אחד ביום - ניסיון ההדחה של איימן עודה

ניסיון ההדחה של חבר הכנסת איימן עודה הגיע בעקבות פוסט שעורר סערה. ההצבעה שהיתה צריכה 90 קולות כדי לעבור נדחתה, אבל מאחורי ניסיון ההדחה של עודה יש סוגיות גדולות יותר - העמדות שחבר הכנסת הביע ומה חושב עליהן הציבור הערבי, העתיד של המפלגות הערביות והאסטרטגיה של הקואליציה. 

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/07/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 16 ביולי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הפסקה ארוכה]

‏[הקלטה]

‏ח"כ איימן עודה: "يسعد صباحك سناء و صباح محمد و جميع المستمعين والمستمعات."

‏מוחמד מג'דלה: "اهلا بك."

‏אלעד: בבוקר שאחרי, איימן עודה היה מאוד מרוצה, וזה ניכר גם למי שלא מבין מילה בערבית. צריך רק לשמוע את טון הדיבור שלו בראיון שהעניק למוחמד מג'אדלה ברדיו נאס.

‏[הקלטה]

‏ח"כ איימן עודה: "واطلب منه تمعن فيها. يا رجل."

‏סנאא חמוד: "شو الفكرة?"

‏ח"כ איימן עודה: [צוחק] "…فيه اشي".

‏מוחמד: תשמע, הוא באופוריה, הוא שמח מאוד, ואפילו הוא מרגיש שהוא יצא יותר מחוזק ופופולרי גם בקרב הערבים וגם היהודים, וזה בעיקר בגלל ההזדהות והסולידריות שהוא קיבל מאנשי רוח, פוליטיקאים, ראשי ממשלה לשעבר בישראל, וגם, זה הגיע אפילו ל… אתה יודע, בכירים לשעבר בקונגרס, ואפילו באו"ם שהזדהו איתו, וגם באירופה ששלחו מכתבים וחתמו על עצומות, שכולם בעצם מגנים את ניסיון ההדחה. לא בגלל שהם אוהבים את איימן עודה האיש או הדעות שלו, אלא בגלל שהם חושבים שמדובר בהליך הדחה מסוכן מאוד לכל דמוקרטיה בעולם, בטח בישראל.

‏[הקלטה] ח"כ אופיר כץ: "ביום 30 ביוני 2025 החליטה ועדת הכנסת ברוב של שלושה רבעים ולאחר שני דיונים ארוכים להציע לכנסת להפסיק את חברותו של חבר הכנסת איימן עודה לפי סעיף 42 א (ג) לחוק יסוד הכנסת. [מוזיקת רקע] אני מבקש שכל מי ש…"

‏[דברי ח"כ כץ ממשיכים להישמע ברקע]

‏אלעד: כמה שעות לפני הראיון הזה התכנסה מליאת הכנסת להצביע על ההדחה של עודה, יוזמה של חבר הכנסת אביחי בוארון ממפלגת הליכוד.

‏[הקלטה] ח"כ אביחי בוארון: "בעשר השנים בהם עודה מכהן בכנסת, הוא לא החמיץ שום הזדמנות להאדיר ולפאר את אויבי ישראל, ולעיתים אף יותר מכך. במשך השנים ובשלל התבטאויות, חבר הכנסת עודה הלך תמיד על הגבול הדק שבין חופש הביטוי להסתה והמרדה. על הגבול…"

‏[דברי ח"כ בוארון ממשיכים להישמע ברקע]

‏אלעד: חברי כנסת מהמפלגות הערביות, הם התייצבו לצד עודה. טענו שניסיון ההדחה שלו הוא לא באמת ספציפית רק נגדו, אלא גם נגדם, כקולקטיב.

‏[הקלטה] ח"כ סמיר בן סעיד: "ההשתקה שלו היא ניסיון להחליש את כולנו, את כל החברה הערבית במדינה הזו. אי-אפשר לפסול את הקול שלנו מהכנסת. [צעקות ברקע] זו לא הדמוקרטיה שאנחנו מבקשים. זו רדיפה פוליטית. זה…"

‏[דברי ח"כ בן סעיד ממשיכים להישמע ברקע]

‏אלעד: בסופו של דבר, ההצעה שהייתה צריכה 90 קולות כדי לעבור, נדחתה.

‏[הקלטה] ח"כ סימון דוידסון: "בעד 73, נגד 15, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה, לפי סעיף 42 א (ג) לחוק היסוד: [כך במקור] הכנסת לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. תודה רבה."

‏[דברי ח"כ דוידסון ממשיכים להישמע ברקע]

‏אלעד: עכשיו תגידו, 'רגע, שמחיוף, מה הקטע עם הספוילר? למה לא בנית מתח? למה לא השארת את השורה התחתונה לסוף?' אז האמת היא, שזה לא ממש משנה. ההצבעה - ברור, היא חלק מהסיפור - אבל היא חלק קטן. מאחורי ניסיון ההדחה של איימן עודה [מוזיקת רקע] יש סוגיות הרבה יותר גדולות. העמדות שהוא הביע, ומה חושב עליהן הציבור הערבי בישראל, העתיד של המפלגות הערביות והתוכנית שלהן לבחירות הבאות, הקואליציה שעלתה על הצעד הזה כחלק מאסטרטגיה מאוד ברורה, והאופוזיציה שגמגמה, כי מבחינתה האסטרטגיה הייתה לא ממש ברורה. אז הסיבה שהרשיתי לעצמי לחשוף כבר עכשיו את תוצאות ההצבעה, מעבר לעובדה שזה קרה שלשום ויצא פוש ב-N12, כמובן, אז הסיבה היא שהפעם, עם מוחמד מג'אדלה, נדבר כאן על מה שהוא מעבר להדחה. המהלך שכל הצדדים המעורבים מבינים שיכול להכריע, עד כדי כך, את גורל הבחירות הבאות.

‏[מוזיקה מתגברת]

‏שלום מוחמד.

‏מוחמד: שלום שלום.

‏אלעד: דבר ראשון אני מוכרח לשאול אותך, לבקש ממך לעזור לי עם התרגום. יש קטע בראיון שערכת עם עודה, שהוא ממש צחק. על מה? על מה הוא דיבר? מה הוא סיפר לך?

‏מוחמד: הוא דיבר על הנאום של גנץ. אתמול בני גנץ עלה לדוכן ותקף את איימן עודה בצורה חריפה מאוד.

‏[הקלטה] ח"כ בני גנץ: "איימן עודה, שאתה אינך פה. רבים מדבריך לאורך זמן ובהקשרי תוכן רחבים אינם ראויים, ובגישה שכזו, לוּ תימשך, אתה גם אינך ראוי לשבת באולם הזה. אתה הרי רוצה שידיחו אותך ושתהיה בבחינת שהיד פוליטי ותינשא על גלי הערצה עיוורת של אנשים מוסתים, שבניגוד…"

‏[דברי ח"כ גנץ ממשיכים להישמע ברקע]

‏מוחמד: ואז בחצות, אחרי שבכלל הניסיון הזה נכשל, ניסיון ההדחה, וההצבעה בכנסת בעצם נפלה, אז גנץ שלח לו את טקסט הנאום, וביקש ממנו להתבונן בטקסט הזה. [מצחקק] אז איימן עודה אומר לי, "מדובר באיש מוזר שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני, ולמה הוא שלח לי בכלל את הטקסט הזה. אני שמעתי את הדברים שהוא אמר, לא יודע מה הוא רוצה. הוא מתנהג גם ברמה האישית וגם ברמה הפוליטית בצורה מוזרה מאוד". זה, זה היה קצת מהרגעים המצחיקים, והייתי אומר המשונים בכל האירוע הזה.

‏אלעד: זהו, זה נשמע ככה. אבל להגנתו של גנץ, לכולנו יצא מתישהו לשלוח למישהו הודעה בטעות. אבל מוחמד, בוא נחזור להתחלה, בוא נחזור לרגע שבו הליך ההדחה של איימן עודה התחיל, או אתה יודע מה, ליתר דיוק רגע לפני. אנחנו כמעט חצי שנה אחורה, 19 בינואר, אחד האירועים הכי מרגשים, הכי מותחים, הכי משמחים שחווינו בתור מדינה מאז שבעה באוקטובר.

‏[הקלטה] [המולה ברקע]

‏דובר: "אני לא יודע מי…"

‏יונית לוי: "הדלת נפתחת."

‏דוברת: "הנה, הנה, זה הם."

‏דובר: "כן."

‏יונית לוי: [בהתרגשות] "אנחנו רואות אותן!"

‏דובר: "כן, נכון."

‏יונית לוי: "אנחנו רואים אותן, אנחנו רואים אותן יוצאות. רומי, דורון, אמילי, הולכות על שתי רגליים אחרי 471 ימים. הנה הן…"

‏[יונית ממשיכה להישמע ברקע]

‏אלעד: יום השחרור של שלוש החטופות, רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר. בערב של אותו יום שוחררו 90 אסירים פלסטינים, ואיימן עודה פרסם פוסט שבו הוא כתב: "שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש. כולנו נולדנו בני חורין". הפוסט הזה, בעיקר ההשוואה שעודה עשה בין החטופים לבין האסירים, עוררו סערה גדולה. ובעצם, מוחמד, בעקבות הפוסט, התחיל הליך הדחה.

‏מוחמד: זהו, האירוע הזה מורכב, מהרבה סיבות. כי בפועל, ברמה הרשמית, הבקשה להדחתו של איימן עודה מתייחסת באמת לאותו פוסט. ועצם ההשוואה יצרה סערה גם ברשתות החברתיות, גם בכנסת. ובסופו של דבר, בליכוד הגישו את הבקשה הזאת להדיח אותו בגלל הציוץ הזה. מה שקרה בפועל - שתוך כדי הקמפיין הזה על ההדחה והדיונים, עלו עוד הרבה אמירות שנויות במחלוקת של חבר הכנסת איימן עודה, כמו האמירה שלו לפני כמה שנים בשער שכם, לשוטרים ולמשרתים הערבים גם בצבא וגם במשטרה, להשליך את הנשק שלהם.

‏[הקלטה] ח"כ איימן עודה: "بالفترة الاخيرة التقيت عدة مجموعات من القدس، القدس العربية المحتلة."

‏[ח"כ עודה ממשיך להישמע ברקע]

‏מוחמד: כמו אמירה שהוא אמר גם לאחרונה בהפגנה בחיפה, שעזה ניצחה והיא גם תנצח.

‏[הקלטה] [רעש קהל ברקע] ח"כ איימן עודה: "עזה ניצחה! ועזה תנצח!" [הקהל מריע ומוחא כפיים]

‏מוחמד: אבל בפועל, כשהייעוץ המשפטי, גם של הכנסת וגם של הממשלה, בא ובחן את עצם הבקשה להדיח את חבר הכנסת איימן עודה, היה שם גם הסכמה בין הייעוץ המשפטי לכנסת ולממשלה, שיכול להיות שמדובר בדברים לא נעימים, מקוממים, שרוב החברה הישראלית לא תסכים לקבל את הדברים האלה, אבל אין שם קריאה ממשית לפגוע בביטחון המדינה, או לפעולה, הייתי אומר אלימה, או שימוש בכוח מזוין, או דבר כזה או אחר. ולכן גם במובן הזה, כולם כבר הבינו תוך כדי התהליך בדיונים בוועדות הכנסת שבעצם התהליך הזה, או ההחלטה הזאת, גם אם היא תגיע לפתחו של בג"ץ, היא תיפול.

‏אלעד: אבל תסביר לי משהו: אם במהלך ההליך צצו פתאום עוד התבטאויות, נקרא להן בעייתיות, אוקיי? של עודה, למה לא צירפו גם את ההתבטאויות האלה להליך? חלקן הרי חמורות לא פחות, אם לא יותר אפילו, מהפוסט שלו על שחרור אסירים וחטופים.

‏מוחמד: אז זהו, בתהליך הזה אין אפשרות לעשות שינוי, כי זה היה בעצם גורם להתחיל את כל התהליך מהתחלה, ולאסוף 70 חתימות של חברי הכנסת, ואז להביא את זה בפני הוועדה, לאשר את זה בוועדת הכנסת, ואז להעביר את זה שוב פעם למליאת הכנסת להצביע עליו, וכמובן שלפי החוק דרוש לגבש או להגיע ל-90 קולות של חברי הכנסת. זה רוב מיוחד, קשה מאוד להשיג רוב כזה, ולכן זה היה אומר שכל התהליך הזה היה מתחיל מהתחלה, נדחה בכמה חודשים, ובקואליציה היו לחוצים להוציא את זה לפועל, גם אם במחיר שהם ידעו שכנראה הוא ייכשל בבג"ץ. הייתי אומר אפילו, יש חלקים בקואליציה שרצו שהוא יגיע לבג"ץ, ושהוא ייפול בבג"ץ, כי זה משרת את הנרטיב של הקואליציה הזאת, של הממשלה הזאת, שבעצם מי ששולט פה זה הפקידים, זה השופטים, זה לא העם, זה לא נבחרי הציבור. ולכן בשני המצבים יש כאלה שאמרו בקואליציה שהליכוד ושאר המפלגות בממשלה ירוויחו מזה.

‏אלעד: טוב, אז יומיים אחרי שהוא פרסם את הפוסט המקורי, עודה פרסם פוסט נוסף, ארוך. אני אקרא כאן חלק ממנו. הוא כותב: "אני מבין שאנשים רבים נפגעו מהציוץ שלי. הבנתי שלצערי גם נפגעו משפחות חטופים, שעם רובן אני בקשר הדוק ותמכתי במאבקן לאורך כל הדרך, וזה באמת מצער אותי מאוד. כשצפיתם בהתרגשות בצעירות החטופות, החפות מכל פשע, חוזרות לחיק אמותיהן, גם אני צפיתי והתרגשתי, אבל גם ראיתי את השחרור של 90 אסירים, או ליתר דיוק, אסירות וקטינים, נערים ונערות. אלו האסירים ששוחררו, האמת הפשוטה", הוא כותב, "שלא שוחרר אף אדם שהואשם ברצח. רוב המשוחררים הפלסטינים באותו יום כלל לא הואשמו בדבר. אז כן", שוב, אני מקריא מהפוסט, "למרות שאולי קשים לכם דבריי, אני אזרח בישראל, רואה וכואב גם את הסבל הפלסטיני, הסבל של בני העם שלי שחיים תחת כיבוש. לצד זאת אני כואב גם את כאב העם האחר, גם אם בנסיבות הקיימות הכיבוש נעשה בשמו. אל תיכנעו לגל ההסתה והסילופים". כלומר, עודה הסביר, הוא לא התנצל. הוא עמד מאחורי הדברים.

‏מוחמד: אגב, זה גם מה שהוא אומר בתקשורת הערבית. זאת אומרת, הוא לא… הוא אומר ש'אני לא מתכוון לבוא ולעשות פה השוואות בין חטופים, בין אזרחים, לבין אסירים שישבו בכלא. אין לי שום כוונה כזאת', איימן עודה אומר. הוא אומר, 'אני רק מסתכל על בני-אדם כבני-אדם, על זה שצריך לשחרר אותם, בין אם זה בכלא הישראלי או במנהרות של חמאס, וזה מסר הומני, זה מסר שמדבר על כל הבני-אדם'. עכשיו, כשאתה אומר את זה בצורה הזאת לציבור הערבי, אז יכול להיות שזה עובר, יכול להיות שאנשים תופסים את זה בצורה אחרת, לא כמו הציבור היהודי שמסתכל ורואה את הפערים בצורה כל-כך גדולה בין האסירים הביטחוניים הפלסטינים לבין החטופים הישראלים שנמצאים במנהרות של חמאס. זאת אומרת, לפעמים המסר הזה הוא מתוּוך בצורה אחרת לגמרי לציבור הערבי, וזה משנה הכל. גם את המסר וגם איך הוא נתפס בקרב הציבור הערבי בישראל.

‏אלעד: אז זהו, אז איך הוא נתפס? כלומר, איך הציבור הערבי בישראל מקבל ורואה את המסרים האלה?

‏מוחמד: תראה, אני הייתי עושה הבחנה בין שני דברים. הציבור הערבי אחרי השביעי באוקטובר, אני חושב שהוא הוכיח לכולם, ושמענו את זה מראש הממשלה ועד לראשי מערכת הביטחון, שהציבור הערבי בעצם גילה איפוק חסר תקדים. הוא, לא רק שהוא לא היה שותף, ואפילו יצא בפה מלא נגד מה שהיה פה בשביעי באוקטובר, אלא הוא גם גילה אזרחות מופתית, כפי שאמר המפכ"ל הקודם. יחד עם זאת, מאז השביעי באוקטובר עברו כמעט שנתיים. והציבור הערבי, במיוחד הייתי אומר סטודנטים, רופאים, עובדים, נהגים של אוטובוסים, הם עוברים יום-יום גיהנום בתוך המדינה. עכשיו, לפעמים זה לא זוכה לתשומת לב גדולה מאוד בתוך מדינת ישראל, גם לא בתקשורת הישראלית. אבל מה שקורה פה לאחרונה הוא שהציבור הערבי צמא גם להנהגה - בחברה היהודית וגם בחברה הערבית, כן? - שתשים לב לדברים האלה. ולכן אנחנו רואים, גם בסקרים של המפלגות עצמן, המפלגות הערביות, יש כעס מאוד גדול על ההנהגה הערבית הפוליטית בכנסת. יש דור צעיר שרוצה להחליף את כל חברי הכנסת הערבים, ללא הבדל.

‏אלעד: ויכול להיות שהכעס הזה שאתה מתאר כלפי ההנהגה הערבית סובב סביב הנקודה הזו? האמירות של נבחרי הציבור, אמירות שלאו דווקא מייצגות את הציבור, לאו דווקא מייצגות את מה שהציבור חושב, או מה שהוא חושב שחשוב, ואמירות, שאתה יודע, בסוף הן גם מרחיקות איזו אפשרות להתלכד סביב נרטיב ישראלי רחב יותר.

‏מוחמד: הכעס כלפי ההנהגה הערבית הפוליטית הוא לא רק בגלל העמדות האלה, אלא בגלל הרבה דברים אחרים. אגב, זה מאוד מעניין באמת כשאנחנו מסתכלים על הסקרים, שכאילו, למרות המלחמה והכל, כן? המלחמה והסוגיה הפלסטינית היא עדיין לא עוברת את ה-6-7 אחוזים בהתעניינות של הציבור הערבי בישראל.

‏אלעד: שזה מעניין.

‏מוחמד: כן, זה מעניין מאוד. בעיקר שאנחנו רואים שהציבור הערבי מאוד מושפע ממה שקורה גם בעזה וגם בסביבה. אבל עדיין, כשאנחנו מסתכלים על המכלול של הסוגיות, אז אנחנו רואים שהפשיעה והאלימות יותר מ-80%. זה, זה העניין הרב ביותר. זה הדבר שבעצם מניע את האנשים אפילו גם לצאת ולהצביע. אחרי זה אנחנו רואים גם העניין של הגזענות. זה הפך להיות משהו מאוד דרמטי עבור הציבור הערבי, המאבק נגד הגזענות. וכמובן גם המצב הכלכלי, התכנון והבנייה, ורק לקראת סוף הרשימה אנחנו רואים את הסוגיה הפלסטינית ואת המלחמה על עזה. אלו מגמות מאוד מעניינות שגם מצביעות על הלך הרוח בחברה הערבית ועל מה שיכריע גם את הבחירות הבאות. זאת אומרת, [מוזיקת רקע] רוב הציבור הערבי מחפש, כשהוא יוצא להצביע לכנסת, שותפות או מאבקים שהם בעיקר בנושא האזרחי ולא רק בנושא הלאומי, אם נקרא לזה ככה, בצורה הזאת.

‏אלעד: חסות אחת, ואנחנו ממש מייד חוזרים.

‏[מוזיקה מתגברת ודועכת]

‏[חסות]

‏אלעד: מוחמד, אחרי הפוסט של איימן עודה התחיל תהליך ההדחה שלו. אביחי בוארון מהליכוד הוא זה שיזם את ההליך. הוא אסף 70 חתימות, וצריך 90 תומכים, כדי שההחלטה להדיח חבר כנסת תעבור. אתה אמרת שבקואליציה הלכו על ההליך הזה למרות שהייעוץ המשפטי אמר שעל סמך הפוסט הספציפי, זה שבו עודה כתב על שחרור אסירים וחטופים, אין בו הצדקה משפטית להדחה, אבל הסברת שמבחינת הקואליציה זה win-win. אם הוא יודח - ניצחון, אם הוא לא יודח אפשר יהיה להאשים את מי שבגללו הוא לא הודח. ופה אני רוצה להכניס לתמונה את האופוזיציה, כי היה שם בלגן.

‏מוחמד: אז זהו, כאן באמת סלע המחלוקת שהייתה באופוזיציה. וכמובן, מי שעוקב אחרי הכנסת הנוכחית מבין שאין אופוזיציה אחת, ולא שתיים אפילו. יש הרבה אופוזיציות. ואצל גנץ ולפיד לא הייתה אסטרטגיה ברורה. זאת אומרת, לפיד בהתחלה אמר שהוא כן יתמוך, אחרי זה הוא הצהיר שייתן חופש הצבעה בתוך המפלגה שלו, וכך גם עשה גנץ. כמובן שישראל ביתנו, שיזמה את הליך ההדחה הקודם, של עופר כסיף, אמרו מהרגע הראשון שהם תומכים. והמפלגות הערביות בעמדה הקלאסית שלהם, הם כמובן התנגדו להדחה של חבר כנסת איימן עודה. אבל מה שקרה בעצם מאחורי הקלעים, שחברי הכנסת הערבים התחילו לתאם עמדות עם שאר מפלגות האופוזיציה. כי מצד אחד, האופוזיציה כמובן קשה לה ציבורית לבוא ולהגיד שהיא מצדיקה את האמירות של איימן עודה, ושהיא נמצאת איתו באותו קו פוליטי, בטח כשמלחמה מתנהלת בעזה. אבל מצד שני, במפלגות האופוזיציה, במיוחד בהנהגת האופוזיציה, גנץ ולפיד מבינים היטב שהמטרה בסוף של הקואליציה זה לא להדיח את איימן עודה, הרי גם ככה הוא הצהיר שהוא פורש, שזה הקדנציה האחרונה שלו, הוא לא יתמודד בבחירות הבאות. הטעם הוא אחר לגמרי. [מוזיקת רקע] גנץ ולפיד הבינו, וגם ראו את הסקרים, שמצביעים על הפגיעה הממשית באחוזי ההצבעה בחברה הערבית במידה ורשימה ערבית לכנסת תיפסל, או מועמד ערבי ייפסל, או כמובן יודח. ושם האופוזיציה הבינה, שמצד אחד היא לא יכולה להיות עם איימן עודה באותו קו, אבל מצד שני היא לא יכולה להרשות לעצמה את האירוע הזה, שהוא גם חסר תקדים ברמה הדמוקרטית, שחברי כנסת מדיחים חבר כנסת אחר, שבעצם מי שבחר אותו זה הציבור ולא חברי הכנסת. זה נוגד את חוקי המשחק או את הפורמט הדמוקרטי, אם נקרא לזה ככה. ומצד שני, הם מבינים שיש פה ניסיון פוליטי מהקואליציה, ובמיוחד מהממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, לדכא את ההצבעה בציבור הערבי. ולכן מה שהיה, שמאחורי הקלעים תואמו עמדות. זאת אומרת, גנץ ולפיד אמרו, אנחנו נצביע בעד, כי הם ראשי המפלגה, הם לא רוצים להצטייר כמי שתומכים בעמדות של איימן עודה, אבל מאחורי הקלעים, החברי הכנסת שצריכים להיעדר ייעדרו, כדי שלא יהיה 90 קולות כדי להדיח את חבר כנסת איימן עודה.

‏אלעד: רגע, תסביר לי את הנחת היסוד הזו, שהדחה של איימן עודה תפגע באחוז ההצבעה במגזר הערבי. מה הקשר בין השניים?

‏מוחמד: אחד האלמנטים הכי מרכזיים אצל האזרחים הערבים שלא יוצאים להצביע, הוא בעיקר חוסר האמון במשחק הפוליטי, במשחק הדמוקרטי בישראל. וכשמונעים או חוסמים או פוסלים רשימה או מועמד, זה פוגע דרמטית באמון. זאת אומרת, ציבור, קרוב ל-20% לפי סקרים כאלה ואחרים, קרוב ל-20%, חושבים שבמידה ורשימה ערבית נפסלת או מועמד ערבי מודח מהכנסת, הם היו חושבים ושוקלים מחדש האם יצביעו בבחירות הבאות או לא. ויש כאלה שבאמת לא היו מצביעים. זאת אומרת, אתה מוריד באופן דרמטי, כמעט ב-20 אחוזים, את אחוז ההצבעה אצל המיעוט הערבי במדינת ישראל, שהוא בעצמו מונה כ-20% מכלל מדינת ישראל.

‏אלעד: זהו, אתה מצטט כאן ממחקר שערך מכון "אקורד" של האוניברסיטה העברית. הם דיברו שם על הליך הדחה של חבר כנסת ממפלגה ערבית, כהליך ששולח מסר למצביעים הערביים, שמרגישים כאילו המשחק מכור, שאין לקול שלהם באמת משמעות, ושהזכות שלהם כאזרחים לבחור, לא באמת קיימת.

‏מוחמד: בדיוק. אז כשאתה מסתכל על זה, אתה מבין שלהוריד או לדכא את אחוזי ההצבעה ב-20% בתוך החברה הערבית, מה זה בעצם עושה, או איך זה משפיע על המפה הפוליטית הכללית? זה בעצם נותן כרטיס כניסה חופשי לקואליציה הנוכחית, למפלגות הימין, להקים את הממשלה הבאה. ולכן באופוזיציה הבינו שבעצם הם לא צריכים לתמוך פה באיימן עודה בגלל שהם אוהבים את איימן עודה, אלא בגלל שההדחה שלו, או הפסילה שלו או של כל מועמד ערבי אחר, או של רשימה ערבית אחרת בכנסת, זה הולך להשפיע לרעה על אחוזי ההצבעה בחברה הערבית, וזה בעצם יכריע את הבחירות הבאות.

‏אלעד: תשמע, זה לא סתם שכבר עכשיו בקואליציה ובאופוזיציה עושים את המתמטיקה ואת השיקולים הפוליטיים. יש איזו אווירת בחירות באוויר, אפרופו משבר הגיוס, ואפרופו עסקה שאולי מתקרבת בעזה. ואני תוהה לגבי החלק של המפלגות הערביות לקראת הבחירות האלה. כי אם לפני ארבע שנים ראינו בפעם הראשונה מפלגה ערבית שנמצאת בקואליציה, אני באופן אישי לא מכיר היום פוליטיקאי או מפלגה בספקטרום הפוליטי בישראל - אתה יודע מה? שנע מבן גביר ועד בואכה רגע לפני יאיר גולן - מישהו שבכלל מדבר על האופציה הזו היום. המפלגות הערביות חושבות ששותפות כזו היא עדיין אפשרית?

‏מוחמד: אז תראה, בעניין הזה יש פה שתי גישות במפלגות הערביות. יש את הגישה של מנסור עבאס ורע"מ, שהם אומרים, 'חבר'ה, זה הכל הצהרות. אחרי הבחירות הכל ישתנה'. והם משתמשים לראייה בבחירות שהיו פה ב-2021, שממש אחרי אירועי מאי, שומר חומות, כל המפלגות אמרו - אין סיכוי להקים ממשלה אחרי כל מה שהיה פה בערים המעורבות עם מפלגה ערבית. והיה פה בסוף הקמת ממשלה, שקראו לה "ממשלת השינוי", בשותפות לראשונה עם מפלגה ערבית. ולכן ברע"מ ובסביבה של מנסור עבאס אומרים - 'בסוף הכל עניין של מספרים. הם יצטרכו את המנדטים שלנו, יפנו אלינו כמו גדולים, ואנחנו נספק את הסחורה, במידה וזה יתאים לנו'. הגישה השנייה אומרת משהו אחר לגמרי, והיא הגישה של שאר המפלגות הערביות, והיא אומרת שקשה מאוד לבנות אמון, כרגע, עם המפלגות הקיימות באופוזיציה. קשה מאוד. אבל, גם אחרי שאומרים את זה כל חברי הכנסת הערבים, הם אומרים שאם תהיה לנו האפשרות או בעצם את היכולת למנוע בפעם הבאה, בכל דרך אפשרית, מנתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, להקים ממשלה חדשה בישראל, אנחנו נעשה את זה. אני אפילו שמעתי מאחד הבכירים במפלגות הערביות שאומר לי: "גם אם אני אצטרך להמליץ על אביגדור ליברמן בפני הנשיא, אני אעשה את זה, אני אסגור את האף, ואני אשים את היד שלי על ההמלצה הזאת, כי אני יודע בסופו של דבר שאין יותר מסוכן, לא רק עבור הציבור הערבי, אלא גם עבור הציבור היהודי, מ-ממשלה שתקום פה בראשות נתניהו בשותפות עם סמוטריץ' ובן גביר."

‏אלעד: העניין הוא, מוחמד, בשביל שתהיה איזו אפשרות שהמפלגות הערביות ימקסמו את הפוטנציאל האלקטורלי שלהן, יוכלו לתרגם אותו לכוח, לא משנה, אגב, באיזו משתי האפשרויות שתיארת הן ילכו, המפלגות צריכות להציע משהו שונה לבוחרים. אתה תיארת - יש כעס, יש אכזבה. אז מה התוכנית כאן? מה הן יכולות לעשות?

‏מוחמד: אז תראה, המפלגות הערביות הן, הייתי אומר, במצב קשה מאוד. מצד אחד, בבחירות האחרונות הפספוס הכי גדול היה של המפלגות הערביות. בל"ד לא עברה את אחוז החסימה אחרי שהתפצלה מהרשימה המשותפת. גם הרשימה המשותפת לא קיבלה הרבה מנדטים, וגם ברע"מ ציפו לקבל יותר ולא קיבלו. אז במובן הזה, במפלגות הערביות מתכוננים בכל האפשרויות שיש להם לבחירות הבאות. ובמובן הזה יש כמה אופציות, יש כמה תרחישים או תסריטים. מצד אחד, יש את התסריט המוביל, שכל החברה הערבית, וכשאני אומר כל, זה ממש כל - 96% בכל הסקרים - החברה הערבית רוצה רשימה משותפת, שתאחד ותלכד בתוכה גם את רע"מ, גם את בל"ד, גם את חד"ש ואת תע"ל. זאת אומרת, ארבעת המרכיבים שכמעט לא מסכימים על כלום, שיילכו ברשימה אחת. זאת אומרת, המפלגות הערביות רוצות להיות בסוף לשון המאזניים בבחירות הבאות, ולכן יש דיונים מאוד גדולים היום. מה יותר טוב למחנה לעשות, או לגוש לעשות? האם בעצם לדחוף לאיחוד של כל המפלגות הערביות בתוך רשימה אחת ואז לקבל רשימה אחת גדולה, אבל אולי משותקת ברמה הפוליטית, שלא תצליח לתמרן ולהמליץ או להיות חלק מקואליציה, או בעצם לאפשר את הסטטוס-קוו שהיה לפני הבחירות האחרונות, שבו יש את רע"מ לבד, כשחקן חופשי, ויש את שאר המפלגות? ויש, כמובן, את התסריט הכי פחות מועדף על כל המפלגות הערביות - שאנחנו נראה פה שלוש רשימות רצות בבחירות הבאות. אני חושב שבתסריט כזה, [מוזיקת רקע] סביר להניח שמפלגה או יותר מהחברה הערבית לא תעבור את אחוז החסימה, וזה בעצם יהיה גלגל ההצלה שוב פעם שיאפשר לנתניהו להקים את הממשלה השביעית שלו.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: מוחמד מג'אדלה, תודה.

‏מוחמד: תודה רבה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה עדי חצרוני, דניאל שחר, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה