top of page

אחד ביום - הקול של הגליל העליון

בקיבוץ עמיר שבצפון עמק החולה פועלת תחנת רדיו מאוד מיוחדת. רדיו קול הגליל העליון, 105.3 FM. זו תחנת הרדיו המקומית, שמשדרים בה תושבי הגליל העליון עבור תושבי הגליל העליון - בשגרה ובחירום. ובחצי השנה האחרונה השידורים שם נשמעים לגמרי אחרת. אז הפעם אנחנו מספרים את הסיפור של התחנה - אבל בעצם, את הסיפור של הגליל העליון כולו.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/04/2024.

[חסות]

היום יום ראשון, 21 באפריל, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

[הקלטה מתכנית]

קריין: אתם מאזינים לרדיו "קול הגליל העליון" בתדר 105.3 FM.

ג'ינגל: 105.3 הרדיו שקולט הכי טוב באזור.

אלעד: באצבע הגליל, קיבוץ עמיר בצפון עמק החולה, פועלת תחנת רדיו מאוד מיוחדת.

[פרסומת לרדיו "קול הגליל העליון"]

ילד: אמא, אין מה לראות בטלוויזיה.

אימא: אז תקרא ספר.

ילד: אבל אני לא אוהב לקרוא ספרים.

אימא: אז תפתח ת'רדיו.

ילד: אבל אין מה לשמוע ברדיו.

קריין: דווקא יש. 105.3 FM.

אלעד: רדיו "קול הגליל העליון". זו תחנת הרדיו המקומית של הגליל העליון, תחנה שמשדרים בה תושבי הגליל העליון עבור תושבי הגליל העליון.

[הקלטה מתכנית]

קריין: יו, יו, יו, שלום לכולם, שלום לכל המאזינים, אתם נמצאים איתנו.

אורחת באולפן: שלום, שלום, שלום.

קריין: שלום.

אורחת באולפן: שלום, שלום הדר.

קריין: איזו אווירה, איזו אווירה. אתם נמצאים איתנו, רדיו "קול הגליל העליון", 105.3 FM. אנחנו נמצאים בחורשת טל המהממת, במסגרת הפנינג הגליל העליון המהמם.

[הקלטה מתכנית]

קריינית: ואנחנו היום עם הבחירות של מדריכות ומדריכי אגמון החולה, שגם הם מתמודדים שם עם החום, יחד עם כל הציפורים ובעלי החיים האחרים שנמצאים שמה.

אלעד: ובחצי השנה האחרונה שידורים של רדיו "קול הגליל העליון" נשמעים אחרת, כי הקול של הגליל העליון, גם הוא נשמע אחרת.

[הקלטה מתכנית]

מגישה: אחר הצהריים טובים עד כמה שניתן. יום שלישי קצת קשוח עובר עלינו. ואם זאת, אנחנו חזקים וחזקות, מחזקים ומחזקות. התוכנית הזו מוקדשת לכל החברים והחברות שכבר לא ישובו אלינו.

[הקלטה מתכנית]

חגית: והפעם, אני חגית חצב עם מרינה בוינוביץ', שהיא מאמנת סטיילינג, ומציעה בימים אלה סדנה פעילה של סטייל עם דגש על בניית קולקציה בתנאים של פינוי, תנאים של פליטוּת יש יאמרו, ועוד בנוסף, הקולקציה גם תגביר את החוסן והביטחון. על כל זה אנחנו ממש עכשיו נשמע ממרינה. שלום מרינה.

מרינה: שלום, שלום חגית.

[הקלטה מתכנית]

אביהו: ועכשיו אנחנו עם לוי אסייג, מחלקת ההנדסה של "קולחי גליל", ואנחנו הולכים לדבר על ממ"דים. בוקר טוב קודם כל, לוי.

לוי: בוקר טוב אביהו, נעים להיות פה.

אלעד: אז הפעם אנחנו מספרים את הסיפור של רדיו קול הגליל העליון, אבל בעצם את הסיפור של הגליל העליון כולו.

חגית: אוקיי, אז בזמנו נפתחו התחנות החינוכיות, שזה היה פרויקט של קול ישראל, וגם פה בגליל העליון חשבו שאפשר להצטרף לרעיון, ולאפשר לתלמידים בעצם לשדר במסגרת מגמות התקשורת, וקמה יוזמה בהובלת מועצה אזורית הגליל העליון - בואו ננצל את ההזדמנות, גם נאפשר, כאמור, לתלמידים, וגם במצב הנוכחי, כשאנחנו על גבול הלבנון, אני מדברת איתך על שנת 96', 7', 8', שהתחילו לחשוב על הרדיו, זאת הזדמנות לעשות תחנה שגם תשדר בחירום אל התושבים.

אלעד: חגית חצב, מנהלת את תחנת הרדיו קול הגליל העליון בשנים האחרונות, וזו תחנה שנולדה כפרויקט חינוכי, אבל עם טוויסט. בכל זאת, תחנה מקומית שמשדרת מקו עימות.

חגית: התחנה נפתחה באוקטובר 99', כשבמאי 2000 בעצם צה"ל יוצא מלבנון, אבל עדיין אנחנו באוריינטציה של תחנת חירום, שמיד הייתה גם חינוכית, חירום וקהילתית.

אלעד: כשלא היו אירועי חירום, זו תחנת רדיו כמעט רגילה. כן, היא משלבת סטודנטים ממכללת תל חי, ששידרו בחלק מהרצועות, וברצועות האחרות מתנדבים מתוך הקהילה. היא משדרת מוזיקה, לייפסטייל, הנושאים היו מגוונים. אבל כשכן היו אירועי חירום, או תרגולים למקרה של אירועי חירום, הרדיו הפך למשהו אחר, לכלי חיוני.

חגית: הבנו שרדיו ארצי לא יספר את הסיפור פה איזה כביש פתוח, איזה כביש סגור, איזה מכולת קיבוצית עובדת, ואולי אחרות סגורות, אז אפשר להגיע אליה, ומה השעות. מרפאות, הופעה של דודו טסה במקלט הזה או במקלט האחר, אם מותרת תנועה. זה הדברים שתרגלנו, וגם הרבה דברים שקשורים בהפגה ורווחה, של תושבים שאמורים היו להימצא בתוך מקלטים, ממ"דים לאיזושהי תקופה שיכולה להתארך או להתקצר. זה היה החירום שתרגלנו אליו. המעבר הזה של שדרים שהם גם לא מקצועיים, גם משדרים תוכנית מאוד מסוימת שהם מחוברים אליה, אז על זה היינו, את זה היינו מתרגלים כל הזמן.

אלעד: כן, זה לא היה קל להכשיר שדרנים חובבים להיות שדרנים במצבי חירום, כאלה שברגעי מתח וחרדה תושבים מכל האזור פונים אליהם כדי לשמוע קול אינפורמטיבי ומרגיע, קול אמין ואחראי. והאמת היא, שלא היו המון הזדמנויות כאלה. הייתה שגרה של אירועי חירום נקודתיים. אלא שבשנת 2006 השגרה הזו הפכה לאירוע חירום אחד ענק - מלחמת לבנון השנייה.

[הקלטה] גדי סוקניק: כן, אחרי יומיים, הלחימה בגבול הצפון מביאה לפגיעות רבות גם בעורף של ישראל.

[הקלטה] יונית לוי: כן, וקטיושות נפלו גם באצבע הגליל, בין היתר בגושרים, בבית הלל, בכפר יובל, סך הכול כמאה טילים ופגזי מרגמה של חיזבאללה עד לשעה זו בצפון הארץ, וכמובן עדכונים מגיעים כל הזמן.

חגית: במלחמת לבנון גם לא היה את כל אמצעי התקשורת שיש עכשיו, אוקיי? היינו כלי תקשורת מאוד משמעותי פה לאזור. אין אינטרנט, אין טלגרם, אין וואטסאפ. אינטרנט היה בחיתוליו. לא לכל אחד בהכרח היה מחשב בבית שהוא יכול היה לקבל הודעות, בטח שלא היו את הטלפונים החכמים, לכן להביא את האינפורמציה הזאת, זה היה סוג של לא רק שליחות, של מחויבות. אני מוגדרת חיונית מטעם מועצה אזורית גליל עליון. אני חייבת להגיע לעבודה.

אלעד: כל זה, כל שגרת השידורים החדשה הזו, הייתה באופן טבעי מאוד מאתגרת. לא רק שהמיקרופון דלק, אלא גם רגע לפני, כשאות הפתיחה עלה, גם מאחורי הזכוכית, או למשל אחר כך, כשהשידור בכלל נגמר, אבל מחוץ לאולפן/מקלט, המשיכה להתנהל המלחמה.

חגית: אנשים פה עברו תקופה מאוד קשה, כשלא היה ברור מי מביא להם אוכל, איפה הם ישנים, איך הם ישנים. הייתה תקופה מאוד מאתגרת, מאוד לא פשוטה; אפילו עצובה ובודדת, ברמת חרדות של מי שהיה פה.

אלעד: היו הרבה מסקנות שהסיקו ברדיו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. בעיקר ההבנה שאם המפעל החיוני הזה רוצה להמשיך לתפקד, והוא אמור להמשיך לתפקד בזמני חירום, אז הוא צריך לוגיסטיקה מאורגנת. הוא צריך הרבה יותר מתנדבים, והוא צריך להכין את כולם לרשימה של תרחישים אפשריים, שמעטות תחנות הרדיו בעולם שנאלצות להתמודד איתם.

חגית: וככה זה היה, ולזה התאמנו, כשבאים הנה, וגם זה, החלפת משמרות, היא כרוכה בזה שאפשר לצאת מפה בכלל, מבחינת האם אני יכולה לנסוע על הכביש הביתה? האם מי שצריך להחליף אותי יכול לנסוע על הכביש הביתה? אם יהיה צריך אחרי שעתיים, או אחרי שלוש שעות, או למשוך קצת יותר? כמובן שהיה ברור, גם כשהייתי מגייסת מישהו - בוא, זה החירום, זה המצב חירום, גם כל קליטה של שדרן, זה היה שתבין שאתה נכנס ומצופה ממך, אם זה מתאים, אתה לא מחויב, אבל אנחנו מתאמנים פה לשעת חירום, וככל שאתה יכול, גם אם תגיד לי אני יכול לתת משמרת בשבוע, זה מעולה בשבילי. מישהו יכול לתת ארבע, היו כאלה שאמרו לי - חגית, תקראי לי, אני לא יוצא מהמקלט. אין לי מה לעשות, אני כולי יהיה בחרדות, לפחות אני אדע שאני כאן בשביל לתרום, בשביל לתת, ותשמרו עליי, אתם בתוך מקלט, מה יותר טוב מזה.

אלעד: זה אולי מפתיע. עשרות קפצו על המציאה. לא נרתעו. להפך, הרדיו התמלא בשדרנים, ובחסות השקט שהגיע לצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה, הרדיו גם עבר למוֹד רגוע יותר. פחות רדיו חירום, יותר רדיו קהילתי, כזה שמדבר אל התושבים ועם התושבים של הגליל העליון. ככה נולדה שם למשל תוכנית רדיו של חקלאים, שבמקור, אם היו הולכים לפי הוויז'ן של צמד העופרים שמגישים אותה, התוכנית הייתה אמורה להיות די, איך אני אקרא לזה, טוב נדמה לי שתבינו לבד.

[הקלטה]

עופר סיוון: וואי וואי וואי וואי. בוא נגיד לך משהו.

עופר מושקוביץ (פושקו): בהתחלה בהתחלה שפניתי למנהלים, לדוברת של המועצה ולאחראית על הרדיו, למנהלת של הרדיו, אז אמרתי להם - תשמעו, בואו נעשה תוכנית. אמרו לי איזה תוכנית אתה רוצה? אמרתי אני רוצה לעשות תוכנית לילה - חקלאים וגרושות. שזה יהיה חקלאים וגרושות, כי יש באזור פה שלנו גם הרבה חקלאים גם הרבה גרושות. ויאללה בוא נצא לדרך. ואז אמרו לי טוב טוב, השם לא מתאים, ואז נחפש שם אחר, נביא את החקלאים, נגייס אותם, אבל הרעיון הראשוני היה על חקלאים וגרושות. ואחרי זה בשלב מסוים באחת התוכניות, היה לנו פה שדרן שקראו לו הרן סלע, והיינו עושים, הייתה לו פינה - "קח אותה לשטח". ואז היו מספרים כאילו אתה לוקח את עלמת החן לשטח, מראה לה את השטחים.

עופר סיוון: נוסע בטרקטור, רגע רגע.

פושקו: כן, נוסעים בטרקטור או בטרקטורון, ובואי, אנחנו נקטוף לך איזה נקטרינה טובה או איזה אבוקדו נחמד. מסביר לה על האבוקדו, וההמשך ידוע לכולם. (צוחקים)

אלעד: טוב, זה לא החזיק מעמד. העולם, מה לעשות, הפסיד תוכנית שמשלבת חקלאים וגרושות. אבל בכך רדיו קול הגליל העליון הרוויח תוכנית של חקלאים, עם עופר ועופר, שני חקלאים מקיבוצים באזור - עופר סיוון ממעיין ברוך, ועופר מושקוביץ שכולם קוראים לו פושקו, מגדל אבוקדו ממשגב עם.

עופר סיוון: אז קודם כל, אנחנו משמיעים הרבה שירים, ואנחנו משתדלים מאוד שהשירים יהיו מאוד, מצד אחד עכשווי, מצד שני יפים בעינינו. פושקו הוא אשף מוזיקה, והוא יודע להביא הרבה מאוד שירים, מצד אחד, מצד שני, אנחנו מביאים הרבה דברים שהם חקלאיים, ואז אנחנו מעמיקים בנושא מסוים, ואנחנו מביאים גם הרבה דברים שהם נושקים לחקלאות.

פושקו: קודם כל, בג'ינגל של התוכנית, אומרים מוזיקה טובה עם חיבור לאדמה, וכשאנחנו מדברים על תוכנית לחקלאים, לא כולם מבינים בגידולי שדה, או במטעים, או בבריכות דגים, או בלולים, אז אני עושה, מה שאנחנו עושים בתוכנית, אנחנו מתרכזים נגיד למשל בענף הרפתות, אנשי הגד"ש לא מבינים כלום ברפתות. אני עבדתי, אני עד היום לא מבין ברפתות שום דבר, או בלולים. אז אנחנו משתדלים לקחת את כל הנושאים, ולדבר על כל הנושאים, מכל גווני הקשת של החקלאות.

עופר סיוון: אבל זה לא תוכנית על חקלאות בלבד, אלא תוכנית שהחקלאים מגישים אותה, והיא, לפחות ה"חקלאייב" שלנו, היא מגוונת בכל כך הרבה נושאים, שכולם יכולים לשמוע, כי כולם מאזינים. אני יכול להגיד לך שיש כמה נהגי אוטובוס, במועצה האזורית, שכל יום חמישי בבוקר, כשאני חוזר מהתוכנית, הם אומרים לי - שמענו, איזה כיף היה, איזה כיף היה, איזה כיף היה, והם מאזינים קבועים.

[הקלטה מתכנית]

עופר סיוון: בוקר טוב, צהריים טובים ירוחם.

ירוחם: צהריים טובים, עופר.

פושקו: איזה עופר?

ירוחם: אם הייתי יודע שאתה כזה שדרן, הייתי הרבה יותר מכבד אותך ב… (צוחקים)

פושקו: לא, לא, לא, אתה לא צריך. אל תרים לו, גם ככה הוא נמצא מעל האולימפוס.

עופר סיוון: ירוחם, תקשיב, אנחנו רגע לפני פסח.

אלעד: "חקלאייב" (חקLive), רצועת החקלאים של הרדיו. משודרת בכל בוקר בשעה שבע. יחד איתה התגבש לוח שידורים מגוון, שכולו מוקדש למה שמעסיק את התושבים בגליל העליון.

חגית: כן, קודם כול יש תוכניות התלמידים, שהן בעיקר להשמיע את הקולות שלהם, האישיים.

[הקלטה מתכנית]

אורן: שלום, אתם מאזינים לרדיו קול הגליל העליון. אני אורן, נמצאת באולפן יחד עם גיא ועופרי, שלושתנו תלמידים בבית ספר עינת הגליל. טוב, בוא נתחיל בשאלה הראשונה. עופרי, למה בעצם את אוהבת סוסים?

עופרי: אני אוהבת סוסים מכל מיני סיבות. גם בגלל שזאת חיה יפה, חזקה, מאוד נחמדה, וגם בגלל שתחשבו את ההיסטוריה שלנו ללא סוסים. כל ההיסטוריה הייתה ממש משתנה.

חגית: יש תוכנית סביבה, יש תוכנית מגדר - שוויון הזדמנויות בין גברים ונשים, תוכנית מאוד פמיניסטית. יש תוכנית ספורט.

[הקלטה מתכנית]

אלעד חיגר: שלום לכל המאזינים והמאזינות, מה שלומכם? הגעתם לעוד תוכנית של "ספורטיקובסקי וחיגר". מה קורה?

יונתן ורטיקובסקי: מה קורה, חיגר?

אלעד חיגר: אהלן. מה אני יגיד לך? קמנו בבוקר, השמש קצת יצאה, יש לנו גם ככה איזה משחק כדורסל בערב.

יונתן ורטיקובסקי: אחלה, מה? חיים תותים.

אלעד: וכך היה, במשך שנים. אבל אי אפשר לומר שהם שכחו שם בתחנה את מצבי החירום. זה לא שהצפון הרחוק שלנו הפך לשוויץ. הם המשיכו לתרגל, להתכונן, להסביר לכל מגיש חדש שיש פרוטוקול ייחודי לעבודה בקול הגליל העליון. ואז פרצה המלחמה הנוכחית, היום הנורא של שבעה באוקטובר, ולא הרבה זמן אחריו גם בצפון, מה שבישראל מכנים עדיין מציאות שהיא מתחת לסף המלחמה, אבל שם מרגישה כמו מלחמה לכל דבר.

עופר סיוון: פושקו הלך עם… או הרמ"ט של הפיקוד או עם סגן מפקד האוגדה, לא משנה, והוא שאל אותו איפה הצבא? והוא אומר - הנה הצבא פה, אז הוא מסתכל אחורה, הוא רואה את כל הצבא מאחוריו, כי אנחנו פשוט נשארנו…

אלעד: זה שכל הצבא מאחוריכם אומר שאתם…

עופר סיוון: לבד.

פושקו: לגמרי לבד, כן.

אלעד: ואיך זה מרגיש?

פושקו: תשמע, זה בעייתי. אני נכנס לשטח כל בוקר, ונכנס עם התאילנדים לשמה. אני מבקש אישור כל בוקר מהצבא ליום המחרת. הם נותנים לי את האישור בערך ב-8 בערב, אני נכנס, פתחנו כל מיני דרכים חדשות, אבל זה לא נעים, ובייחוד שיורים, יכולים בכל רגע נתון להגיד לי, אוקיי, עכשיו כאן, צא החוצה מיד מהשטח.

אלעד: מציאות חסרת תקדים, עבור פושקו, ומטע האבוקדו שלו, עבור עופר שהוא גם רבש"צ בכיתת הכוננות, עבור תושבי הצפון כולם, ובפרט עבור רדיו קול הגליל העליון.

[הקלטה מתכנית]

עופר סיוון: בוקר טוב.

פושקו: בוקר טוב, צהריים.

עופר סיוון: מאזינים, הפקה, בוקר טוב חטופים.

פושקו: השם ישמור.

עופר סיוון: בוקר טוב רצועת הביטחון. יש לחץ, כי יש הרבה סיכונים מהחיזבאללה. טילים מכל הסוגים, ולצה"ל אין תשובה. אין תשובה מניחה את הדעת, בעיקר אין למדינת ישראל תשובה מרגיעה לפליטים המבוהלים, שמסתובבים בכל רחבי הארץ ולא יודעים מה יקרה איתם. כן, כן, הפליטים שנזרקו מבתיהם, אז שתהיה לנו תוכנית ממש רגועה. מקווים שתהנו כאן ב"חקלאייב". פושקו ועופר, צמד עופרים.

פושקו: עופריים.

אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

חגית: ברגע האמת, בשמונה באוקטובר כשאנחנו הגענו לפה, מתחילים לדבר עם השדרים, מי נמצא, מי לא. עכשיו, הרבה מאוד מהאנשים שהרכיבו את התחנה והיו חלק מהשדרים המתנדבים, הם או מפונים, או גויסו למילואים, או כאלה שמחויבים ולא יכולים להגיע, זאת אומרת, גם אם אני באחד מהישובים היותר דרומיים ולא פונתי, יש בי איזשהו פחד, יש בי איזשהו חשש. את תחילת תחילת המלחמה התחלנו עם חמישה בלבד.

אלעד: שעות השידורים שברדיו הצטמצמו באופן טבעי. הרבה מוזיקה הושמעה שם, אבל היה צריך גם לספק למאזינים, אלו שנשארו באזור, כלומר, היה צריך לספק להם גם אינפורמציה.

חגית: אז קודם כל, כמובן, לאורך המוזיקה, אם נכנסו איזשהם הנחיות, בין אם זה איפה נשמעת אזעקה, למה נשמעת האזעקה, האם זה טיל, האם זה כטב"מ, האם הוא תלול-מסלול, האם הוא נ"ט, למדנו גם את זה, להבין שיש הבדל וכמה זמן יש לכל… תגובה, יש לכל אחד כזה.

אלעד: הצימוד הלא טבעי הזה, אולפן/מקלט, הוא חזר לתפקד.

[הקלטה מתכנית]

שדרית: טוב, אנחנו יורדים למרחב המוגן, אנחנו עוברים לשידור אחר, תודה רבה שהייתם איתי.

אלעד: ובמקרה הכי גרוע, אם משדרים ממקום אחר, והמציאות או ההנחיות מכתיבות, אז שמים לרגע שיר, שימלא את הזמן, ותופסים מקום בטוח.

[הקלטה מתכנית]

ירדן חרמוני: הופה, חזרנו אליכם, אני שנייה פה קפצנו למקלט בעמיר. אז חבר'ה, היה לי נורא כיף לשדר, ושאמן ניפגש שבוע הבא, ובינתיים ממשיכים ומסיימים עם אלטון ג'ון. אני הייתי ירדן חרמוני, שיהיה לכם יום טוב ושקט, אמן.

אלעד: הכול השתנה. גם רצועת החקלאים של העופרים כבר לא משודרת באותה שעה, ובעיקר לא נשמעת אותו הדבר.

עופר סיוון: קודם כל אני חושב שאנחנו השתנינו, לא בתור שדרני רדיו, אלא בתור בני אדם, שזה כמובן משפיע על ההתנהלות שלנו ועל התקשורת גם בינינו, ובעיקר מול שאר העולם, ככה אני מרגיש.

פושקו: אני אגיד לך איפה יש שינוי. אני, שאני עורך את המוזיקה זה מקצה לקצה, ממש מקצה לקצה, כי אני שמתי לב לזה שאני חוזר לפלייליסטים אחורה, מתחילת המלחמה, אני אומר קודם כל רק מוזיקה עברית. אך ורק מוזיקה בעברית. לא היו לנו שירים לועזיים בהתחלה, וכל השירים השקטים, כל השירי יום זיכרון כאלה. שירי ארץ ישראל, כאילו לאט לאט, הכול לאט לאט. היינו גם יותר רגישים, גם לסביבה, גם לתוכנית, גם לאנשים. וזה מאוד משפיע, ואתה רואה עוד השפעה - אם היה לילה קשה זה משפיע על כולנו, גם פה באולפן וגם פה ברדיו וכמובן שבסביבה שלנו.

עופר סיוון: מצד שני, שאלתי את עצמי ממש את השאלה שאתה שואל עכשיו - מה השתנה? ומהפעם הראשונה שבאתי הנה אחרי מלחמה, אחרי שהתחילה המלחמה, אני מרגיש שאני בחצי בועה. מרגיש ממש ממש כיף לבוא הנה, לשבת מול המפיקים והמפיקות, ומול פושקו, ושאני גם ממילא פוגש אותו כמעט כל יום או לפחות כמה פעמים בשבוע. באים הנה למה שנקרא לאינטרמצו.

אלעד: די מהר התברר שלא רק השדרנים המקומיים מרגישים שהשידור ברדיו הוא מעין בועה שמגינה עליהם מהמלחמה שבחוץ, נותנת להם אוויר לנשימה, אלא גם המאזינים, הם מרגישים אותו הדבר.

חגית: אז קודם כל רדיו קול הגליל העליון הוא רדיו של קהילה, שאנשים יודעים שהרדיו הזה משדר עבורם. ובאיזשהו שלב הבנו שאנחנו צריכים לתת משקל הרבה יותר לדבר הזה גם כגורם שהוא מגבש ומאחד שמאפשר להשמיע את הקול, ומאוד מאוד מאוד מרפא.

[הקלטה מתכנית]

תומר שמואלי: טוב, שלום לכל המאזינים והמאזינות. אני תומר שמואלי ואני שדרן פה ב"חקלאייב" כבר שנה, רק שבחצי שנה האחרונה, כמו שכל שדרני "חקלאייב" ובאופן כללי כל התחנה עברה מן הסתם טלטלה, אז לא יצא לי לבוא לשדר. אני אישית במילואים כבר מההתחלה, וברגע זה אני במילואים בחרמון, ממש פה קרוב, והייתה לי תחושה שאם אני לא הולך להגיע לשידור בקרוב אני לא… אני יכול לעשות כבר דברים רעים לעצמי, אז החלטתי שאני פשוט מגיע. אין לכם מושג עד כמה אני מתגעגע למקום הזה שנקרא הצפון ולחיים פה.

חגית: כל הקיבוצים שלנו הפכו לבסיסים צבאיים, והיו המון צבא או בתוך היישובים או מחוצה להם, אז למשל אפשרנו להם לבחור מוזיקה.

[הקלטה מתכנית]

חגית: הנה ברקע. הפרויקט של רביבו, את זה בחר רב-סמל אדם מחפ"ק המח"ט בחטיבה הצפונית, חטיבת הנח"ל הצפונית 228. והוא מבקש להקדיש לאבא, אימא והאחים שלו - הוד, איב ודין. קסם המזרח, הפרויקט של רביבו.

חגית: ונוצרו חיבורים נורא נורא מרגשים, כי, כמו שאנחנו מבינים, למעלה מחצי המועצה לא נמצאת בבית שלה, ובעצם הקהילות ממש ממש התפזרו וזה איפשר להם להרגיש בחזרה את הקהילה, לשמוע אפילו את השמות ואת ההקדשה ולהתחבר ולהזכיר לעצמם שזה הרבה יותר חזק וגדול, ולהכניס איזושהי אופטימיות בתוך הקטסטרופה שהם חווים, וזה קטסטרופה מה שקורה.

[הקלטה מתכנית]

קריין: אהלן, אחר הצהריים טובים לכולם. אחר הצהריים טובים אורטל, אחר הצהריים טובים מעיין ברוך, אנחנו יותר משמחים לפתוח את שידור הרדיו המיוחד לכבוד חגיגות 77 שנים לקיבוץ מעיין ברוך.

קריינית: אז להפתעה ראשונה אנחנו רוצות להזמין את יעל אגר, נבו לוין, מעיין וניצן פלר, שעמלו בימים האחרונים ביחד עם חבריהם וחבריהן מבית הילדים על כתיבת שיר הילדים של מעיין ברוך לכבוד חג המשק ה-77.

ילדים: שלום, שלום, שלום.

חגית: וכמובן הקהילות שמקשיבות, שפתאום אומרים "וואו, מה זה היה הדבר הזה? אני מתגעגע לקיבוץ שלי". ברגע שמישהו מאפשר לך להשמיע את הקול הקטן הזה האישי המקומי, אתה הולך קצת יותר זקוף, אתה מרגיש קצת יותר ממה שהיה לפני זה. אותנו מרגש ההזדמנות לאפשר את זה.

אלעד: והאמת היא, שקשה להתעלם ממה שקרה, ממה שקורה כאן, מהעובדה שתחנת רדיו למצבי חירום, שהפכה בשגרה גם לרדיו קהילתי, דווקא עכשיו בשעת מלחמה היא מחזירה לתושבים, למאזינים את תחושת הקהילה, הקהילה שהתפרקה.

חגית: ברור. יש קהילה, ובכל רגע נתון אנחנו יודעים שאנחנו, זה הדרך שלנו לשמור על הקהילה, לשמור על קשר עם האנשים ולהזכיר להם את הגליל. יש הרבה אנשים שחצי שנה לא היו פה, או באו ובורחים, ורואים את זה הרבה. זה בא לידי ביטוי מאוד בפרסומים שברשתות החברתיות, כמה אנשים זקוקים לנשימות האלה מהגליל. בין אם זה געגועים לנחל, או לטבע, או לקולות. והרדיו בהחלט בהחלט מביא את הקולות. גם אם אני שומעת את רכזת החינוך מאיזשהו יישוב, אני מכירה אותה, אני… זה קול שאני יודעת. יש חיבורים שאי אפשר בכלל להסביר אותם, את העניין הזה, אז כן, חד משמעית הרדיו הוא קהילה בפני עצמה, שיוצרת קהילה סביבה. והיום, בעצימות הרבה יותר גבוהה ויותר משמעותית ויותר נדרשת אפילו.

אלעד: ובינתיים, למרות הכל, זה עובד. רדיו קול הגליל העליון משדר, מחזק, מספק אינפורמציה, אפילו מרגש. לשדרנים שמגיעים לכאן בכל יום באזור האש יש הרבה אומץ והרבה אהבה למקום ולשכנים שלהם. הם מנסים להחזיק בכוח דרך צלילים ודרך המיקרופון את הקהילות שלהם, שכבר חצי שנה חיות בנפרד. אבל גם הם מחכים כבר לרגע שבו לוח השידורים יחזור למה שהיה, שהמוזיקה תחזור לזו שהייתה, ומי יודע, אולי אז אפשר יהיה למצוא גם מקום לפורמט מאוד משונה שמשלב חקלאים וגרושות.

עופר סיוון: אני דיברתי על זה בתוכנית קודם, שלי, בפתיח, שהאוכלוסייה בצפון, מה שנקרא הפליטים הצפוניים, היא שואלת את עצמה כל הזמן את השאלה הזאת שאתה עכשיו שאלת.

פושקו: קודם כל אנחנו רוצים לחזור הביתה. הבעיה שעד שהשגרה לא תחזור להיות שגרה, טובה, אמיתית ובטוחה לכל תושבי הצפון, כי יש פה בלגן אחד גדול, שאף אחד לא יודע כלום. לא יודע מה יהיה, איך יהיה, מתי יהיה.

חגית: אני רוצה להגיד את האחד בספטמבר, ואני אגיד למה. כי במיינד שלנו כרגע פה, באזור, מתכווננים לפתוח שנת לימודים באחד בספטמבר. המשמעות של זה, שאנשים צריכים להירשם ללימודים, ואז תבואנה משפחות, ואז החיים יתחילו לחזור למסלולם. ועד אז אנחנו ממשיכים להתנהל ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, וככל שנוכל נגדיל בחזרה את שעות השידור וככל שנוכל נקלוט גם שדרים חדשים, ועד אז ניתן לאלה שמגיעים את התנאים הכי טובים שאפשר, ונאפשר אורך נשימה למי שלא יכול כרגע להגיע, והוא יודע שהדלת פתוחה גם אם הוא נמצא עכשיו אפילו יחסית קרוב אבל כוחות הנפש שלו לא מאפשרים לו לחזור. אז אני רוצה לשים את היעד אחד בספטמבר, ונעשה הכול כדי שזה יקרה.

אלעד: זה היה "אחד ביום" של N12. תודה לחגית, לצמד העופרים ולתחנת רדיו קול הגליל העליון. אנחנו מחכים לכם בפייסבוק - חפשו "אחד ביום הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, דני נודלמן, שירה אראל ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אנחנו מנצלים את חול המועד כדי להצטייד במצות, בחזרת, באנרגיות ובסיפורים חדשים. אנחנו נשתמע כאן שוב אחרי פסח. אז מכולנו - שיהיה לכם חג שמח ושקט, ש-133 החטופים שלנו יהפכו במהרה לבני חורין.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page