בכל שנה מתפרסם מדד האושר העולמי, שמדרג את המדינות לפי רמת שביעות הרצון של התושבים שלהן מהחיים. ובכל שנה, באופן מפתיע, ישראל נמצאת גבוה ברשימה בחברת מדינות שידועות באיכות החיים הגבוהה שבהן. וגם הפעם - באחת מהתקופות הקשות ביותר שלה - ישראל מדורגת במקום החמישי בעולם. מה ההסבר לזה, למה נוצר המדד ואיך בכלל מודדים אושר?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/03/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום ראשון, 24 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
אם לשפוט לפי כמה מהמוחות הגדולים והמשפיעים בהיסטוריה, אושר, בא', אושר אמיתי, לא באמת קיים. פרויד, הוא ממש אמר את זה, שהמטרה של השגת אושר בלתי אפשרית, אבל שאנחנו נמשיך לנסות ולא נוותר להתקרב אליה. צ'כוב, גם הוא, אמר שהאושר הוא לא דבר אמיתי, הוא לא קיים, ושלכן אנחנו יכולים רק לרצות אותו. גם במגילת העצמאות האמריקאית, שם נכתב שהזכויות הבסיסיות הן חיים, חירות והמרדף אחרי אושר. וכן, אני לגמרי גנבתי את זה מהסרט ההוא עם ויל סמית, תתבעו אותי. אושר הוא לא דבר מוחשי, הוא לא דבר אובייקטיבי, הוא מאוד מעורפל וגם ספק אם אמיתי. ולכן הדבר השני הכי מוזר שנדבר עליו כאן היום הוא מדד שמדרג 143 מדינות בעולם לפי כמה שהן מאושרות. מדד האושר העולמי של מכון גאלופ, אוניברסיטת אוקספורד והאו"ם מתפרסם בכל שנה וקובע איזו מדינה הכי מאושרת בעולם? פינלנד. מי במקום השני? דנמרק, השלישי? איסלנד, ועד 143. אבל אולי שמתם לב שאמרתי שזה הדבר השני הכי מוזר שעליו נדבר כאן, כי הדבר הכי מוזר הוא שבדירוג החדש, זה שפורסם בשבוע שעבר, ישראל נמצאת במקום החמישי.
אז הפעם אנחנו עם ענת פנטי, חוקרת מדיניות אושר ו-well being בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, על מדד האושר העולמי ועל איך, למרות הכול, ישראל היא אחת המדינות המאושרות ביותר בעולם.
ענת: התחלתי מלהסתכל על אפליקציות שמנטרות אושר, מודדות אושר ויכולות לאמן אושר, וזה מאוד מאוד סקרן אותי. ואחר כך חשבתי על זה שלא יכול להיות שאין איזושהי תמונה הרבה יותר גדולה. זה לא יכול להיות שהאושר הוא רק ברמה האישית. אני רוצה להבין איך זה יכול להיות שדבר כזה שנראה לנו מופרך לחלוטין שאפשר למדוד אותו, אושר, מדיד. איך זה יכול להיות?
אלעד: זו שאלה טובה, והיא זו שהובילה את ענת לחקור מדיניות אושר, ואושר בכלל. איך אפשר למדוד? איך אפשר לכמת דבר כמו אושר? ויותר מזה, איך אפשר לקבוע לא אם אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים מאושרים, אלא איך אפשר לקבוע אם מדינה שלמה מאושרת?
ענת: ואז הגעתי לכנס של האיחוד האירופאי בבריסל, ביוני 2014, ובכנס הזה, שקראו לו Let's talk happiness beyond GDP, בכל הכנס דיברו על מדיניות, ודיברו על תוכניות ארוכות טווח, וכל משתתפי הכנס היו, הפלא ופלא, סטטיסטיקאים וכלכלנים. לא פסיכולוגים, ולא עובדים סוציאליים, ולא אף אחד מהתחומים שהיינו חושבים שזה התחומים שעוסקים באושר האישי. ופה אמרתי, 'וואלה, יש פה סיפור'.
אלעד: יפה. אז את הסיפור הזה נספר היום - הסיפור של מדד האושר העולמי, ואיך בכלל הגיעו למדוד אושר, בא', של מדינות. אבל קודם שווה בכלל להציב שאלה גדולה אחת מעל כל הדיון, שאלה פילוסופית אפילו - מה זה בכלל אושר?
ענת: זה שאלה מצוינת, ויש לזה הרבה מאוד פרשנויות. הפרשנות שאני כותבת עליה, חוקרת אותה, היא בעצם ההסתכלות על שביעות הרצון שלנו מהחיים. זה בעצם משהו שהוא לא ברמה של הרגש, שאנחנו מדמיינים אדם מאושר כאדם שמדלג ברחובות העיר בשמחה ומחייך כל היום, אלא שביעות הרצון מהחיים, שהיא מדד הרבה יותר מקורקע, הרבה יותר סולידי, ובו בעצם שואלים אותך - דמיין סולם מ-0 עד 10, 10 זה החיים הכי טובים שהיית יכול לדמיין לעצמך ו-0 זה החיים הכי גרועים, דרג את עצמך במקום הזה. וזה נותן איזושהי אינדיקציה, כאשר סוכמים את זה ברמת המדינה, לא ברמת הפרט, זה נותן איזושהי אינדיקציה על המה שאנחנו קוראים לו האושר הלאומי. אבל בעצם אושר זה קצת מילה שיווקית פה, זה יותר השביעות רצון מהחיים.
אלעד: אני יודע, אתם שואלים את עצמכם מה ההבדל בין אושר לבין שביעות רצון מהחיים, איך בכלל אני יודע אם אני ברמת אושר של 9 או 7, איך הופכים את כל זה למשהו מדעי? אז אל דאגה, לא תצאו מהשיחה הזו על אושר מתוסכלים. אני מקווה לפחות. ותראו, כל העיסוק הזה באושר הוא דבר די חדש. אם דיברו בעבר על דירוג מדינות או שביעות רצון, אז היו מדברים בעיקר על אלמנט אחד - כסף.
ענת: מאחר והיה דרמה כלכלית גדולה אחרי מלחמת העולם השנייה, התחילו לחשוב איך בעצם אנחנו יכולים להגדיר מדינה כמשגשגת ולהגדיר מדינה כנדרשת עזרה. הנחת היסוד הייתה אז, שככל שהמדינה מצליחה יותר כלכלית, בעצם לתושבים ולאזרחים יש כוח קנייה יותר גדול, למדינה יהיה יותר כסף לפתח את המדינה, את שירותי הבריאות שלה, את המוסדות שלה וכולי, ואז מתוך זה בעצם החברה תוכל לשגשג ולהתפתח. אנשים יוכלו ללכת ללמוד, מערכת החינוך תהיה חזקה, מערכת הבריאות תהיה חזקה, וכלכלה חזקה סימנה אז, בעצם זה היה מוחלט לחלוטין, שרק מדינה שהיא מפותחת מבחינה כלכלית היא מדינה שאזרחיה משגשגים.
אלעד: זה בכלל לא רעיון מופרך, והוא לא תקף אגב רק למדינות, הרי לא פעם גם אנשים שהם עשירים יותר נתפסים אוטומטית אצלנו כאנשים שהם גם מאושרים יותר. אבל בעשורים האחרונים התפיסה הזו הלכה ונסדקה.
ענת: התחילו בשנות ה-70, ה-80, ה-90, להתחיל לדבר על environmentalism and sustainability, על קיימות וסביבה, ושלא יכול להיות שנמשיך במירוץ המטורף הזה אחרי הצמיחה הכלכלית. ואז ישבו כלכלנים, סוציולוגים, סטטיסטיקאים לאומיים, התחילו לחשוב איזה פרדיגמות אלטרנטיביות אנחנו יכולים לייצר לצמיחה כלכלית, שלא תגרום להרס העולם. ואחת הפרדיגמות האלטרנטיביות שעלתה הייתה הפרדיגמה שהיא סביב well being, שבעצם אומרת שאם נשנה את ה… מטרת העל של החברה, של הממשלה, ונשים את ה-well being של התושבים קדימה, ואת הצמיחה הכלכלית רק כמשרתת את ה-well being של התושבים, אזי אנחנו נייצר חברות יותר מאושרות.
אלעד: אבל עם כל הכבוד לקונספציה החדשה, זו שהיום היא אולי מובנת מאליה, שלא רק כסף הוא דבר חשוב, אלא גם האושר. החוקרים נתקלו בבעיה מאוד מעשית - איך מודדים אושר? בניגוד לתמ"ג ותל"ג ומספרים ונתונים שאפשר לחשב, איך מתחילים בכלל לדרג שביעות רצון של חברה?
ענת: קודם כל, בנו תפיסה חדשה, שנקראת תפיסת איכות החיים, שגם כלכלנים, סטטיסטיקאים, סוציולוגים, פסיכולוגים יושבים על הנישה הזאת, שגם התחילה להתפתח בשנות ה-70 וה-80, שבעצם אומרת, אוקיי, כדי שנדע מה המצב האמיתי של האזרחים שלנו ושל המדינה אנחנו צריכים למדוד גם מדדי איכות חיים. חלקם יהיו אובייקטיביים. למשל, אנחנו נמדוד כמה שטח ירוק יש לכל אחד ליד הבית שלו. זה מדד אובייקטיבי. אנחנו נמדוד מה המרחק של כל אחד מהיכולת לקבל שירותים רפואיים. זה מדד אובייקטיבי. ואז התחילה תנועה שלמה שאומרת, רגע, אנחנו רוצים גם למדוד מדדים חברתיים שהם סובייקטיביים, לא רק אובייקטיביים, מדדים שבהם הולכים לאלעד למשל, ושואלים אותו - איך אתה חווה את החיים שלך? האם אתה חווה את עצמך שבע רצון מהחיים? האם אתה חווה את עצמך בבריאות טובה? האם אתה חווה שיש לך מספיק שטח ירוק מסביבך? אנחנו גם רוצים לדעת מה אנשים חושבים. ואז התחילו לעלות הרעיונות האלה שבעצם אולי אנחנו צריכים להתחיל לעשות סקרים שבודקים מה אנשים חושבים, איך הם מרגישים, ואנחנו צריכים להכליל בתוך מדיניות ממשלה גם את הנושא של המדדים הסובייקטיביים, המדדים שמבוססים על זה שבאמת שאלנו, ולא המצאנו ולא החלטנו עבורך בהתנשאות מה חשוב לך ומה לא חשוב לך.
אלעד: זה אולי לא ממש נשמע ככה, אבל זה ביג דיל. גופי מחקר, מדענים, לאט לאט קיבלו תפיסה שהיא רדיקלית - שגם נושא סובייקטיבי, גם שאלות כמו איך אתה מרגיש, האם בשבוע האחרון צחקת או נהנית ממשהו - בתנאים מסוימים גם אלה יכולים להפוך למחקר מדעי, לדירוג שאפשר להשוות. אבל לא כולם קיבלו את העניין הזה בהבנה, כמובן.
ענת: לא. כי המדדים של כלכלנים נחשבים יותר בעולם. הם אומרים - אה, אנחנו נשים הכול לנוסחה. ואם אנחנו שמים הכול בתוך הנוסחה, יש קלט, יש פלט, ואנחנו יודעים, יש לנו תשובות על הכול. והמדדים הסובייקטיים כאילו נחשבים, נו, מה, נשאל אנשים? מה אנשים מבינים על עצמם? זה גישה נורא פטרנליסטית. והייתה, אכן, מלחמת עולם על הנושא הזה, אבל מה שקרה זה שה-OECD בתחילת שנות ה-2000 התחילו לדבר על זה ולהגיד רגע, רגע, רגע, אנחנו חושבים שיש לנו מספיק ידע מדעי. מכיוון שבין שנות ה-60 לשנות ה-2000 כבר היו מלא מלא מחקרים בנושאים האלה, אנחנו חושבים שיש לנו מספיק ידע מדעי ואנחנו חושבים שצריך להתחיל להוסיף מדדים סובייקטיביים לתוך מדיניות ממשלה. ואז הם הוציאו ב-2013, הם הוציאו את המדד שנקרא How's Life in Your Region, איך החיים שלך באזור שאתה חי בו, והתחילו למדוד מדדים גם סובייקטיביים.
אלעד: וכאן, אחרי שכבר מספיק מדענים קיבלו את התפיסה שאפשר לחקור ולכמת אושר, שאפשר לייצר מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים שיבחנו כמה חברה מאושרת, אז כאן נולד מדד האושר העולמי שאנחנו מכירים. וכשאני אומר כאן, אז אולי שווה שאני אדייק, כי הכאן הזה, מתברר, הוא במדינה קטנה בהימלאיה - בוטאן [מזוהה גם כבהוטן].
ענת: זה אגדה אורבנית, אף אחד לא יודע בדיוק מתי זה קרה, או בשנות ה-70 או בשנות ה-80. בדירוג של האו"ם מופיעה בוטאן כמה שנקרא במדינות הכי פחות מפותחות בעולם. ואז ראיין איזשהו כתב של ה-Financial Times, ראיין את מלך בוטאן, ואמר לו, מה יהיה אתכם? כאילו, עד מתי תמשיכו להיות מדינה כל כך מפגרת מבחינה כלכלית? ומלך בוטאן התעצבן עליו. זה האגדה האורבנית, כן? וענה לו - לא אכפת לנו מה-GDP, לנו אכפת מהאושר הלאומי שלנו. הוא סתם זרק את זה, המלך, בהתרסה. אבל זה קיבל תהודה בינלאומית, והמלך התחיל לחשוב, אוקיי, אז אולי נעשה עם זה משהו. ולאט לאט הם בנו איזושהי תפיסה של איך אנחנו בעצם מכבדים את הטבע. הם מאוד בודהיסטים, אז זו תפיסה שנקראת The Middle Way, דרך הביניים, איך אנחנו לא הולכים לקיצון הזה ולא הולכים לקיצון הזה, איך אנחנו שומרים על המסורת שלנו, איך אנחנו גם מתפתחים כלכלית, אבל אנחנו לא הופכים להיות מדינה מערבית עם כל החוליים של מדינה מערבית. זה תפס את העולם. ואז ב-2012, believe it or not, הזמינו את בוטאן לאו"ם להוביל מהלך, מה שנקרא high level meeting, מהלך מטורף שהוזמנו אליו 800 נציגים מכל העולם, פוליטיקאים ומדענים, ובעצם הם הציגו את התפיסה שלהם.
[הקלטה]: מתוך דברי הנציג הבהוטאני:
What is wrong with the GDP model is that it is entirely economic centered. GDP does not take into account the costs - the natural costs, the social costs, the political costs, psychological, emotional and even health costs - arising from the economic gains.
ענת: ואז מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, הם פרסמו אפילו שתי הצעות החלטה שמבקשות מכל המדינות החברות באומות המאוחדות לשקול את מדידת האושר של התושבים שלהם וההכנסה שלהם לתוך המדיניות. האירוע הזה היה אירוע מאוד מאוד גדול, וכמו שאמרתי, ה-OECD בעצם הוציא ב-2013 את המנואל שלו, את הכלי הדרכה כיצד למדוד מדדים סובייקטיביים, וכל זה התחבר ביחד, ועשה איזשהו אירוע, איזשהו מפץ, שבו פתאום התחילו לדבר על well being ואושר במדיניות, וזאת השנה שדו"ח האושר יצא בפעם הראשונה כדי לתמוך במהלך הזה שהאו"ם הוביל עם בוטאן.
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: מדד האושר העולמי שפורסם בשבוע שעבר הציב את ישראל במקום החמישי בעולם, כלומר גם אם לא ידעתם את זה, גם אם אתם לא מרגישים את זה כרגע, אתם מאושרים. אבל ברצינות, זה יכול להישמע מפתיע שאנחנו במקום כל כך גבוה, אחרי כל מה שעברנו ומה שאנחנו עדיין עוברים, ויש לזה הסבר. כדי להבין את ההסבר הזה שווה קודם לדבר על איך בכלל עובד המדד? איך הוא בעצם מודד כמה מדינה מאושרת?
ענת: לוקחים אלף איש מהאוכלוסיה, שהוא מדגם מייצג, ומה שהם עושים בדו"ח כדי לייצר לזה יותר עומק מדעי, הם אוספים גם את השנה שלפני ואת השנה שלפני. זאת אומרת שאתה מקבל איזושהי תמונה, פר מדינה, מבוססת על מדגם מייצג של שלוש שנים, ונותן לך את תפיסת השביעות רצון מהחיים.
אלעד: החוקרים שעורכים את מדד האושר העולמי מרכיבים את הדירוג לפי שישה מדדים - הכלכלה המקומית זה אחד, תוחלת החיים הבריאים, הקהילתיות והערבות ההדדית, השחיתות, כפי שהיא נתפסת על ידי התושבים, החופש האישי שהתושבים מרגישים שיש או אין להם, והמדד השישי, רגשות, החיוביים והשליליים של מאות הנשאלים.
ענת: הם שואלים אותך לגבי יום האתמול - "אלעד, במרבית יום האתמול, האם חווית הנאה, האם צחקת, האם חווית עניין בחיים?" ובצד השלילי הם שואלים אותך "האם חווית דאגה, האם חווית צער, האם חווית כעס?" ואז הם לוקחים גם את שני אלו. עכשיו, זה לא שהם לגמרי לא קשורים זה לזה, כי אכן, אם ביום מסוים שאלו אותך שאלה מסוימת והיה לך אירוע לא נעים באותו יום, זה גם ישפיע קצת על תפיסת איכות החיים שלך, על השביעות רצון. אבל בגדול, המדדים הרגשיים הם רק אספקט אחד של האושר הלאומי, והם לא כל התמונה.
אלעד: אז עכשיו הגיע הזמן לדבר על ישראל. כבר שנים שאנחנו בטופ-טן של מדד האושר העולמי. בשנה שעברה הגענו לשיא - המדינה הרביעית הכי מאושרת בעולם, בחיי. המדינה הזו, שאם תעצרו בה מישהו ברחוב ותשאלו אותו מה קורה, הוא יגיד לכם דבר ראשון - על הפנים. המדינה הזו, באופן עקבי, בצמרת הרשימה.
ענת: בהתחלה זה היה מפתיע אותי ברמה שהייתי כותבת בהיסטריה לעורכים של הדו"ח והייתי אומרת, אנא תחשפו בפניי את הפרטים לפני, כי אני לא יודעת מה אני אגיד לעיתונות, למדיה, אחרי, כי איך זה יכול להיות? אנחנו מדינה כל כך מטורפת, איך אנחנו מדורגים כל כך גבוה? ואז בעצם אני כל שנה אני ממש חופרת לתוך הנתונים, ובעצם… מה שמסביר הכי הרבה את המיקום של ישראל זה שלושת המדדים האלה שתיארתי, שהם החוסן הכלכלי שלנו - אנחנו מדורגים במקומות 26-27 בעולם, זה ממש לא מובן מאליו. בתוחלת החיים אנחנו מדורגים שישי, מקום שישי בעולם מזה כמה וכמה שנים. וברמת התמיכה החברתית אנחנו מדורגים מאוד מאוד מאוד גבוה, במשך כל השנים. השנה אנחנו מדורגים בתמיכה חברתית במקום תשיעי בעולם. תשיעי בעולם! ואם היינו מסתכלים אך ורק על המדידה של 2023, שבנדיבותם עורכי הדו"ח אישרו לי לראות, כי זה לא מפורסם, כי כמו שאמרתי זה רק תלת-שנתי, אם היינו מסתכלים רק על 2023, התמיכה החברתית שלנו אפילו עלתה למקום רביעי בעולם. זאת אומרת ששלושת המדדים האלה הם המדדים הכי משמעותיים שבעצם מסבירים את השביעות רצון, לפי עורכי הדו"ח.
אלעד: תקראו לזה אופטימיות חסרת תקנה או הגֵן הישראלי, זה לא באמת משנה. הדבר הזה, יחד עם התחושה החזקה של קהילה תומכת, מערכת בריאות מפותחת ויעילה, כלכלה חזקה, הכול מתורגם לזה שבעולם רואים אותנו כחברה שממש סבבה לה בחיים. במדדים אחרים, אגב, אנחנו קצת פחות טובים, באמצע כזה. תפיסת שחיתות ותחושת חופש אישי, שם אנחנו ככה-ככה. אבל המדדים החזקים שלנו הם ממש חזקים. ובגלל שהמדד עושה שקלול של שלוש שנים, אז גם הפעם אנחנו בטופ, במקום החמישי. ואפילו עורכי הדו"ח הבינו שהדבר הזה בשנה הזו, זה מצריך הסברים.
ענת: הם אומרים, קודם כל על הטיימינג של המדידה, כי כל שנה המדידה נעשית בזמן אחר, אנחנו לא יודעים מתי, ולכן הטיימינג של המדידה הוא חשוב. השנה הם מדדו באוקטובר-נובמבר 2023, זאת אומרת ממש בסמוך לאירוע. אם הם היו מודדים חודש קודם, אז… לא, זה לא היו הנתונים שהיינו רואים. ולכן השנה, אם היינו מסתכלים אך ורק על נתוני 2023, היינו צונחים דרמטית למקום ה-19.
אלעד: מהמקום החמישי שבו אנחנו מדורגים, למקום ה-19, שבו אם היינו מסתכלים רק על שנת 2023 היינו מדורגים, זו צניחה ללא ספק, אבל עדיין, אפשר להעריך לרגע את העובדה שגם אם מתמקדים רק בנתונים של 2023, בסקר שנערך אחרי שבעה באוקטובר, גם אם לוקחים רק את הנתונים האלה, ישראל מדינה מאושרת יותר מבריטניה, שנמצאת במקום ה-20, מארצות הברית, במקום ה-23, או גרמניה, שנמצאת במקום ה-24. וגם לדבר הזה יש הסבר. כי נכון, ישראל חוותה טראומה נוראית, ובדיוק כשהחוקרים ערכו את מדד האושר העולמי שלהם, אנחנו היינו בנקודה הכי לא מאושרת שלנו, אולי מאז ומעולם. אבל גם כאן היה לנו גורם מאזן, גורם ששמר עלינו, אם תרצו, במדד וגם בחיים - התמיכה הקהילתית. החברה הישראלית, שאל מול הרגש השלילי שהוריד אותנו, היא הרימה אותנו בחזרה למעלה.
ענת: במקרה של ישראל אנחנו ממש רואים את זה - שקרה אירוע וכולם התגייסו בתרומות ובהתנדבות וכולם התגייסו בעזרה. ואכן זה משתקף. גם כך אנחנו גבוהים. הסולידריות היא מאוד מאוד גבוהה בישראל, ועוד יותר עלינו ב-2023.
אלעד: התזוזות האלה, המיקרו-ניתוחים האלה. ישראל בשקלול רב-שנתי במקום החמישי, אבל ב-2023 בגלל המלחמה במקום ה-19. זה דבר שלא מעניין רק אותנו, אלא גם את החוקרים בעולם, כי זו הוכחה שהמדע עובד. כי בסוף קרה מה שצפוי שיקרה - ישראל חוותה טראומה, ואם מסתכלים על הנתונים מהתקופה הזו, היא אכן ירדה בדירוג. זה מוסיף לאמינות של מדד האושר העולמי, שממילא בשנים האחרונות הופך ליותר חשוב וליותר מקובל ברחבי העולם.
ענת: אני חושבת שמשנה לשנה לוקחים אותו הרבה יותר ברצינות, ברמה כזאת שיש היום כבר מספר מדינות שנקראות, קוראות לעצמן אפילו ה-well being economies, הכלכלות של ה-well being. כמו פילנד, שלא סתם גם נמצאת בראש הרשימה של דו"ח האושר מזה שבע שנים; זו השנה השביעית. ופינלנד נמצאת שם, ניו זילנד נמצאת שם, אלו מדינות שבעצם אומרות - אנחנו רוצות לשים את ה-well being בראש מעייננו, והצמיחה הכלכלית בעצם תתמוך ב-well being של התושבים, ולא להפך. שזה אומר שברגע שאני אצטרך לעשות, למשל, החלטה כממשלה, ומישהו יבוא ויגיד אה… זה לא מתאים לנו; אם אנחנו נעשה את ההחלטה הזאת אנחנו נגביר את התיעוש, אנחנו נגביר את הזיהום אוויר, אנשים מסוימים יאבדו את העבודה שלהם וכולי, אנחנו נשקול את זה, ואנחנו, אחד מול השני, ואנחנו נגיד ה-well being יותר חשוב לנו מאשר, למשל, הרמת הכנסה מסוימת שתיכנס נגיד ממפעל x.
אלעד: אז בשלב הזה נותר לי רק דבר אחד לעשות, חוץ מלקוות שנמשיך לטפס בדירוג, שנדיח סוף סוף מהפסגה את הפינים המעצבנים כמובן, והדבר הזה הוא לשאול את ענת, את האישה שחוקרת אושר למחייתה, אם היא בעצמה מאושרת.
ענת: תלוי, תלוי. (צוחקת) לפעמים יותר, לפעמים פחות. בוא נגיד שלעסוק במחקר כזה זה כן גורם אושר. אני יכולה להגיד שבאופן אישי, אחרי השבעה באוקטובר רמת האושר שלי ירדה באופן דרמטי. בכי של שלושה חודשים רצוף. אבל אני, גם על עצמי אני רואה את ההבדל בין הצער ובין השביעות רצון, בין לראות את הדברים שאנחנו, את החוסן שיש לנו, את הסולידריות, את זה שכאנשים יש לנו על מי לסמוך, גם אם לא תמיד על הממשלה, אבל כאנשים יש לנו על מי לסמוך, ובין הצער, השברון הלב הקשה ביותר. עד שהחטופים לא יחזרו והמלחמה לא תסתיים, יהיה לנו קשה מאוד לעלות ברמת האושר הרגשי. אם מישהו בממשלה היה שומע אותי עכשיו, הייתי אומרת להם - זה שעת חסד עכשיו. זה שעת חסד לקחת ולהסתכל על כל העתיד שלנו, ולהחזיר אולי אפילו את התפקיד שהיה לנו פעם של נציב הדורות הבאים, והחוק הזה נעלם, כבר אין נציב הדורות הבאים לישראל. זה מעיד על משהו, שבעצם אנחנו עדיין חיים בחומה ומגדל ובכיבוי שריפות אבל אין לנו אסטרטגיה ארוכת טווח לגבי ה-well being של תושבי המדינה, וחבל.
אלעד: ענת פנטי, תודה.
ענת: תודה רבה אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דני נודלמן, עדי חצרוני ושירה אראל, על הסאונד ספיר רוזנבלט, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף.
אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments