top of page

אחד ביום - למה השב״כ מזהיר מקריסת הרשות?

בשנים האחרונות צצות עוד ועוד אזהרות על המצב ברשות הפלסטינית, על אי יציבות של מוסדותיה ועל חשש מהתלקחות בזירה. והאחרונה, שהוציא החודש השב"כ, מזהירה מפני סכנת קריסה בגלל פשיטת רגל, וטוענת שאנחנו ניצבים בפני פוטנציאל לכאוס ביהודה ושומרון. אז הפעם אנחנו עם תמונת מצב עדכנית מהרשות הפלסטינית.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/06/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום רביעי, 19 ביוני, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.

אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

עשיתי חיפוש בגוגל, שלוש מילים בסך הכל - "אזהרה" ו"רשות פלסטינית", זהו. אני רוצה לעבור איתכם, ככה בזריזות, על כמה מהתוצאות שעלו.

ינואר 2024 - חשש מהתלקחות מיידית בשטחים, התראה חריגה של שב"כ.

דצמבר 2022 - בצה"ל מרימים דגל אדום לגבי יציבות הרשות הפלסטינית.

אפריל 2020 - ימי הקורונה - קריסה של הרשות הפלסטינית מדאיגה את ישראל.

אוגוסט 2023 - שב"כ הזהיר שמוקמת תשתית לשיגור רקטות מיהודה ושומרון.

ויש עוד ועוד ועוד ועוד. האחרונה אגב, העדכנית ביותר, לפני פחות משבועיים. שב"כ העביר לדרג המדיני ולראשי מערכת הביטחון הערכת מצב, התראה האסטרטגית, שלפיה הרשות הפלסטינית בסכנת קריסה בגלל פשיטת רגל. אנחנו, נֶאֱמַר, ניצבים בפני פוטנציאל לכאוס ביהודה ושומרון.

[מוזיקה]

אז הפעם אנחנו עם ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב, עם תמונת מצב עדכנית של מה שקורה ברשות הפלסטינית. שלום מילשטיין.

ד"ר מילשטיין: אהלן אלעד.

אלעד: איך נאמר - יש לי דז'ה וו. כי אנחנו דיברנו הרי לא פעם ולא פעמיים בעבר, על אזהרה ועוד אזהרה, והערכה, שהנה אוטוטו הרשות הפלסטינית קורסת, והנה אנחנו אוטוטו בפתחה של אינתיפאדה, ועכשיו בעצם שוב אותם טקסטים. אז חובבי הקלישאות היו שואלים אם זו גרסת השב"כ ל"זאב, זאב"?

ד"ר מילשטיין: כן, אז הידיעות הטובות, אלעד, הן שהזיכרון שלך ממש טוב, ולא רק שהוא טוב, אלא שהדז'ה וו הזה הוא לא רק דז'ה וו של, נקרא לזה, הזמן הקצר של אני יודע מה, שנה, אלא ממש של עשור, אפילו עשור וחצי, שכל הזמן בשיח הישראלי נשמע באמת האות הזה, או האזהרה הזאת, מפני גם התפרקות אפשרית של הרשות וגם מאינתיפאדה שלישית. ואתה יודע, אני אפילו הייתי אומר יותר מזה, אלעד, שמסתכלים על השנים האחרונות, ההתראה האסטרטגית לגבי ההתפתחות הדרמטית באיו"ש לא קרתה, אבל מה שכן קרה, זה השבעה באוקטובר, שבעצם היה הזירה הפחות, נקרא לזה, מטרידה, בטווח המיידי מבחינת כלל הגורמים, גם מדיניים וגם ביטחוניים, והיא בסוף זאת שהפתיעה.

אלעד: תסביר לי אבל. כל כך הרבה התראות במשך כל כך הרבה זמן, למה, וכמובן אני לא מתלונן על זה, אבל למה תרחישי האימים לא התממשו?

ד"ר מילשטיין: אז אני חושב שאפשר למנות שלוש או ארבע סיבות מרכזיות לאיך למרות כל המתח האדיר הזה, באיו"ש לא קרה תרחיש האימים הזה, שאנחנו כל הזמן מדברים עליו. גם הסיבה המרכזית שישראל כל הזמן דאגה לייצב את המציאות האזרחית באזור הזה, ובסופו של דבר, השלום הכלכלי, המונח הזה שאנחנו קצת נושאים ככה לגנאי מאז השבעה באוקטובר, לפחות באיו"ש הוא עזר קצת לייצב את המציאות.

גם, סיבה שנייה היא שהרשות עצמה היא גורם שהוא מאוד שונה מחמאס מבחינת ה-DNA הבסיסי שלו, ולמעשה שומר על התיאום ושומר על הקיום הבסיסי של המציאות ושל היציבות, בין היתר כי הוא רוצה לשמור על השרידות שלו, והסיפור של הציבור הפלסטיני באיו"ש. אתה יודע, לי יוצא הרבה לדבר עם פלסטינים מאיו"ש, ואני כל הזמן שואל אותם בעשור וחצי האחרונים: תגידו, איך זה שבאמת, לא שאני רוצה, כן, אבל שלא פרצה אותה אינתיפאדה שלישית? והם אומרים לי: תראה, בעידן של היום, כשיש לי טלוויזיה עם כל כך הרבה ערוצים, ואני מעביר ככה את הערוצים בין השלט, ואני רואה מה קורה בעזה ואני רואה מה קורה במקומות אחרים, אני יודע שהמציאות שלי היא מאוד מאוד קשה באיו"ש, אבל יש מקומות יותר גרועים מבחינת המציאות שלהם, ואני לא רוצה להידרדר אליהם, ואני חושב שמהבחינה הזאת, כל הדברים האלה עזרו לנו ככה קצת להגיע לרגיעה יחסית באיו"ש, למרות כל ההתראות.

וכאן באמת נשאלת השאלה - מה בעצם השתנה שכל כך הרבה גורמים, ממש בשבועות האחרונים, מדברים על התראה יותר חמורה מבעבר, על אפשרות של התפרקות או אפשרות של החרפה במציאות האסטרטגית. ואפשר להגיד שקורים כאן שלושה דברים מרכזיים, שהם די שונים מאשר מה שהיה לנו בחודשים האחרונים, ויכול להיות שהם מסמנים אולי, אני מאוד זהיר כאן בהתנסחויות, התחלתה של תפנית, או התחלתה של הפתעה אסטרטגית שתתפתח.

אלעד: אז בואו נצלול לפירוט, לאותם שלושה דברים שאולי מסמנים בעיניך את התפנית. מהם?

ד"ר מילשטיין: הדבר הראשון זה הכלכלה. הרי דיברנו על זה שהכלכלה הייתה גם יציבה וגם עזרה לישראל בסופו של דבר לייצב את המציאות. הכלכלה הזאת נמצאת בהידרדרות הולכת וגוברת מאז השבעה באוקטובר. צריך לזכור כאן, לפני השבעה באוקטובר עבדו, בישראל ובהתנחלויות, בסביבות ה-175 אלף פועלים פלסטינים, גם עם היתרים וגם בלי היתרים, כלומר שב"חים. המספר הזה הידרדר היום לסביבות ה-25 אלף, מתוכם שני שליש בערך עובדים בהתנחלויות. וכל הדבר הזה גרם להתדרדרות מאוד משמעותית בכל מה שנוגע לאבטלה. היא זינקה מסביבות ה-15% לכמעט 36%.

כל העניין הזה, הסיפור הכלכלי שמתחיל להתערער, פוגש גם התנהלות של ממשלת ישראל, ובעיקר של השר בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, שהחליט בחודשים האחרונים, כמעט הייתי אומר בתור מדיניות עקרונית אישית שלו, להתחיל לעכב, להגביל את העברת כספי הסילוקים, כספי המיסים, שישראל אוספת עבור הרשות. אנחנו מדברים על כמעט 64% מהתקציב של הרשות. והדברים האלה גורמים באיו"ש ממש לפערים משמעותיים במישור הכלכלי. אתה רואה שפקידי השלטון, כולל פעילי המנגנונים, אנחנו מדברים על כמעט 150 אלף איש, מקבלים בחודשים האחרונים בין 50 ל-70 אחוז מהמשכורת.

אתה רואה הרבה דיווחים על כל מיני התרופפויות בסדר הציבורי, בגלל שאין באמת פעילות מספיק הדוקה של מנגנוני השלטון. אני לפני שבועיים דיברתי עם זיאד אבו זיאד, הוא היה פעם השר לענייני ירושלים ברשות, והוא תושב אלעיזריה, סמוך לירושלים. הוא אומר: תראה, היישוב שלי, 40 אלף איש, היום אתה כמעט לא רואה שוטר או פקיד במרחב. אתה כן רואה יותר ויותר כנופיות, ויותר ויותר כאוס במרחב הציבורי. והוא אומר לי גם: תשמע, מה שקורה באלעיזאריה זה לא בועה, זה משהו שיכול להתפרץ ולהתפתח בכל איו"ש. אז כדאי לכם לשים לב לנושא הכלכלי. ומהרבה בחינות, כשאנחנו מדברים על ההתראה האסטרטגית ועל האפשרות שמשהו דרמטי ישתנה, אנחנו בעיקר מדברים על ערעור עמוק של הרשות, של מוסדות הרשות, בגלל הנושא הכלכלי.

ואתה כן רואה שהבעיות הבסיסיות שהיו לנו בשנים האחרונות מבחינה ביטחונית, בעיקר באזור ג'נין, לאט לאט מתחילות לגלוש גם דרומה. אתה רואה את זה ביריחו, אתה רואה את זה בטולכרם, מזמן אתה רואה את זה בשכם. ועולה יותר ויותר חשש, זה מה שאמרו לי בני השיח הפלסטינים שלי, שמה שקורה בג'נין לא רק נשאר בג'נין, הוא מתחיל לגלוש לאט לאט, ולהיות המציאות שתהיה רווחת בכל איו"ש. ומה שבאמת יותר מהותי, זה שזה פחדים שהמון מועלים גם מהצד הפלסטיני, לא רק על ידי גורמי ביטחון ישראלים.

[מוזיקה]

אלעד: הכלכלה היא הפרק המרכזי בכל הערכת מצב של שירותי הביטחון הישראלי, בקשר למסלול שבו צועדת הרשות הפלסטינית. והפועלים הפלסטינים שעבדו בישראל, זה הסעיף המרכזי בתוך הפרק המרכזי של הערכות המצב האלה.

פרופסור אסטבן קלור, הוא עוסק בזה המון. הוא לא איש ביטחון אגב, אלא כלכלן. פרופסור במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

פרופ' קלור: מדובר פה על קרוב ל-175 אלף אנשים, שמרוויחים הרבה יותר בתור פועלי בניין בישראל מאשר רופאים ומהנדסים בגדה המערבית. יש אבטלה עצומה שם, המשכורות מאוד נמוכות, ולכן לקבל אישור עבודה זה כמו לזכות בפיס. עד כדי כך שגם הרבה מהם נכנסים בצורה לא… או נכנסו ערב המלחמה, בצורה לא חוקית. והם מביאים, כדי לסבר לך את האוזן, שנה שעברה הם הביאו קרוב ל-20 אחוז, או בסביבות ה-20 אחוז מהתוצר הפלסטיני, משהו כמו 4 ביליון דולר. כן, אז הוא ממש מניע את הכלכלה הפלסטינית, ומאוד מאוד חשוב גם לאנשים עצמם, וגם לאנשים אחרים שמתפרנסים מהכסף שהם מביאים.

אלעד: פרופ' קלור, כמו כולנו, שומע את הוויכוח שמתנהל כאן כבר שנים. מצד אחד, את הטענה שפועלים פלסטינים מהווים סיכון ביטחוני, ומהצד השני, את התרומה האדירה שלהם לכלכלה וליציבות של הרשות הפלסטינית, ובתוך זה גם התרומה האדירה שלהם לכלכלה הישראלית, לענף הבנייה בישראל, למחירי הדירות שאנחנו, הישראלים, משלמים. אז הוא שומע את הוויכוח, אבל פרופ' קלור, בניגוד לרובנו, גם תורם לו. כי הוא החליט לחקור. לחקור את הקשר שבין הפועלים הפלסטינים, לבין הסיכונים הביטחוניים.

פרופ' קלור: אז בעצם ניגשתי למאגרי נתונים על כל הנרצחים שהיו בתוך יישובי הקו הירוק. מדובר על 153 ישראלים שנרצחו בין הראשון לינואר 2007 עד השישי לאוקטובר 2023, והתחלתי לבדוק את נסיבות האירועים האלה, הפיגועים האלה, ויש רק שלושה פיגועים שקרו בישראל, בתוך הקו הירוק, שבוצעו על ידי מפגעים שהיה להם אישור עבודה בתוך הקו הירוק. בפיגועים האלה נרצחו ארבעה ישראלים.

אלעד: כמה דברים קפצו לי לראש במהלך השיחה עם פרופ' קלור, ואני יודע שקצת קשה לשמוע רצף של מספרים בפודקאסט, אז ברשותכם אחזור כאן על כמה שמופיעים במחקר שהוא ערך. הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא שבין 2007 לשישה באוקטובר 2023, 16 שנה, כן? נרצחו בתוך הקו הירוק 153 בני אדם בפיגועי טרור. איך השתנו לנו כל הפרופורציות כשביום הבא, שבעה באוקטובר 2023, נרצחו במשך כמה שעות בסך הכול, בתוך ישראל, כמעט פי שמונה. זה עדיין בלתי נתפס. הדבר השני שקפץ לי לראש בשיחה וקשור לענייננו כאן, הוא שארבעה מתוך אותם 153 נרצחים, הם קורבנות של פועלים שהגיעו לישראל עם אישורי עבודה. וזה קרה כשבשנים שנחקרו, עשרות אלפי פועלים עבדו בישראל יום-יום.

פרופ' קלור: ולכן אני חושב שהמסקנה היא שלהגיד ש… לפחות על סמך ניסיון העבר, שכניסה של פועלים פלסטינים לתוך הקו הירוק מהווה סיכון ביטחוני, הוא רחוק מאוד מהמציאות שלנו.

אלעד: המציאות שלנו. וזו השאלה, מה זה שלנו? כי הרי יש כאן ויכוח. יש ויכוח על אם מסוכן או בטוח לאשר לפועלים פלסטינים לעבוד בישראל. ואפרופו הנתונים שמופיעים במחקר של פרופ' קלור, השאלה אם הדבר הזה הוא מסוכן, היא גדולה יותר מאשר האם הפועלים מהווים סכנה לטרור. השאלה הגדולה יותר כאן היא אם אנחנו רוצים לאפשר את התרומה האדירה שיש לפועלים הפלסטינים בכלכלה של הרשות הפלסטינית. אם אנחנו בכלל מעוניינים לחזק את הרשות הפלסטינית, או אם תרצו - עד כמה הרשות הפלסטינית מסוכנת, כן או לא. כשמבינים את הנתונים שהביא פרופ' קלור, זה מתחדד מאוד. הרשות הפלסטינית היא בעצם השאלה.

פרופ' קלור: אז מסתבר שמערכת הביטחון הצבאית, ובמיוחד השב"כ, שהם האחראים על התחום הזה, הם בעד כניסה של פועלים פלסטינים, ולפי דברים ששמעתי, הניתוחים שלהם תואמים את המסקנה שאני הגעתי אליה. ולכן גם השב"כ וגם הצבא בעד כניסה מבוקרת של פועלים פלסטינים לתוך הקו הירוק. הטענות המרכזיות שלהם זה שאי כניסה של פועלים פלסטינים תביא לקריסה של הכלכלה הפלסטינית, ולאולי פתיחה [כך במקור] זירה נוספת בתוך הגדה המערבית.

אלעד: טוב, אז בטח שמתם לב. המחקר של פרופ' קלור הסתיים בשישה באוקטובר 2023, וזה כמובן לא מקרי. המציאות הביטחונית שלנו השתנתה באופן מובהק מאז. יש טענות שפועלים עזתים שעבדו באישור בישראל השתתפו או לכל הפחות סייעו לטבח של שבעה באוקטובר. וביהודה ושומרון, שמענו, מספר הפועלים הפלסטינים מאז הצטמצם בשיעור מאוד ניכר, כמעט נעלם. וזה, כל זה, המציאות החדשה הזו, היא מצריכה כבר מחקר חדש.

[מוזיקת רקע]

פרופ' קלור: המחקר שלי, אני אמשיך להתעסק בנושאים האלה, במאפיינים של מחבלים ומה גורם לפיגועים ולהתקפות, בהשלכות הכלכליות של הדברים האלה, ולצערי הרב, כנראה שיהיה לי הרבה חומר להיות עסוק לעתיד הקרוב ולכמה שנים טובות. כמובן שאני אמשיך לחקור נושאים כאלה בשאלות שיעלו בהמשך.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

‫מילשטיין, כשאנחנו מדברים על האזהרה ‫של שב"כ מפני קריסה אפשרית ‫של הרשות הפלסטינית ‫ואינתיפאדה או התלקחות בשטחי הרשות, ‫‫אז סוגיית הפועלים הפלסטינים ‫היא סוגיה מרכזית, ‫אבל היא ממש לא היחידה. ‫שר האוצר סמוטריץ' מסרב הרי ‫להעביר לרשות את כספי הסילוקין, ‫אותם כספי מיסים של הרשות הפלסטינית ‫שישראל מחזיקה אצלה. ‫סמוטריץ' גם מאיים לנתק ‫את הרשות הפלסטינית ‫מהמערכת הבנקאית הישראלית, ‫מערכת שהכלכלה הפלסטינית ‫תלויה בה לחלוטין. ‫ואת הרציונל של סמוטריץ', ‫שהרשות הפלסטינית היא גוף ‫שמעודד טרור, ‫ולכן צריך להתנהל עם הגוף הזה ‫בקשיחות כלכלית, ‫את זה אנחנו מכירים, ‫דיברנו על זה גם כאן, ‫וסמוטריץ' ממש לא לבד בגישה הזו. ‫אבל כשבשב"כ עכשיו מזהירים, ‫או ליתר דיוק שוב מזהירים, ‫מה הם אומרים שהם מזהים בשטח, ‫מעבר לפגיעה הכלכלית?

ד"ר מילשטיין: ‫הדבר הזה פוגש עוד שתי תופעות ‫שמאוד מאוד בולטות. ‫הייתי אומר, היו קיימות גם בעבר, ‫אבל יותר בולטות מאשר בעבר. ‫הדבר הראשון זה יותר ויותר מאמצים ‫של חמאס להבעיר את השטח באיו"ש. ‫חמאס, שבאמת שקועה במאבק המדמם ‫של עזה, עושה מאמצים כבירים ‫להתחיל להעתיק את המאבק גם לאיו"ש. ‫זה לא כל כך מוצלח מבחינתה, ‫כי בסופו של דבר צה"ל והשב"כ ‫מצליחים לסכל חלק גדול מהמאמצים, ‫אבל אתה רואה לדוגמה את כל המאמץ, ‫אפילו הייתי קורא לו המתועד ‫והמאוד בולט ברשתות של לעשות ‫הרבה פיגועים במרחב קו התפר, ‫בעיקר באזור הגלבוע ובאזור עמק חפר, ‫כדי להגיד: אנחנו מתחילים ‫להעתיק את המודלים של עזה גם לכאן. ‫להתקרב ליישובים, לחצות את הקו, ‫לעשות פיגועים, ‫להטריד את מרקם החיים של התושבים.

‫והדבר השני, שעוד פעם - תמיד היה קיים, ‫אבל מתחילים יותר ויותר סימני ‫אזהרה להיות בנושא הזה, ‫זה המעמד של הרשות. ‫תראה, כאן צריך להגיד, אלעד, בכנות, ‫אף פעם המעמד הזה לא באמת ‫היה מאוד יציב, ‫ואף פעם אבו מאזן ‫לא זכה להמון אהדה. ‫אבל נראה שככל שחולף הזמן, ‫ככל שבאמת השלטון הפלסטיני ‫גם נראה כחסר אג'נדה ‫וחסר איזה משקל משמעותי ‫בעימות בעזה, ‫ובעיקר יותר ויותר מושחת, ‫אתה רואה שיותר ויותר אנשים ‫לא רק סולדים, ‫אלא ממש מפתחים כלפיו תיעוב.

כשאתה מחבר את כל שלושת הנקודות האלה, כלומר, גם הסיפור של ההידרדרות הכלכלית, גם הסיפור של התעוזה של חמאס, בעיקר באזורים בצפון השומרון, ג'נין, טולכרם, שבהם הרשות באמת כבר כמעט לא קיימת, והנושא של המעמד הרעוע של הרשות, אז כן, אתה מקבל מרחב שהוא בהחלט מצדיק התראה אסטרטגית. והדבר היותר בעייתי - לא בטוח שיש לזה סימנים מעידים כל כך מובהקים, כשאתה אומר: הנה, הדבר הזה מצטבר בהדרגה, והערכה שלנו שבעוד שבועיים-שלושה זה כבר מגיע לאיזה התפתחות יותר חמורה.

כל הדבר הזה יכול להתפתח במהירות, בין אם זה למצב של בעיות תפקוד של הרשות, ובין אם לגלי אלימות הרבה יותר משמעותיים מצד המון פלסטינים, שכשהם לא בעבודה, והם לא עם איזה מסגרת מסדרת, אז מבחינתם להשתלב באלימות, או אפילו לקבל כסף מחמאס על מעשים אלימים, זה ממש דבר נחמד.

אלעד: אבל אתה יודע, אני לוקח רגע את הצד של סמוטריץ', ואני לא מסתכל רק על האופן שבו הרשות הפלסטינית מעודדת טרור ואת ההסתה שקורית שם ברשות הפלסטינית, אני מסתכל אפילו ריאלית. אנחנו מדברים פה על קריאה לייצב את הרשות, ואולי הדבר הזה בעצם כבר לא רלוונטי. אולי היום העברת כספים ותקציבים לרשות הפלסטינית, זה בעצם שווה-ערך ללנסות ולהנשים גופה.

ד"ר מילשטיין: תראה, לצערי הרב, אלעד, התיאור שלך הוא, אני אגיד את זה בעדינות - לא לגמרי חוטא למציאות. למעט דבר אחד, יכול להיות שזו עדיין לא גופה. יכול להיות שזה חולה אנוש, שחלק מהמחלות שלו באות לו בגלל מעשיו שלו, לא רק בגלל מה שישראל עושה. ואני נוטה כאן, בכלל בהקשר הפלסטיני, לא רק בהקשר של הרשות, שתמיד גם נהיה בעלי מדיניות מפוקחת, וגם נדע להבין נכון את מרחב החלופות שעומד מולנו. ואנחנו צריכים להבין שכשאנחנו מדברים על הרשות, אנחנו למעשה ניצבים מול סט של חלופות, כולן רעות, ואנחנו צריכים לבחור את הכי פחות גרועה. הרשות, בין כל החלופות שעומדות לפנינו, כמו לדוגמה לראות השתלטות של חמאס על איו"ש, היא הדבר הפחות גרוע. עכשיו אני כמובן לרגע לא מנסה להיות אוטופי או נאיבי מדי ולהגיד שכל מה שהם מתעסקים בו זה שלום, והם יכולים להביא להסדר המדיני. לא. איך שתיארנו את זה עד עכשיו, הם חלשים מדי, הם אפילו, הייתי אומר, רקובים מדי.

אבל לטווח הקצר עדיף לישראל לסייע להחיות את אותו חולה מאוד-מאוד קשה, לייצב אותו, כי הברירה האחרת היא או שהדבר הזה מתחיל לגווע, אני לא בהכרח מדבר על איזה קריסה רועשת, אלא גוויעה, שתחייב את ישראל עצמה להתחיל להיכנס לחללים שיהיו, ולספק שירותי בריאות, ולספק שירותי חינוך ורווחה ותחבורה לשלושה מיליון פלסטינים באיו"ש. או שאנחנו לוקחים צעד אחורה, מתפתחים חללים, ואז החללים האלה מתמלאים על ידי חמאס.

ואני חושב ששתי הברירות האלה הן גרועות ביותר, ומולם להמשיך להחיות קצת את הרשות עד שבאמת נגיע לנקודה שבה יהיה אפשר לדבר על איזה התחדשות יותר משמעותית, זה בעיניי האופציה המועדפת על פני להמשיך בענישה הכלכלית, שכנראה הולכת להביא לערעור המאוד-מאוד עמוק של המשטר הפלסטיני ברמאללה.

[מוזיקה]

אלעד: ד"ר מיכאל מילשטיין, תודה.

ד"ר מילשטיין: תודה, אלעד.

אלעד: ותודה לפרופסור אסטבן קלור.

וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק - חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד - יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Commentaires


bottom of page