהפגנה, קולות בערבית]
ואת הסיפור של המשפחה הזו, משפחת אסד, וגם את הסיפור של האיש שמצא את עצמו במקרה בראש המשפחה הזו, אפשר להשוות לסיפור אחר. גם הוא סיפור על משפחה, הוא התפרסם שנה אחת לפני שאסד האב עלה לשלטון, אבל הסיפור הזה הפך למוכר בכל העולם רק מעט אחר כך, כשעשו עליו סרט.
ד"ר בלנגה: אז בעיניי בשאר אל-אסד הוא מייקל קורליאונה מ"הסנדק". הרי מייקל ברח מהמשפחה, הוא עזב, התנתק, אבל אז, איך הוא אומר את זה בסרט - "דווקא כשהייתי בחוץ משכו אותי חזרה פנימה". אותו דבר בשאר אל-אסד.
אלעד: אז כל מי שמכיר אותי אפילו קצת, יודע שרפרנסים מהסנדק, כמו שזרק כאן ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, אז זה בדיוק מה שצריך בשביל לקנות אותי. ולכן ביומיים הקרובים נספר כאן את הסיפור של בשאר אסד, שבדיוק כמו מייקל קורליאון לא היה אמור להיות שם, הוא לא רצה להיות שם, אבל הוא הגיע לשם, ובדיוק כשחשב שהוא בחוץ, יותר מפעם אחת, גם אסד נגרר בחזרה פנימה.
את הסיפור של בשאר אסד שווה להתחיל הרבה לפני שהוא נולד, דווקא במקום ובנסיבות שבהן אבא שלו, חאפז אל-אסד נולד. אנחנו ב-1930, בעיירה קטנה בצפון-מערב סוריה. אבל הדבר המעניין יותר הוא הקבוצה שלתוכה נולד אסד האב, השיוך הדתי, הקבוצתי, המגזרי שלו - בן לעדה העלווית.
ד"ר בלנגה: תראה, העדה העלווית זו העדה הכי נחשלת בחברה הסורית. אתה יודע, אני אפילו אגיד במרחב המזרח תיכוני, הם לא הרבה אגב. בערך 6% מהאוכלוסייה, עד, יש כאלה שאומרים 13% מהאוכלוסייה, והם באמת מפריזים. זה אולי איפשהו באמצע. וזו אוכלוסייה נחשלת, לא מתקדמת חברתית, היא התחתית של התחתית החברה הסורית, כי גם רואים אותה כעדה כופרת. היא מאמינה בעבודת כוכבים ומזלות, זו עדה שיש לה טקסים דתיים נוצריים, ובסוף גם מאיזשהו מימד אסלאמי, אסלאמי-שיעי, נקרא לזה ככה. אז בעיני המוסלמים הסונים זו עדה כופרת. עדה נחותה, ענייה מאוד. אנשים שאין להם אדמות, והיא גם מפוצלת. יש מספר כתות, מספר שבטים. אסד אגב שייך לשבט הכלבייה, והוא, כמו הרבה בני מיעוטים אחרים, חי את הרעיון הלאומי הסורי, אבל הוא יודע שאין לו סיכוי להתקדם חברתית.
אלעד: אז הדבר הראשון ששווה להבין הוא המעמד, המעמד הנחות שהיה לעלווים בסוריה, תחתית הסולם. עכשיו נסתכל לרגע שוב על הסולם הזה, על התחתית שלו, אבל נמשיך להסתכל עוד למטה, כי ממש שם, בתחתית של התחתית, שם נולד אסד האב.
ד"ר בלנגה: הוא מגיע ממשפחה ענייה, 11 ילדים, אבא שלו פלאח פשוט, ו… המשפחה שלו היא ממעמד נחות בתוך העדה העלווית, ובשביל, ככה, אפשר לומר, לסלול לו את הדרך למעמד קצת יותר גבוה, הוא מתחתן עם מישהי ממשפחה קצת יותר מיוחסת משלו, עם אניסה מח'לוף.
אלעד: זה היה הצעד הראשון של חאפז אל-אסד במעלה הסולם, אבל הוא הבין שאפילו חתונה מיוחסת לא באמת תקרב אותו לטופ. אז מה כן? בסוריה של אותם ימים, במידה רבה גם במקומות אחרים אז והיום, יש רק דרך אחת שבה מי שנולד למטה יכול להתקדם - הצבא. ולחאפז אל-אסד זה הצליח, זה עבד.
ד"ר בלנגה: הוא מתגייס לצבא, הוא ב-52' פרח טיס, הוא חבר מפלגת הבעת', והבעת' ב-1963 מבצעת הפיכה צבאית ועולה לשלטון. מתהפכת למעשה הפירמידה החברתית. האליטה הישנה נמחקת, ועכשיו בני המיעוטים והפריפריה בחברה הסורית, אפילו המעמד הבינוני העירוני, הופך להיות הלמעלה, הופך להיות האליטה החדשה. ואסד, כמו בני מיעוטים אחרים, פתאום נמצא בקדמת הבמה, ואז לאט לאט, דרך הרבה הזדמנויות שנוצרו לו, אגב, גם כישורים אישיים שלו - אדם קר-רוח, מחושב, שקול מאוד, הוא מצליח לסלול את הדרך שלו, וכשהבעת' מתפצל פנימה בין הבעת' החדש, הנאו-בעת', לבעת' הישן, הוא הולך עם הדור הצעיר, ואגב, הדור של בני המיעוטים, וחובר עם שני דרוזים אחרים ועם שלושה עלווים, יחד חמישה, איזשהו גרעין שיוביל את המהפכה של 1966, ההפיכה הפנימית של הבעת', הנאו-בעת' עולה לשלטון, הוא נמצא כמספר שתיים בהפיכה הזו, הוא מפקד חיל האוויר, ועכשיו כשהוא כבר בתפקיד של מי שנמצא מתחת למספר אחד, זה פותח לו דרכים, קודם כל לחזק את המעמד שלו גם בצבא, אבל גם בפוליטיקה הסורית.
אלעד: מספר שתיים זה אמנם דבר נחמד, אבל לאסד האב זה לא היה מספיק נחמד. מי שהתחיל כפרח טיס והתקדם למפקד חיל האוויר הסורי, מי שהיה בין המובילים בפיצול בתוך מפלגת הבעת', כיוון גבוה יותר, אל השלב הכי גבוה שיש בסולם. והוא התחיל לבנות את הרגע שבו הוא יהיה שם שנים קודם, בתוך הכאוס הפנימי של סוריה, בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים.
ד"ר בלנגה: עכשיו, חאפז אל-אסד, בצורת השלטון שהבעת' בנה, ידע לנצל את זה לטובתו. כשהוא שותף מספר שתיים בהפיכה של 66', הוא מיד דואג לשים את אנשי שלומו בכל מיני מוקדים מרכזיים, גם נניח במודיעין חיל האוויר שעליו הוא פיקד, אבל גם בתפקיד שר ההגנה. ידע לשים באמת אנשים בתפקידים בכירים, שבסוף יהיו נאמנים לו. ועכשיו מתחיל לנו מאבק פנימי שבסופו של דבר, בנובמבר 1970, אחרי שאסד כבר ביסס את המעמד שלו, את המקורבים שלו בתוך שורות המפלגה, בתוך שורות הצבא, מבצע הפיכה בנובמבר, ותופס את השלטון.
[הקלטה בערבית]
אלעד: כאן נולד המשטר שהחזיק מעמד ממש עד השבוע. ברגע שבו, אחרי שורה של הפיכות ופיצולים, חאפז אל-אסד תפס בכוח את השלטון במדינה. הרגע שבו התהליך המתוחכם שיזם, זה שבמסגרתו הוא הציב בכל עמדות המפתח, ובמיוחד בצבא, את העלווים, את בני המשפחה שלו, את הנאמנים לו, התהליך הזה הושלם.
ד"ר בלנגה: נכון. קודם כל, חאפז אל-אסד אחרי שעולה לשלטון, אגב הוא קורא להפיכה שלו - מהפכת התיקונים. חאפז אל-אסד לוקח את הדגם של נאצר, גמאל עבד אל-נאצר במצרים, ומשליך אותו על סוריה, אבל עם תיקונים. זאת אומרת, יש לנו מפלגה אחת שתשלוט על כולם, זו הבעת'. יכולים להיות מפלגות אחרות, אין בעיה, אבל הבעת' תמיד תוביל את הקואליציה בכל מצב. מכיוון שהרוב הוא סוני, בערך 65-60%, הסונים יהיו גם הרוב בפרלמנט. מכיוון שהם גם רוב באוכלוסייה, הם גם יהיו רוב השרים בממשלה. אבל כמו שאמרת, מנגנוני הביטחון והצבא, שמה ב-90% ואפילו למעלה מזה, הם עלווים. כלומר, אני כן יודע בפיקוד העליון לשים את העלווים שישמרו ויפקחו מלמטה מה קורה. אבל שים לב, למרות שהצבא, ברובו של החיילים הבינוניים, אפילו הקצונה הבינונית נמוכה, הם סונים, הם שמרו על נאמנות למשטר, כי הם הרגישו שהם חלק מהמדינה. זה חלק ממדינה מפוארת. ההצלחות מול ישראל ב-73', למרות הסכין שסאדאת תקע לאסד בגב, העובדה שסוריה מצליחה להחזיר לעצמה את לבנון אחרי המפלה שם ב-82' וב-91', הנה סוריה שבה חזרה ללבנון, ההשתקמות אחרי שברית המועצות קורסת ופתאום האמריקאים מחזרים אחרי חאפז אל-אסד. ממגרש המשחקים של כל מיני גורמים במזרח התיכון ובעולם - ברית המועצות, ארצות הברית - סוריה הופכת להיות גורם מעצמתי שלוקחים אותו בחשבון. אז כן, זה נותן תחושה של גאווה, והעם הסורי הולך עם זה.
אלעד: לא רק השלטון של אסד, העידן של אסד, התחיל בשנת 1970 והלך והתבסס והתחזק בשנים שחלפו אחר כך, שם התחילה גם שושלת, השושלת שלו, של משפחת אסד.
ד"ר בלנגה: יש לחאפז ולאניסה חמישה ילדים. בושרה היא הבת הבכורה, נולדה ב-1960, באסל נולד ב-1962, בשאר נולד בתאריך המבטיח של 11 בספטמבר 65', מאג'ד 1966, ומאהר בן הזקונים 1967. ככה במאמר מוסגר, הוא מאוד העריך, חאפז, את בושרה, התייעץ איתה, אישה קרת-רוח, חדה, עם יכולת אנליטית מאוד גבוהה, ככה מספרים עליה. הוא היה מאוד רוצה שהיא תהיה הנשיאה הבאה, אבל היא אישה, ואין אישה שיכולה להנהיג את העולם הערבי. אבל חאפז הכשיר מגיל צעיר את באסל, וגם ידע לשים אותו בפרונט. באסל היה קפטן נבחרת הרכיבה על סוסים האולימפית של סוריה, זכה במדליות, קיבל חינוך אקסטרה ממה שהאחרים יכלו לקבל. ככל שבאסל גדול יותר, אז הוא גם מציג אותו מול שליטים שמגיעים לבקר בסוריה, נותן לו להיות אחראי על תיק לבנון, הוא גם מכשיר אותו צבאית.
[הקלטה בערבית]
אלעד: באסל אסד היה המיועד. רשמית, חאפז לא הצהיר שהבן שלו הוא היורש. בכל זאת, הוא בטח היה אומר לכם - סוריה היא מדינה מתוקנת, לא רפובליקת בננות. יש הליך מוסדר, יש קדנציות, יש משאלי עם, אי אפשר פשוט להחליט שהבן שלך יהיה נשיא, אבל בפועל, טוב, אתם יודעים איך זה. וכשבושרה אל-אסד, הבת הבכורה, הייתה על תקן יועצת מאחורי הקלעים, ובאסל היה השני, זה שבפרונט, בשאר, הבן השלישי, בכלל לא היה בתור, למרות שבאופן טבעי היה חשוף להכול.
ד"ר בלנגה: בשאר אסד גדל בבית שהיה ספוג בפוליטיקה, בכל זאת אבא שלך נשיא סוריה, ולפני כן מפקד חיל האוויר, או שר ההגנה. והחיים של המשפחה תמיד מתנהלים בצילו של האב, שבסוף כשבשאר בן חמש סך הכול, האבא תופס את השלטון בהפיכה צבאית. הוא גדל באווירה מאוד לאומית, מאוד פוליטית, אווירה גם יחסית מסוכנת, כי ב-76' פורץ מרד האחים המוסלמים, שבסוף דוכא ביד אכזרית ב-1982, וגם כאן בשאר, כילד, רואה איך פעמיים מנסים להתנקש באבא שלו. זורקים עליו בפעם השנייה רימון וכמעט מצליחים גם להרוג אותו, אז עבורו, אתה יודע, עבור כל ילד, נכון אבא שלי הוא הנשיא אבל גם הוא… יש מטרה על הגב שלו. אבל הוא ילד מאוד מופנם, מאוד מאוד ביישן. כל מי שפגש אותו בהיותו נער וקודם לכן ילד, תיאר, באמת אדם צנוע, ילד מופנם, לחיצת יד מאוד מאוד רפה, לא מסתכל בעיניים כשמדברים אליו, כל אחד מאיתנו היה רוצה להגיד - כן, האבא שלי נשיא של מדינה, והוא לא מספר את זה. זה רק מעיד באמת על האישיות שלו.
אלעד: לא אדם כריזמטי במיוחד, לא בולט, לא אחד שמותיר רושם בלתי נשכח. ההורים שלו ידעו את זה, האחים שלו ידעו את זה, בשאר אסד בעצמו ידע את זה. קריירה צבאית, פוליטית, הנהגה, זה ממש לא בשבילו. הוא, בשאר, בכלל רצה להיות רופא.
ד"ר בלנגה: עשה את התואר דוקטורט שלו ברפואת עיניים באוניברסיטת דמשק, סיים, אמר לאבא שלו חאפז "אני רוצה לנסוע להתמחות בלונדון", אבא שלו אומר לו - "לך ומה שאתה עושה תעשה הטוב ביותר", אבל הוא מאפשר לו לצאת ללונדון מכיוון שהוא לא מיועד לכלום. אז בשאר יוצא החוצה ללונדון כי הוא יודע ש… איך לומר, אף אחד לא סופר אותו, אף אחד לא מחשיב אותו, הוא לא יהיה היורש הבא.
אלעד: אז ד"ר בשאר אסד נסע ללונדון. הוא לא סיפר שהוא הבן של נשיא סוריה, כשהיה שם הוא לא הסתובב עם פמליה גדולה ברחוב, הוא לא חי חיי פאר. אסד הבן הגיע ללונדון כדי… ככה הוא הסביר, לעשות טוב.
ד"ר בלנגה: נכון. מי שהיה לימים חמיו, פואז אל-אח'רס, הוא קרדיולוג במקצועו והוא מסדר לו את ההתמחות שם אצל ד"ר אדמונד שולנברג ב-Western Eye. פה דווקא הסביבה שהכירה אותו בלונדון כן ידעה להעריך אותו על הפעילות שלו. זאת אומרת, כשהוא יוצא ללונדון, אז הוא גם מספר שכל המטרה הייתה לבוא, וואו, תשמע, זה כמו דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. כן, אני רוצה לעזור לאנשים שמסכנים והם לא יכולים, הוא רופא עיניים. עכשיו, להיות רופא עיניים אתה צריך דיוק, אתה צריך יכולת ניתוח, תרתי משמע של המצב, של המקרה, ואגב, זה, חלק מהסביבה שהכירה אותו, סיפרה עליו. אותו שולנברג אמר שבסוף, כן, היו בו את התכונות של הדייקנות, של הרצון תמיד ללמוד ולהיות פרפקט במה שאתה עושה. אני אצטט לך איזשהו קטע ששולנברג אומר על בשאר אל-אסד. יש לי את זה כאן. "מה שמשך אותו", את בשאר, "לרפואת עיניים הייתה האובססיה שלו לעשות דברים באופן מדויק. הייתה לו רגישות גבוהה לשלמות. הייתה לו גם חיבה גדולה מאוד לטכנולוגיות חדשות. הוא הכיר בכך שסוריה מפגרת אחרי העולם המערבי בתחום רפואת העיניים, ורצה ללמוד כדי שיוכל להעביר את הידע שירכוש לבני עמו". זה דוקטור ג'קיל.
אלעד: בלונדון אסד התחיל לבנות לעצמו חיים. הוא היה רחוק מהמשפחה הגרעינית שלו, מארמון הנשיאות, מאבא הנשיא הכל-יכול, מהאחים והאחות, מהפוליטיקה והתככים. בלונדון בשאר אסד שאף להצליח בזכות עצמו.
ד"ר בלנגה: אין לו איזשהי משפחה. יש את הקהילה הסורית הלונדונית שהיא מאוד גדולה אגב, ולאח'רס הוא בין היתר גם, אפשר לומר, מראשי הקהילה. אז כשיש, נקרא לזה ארוחת שישי, שיש חגים, שיש התכנסויות של אותה קהילה, מזמינים את בשאר, בנו של הנשיא, הביתה, ולפואז יש בת, וקוראים לה אסמא, ואימא שלה, אגב דיפלומטית, אישה עם שאיפות משלה, והיא דוחפת את הבת לכיוון בשאר, כדי שבכל זאת תהיה לו גם החברה ולא ישעמם לו. השניים מתאהבים, וב-2000 הם מתחתנים.
אלעד: אפשר ממש כמעט לדמיין את החיים שהוא יכול היה לחיות. התמחות ברפואת עיניים בלונדון, אולי הוא היה פותח איזו קליניקה בעיר, יחד עם בת הזוג שלו, אסמא, שנולדה בלונדון, ובצעירותה כינתה את עצמה אמה, היו מארחים ארוחות ערב עם צעירים וצעירות מהמערב, הם היו מדברים שם על תרבות, על טכנולוגיה, על כדורגל, הם היו מקטרים על מזג האוויר, אלא שבינואר 1994, שנתיים בסך הכול אחרי שבשאר עבר ללונדון, אחיו הגדול, היורש של אבא חאפז, נהרג בתאונת דרכים, והמסלול של ד"ר אסד, כל החיים שלו, השתנו לחלוטין.
ד"ר בלנגה: בשיחת הטלפון שמנהל איתו חאפז, אתה יודע, להעביר לו את הבשורה הזו - "אחיך נהרג", אני מניח שהוא שואל אותו אם הוא מעוניין בתפקיד, ובשאר אל-אסד מיד נענה ל… נקרא לזה, לקריאה לדגל, ומגיע לדמשק.
[מוזיקה]
אלעד: בשאר אסד, אז בן 29, חזר הביתה, לדמשק, לתפקיד הלא טבעי עבורו, של יורש הנשיא. וזה אמר שהוא מוכרח לעבור שינוי, שינוי דרמטי, שינוי שהתחיל כבר בטקס הלוויה של אחיו, באסל, כשבפני מנהיגי העולם הערבי, שבאו לחלוק כבוד, בשאר הצעיר הוזמן לנאום.
ד"ר בלנגה: אתה יודע מה, דוגמה של הלוויה, מה שציינת את זה, זו דוגמה הכי טובה, כי הוא מגיע לשמה, גבוה מאוד, מעל כולם, אבל הוא כל כך מגושם, הדפים שמה מתנופפים לו ברוח…
[הקלטה בערבית]
והוא מנסה להשתלט עליהם וחסר ביטחון. זה לא בשאר של השנים שלאחר מכן, אבל זה… זאת טבילת האש הראשונה שלו. הוא יודע שהוא הולך עכשיו לעבור תהליך של הכשרה מאוד מזורז. צריך להבין, חאפז אל-אסד בשנים האלה נקרא, הכינוי שלו זה הנשיא הנעלם, אנחנו מדברים על שנות ה-90, זה עשור שפשוט לא רואים אותו. הוא נמנע מלהופיע בציבור, הוא בתהליכים מתקדמים של דמנציה, וברגעים שהוא צלול הוא יודע שהבן שלו צריך להכשיר אותו גם בהכשרה צבאית, כי הצבא זה מה שקובע בסוריה, אבל גם לתת לו את הרקע המדיני-דיפלומטי. ומשמה הוא מתחיל את התהליך המאוד מזורז לעלות בסולם הדרגות, בשביל בסוף להיות נשיא סוריה.
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
ב-1994, עם המוות הפתאומי של אחיו הגדול בתאונת דרכים, בשאר אסד הפך לנשיא המיועד של סוריה, למחליף המיועד שאמור למלא את הנעליים המאוד גדולות של האבא חאפז ביום מן הימים. ואמרנו שבשאר לא היה מנהיג טבעי, הוא לא כריזמטי, הוא איש די גמלוני. אבל חאפז אסד כבר החליט שאחד הבנים שלו הוא זה שיירש אותו, לא אחיו רפעאת שאותו הוא גירש מסוריה אחרי שניסה לקבל יותר כוח וסמכות. ובהתחשב בזה שחאפז היה צריך לבחור את אחד הבנים, אם נבחן בכנות את האופציות שהיו לו, אז לא ממש הייתה לו ברירה.
ד"ר בלנגה: תראה, הבחירה הייתה בין מאהר לבין בשאר. מג'ד היה האח עם הבעיות ה… ניוון השרירים והמחלה הנפשית, אז הוא מחוץ לתמונה. מאהר חמום-מוח, מאהר אימפולסיבי, פועל מהבטן. יש הרבה סיפורים על מאהר שבוויכוחים משפחתיים הוא פתאום יכול להוציא אקדח ולירות בך. הוא גם, יחסית לבשאר, אומנם קטן ממנו בשנתיים, אבל כנראה שהשנתיים האלה הם די משמעותיות בשביל להפוך להיות נשיא סוריה.
אלעד: אז בשאר אמור להיות נשיא, ואת ההכנה לשם כך היה צריך להתחיל כמעט מאפס, והיה צריך בעיקר לעשות אותה מהר. חאפז אסד בשלב הזה כבר ממש לא היה אדם בריא.
ד"ר בלנגה: צריך להבין - איך שהוא נוחת בדמשק ב-94', הוא מיד שולח אותו למסלול מאוד מאוד מקוצר, פחות או יותר מה שעבר האח הגדול בתקופה די ארוכה, בשאר אל-אסד עושה את זה בתקופה של שש שנים סך הכול, וביוני 2000 הוא כבר מקבל דרגת רב-אלוף. הוא לא היה כזה מוכשר, אבל זה משהו שצריך להדביק לו במסגרת ההכשרה הצבאית, בשביל להציב אותו בעמדה של… אוקיי, ככה אני מתנהל צבא, יצרת לעצמך איזשהו מעגל של תומכים, אתה מבין איך המערכת הזו עובדת. חאפז אל-אסד, צריך להבין, יוצר מסביבו גם איזושהי גווארדיה ותיקה של אנשים מבוגרים, אני אומר מבוגרים גילאי 60 ואפילו קצת למעלה מזה, שתקיף אותו ותיתן לו את התמיכה, את צורת ההתייחסות, שיקול הדעת הנכון בניהול אירועים, וזה אמור להדריך אותו בשנים הראשונות שלו בשלטון. נקודה נוספת שאגב, חאפז גם עושה בצבא, זה להתחיל ולטהר אותו מגורמים שחלילה עלולים לקרוא תיגר על בשאר. אז הוא נפטר מכל מיני קצינים שהיו כבר נטועים הרבה זמן בתפקיד, חלקם אגב גם עלווים, ומפנה לו את הדרך. בוא תשים אתה אנשים שאתה מרגיש שיהיו נאמנים לך ויוכלו לקחת אותך, ללוות אותך בצעדים הראשונים שלך בתפקיד.
אלעד: אולי זה אבא שהוא אובר פרוטקטיב, אולי זה נשיא שבעצמו עלה בהפיכה והצליח לשרוד כמעט 30 שנה בתפקיד אל מול לא מעט אויבים, אולי הכול ביחד גם בתוספת של מי שחשב שהמחליף שלו, הבן שלו, פחות מוכשר ממנו. בשורה התחתונה, חאפז אל-אסד ניסה להכין את הקרקע כמה שיותר לקראת הכהונה של בשאר, והכול בתקופה שבה הוא עצמו, חאפז, כבר בקושי נראה בציבור, הוא היה מאוד חולה. בשאר העלה פרופיל לא רק בתוך סוריה, אלא גם בחוץ, בעולם. הוא נפגש עם מנהיגים, הוא התראיין בתקשורת הזרה, הוא דיבר על רפורמות הכרחיות בסוריה, על הקרבה שלו למערב, הוא קיבל לידיו את תיק לבנון בקבינט, וייצר קשרים גם שם. ואז, שש שנים, אחרי שחזר לדמשק, הדוקטור הפך לנשיא.
ד"ר בלנגה: ב-10 ביוני 2000, בשעה שש, הטלוויזיה הסורית מודיעה על מותו של הנשיא חאפז אל-אסד.
[הקלטה - קריאות בערבית]
וכאן יש בעיה, כי הנשיא הצעיר המיועד זה בשאר, והוא בן 34. והחוקה צריכה להשתנות, סעיף מספר 83, הגיל המינימלי הוא 40. מיד מכנסים את הפרלמנט ומעבירים תיקון לחוקה שהגיל המינימלי הוא 34. הצבעה כמובן ברוב קולות, מה זה רוב קולות? רוב מוחלט. יום למחרת, סגן הנשיא, עבד אל חלים חדאם, מוציא שני צווים - אחד ממנה את בשאר לתפקיד של מפקד הצבא והכוחות המזוינים, זה צו מספר 9, צו מספר 10, הוא מעלה אותו לדרגת פריק, דרגת פילדמרשל, הוא עכשיו המפקד העליון של הצבא. זה סוג של הצהרת נאמנות, גם של הפרלמנט, גם של הצבא, "אנחנו מאחוריך". ולאחר מכן צריך להציג איתו למשאל עם, אז הוא כמובן מועמד יחיד, אין מישהו שרץ מולו. אז ב-26 ביוני הוא מוצג כמועמד לנשיאות, וב-10 ביולי נערך המשאל עם, בשאר אל-אסד זוכה ב-97.29% מהקולות.
[הקלטה - קריאות בערבית]
מציינים את זה שהוא לא זכה ב-99.9 כמו אבא שלו, לפעמים אגב גם חאפז זכה ב-100%, אבל זה מראה, הסורים אמרו, תראו עד כמה המשאל הזה אותנטי, דמות חדשה, שבסך הכול העם לא למד להכיר אותה מספיק, אבל עדיין הנה, יש פה 97% מהקולות הוא מקבל.
אלעד: דמוקרטיה לתפארת, אין ספק. ואני אומר את זה, אתם יודעים מה? כמעט 90% בצחוק, יש שם אבל חלק קטן של רצינות, כי אסד, בשאר אסד, נכנס לתפקיד אל מול סקרנות גדולה מאוד בעולם ובמיוחד במערב. המערב שקיווה שהסטודנט מלונדון, הצעיר שהתחתן עם סורית בריטית, זה ששומע ואפילו אמר שהוא מעריץ את פיל קולינס, זה שהבטיח רפורמות מרחיקות לכת, במערב קיוו שהאדם הזה גם יקיים.
ד"ר בלנגה: כן, בשנה וחצי הראשונות בשאר אל-אסד מקיים את מה שהוא הבטיח.
[הקלטה בערבית]
יש יותר חופש תקשורת, הוא מאפשר הבעת דעה, נניח יוצר סלונים פוליטיים, אתה יכול להתכנס, והוא מעוניין לשמוע מה קורה בסוריה, להבין מה מפריע לעם, הוא משחרר אסירים פוליטיים מבתי הכלא, גם כאלה, אגב, דתיים, שנחשבו קיצוניים דתיים, ומתחיל תהליך שנקרא "האביב של דמשק", להבדיל מזה שפרץ עשור לאחר מכן. זאת אומרת, בשאר אל-אסד כביכול כן פותח את סוריה ואת עצמו, למערב, לליברליזציה נקרא לזה, אולי אולי אפילו דמוקרטיה בצורה זהירה, אני מדגיש בצורה זהירה, אבל אז הוא מבין, כשהוא מתחיל לקבל את כמויות הביקורת, ולשמוע את רחשי התסיסה שמגיעים מלמטה, וגם כמו שאמרנו, הגווארדייה שמקיפה אותו, זו שהוא קיבל בירושה מאבא מסבירה לו - אם תמשיך בדרך הזאת, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו צוללים במדרון מאוד חלקלק החוצה, הוא מיד עוצר, חוזר אחורה, אבל חוזר אחורה פול גז מה שנקרא, ואנחנו רואים את סוריה חוזרת לימים של הדיכוי כמו שהיה בתקופת האבא.
אלעד: אז לזה כבר נגיע בחלק השני, מחר.
וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לד"ר יהודה בלנגה, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דניאל שחר ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments