אחד ביום - הסיפור של אסד: חלק שני

בשנת 2000 חאפז אל אסד הלך לעולמו ובמקומו, נכנס לתפקיד נשיא סוריה נכנס הבן שלו, בשאר. תפקיד שרבים בסוריה ובעולם חשבו שבשאר ממש לא מתאים לו. הפעם אנחנו עם ד״ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן - עם החלק השני של הסיפור של אסד. הסיפור על הילד העלוואי, רופא העיניים, הנשיא שמעטים חשבו שיש לו את מה שצריך, שהצליח בכל זאת להפתיע את כולם - עד הקריסה שהגיעה השבוע.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/12/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום חמישי, 12 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

[הקלטה בערבית - בשאר אסד נואם]

בשנת 2000, אחרי כמעט 30 שנה, חאפז אל-אסד הלך לעולמו, ולתפקיד נשיא סוריה נכנס הבן שלו, בשאר. בשאר, שלא היה הבחירה הראשונה לתפקיד, אבל אחרי שאחיו הגדול, באסל, נהרג בתאונת דרכים, ד"ר בשאר אסד הפך ליורש, ובמשך שש שנים עשה הכול כדי להתכונן לתפקיד. וזה תפקיד שגם כשהוא קיבל אותו, רבים בעולם, אפילו בסוריה, חשבו שבשאר אסד ממש, אבל ממש לא כשיר לעשות.

ד"ר בלנגה: לא, הוא דמות שלא ראו אותו, לא ראו אותו באמת איזשהו… מישהו שיכול, יש בו את הכישרון להוביל את סוריה, לשלוט במדינה כל כך בעייתית. אתן לך דוגמה: לחאפז אל-אסד היה ביוגרף חצר, קראו לו פטריק סיל, אגב יהודי מומר, ופטריק סיל כותב על בשאר אל-אסד את הדבר הבא - "בשאר נעדר את אותו אינסטינקט של רוצח, החיוני כל כך לכל המעוניין לשלוט במדינה הזו". אין לו את זה. אורי לוברני, לשעבר המתאם של פעולות ישראל בלבנון, מיד חרץ את גורלו של בשאר, ואמר את הדבר הבא, אגב, ריאיון לידיעות אחרונות, ב-23 ביוני 2000, הוא אומר עליו ככה: "הלכו והמליכו על סוריה בחור בן 34. בין לילה עשו אותו מצביא. מה חושבים עכשיו הגנרלים בצבא הסורי? הילד העלווי הזה ייתן לנו פקודות? האם יש לו ניסיון, אומץ ויכולת? אני נותן לו בקושי 50% לשרוד".

אלעד: אז אנחנו ממשיכים היום את הסיפור של בשאר אסד, ואם עדיין לא האזנתם, משום מה, לחלק הראשון שעלה אתמול, אז עכשיו זה הזמן. הפעם, ד"ר יהודה בלנגה, מומחה לסוריה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, יספר לנו איך הילד העלווי, רופא העיניים, הנשיא שמעטים חשבו שיש לו את מה שצריך, הצליח בכל זאת להפתיע את כל העולם, עד הקריסה שהגיעה השבוע.

עצרנו אתמול בחודשים הראשונים של בשאר אסד בתפקיד נשיא סוריה. אל מול חוסר ההערכה, אפילו הזלזול, היו מי שתלו בו תקוות. הוא איש הדור הצעיר, הדור החדש, הוא התחנך במערב, הוא דיבר מערבית. ובהתחלה הוא לא רק דיבר, אלא גם עשה. הוא התחיל לקדם רפורמות בסוריה, לפתוח אותה, לשנות אותה. "האביב של דמשק" קראו לתקופה הזו. עד שהיועצים המנוסים שאבא שלו מינה סביבו אמרו לבשאר אסד הצעיר - תיזהר, אתה בדרך לאבד את הכול.

ד"ר בלנגה: אם אנחנו נפתח את סוריה יותר קדימה לכיוון של הבעת ביקורת על המשטר, היכולת שלי כאדם להיות אופוזיציה למשטר, או להעביר עליה ביקורת בצורה שעלולה לגרום לאנשים גם להתכנס ולהתחיל במחאה, או לבוא בדרישות לממשל, זה משהו שסוריה לא רגילה אליו. אז התפיסה הזאת שפתאום יש לעם את היכולת לבוא ולהסתכל על הממסד בצורה ביקורתית, כמו שזה הוצג ב-18 חודשים הראשונים שלו בשלטון, זו הייתה הסכנה.

אלעד: מי שהסתכל אז במבט מפוקח מקרוב, הבין את השינוי שחל בבשאר אסד, הבין שהאיומים שיאבד את השלטון דוחפים אותו לצד השני, הצד המרוחק מהערכים שקיוו במערב שיקדם. זה לקח אומנם עוד קצת זמן, אבל האופי האמיתי של משטר אסד החדש הפך כבר ברור לכולם.

ד"ר בלנגה: האסימון נופל כשפורצת המלחמה בעיראק, ומנסים לגייס אותו לסייע במלחמה, בקואליציה נגד עיראק. כשטוני בלייר מגיע לביקור בדמשק, לנסות לשכנע אותו להצטרף לקואליציה, להתארגן יחד בשביל, אתה יודע, האמריקאים והבריטים הולכים להיכנס לעיראק, להפיל את משטרו של סדאם חוסיין, צריך לעצור את החמושים האסלאמיסטים שנמצאים במדינה הזאת, לסגור את השערים. בשיחה בארבע עיניים הוא אומר משהו אחד לטוני בלייר, במסיבת העיתונאים הוא אומר לו משהו אחר, ואגב הצילומים האלה מדהימים איך טוני בלר פשוט מתייבש.

[הקלטה]

אהוד יערי: "ראש ממשלת בריטניה נאלץ להקשיב לעוד הרצאה מלומדת מפי ד"ר בשאר, מדוע לפלסטינים ולחיזבאללה מותר."

[קולו של בשאר אסד]

אהוד יערי: "המנהיג הבריטי חולק בנימוס על מארחו."

Tony Blair: “Violence from whatever quarter is deeply unhelpful and what we require is the space and the time to get people talking…”

ד"ר בלנגה: רואים את זה פיזית, הבן אדם מתייבש כי אסד בייש אותו. הוא מדבר על טרוריזם מערבי, והוא מדבר על הטרור של ישראל, וזו הפעם הראשונה שהם מתחילים להכיר מי זה, וכמה הוא הפכפך וכמה הוא גם נאמן לעקרונות שלו. עכשיו, אני לא חושב שהמערב היה צריך להיות מופתע, ואני אתן לך עוד ציטוט, ציטוט של בשאר אל-אסד עצמו. הוא אומר את זה בדצמבר 2000: "טעה מי שסבר שאהיה מתון יותר מאבי. האמריקאים חושבים שהדור שלנו הוא דור פרגמטי, אולם בפועל מגלים בני דורי, ואף אני בתוכם, דבקות רבה יותר מבני דורו של אבי בעקרונות לאומיים ופן-ערביים."

אלעד: אני אקח לרגע תפקיד של פסיכולוג בגרוש, אם תרשו לי. זה ניתוח שלי, ואולי בשאר אסד לא יסכים איתי אם איכשהו יאזין ל"אחד ביום". יש לנו, אגב, לא מעט מאזינים ברוסיה, אתם מוזמנים לשתף אותו. אסד הבן נכנס לתפקיד שלא היה אמור להיות שלו, אחרי הכנה יחסית זריזה עם המון לחצים ועם המון ביקורת. זה לא רק שאמרו עליו שהוא חלש ולא כשיר, ההשוואות לאבא שלו היו בלתי אפשריות. אז אסד שם לעצמו מטרה - להוכיח שהוא יכול, להוכיח שהוא בכלל לא מה שאומרים עליו. והדרך שלו לעשות את זה התגלתה לו בהתחלה לא בסוריה דווקא, אלא ליד, בלבנון.

ד"ר בלנגה: בשאר לא באמת נתפס כאיזושהי דמות שיש לה את האומץ, את החוצפה, הייתי אומר אפילו את הרצחנות שהייתה לאבא. אז מנסים אותו. ואנחנו רואים איך לבנון לאט לאט גם משמיעה את הקולות, קודם כל מול חיזבאללה, להתפרק מנשקו. דבר שני, גם מול סוריה, התקבלה החלטה - תוציאו את הכוחות שלכם מן המדינה. וזה קורה במיוחד אחרי שישראל גם נסוגה במאי 2000 מלבנון. אז יש תחושה בלבנון שאפשר להוביל לסוג של שינוי, אבל בשאר אל-אסד רואה את זה אחרת. יש ארגון קטן, חיזבאללה, עם מזכ"ל כריזמטי, ו"אחד שעשה דבר שאף אחד לפניו לא הצליח לעשות, אפילו לא אבא שלי", אומר בשאר. חאפז נלחם בישראל, אבל היה צריך להתפשר בשביל לקבל את קונטרה חזרה. חסן נסראללה נלחם בישראל, גרם לה לסגת בלי שום הסכם, בלי שום ויתור. וכאן אנחנו רואים את ההיפוך ביחסים שבין חיזבאללה לסוריה. מכלי שהיה בידי חאפז אל-אסד, שהשתמש בנסראללה או בחיזבאללה לרצונו, למטרותיו, פתאום בשאר אל-אסד רואה בנסראללה דמות להערצה, אדם שצריך ללמוד ממנו, ואפילו… תשמע, מה אתה צריך? אני אעזור לך להתחמש, אני אעזור לך להעצים את הכוח שלך, כי בסוף, כנראה מה שעשית היה נכון במלחמה מול ישראל. רפיק אל-חרירי רוצה לעצור את כל ההקצנה הזאת, וכשאתה לא בא טוב למשפחת מאפיה, המשפחה הזו מעלימה אותך. וזה מה שקרה עם מכונית התופת ב-2004.

[הקלטה] אהוד יערי: "יותר מ-20 שנה לא היה חיסול פוליטי מסדר גודל כזה בעולם הערבי. מכונית התופת פוצצה את כל רכבי השיירה שבה נסע חרירי, המיליארדר בן ה-60, בתום פגישה בפרלמנט עם שאר מנהיגי האופוזיציה. חרירי וחמשת שומרי ראשו נקרעו לגזרים במקום, אף כי את ההודעה על מותו עוד ניסו לעכב במשך דקות ארוכות."

אלעד: התפיסה בכל מיני מקומות בעולם, גם בתוך סוריה, הייתה שאין לבשאר אסד את ה-killer instinct, שהוא לא אדם אכזרי. אז חשבו. אבל ההתנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק חרירי, והחקירה שבאה בעקבות ההתנקשות, חשפו לעולם אסד אחר.

ד"ר בלנגה: גם הייתה חקירה ואנשים שהעידו נגד… גם חיזבאללה, וגם נגד בשאר והמעורבות שלו, בין אם זה בצורה ישירה ובין אם זה בעצם ההנחייה. הייתה חקירה שקבעה שכן, הוא מעורב, אבל האנשים האלה פשוט או נעלמו או הועלמו או נרצחו. וזה פשוט זה דו"ח שנכנס למגירה, אבל ברור לחלוטין שכמו שעשה האבא בתקופתו, ככה גם בשאר. אנשים שעומדים בדרכך אתה רומס אותם או מסלק אותם בצורה כזו או אחרת, כדי שתהיה לך את הדרך הצלחה להמשיך ולשלוט. צריך רק להבין - בשאר אל-אסד מתלבט מאוד איך להתנהל מול חרירי, ומי שדוחקת אותו… שוב זה הדינמיקה הפנימית של המשפחה, זו האמא שרותחת עליו וצועקת עליו - "תגדל אומץ, תפתח עמוד שדרה, תגדל ביצים ותטפל בבעיה כמו שצריך לטפל בבעיה", ובשאר אל-אסד מאוד מתלבט אבל בסוף עושה את זה.

אלעד: ההתלבטות הזו של אסד סביב חרירי היא לאו דווקא סימן לחולשה שלו, לאו דווקא סימן לזה ש… איך אמרה אמא שלו בדרך כזו או אחרת, שהוא צריך לגדל ביצים. ההתנקשות בחרירי הובילה בסופו של דבר למהפכת הארזים.

[הקלטה - נאום בערבית]

אותן הפגנות ענק בלבנון ולחץ בין-לאומי שגרם לכך שאחרי שלושה עשורים, אחרון החיילים הסורים פינה את לבנון. ובכלל, אסד הבן נראה שהוא לא רק רוצח בדם קר, אלא גם אסטרטג, הוא גם יכול להיות פרגמטי. הוא יכול גם, למשל, להמשיך במה שהתחיל אבא שלו, ולנהל משא ומתן מול המערב, עם ישראל.

ד"ר בלנגה: אתה יודע מה, כאן הוא באמת מראה עד כמה זלזלו בו, אגב, גם כאן וגם בעולם בכלל. כי הוא מגלה יכולת תמרון בין המחנות. הוא מנסה לתמרן, תמיד לרקוד על שתי החתונות או לשחק בין שני המחנות, מחנה ההתנגדות של איראן וחיזבאללה, ואולי גם בסוף ללכת למשא ומתן עם ישראל, כי אם אני אצליח להביא את רמת הגולן חזרה לסוריה, בהסכם שלום, שבסך הכול אני נותן את השלום ומקבל בחזרה את האדמה, אז עשיתי משהו שאבא שלי לא הצליח לעשות.

אלעד: בשלב הזה בשאר אסד צבר המון ביטחון. ההתנקשות בחרירי, העמידה שלו מול מנהיגי המערב, החיבור עם חיזבאללה ועם איראן, ובמקביל היכולת שלו לשמור על ציר פתוח מול ארצות הברית, אפילו חיזור של המערב אחריו. "אמרתם עליי שאין לי את זה?" אסד בטוח חשב לעצמו בגאווה, "הצחקתם אותי". וזו ממש לא רק פרשנות שאני מעניק כאן לנשיא אסד, הוא בעצמו פחות או יותר אמר את זה. אחרי כינוס הליגה הערבית, אסד האשים מנהיגים ערביים אחרים שהם, בניגוד אליו, חצאי גברים.

ד"ר בלנגה: את הדברים האלה הוא אומר בנאום פנימי, פנים-סורי, ל… אם אני לא טועה, אגודת העיתונאים הסורית, והוא מדבר שם על שליטים שהם חצאי הגברים במזרח התיכון. כי שוב, הוא אומר - "אני שמרתי על העקרונות שלי, אני דבק במדינות שהיא אנטי-ישראל, אנטי- ארצות הברית".

[הקלטה בערבית - בשאר אסד נואם]

השליטים האחרים, חצאי הגברים, הם אלה שהיו מוכנים להתפשר על העמדות שלהם והלכו עם אמריקה. זה כמובן יעליב כל גבר, במיוחד גברים או ראשי מדינה ערבים שאתה קורא להם חצאי גברים, אבל כן, זה מראה עד כמה בשאר אל-אסד צבר ניסיון. ומול מנהיגים מנוסים כמו קדאפי, מובארק, אפילו עבדאללה. עד כמה באמת בשאר אל-אסד הוא דמות לעומתית, הייתי אפילו אומר, למנהיגים ערבים מסורתיים במרחב המזרח התיכוני. ועד כמה הוא גם יכול להיות גם מסוכן.

אלעד: הביטחון העצמי של אסד המשיך להתחזק, כי אחרי הקדנציה הראשונה, הוא נבחר לקדנציה שנייה. נכון, הוא היה המועמד היחיד, ונכון, זו סוריה הדיקטטורית, אבל בכל זאת, אסד נבחר עם כמעט 100% מהקולות, ומבחינתו זה לגמרי אותנטי.

ד"ר בלנגה: זה מדהים, אבל בפעם השנייה שהוא נבחר, הוא משתכר לכוח. הוא מספר לסובבים אותו - "העם אוהב אותי", אבל העם לא אוהב אותו, אבל העם דאג, אתה יודע, ידע להשלים עם המצב. בעיני בשאר אל-אסד זה הצלחה. "שרדתי קדנציה אחת, עברו שבע שנים, הוכחתי את עצמי, אני אקבל עוד פעם את האישור של העם לשלוט".

אלעד: את שנות הביטחון העצמי המופרז של הנשיא בשאר אסד אפשר להמחיש במה שלמדנו בדיעבד כמה חודשים אחרי שנבחר לאותה כהונה שנייה, אחרי תקיפה מסתורית בסוריה. אנחנו למדנו שבשאר אסד היה כל כך בטוח בעצמו, הוא הרגיש כל כך חזק, כל כך שאפתן, שניסה להפוך את סוריה למעצמה גרעינית. הוא בנה בסוריה כור אטומי.

ד"ר בלנגה: נכון, שוב, זה המהלך… זה להראות כמה אני אפילו יכול להיות יותר מוצלח מאבא שלי, זה שיתוף פעולה עם צפון קוריאה, ואני מניח שגם עם איראן, שהייתה מאוד חזקה בתמונה, כי אני צריך לתת לסוריה את מידת הביטחון שהיא ראויה לקבל בזירה המזרח תיכונית. נכון אני צעיר, נכון אני חסר ניסיון, אבל אני אעשה מהלך שאפילו אבא שלי לא ניסה לעשות. עכשיו, חפאז אל-אסד, ברמת ההבנה שלו ידע שדבר כזה לא יכול לקרות. לכן הוא לא ניסה אף פעם לפתח נשק גרעיני. אני כמעט בטוח שהוא הבין שישראל לא תיתן לזה לקרות. אז הוא כן פיתח נשק כימי-ביולוגי בכמויות מטורפות. סוריה הפכה להיות אחת מהמדינות עם ארסנל הנשק הכימי-ביולוגי הגדולות בעולם. בשאר אל-אסד אמר - "אני אקח את סוריה צעד אחד קדימה, ואנחנו נפתח גם נשק גרעיני בשביל להפוך אותה למעצמה אזורית", אבל זה לא קורה. וכאן, ישראל מפציצה.

[הקלטה]

Reporter: “The Israeli aircraft did conduct a military strike against Syrian territory.”

רוני דניאל: "התקשורת העולמית עסקה בעניין הזה כמעט מידי יום. מדיניות הפרסום בישראל קבעה באופן נחרץ, ועל פי דרישת הרמטכ"ל - אף מילה, וזה תפס. עד לחבר הכנסת נתניהו."

בנימין נתניהו: "הייתי שותף, אני חייב להגיד, בעניין הזה, מן הרגע הראשון, ונתתי גיבוי, אבל זה מוקדם מדי…"

ד"ר בלנגה: הוא יודע שאנחנו הפצצנו אותו, אבל הוא בולע את הגלולה המרה, הוא בולע את הצפרדע, והוא לא עושה כלום, הוא לא מגיב. הוא לא מגיב כי קודם כל לא הודינו שעשינו את זה. אז אפשרנו לו לבלוע את הגלולה המאוד מרה הזאת. דבר שני, צריך להבין, זה כור שהוא באזור מדברי. היו שרים בממשלה שבכלל לא ידעו עליו, היו אנשי צבא שלא היו מעורבים בתהליך הזה. זה פרויקט כל כך סודי, שאם אסד לא סיפר אותו למקורביו, אז איך זה יציג אותו פנימה, מול האוכלוסייה שלו? שותקים, בולעים את הגלולה המרה וממשיכים הלאה.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

ב-2007, קצת אחרי שנבחר לכהונה שנייה במה שנקרא "רוב סורי", כמעט 100%, ישראל הפציצה את הכור הגרעיני שאסד בנה בסוריה, בסיוע של צפון קוריאה ואיראן. את האמת על מה שקרה שם גילינו רק כמה חודשים אחר כך, ובחלוף הזמן דווח גם שעוד לפני התקיפה, בישראל התייעצו עם פסיכולוגים שניתחו את האישיות של בשאר אסד. המסקנה שלהם הייתה שאסד יעשה כמעט הכול כדי להימנע מהשפלה פומבית, ולכן אם ישראל לא תיקח אחריות ותשאיר לו מרחב הכחשה, הוא לא יגיב, ואסד אכן לא הגיב. בכלל, באמצע הקדנציה השנייה שלו, אסד, לפחות באופן פומבי, לא ראה בישראל את האיום הגדול על סוריה, אלא מישהו אחר לגמרי.

ד"ר בלנגה: אם היית שואל אותו, ואגב שאלו אותו, רעיון מסכם לעשור הראשון שלו בשלטון, שאלו אותו מה האיום הכי גדול שאתה צופה לסוריה בעשור הבא. אז הוא דיבר על האסלאם הקיצוני. הוא ראה מה קורה בתוך סוריה, לדוגמה עבר חוק הרעלות, התחילו להגיע מורות עם רעלות לבתי הספר. עכשיו, סוריה מדינה חילונית. הוא רואה גם מסגדים שצצים כמו פטריות אחרי הגשם. הוא מאוד חושש מהאסלאמיזציה שסוריה עוברת. בריאיון שהוא מעניק לוול סטריט ג'ורנל בינואר 2011 שואלים אותו האם הוא חושש ממה שקורה במצרים, עם מה שקורה בתוניסיה, מה שקרה בתוניסיה, אז הוא אומר - "לא, אני, סוריה היא מדינה ששונה ממצרים. אני גם תמיד הייתי קשוב לרחשי הרחוב, לקולות של העם שלי, וגיליתי תמיד עמדה אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית בעוד שאחרים, ראה ערך מובארק, הלך עם ארצות הברית ותראה מה היה סופו. זה העקרונות שלי, זו האידיאולוגיה שלי, אני דבק בה, ולכן העם אוהב אותי".

אלעד: זה דיסוננס די מדהים בין אדם שהציג יכולות מרשימות בניתוח המציאות, אדם שעוד לפני האביב הערבי ועליית דאעש אמר שהאיום הכי גדול על סוריה ועל העולם הערבי הוא האסלאם הקיצוני, אבל במקביל, אותו אדם ראה איך בתוניסיה, בלוב, במצרים, ההמונים כבר יוצאים לרחובות נגד הדיקטטורים ששולטים בהם עשרות שנים, והוא לא הבין שבדיוק אותו דבר עלול לקרות גם נגדו.

ד"ר בלנגה: המהומות מתחילות בתוניסיה.

[הקלטה - קריאות הפגנה ערבית]

וזה מתפשט למצרים, וזה גם מגיע לסוריה, כי בסוריה פורצות הפגנות הזדהות מול השגרירות המצרית, של כאלה שתומכים במה שקורה שם, אבל אלה הפגנות שקטות, ש… אנחנו מדברים על סוף פברואר, ואז קורית התקרית של הגרפיטי בדרעא, שכותבים לו מספר נערים על גרפיטי - "ד"ר, אתה הבא בתור". שמה מתחילה ההתקוממות, כי תופסים את הנערים האלה ומעלימים אותם במרתפים, וכשההורים באים לבקש את הנערים האלה בחזרה, אומרים להם "לכו תעשו ילדים חדשים". ואז חלק משחררים אותם מבתי הכלא, חלק מתו שם בעינויים, ואז מתחילה ההתקוממות. עכשיו, המשטר רואה בזה כמשהו שיכול להוות עליו אתגר קיצוני, וסוריה כמו סוריה, אסד כמו אסד, מדכא את ההתקוממות הזאת ביד קשה, פשוט אין משטרה, אין כוחות ביטחון, זה צבא שנשלח לירות באזרחים בנשק חי, והאזרחים האלה לאט לאט לוקחים את הכלי נשק בשביל להגן על עצמם, לנסות ולשמור על עצמם מול הצבא, ואז לאט לאט המחאה הזו עוברת להיות יותר אלימה, גם מבחינה צבאית, מול משטר אסד.

אלעד: אז כן, אין חוכמה כחוכמה בדיעבד, אבל גם בזמן אמת היו בסביבתו של אסד אנשים שאמרו לו, שהזהירו, שדיברו על תרחיש אפשרי של נפילת המשטר.

ד"ר בלנגה: אנשים שהיו מסביבו והעידו על ההתנהגות שלו… קודם כל צריך להבין, היו כאלה בסביבה הקרובה אליו שהוא אגב פנה אליהם ואמר - "אוקיי, תנו לי איזושהי הערכה מה יכול לקרות בסוריה, מה צריך לעשות". אנשים אגב לקחו את זה ברצינות וכתבו לו דו"ח. ובגדול, מבחינתם, סוריה הייתה צריכה כן לעבור איזשהו תהליך של רפורמות כדי שאפשר יהיה לקדם את המדינה הזאת צעד אחד קדימה, בוא נאמר לצלוח את האביב הערבי. אבל בשאר אל-אסד לא מקבל את הדו"ח הזה, זאת אומרת ההפך - הוא רואה בזה סוג של ביקורת גם עליו, גם על המשטר. האנשים האלה מתחילים לחוש מאוימים, וחלקם פשוט בורחים מסוריה.

אלעד: במידה מסוימת, אחרי שהכין את הקרקע ועשה הכול כדי שהבן שלו ייכנס לתפקיד הנשיא באופן הכי חלק שאפשר וגם יצליח לשרוד שם, המורשת של חאפז אסד הייתה גם חלק משמעותי במפלה של הבן שלו. עשרות שנים של שלטון דיקטטורי, שהטיב עם המיעוט העלווי ועם חלקים מצומצמים מאוד באוכלוסייה, הובילו לגל של מחאות ענק בסוריה. אסד הבן ניסה להילחם בכוח ורק ליבה עוד יותר את האש נגדו, ואז, כשיחד עם המחאה העממית הצטרפו גם ארגונים אסלאמיסטים חמושים וקבוצות כמו הכורדים בצפון, היה נדמה שלאסד נשארו בסך הכול חודשים, אולי אפילו שבועות.

ד"ר בלנגה: אבל הוא שורד. הוא שרד כי הצבא לא התפרק, הוא שרד כי הוא שלט במה שנקרא "סוריה המועילה" או "השדרה הסורית", האזור שנמתח מדמשק לצפון. זה האזור שבו רוב האוכלוסייה חיה, ושם הוא… על האזורים האלה הוא שלט. אבל שוב, זה נקודה שהיא קריטית מבחינתו כי המשטר על… ממש על כרעי תרנגולת. ואז מתחילות ההתקפות של האסלאמיסטים, בין אם זה ג'בהת אל-נוסרה ובין אם זה היו דאעש, על האזורים השיעים בקרבת הגבול של לבנון, אזור אל-קוסייר. וחיזבאללה נדרש לסייע להם. אנחנו מדברים על אביב 2013. חיזבאללה בהתחלה מסייע לאותם כפרים שיעים סורים שנמצאים על הגבול, הוא זוכה להצלחות, ואז מתחיל כבר שיתוף הפעולה בצורה הרבה יותר עמוקה בין חיזבאללה לבין סוריה, כשהאיראנים רואים את הבעייתיות שאסד נקלע אליה, קאסם סולימאני כאן נשלח בשביל לתאם עמדות, ובסוף גם מגיעה הדרישה לבוא ולעזור לו.

אלעד: התפיסה שלנו, ובמידה רבה של צדק, היא שחיזבאללה, איראן ורוסיה הצילו את אסד. וזה נכון, כמובן. הכוח הרוסי, בעיקר מהאוויר, יחד עם לוחמי חיזבאללה על הקרקע, אפשרו לאסד את מה שהוא לא היה מצליח לעשות לבד - לשרוד. אבל זה ממש לא יהיה נכון לבטל את אסד לגמרי. שנות המלחמה בסוריה הביאו לקצה כמה מהתכונות שלו שנתקלנו בהן כבר קודם. הראשונה - התחכום בניהול המדינה, הנרטיב שהוא הציג, היכולת שלו למנות אנשים נאמנים לתפקידי מפתח ולשמור עליהם. הכול השתלם לו, כי למרות שהמשטר כבר היה אוטוטו לקראת קריסה, פנימה, בתוך סוריה, אסד הצליח להחזיק מעמד.

ד"ר בלנגה: ב-18 ביולי 2012 הם מצלצלים אליי לריאיון כי התרחש פיגוע במטה הביטחון הלאומי בדמשק. פיצוץ שפשוט מוחק את כל הצמרת הצבאית של סוריה.

[הקלטה] אהוד יערי: "פצצה של 40 קילוגרמים, כנראה עם מנגנון השהייה, הוחדרה על ידי סוכן של המתקוממים, אולי מאבטח שהיה לו אישור גישה למטה המאובטח."

ד"ר בלנגה: יועצים ביטחוניים, אנשים שליוו את בשאר אל-אסד לאורך שנים, נהרג גם הרמטכ"ל, נהרג שר ההגנה. בשאר אל-אסד נשאר לבד. עכשיו, זה הרגע שהיית יכול להגיד, אוקיי, המורדים, הדרך סלולה, המשטר עומד ליפול. אבל לא, דווקא כאן, בנקודה הכי… נקודת השפל שלו, קודם כל, העדה העלווית עומדת מאחוריו. הוא כן מצליח להוות את הדבק המלכד, גם בתוך העדה העלווית, גם בתוך הסביבה הסונית. הסונים מבינים שאם הוא נופל, הראשים שלנו אינם כבר על הצוואר, כי דאעש מעבר לפינה. אז עדיף את בשאר, עדיף שנתמוך בו, מאשר תבוא החלופה הקיצונית האסלאמית, ואנחנו יותר לא נחיה כאן, או שנחיה במדינה שהיא אסלאמיסטית, ואת זה אנחנו לא רוצים.

אלעד: והיה כמובן עוד צד, עוד תכונה של אסד שפגשנו בעבר, ובתקופת המלחמה בסוריה הגיעה גם היא אל הקצה - האכזריות, חוסר העניין המוחלט לחיי אדם, לחיי אזרחים סורים. ה-killer instinct הזה, המעוות, הרצחני, זה שיעשה הכול כדי לשמר את הכוח.

[הקלטה]

Reporter: “These disturbing images, taken just after the explosion. Witnesses say it was a chemical weapons attack, they claim Syrian president Bashar al-Assad’s regime fired the banned chemical nerve agent, Sarin.”

Witness: “The gas attacks are continuing every day…”

ד"ר בלנגה: אתה יודע, הוא גם דיבר על זה במונחים רפואיים. הוא אמר - "כשהגוף חולה", ושוב, כאן נכנס ההיבט של הרופא, "כשהגוף חולה צריך לנתח אותו, צריך להכאיב לגוף לפעמים, ואם יש איבר שמזיק לגוף, צריך לכרות את האיבר. זה כואב לגוף, אבל המטרה שלי היא להציל את הגוף". אז אותם אוכלוסיות שהתקוממו נגדו, שמרדו בו, שהזדהו עם האסלאמיסטים, שנכבשו על ידי האסלאמיסטים והיה צריך לטהר אותם, כן, מפציצים אותם בנשק כימי, זורקים עליהם חביות נפץ ממסוקים, שולחים את הצבא, או את המיליציות שלה, כדוגמת השביחה, בשביל פשוט לטבוח בהם. כן, עושים הכול בסוף בשביל להציל את הגוף.

אלעד: ובמקביל לרצח של מאות אלפים, לשימוש בנשק כימי עשרות פעמים אל מול הנשיא אובמה שהציב קו אדום אבל לא עשה דבר, אסד, אולי בציניות מוחלטת, אולי בעיוורון מוחלט, אולי איכשהו גם וגם, טבח בעמו ביד אחת, הפך לקצב מדמשק, אבל ביד השנייה ביקר פצועים ברעידת אדמה בסוריה, ביקר חולים, רכן ליד המיטה, ליטף את הלחיים שלהם.

ד"ר בלנגה: נכון, זה חלק מהתדמית שהוא מנסה לצייר להם, לשווק. "זה לא אני. מפציצים אותכם אחרים. אני נלחם במי שהוא האויב שלכם, אני מנסה לסייע לכם, אז אני גם מגלה את האמפתיה ואני בא…" אתה יודע מה? התדמית הזאת שווקה כשאסמא חלתה בסרטן. זאת אומרת, גם כן זה לחשוף אותה פתאום לקהילה של נשים אחרות שחלו בסרטן, זה להראות אותה כגם כן מי שנפגעה, לקחה לליבה את האירועים בסוריה וזה כנראה התפרץ אצלה. זה התדמית שאתה משווק. העם הסורי לא קונה את זה בסוף, ולכן הרבה אוכלוסיות נפגעו ממה שבשאר אל-אסד עשה להם, ומתו במאות אלפים.

אלעד: אם היינו מספרים את הסיפור של בשאר אסד לפני שבועיים, הסיפור היה נגמר מבחינתו, כמובן, כסיפור הצלחה, כי שוב, בפעם המי יודע כמה, אותו נשיא שזלזלו בו שאפילו אמא שלו אמרה שהוא צריך להיות יותר, הנשיא הזה שרד. אם היינו מספרים את הסיפור שלו לפני שבועיים זה היה סיפור על הניצחון של אסד, ניצחון במקום שבו גדולים ומנוסים ממנו, כמו קדאפי ומוברק, כשלו, ניצחון ששם אותו במקום שבו תמיד שאף להיות - בשורה אחת עם אבא שלו.

ד"ר בלנגה: אתה יודע, בניגוד לכל התחזיות, לכל ההימורים, בשאר אל-אסד שרד, וכן, אסד לא רק ניצח אלא דחק את דאעש לפינה. דאעש כמעט נעלמו מסוריה. המורדים, הוא ריכז אותם איפשהו במחוז אידליב בצפון, מול הכורדים, בסדר, הם סייעו לי במלחמה שלי נגד דאעש אז הם הקימו מיני-אוטונומיה, או אוטונומיה למחצה בצפון-מזרח המדינה, אבל השליטה ברוב רובה של סוריה הייתה בידיים שלו, וכן, הליגה הערבית, הסעודים, אלה שמימנו, חלק מהמורדים נגדו מקבלים אותו לריאד, הוא מתקבל במחיאות כפיים, בחיבוק חם.

[הקלטה]

Reporter: “There he is, labeled by so many ‘a monster’. In a brutal civil war that’s left nearly half a million dead, many millions displaced, Syrian president Basha al-Assad, now welcomed back to the Arab league, with open arms and two kisses.”

חוץ מקטאר, שהמשיכה לשנוא אותו ולהרחיק אותו, כל שאר העולם הערבי רואה בו… רואה בו חבר.

אלעד: אלא שכאן, שוב אנחנו חוזרים לדיסוננס, זה שבין אסד, שמנתח את המציאות, שולט בה, מעצב אותה, לבין זה שנדמה שפשוט לא מצליח לראות מה קורה לו ממש מול העיניים.

ד"ר בלנגה: הצבא עייף ממלחמה של למעלה מעשור. זה צבא שגם רואה איך… אתה יודע, זה לא רק צבא, זה גם עם שרואה איך נשענים יותר ויותר על איראן. ואסד לא השכיל להבין שביום שאחרי צריך לתת יותר מימד אולי פנימה מאשר החוצה. יותר מדי איראן הפכה להיות מעורבת במה שנעשה בסוריה. אותו דבר גם עם חיזבאללה, ואותו מוקד מורדים אחרון היה באידליב. ומאידליב, המחוז האחרון של המורדים, משמה יוצאת התנופה שבסוף הפילה את כל המשטר, כבשה את כל סוריה.

אלעד: אז כן, את הסיפור של אסד אנחנו לא מספרים לפני שבועיים, אנחנו מספרים אותו היום, כשאסד נפל, ברח, כשהשושלת שלו נפלה, והמשטר, שהחזיק בסוריה יותר מחמישה עשורים, התפורר. אז הסיפור של אסד הוא לא סיפור ניצחון, הוא לא סיפור על ההצלחה בניגוד לציפיות, הוא בסוף סוג של סיפור על נבואה שהגשימה את עצמה.

ד"ר בלנגה: אני חושב שהוא לא ראה נכון, קודם כל, את הצורך לשקם את סוריה בצורה מהירה יותר ממה שהוא עשה. הוא היה צריך יותר לפתוח את עצמו לסעודים, להבין את רחשי הלב דווקא של המפרציות, לנסות ובאמת לאט לאט להתנתק מציר ההתנגדות, מאיראן. זו באמת, בהחלט נקודה ראשונה, כי העם הסורי אחרי למעלה מעשור של מלחמת אזרחים, עם 90% של עוני, ולירה סורית שלא שווה כלום, והרס של שני שלישים מהמדינה של תשתיות, היה צריך לפעול יותר מהר בשביל לשקם את המדינה. הנקודה השנייה שבעיניי הוא שגה בה זה רוסיה. רוסיה, שפותחת את המלחמה שלה באוקראינה, ונכנסת לתוך מהלך שהיא לא רואה איך היא יוצאת ממנו, ואסד לא קורא נכונה את המפה שהחזית העיקרית של הרוסים היא דווקא אוקראינה, ופחות סוריה.

אלעד: וכשהוא מסתובב בימים האלה עם אסמא אשתו ברחובות מוסקבה, ספק אם אסד אי פעם יחזור למולדתו. כשאנחנו מספרים כאן את הסיפור של בשאר אסד ושל משפחת אסד כולה, אז בכל מה שקשור לסוריה, אפשר די בוודאות להעריך שהסיפור הזה נגמר.

ד"ר בלנגה: עכשיו שהוא נפל, מה שעולה לי בראש זה את אמא שלו ואבא שלו מצביעים עליו ואומרים לו - "אתה החוליה החלשה". איך זה קרה במשמרת שלך? איך הבאת אותנו למצב הזה שאתה… ב-11 יום אתה מאבד את המדינה? משטר יציב, נאמן, חזק, שהעם מפחד ממנו, תראה לאן הבאת אותנו. אז אולי באמת היה לנו איזושהי כאן דמות שעדיף היה אם היא הייתה נשארת ברפואת העיניים, עוזרת לאנשים, מאשר מנסה להנהיג מדינה. מצד שני, אני לא יודע מה היה קורה, אתה יודע, אם מאהר היה בשלטון, אולי זה היה נראה אחרת.

אלעד: ד"ר יהודה בלנגה, תודה רבה.

ד"ר בלנגה: תודה רבה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, עדי חצרוני ודניאל שחר, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה