אחד ביום - מי יחלק את הסיוע ההומניטרי?

בימים האחרונים, אחרי חודשים בהם השערים היו נעולים ולא נכנסה כל אספקה, מתחדש הסיוע ההומניטרי לעזה. הדרך להסכמות לגבי האופן שבו יחולק, ומי יחלק אותו, הייתה ארוכה, אבל לבסוף הוחלט: ״חברות אמריקניות״ יהיו אמונות על המשימה. אבל מי הן בעצם אותן חברות? הפעם, ננסה להבין מה הם העקרונות של חלוקת סיוע הומניטרי, ומה ההיסטוריה מלמדת אותנו על מצבים בהם מי שחילק את הסיוע, לא דגל בהכרח בעקרונותיו. מרואיין: ד"ר שי דרומי, סוציולוג היסטורי מאוניברסיטת הארוורד

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/05/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום ראשון, 25 במאי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏זה התחיל בזה…

‏[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "ואני רוצה להבהיר דבר נוסף. לא יהיו ארוחות חינם. עם סיום שלב א', החלטנו בדיון אמש שהחל מהבוקר נמנע כל כניסה של סחורות ואספקה לעזה."

‏אלעד: אחר כך הגיע זה…

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “… situation, and we’re looking at Gaza, and we’re gonna get that taken care of. A lot of people are starving. A lot of people. There’s a lot of bad things going on…”

‏אלעד: ואז שמענו את זה משגריר ארצות הברית בישראל…

‏[הקלטה]

Ambassador Mike Huckabee: “All of you are aware of the fact that President Trump has made very clear that one of the most urgent things that needs to happen is humanitarian aid into Gaza. So today, we are announcing that that process is ongoing. It is launched.”

‏אלעד: אחרי כל אלה, הגענו לזה…

‏[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "כדי לשמר את חופש הפעולה המבצעי שלנו, וכדי לאפשר לידידים הטובים ביותר שלנו להמשיך לתמוך בנו, אנחנו צריכים למנוע משבר הומניטרי."

‏אלעד: ובדרך היו אמנם כאלה…

‏[הקלטה] שר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "זה הזוי. מה זה משנה באמת, עם כל הכבוד לחבריי השרים? ההומניטרי יינתן כאן, יינתן כאן, יינתן על ידי חברות, לא חברות. למה הם צריכים לקבל הומניטרי? למה הם צריכים לקבל הומניטרי? אני…"

‏אלעד: והיה גם את מי שאמר בעבר, על גופתו המתה, ועכשיו אמר את זה…

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "במשך חודשיים וחצי לא הכנסנו סיוע הומניטרי לרצועת עזה. זה יצר לחץ גדול מאוד על חמאס, וטוב שכך. אבל גם לחץ צריך לדעת לווסת, כדי שהוא לא יתפוצץ לנו בפנים."

‏אלעד: כן, ובעיקרון עכשיו אנחנו במקום הזה…

‏[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "כדי למנוע מהחמאס את היכולת להשתלט על הסיוע ההומניטרי, פיתחנו יחד עם ארצות הברית תוכנית אחרת. תוכנית לחלוקת מזון בסיסי לאזרחים ולילדים, שלא יגיע לחמאס."

‏אלעד: אז תראו, סיוע הומניטרי לעזה, זו כבר עובדה מוגמרת. יש תוכנית, יש הסכמות, יש שותפים, בעיקר יש שותפה אחת.

‏[הקלטה]

Jake Wood: “Well, we are going to immediately open up by the end of the month four secure distribution sites. The initial plan, as we have today, is going to provide 300 million meals over the first 90 days.”

‏אלעד: הקול שאתם שומעים כאן הוא מריאיון ב-CNN, שהעניק ג'ק ווד, לשעבר חייל במארינס, היום מי שעומד בראש Gaza Humanitarian Foundation, ארגון סעד אמריקני, שאמור להיות זה שיחלק את הסיוע ההומניטרי ברצועה. יש לא מעט שאלות סביב הארגון הזה, שהוקם בסך הכול ממש לאחרונה, ארגון שעדיין אין לו, למשל, אתר אינטרנט מתפקד, שערך הוויקיפדיה שלו נכתב לפני שבועיים. עדיין לא קיים ערך כזה, למשל, בעברית או בערבית.

‏[הקלטה]

Jake Wood: “We have no choice but to create a mechanism which operates in that construct and in that frame. I’m here to solve a problem and feed people.”

‏אלעד: GFH הוא ארגון שכל פעילי הסיוע, בארגונים השונים שאנחנו דיברנו איתם, ודיברנו עם כמה, בכלל לא מכירים. הם לא יודעים מי מממן אותו ואיך בדיוק הוא פועל. קחו לדוגמה את דוקטור שי דרומי, מומחה לנושא סיוע הומניטרי, סוציולוג היסטורי מאוניברסיטת הרווארד. גם הוא לא ממש שמע על הארגון הזה שישראל בונה עליו, שיפתור את המשבר ההומניטרי ברצועה.

‏ד"ר דרומי: יצא לי לשמוע, אני קראתי את המעט ש… [מצחקק] מעט החומר שיש על הקבוצה הזאת, שאמורה לחלק את הסיוע. מה שאני חושב שבולט, זה שאין הרבה מידע לגבי הקבוצה הזאת.

‏אלעד: מעניין, לא?

‏ד"ר דרומי: מאוד. [צוחק]

‏אלעד: באו"ם ובארגוני סיוע ותיקים ומוכרים, דואגים. היו שמועות כאילו GHF תשתף פעולה עם ישראל, תעביר לצה"ל מידע. ג'ק ווד מכחיש את זה לחלוטין. אבל זה כן אומר משהו. זה אומר שחלוקת הסיוע ההומניטרי שישראל מתכננת בעזה, כבר מתחילה עם חוסר אמון מובנה, עם הרבה שאלות סביבה, עם הרבה אתגרים. וכמו שתשמעו הפעם מד"ר שי דרומי, חלוקת סיוע הומניטרי בזמן מלחמה, בשטח מלחמה, זה עניין מאוד מאוד רגיש ומורכב.

‏ההיסטוריה שלנו, ולא רק שלנו, כמובן, מלאה בסיפורי קרבות מתקופה שבה סיוע הומניטרי בזמן מלחמה, לא רק שלא היה קיים, אלא להפך. כלי לחימה יעיל וחשוב היה למנוע מהצד השני, גם מאוכלוסייה אזרחית, כל מוצר בסיסי אפשרי. מיריחו, מצדה, המצור על ירושלים, הדרך לניצחון עברה ביכולת שלך לעצור אספקה לצד שמולך.

‏ד"ר דרומי: בוודאי, במלחמת האזרחים בארצות הברית, דרך אגב, השמדת מקורות מזון, לדוגמה, לאוכלוסייה, מצור ימי או מצור יבשתי וכדומה, מניעת סיוע היו כלים לגיטימיים.

‏אלעד: יפה, אז אנחנו כבר לא בימים האלה, ואם תשאלו מומחים לסיוע הומניטרי, מתי בעצם התחלפה לה הפאזה, מתי מתפיסה שדיברה על ניתוק של אוכלוסייה אזרחית בצד השני, ממזון או ממים, עברנו לתפיסה שמדברת על סיוע הומניטרי לצד השני. אז אם תשאלו, תקבלו כמה תשובות.

‏ד"ר דרומי: תראה, יש אי-הסכמה לגבי מהי נקודת ההתחלה, הרבה מצביעים למאה ה-18, לנאורות, להתפתחות של רעיונות סביב עקרונות האוניברסליות, ולתהליכי חילון שונים שמתרחשים בעיקר באירופה בתקופה ההיא, עם עניין הולך וגובר במה שנקרא קוסמופוליטיות. הרעיון שכולנו בעצם אזרחי העולם, ובעצם ההתפתחות הצבאית שהתרחשה במאה ה-19, התעצמות הצבאות גם מספרית, גם מבחינה טכנולוגיות, העלו גם את הצורך לנסות ולשלוט במלחמה, לנסות לפחות להציב כללים בסיסיים לגבי מה מותר ומה אסור.

‏אלעד: אז ברשותכם, נלך עם הגרסה המקובלת יותר, זו שמדברת על אמצע המאה ה-19, על מלחמות נפוליאון, על האחות הרחמנייה הבריטית פלורנס נייטינגל, על הקמת הצלב האדום, ובכלל על התפיסה פורצת הדרך הזו, שגם במלחמה, שאפילו במלחמה, חייבים להיות כללי משחק, חייבים להיות חוקים. ואז בתקופה הזו באמת הגיעו חוקים.

‏ד"ר דרומי: אמנת ג'נבה, שבעצם הגרסה הראשונה שלה נחתמה ב-1864, החידוש הגדול שלה היה ההטלה על כל הצדדים - חובה לאפשר מעבר של סיוע הומניטרי. אמבולנסים, בתי חולים, עובדים הומניטריים, אנשי כמורה, דרך אגב, שיוכלו לתת את המענה לצרכים האלה. והרעיון היה שכל מי שעוסק בפעילות, לא קראו לזה אז הומניטרית, אבל פעילות טיפולית, סיוע לאנשים שהם לא חלק מהקרב עצמו, חייבת להיחשב כניטרלית. ולכן, לך, נניח אתה גנרל של צד א', אתה מחויב לאפשר לצוותים של צד ב' לבוא ולטפל באוכלוסייה. דרך אגב, החוק גם מחייב הגנות שונות לאוכלוסייה האזרחית שרוצה לבוא ולהתנדב.

‏אלעד: הצלב האדום הוביל את הדרך. הוא בנה את המודל של ארגון בינלאומי ניטרלי, כזה שמדבר עם כולם, ופועל באזורים המסוכנים ביותר. הוא התווה את האופן שבו סיוע באזורי מלחמה יחולק, למי הוא יחולק ומתי הוא יחולק.

‏ד"ר דרומי: החידוש של הצלב האדום היה לקחת את ההבנה הבסיסית שאוכלוסייה אזרחית צריכה להיות, ככה, מחוץ למשחק, ולהפוך את זה לכלל אוניברסלי.

‏אלעד: המאה ה-19 הסתיימה, אבל מלחמות, לצערנו, המשיכו גם אחריה. היה נדמה שלפחות בכל מה שקשור לסיוע הומניטרי בזמן מלחמה, אז המלחמות החדשות יהיו שונות מאלו שבאו לפניהן.

‏ד"ר דרומי: זאת בעצם הייתה המלחמה הגדולה הראשונה, שבה כל הצדדים היו בעלי אגודות צלב אדום, שהיו מתנדבים רבים, אנשים, נשים בעיקר, התנדבו לשרת כאחראיות באגודות הצלב האדום השונות, ושיתפו פעולה בין אגודות צלב אדום של מדינות שונות. וכמובן שהמלחמה הייתה הרסנית וקטלנית, אבל יחד עם זאת, זה דוגמה לכך שהרעיון פועל, שהרעיון באמת, ששיתוף פעולה סביב הנושא של הצלת חיי אדם, ולא סביב פוליטיקה או הבדלים בין-מדינתיים וכדומה.

‏אלעד: זה לא החזיק מעמד, אנחנו יודעים. לקח שנים בודדות בלבד עד שהעולם שוב מצא את עצמו בתוך מלחמה גדולה, ושנים בודדות בלבד עד שהיה מי שהבין שמנגנוני הסיוע ההומניטרי הם כאלה שאפשר גם לנצל לטובתו.

‏ד"ר דרומי: גרמניה הבינה ששליטה במנגנונים ההומניטריים יש בה הרבה מאוד כוח, ולכן היא הלאימה את עמותת הצלב האדום הגרמנית בשנות ה-30, גרמה לכך שהקהילה הבינלאומית לא יכלה לשתף פעולה עם הצלב האדום הגרמני. נוצר מצב שבו הצלב האדום בשוויצריה היה מודע לכך שמתבצע רצח-עם בגרמניה, ובחר, מטעמים כאלה ואחרים, לא לפרסם את הידיעה, בשביל לא להכעיס את גרמניה. יש גם שטוענים שהיו מניעים אנטישמיים מתחת לפני השטח, ולכן, למרות שהצלב האדום עבד, וארגוני סיוע אחרים עבדו בצורה מועילה מאוד ברחבי אירופה, רחבי העולם, גם הבעיות שבמערכת הזאת שלגבי ניטרליות, לגבי חוסר פניות, לגבי עצמאות של ארגונים הומניטריים, עלתה לפני השטח.

‏אלעד: אנחנו מאוד מודעים לתופעות האלה היום, באופן טבעי, אבל העולם אז אולי היה פחות ציני. אולי. בכל אופן, ככל שעבר הזמן והופיעו סוגים שונים של מלחמות, גם נושא הסיוע ההומניטרי עבר שינוי. היחס לארגונים ההומניטריים עבר שינוי.

‏ד"ר דרומי: ארגונים היו צריכים למצוא דרכים לתאם עם… לא עם ממשלות ולא עם משרדי חוץ או ביטחון, אלא עם פעילים בשטח, שאולי הקהילה הבינלאומית קוראת להם פעילי טרור, אבל מבחינת המקומיים, ומבחינת האוכלוסייה המקומית, הם הסמכות באזור. ועם השנים נוצרו מנגנונים ושיטות לגבי תיאום, לפחות סביב הנושאים המיידיים, נושאי החירום, גם עם הארגונים הכי מסוכנים והכי עוינים בעולם. ידוע לגבי… לדוגמה בוקו חראם בניגריה, שהיו הצלחות כאלו ואחרות איתם במהלך השנים, כולל החזרת שבויים, מתן סיוע הומניטרי וכדומה, אבל זה… אלה כללים שהולכים ונכתבים עכשיו עם השנים.

‏אלעד: המלחמות החדשות, אלו בין מדינות לבין ארגונים שהם לא מדינות, אילצו את ארגוני הסיוע להתאים את עצמם. לא פעם קרה מה שבמלחמות "רגילות", במרכאות, נחשב מחוץ לכללים. לא פעם אנשי סיוע ניטרלים מצאו את עצמם מותקפים בכוונה. היו מדינות, גם באזור שלנו, שנשלטו במשך שנים בידי גורם אחד, ופתאום התפצלו לשבטים קטנים. עם כל אחד מהשבטים האלה, ארגוני הסיוע היו צריכים עכשיו לתאם בנפרד. מלחמות זה דבר דינמי, וגם סיוע הומניטרי בזמן מלחמה, ולכן אין באמת תורה אחת קבועה שאפשר ללכת לפיה.

‏ד"ר דרומי: יש דגש הולך וגדל כיום על שיתוף פעולה עם גורמים מקומיים. כלומר, במקום הרעיון שאנחנו, נניח, ארגון שממוקם בז'נבה, אנחנו נשלח סיוע, בוא נגיד, לתימן, נצניח אותו איכשהו, וככה נחלק אותו כגורם חיצוני. היום יש הרבה יותר דגש על - לא, אנחנו נמצא את הגורמים בשטח, שמעורבים, שמכירים את השטח, שיכולים לעבוד איתנו וכדומה. אנחנו נחבור איתם, אנחנו ניתן להם גם את האספקה, גם את הכסף, אנחנו נתאם איתם שהכללים יישמרו, אבל הרעיון יהיה שאנחנו נהיה הרבה יותר מעורבים ככה ברמת השטח, ולא נתבצר לנו באיזשהו חלק קטן של השטח. יש עשרות כללים, ככה, תובנות קטנות שעולות כל הזמן עם השנים. להגיד לך שיש תורה אחת שמסכמת אותם? לצערי אין.

‏אלעד: אז אפרופו עשרות תובנות, אפרופו לקחים, ניסיונות ושינוי תוך כדי תנועה של האופן שבו מחלקים סיוע בזמן מלחמה, כל זה קורה גם עכשיו, בעזה. וזו אחת הסיבות שבארגוני הסיוע בעולם יש לא מעט חשש מהאופן שבו ישראל מתכננת לטפל במשבר.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: לפני שבעה באוקטובר וגם קצת אחר כך, כשדיברו על הסיוע ההומניטרי בעזה דיברו בעיקר, או כמעט אך ורק, על ארגון אחד, אונר"א.

‏ד"ר דרומי: כן, אונר"א לא היה היחיד אבל היה הגורם המרכזי שהיה אמון גם על סיוע הומניטרי וגם על סיוע ארוך טווח יותר, כמו חינוך, מרפאות וכדומה. אנחנו יודעים שזה לא המצב כרגע. אונר"א עדיין נמצא בשטח, הוא עדיין מבין את השטח ואת הדרישות השונות שהשטח מציב. יחד עם זאת, האמון באונר"א מהצד הישראלי צנח, באופן ברור, והיכולת שלהם לגייס כספים ברחבי העולם, ממדינות אחרות וכדומה, גם צנח. אז מבחינת האמצעים שלהם ומבחינת יכולות הסיוע שלהם התדרדרו מאוד.

‏אלעד: בוואקום שהותירה אונר"א פעלו ארגונים אחרים. האו"ם תיאם פעילות של עשרות ארגונים. היו בעזה מאות נקודות חלוקה של מזון וחבילות סיוע.

‏ד"ר דרומי: יחד עם זאת, ה… שלילת הכספים מאונר"א גרמה באמת למחסורים, בעיקר מבחינת אספקה ויכולת עבודה בשטח.

‏אלעד: ואז הושגה הפסקת אש, ואז הפסיקה הפסקת האש, וישראל עצרה את הסיוע ההומניטרי, עד עכשיו. בשבעה במאי העלינו כאן פרק שקראנו לו 'המשבר ההומניטרי בעזה', שמענו שם מנציגת המשרד לתיאום סיוע הומניטרי, שיושבת בעזה, שהאוכל צפוי להיגמר במחסנים שלהם בתוך ימים. זו הייתה לא רק טענה שלה, אלא של ארגוני סיוע ברצועה בכלל. יותר מחודשיים עברו בלי שנכנס סיוע, וכולם אמרו שהכול נגמר. גם האמריקנים שמעו את זה, והפעילו לחץ, ויזמו יחד עם ישראל תוכנית סיוע הומניטרי.

‏[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "שלב א', הכנסת מזון בסיסי עכשיו לעזה, כדי למנוע משבר הומניטרי וכדי לאפשר את המשך הלחימה. שלב ב', וזה יקרה בימים הקרובים, פתיחת נקודות של חלוקת מזון על ידי חברות אמריקניות שיאובטחו על ידי צה"ל. ושלב ג', תוך כדי ההשתלטות על שטחי רצועת עזה, יצירת אזור סטרילי בדרום הרצועה, שאליו תפונה האוכלוסייה האזרחית משטחי הלחימה לצורך הגנתה. ובאזור הזה, שיהיה נקי מחמאס, תושבי עזה יקבלו את מלוא הסיוע ההומניטרי."

‏אלעד: אז זו התוכנית שראש הממשלה הציג בשבוע שעבר, וצריך שמישהו יבצע אותה. אנחנו דיברנו גם אז, בשבעה במאי, על ההצעה שעלתה לרגע בישראל, שצה"ל יחלק את הסיוע ההומניטרי, ואת האמירה החד-משמעית של הרמטכ"ל בתגובה, שהוא לא מוכן לסכן חיים של חיילים כדי לחלק לעזתים לחם ומים. אז לא צה"ל, אבל מי כן?

‏[הקלטה]

Ambassador Mike Huckabee: “There are several partners who have already agreed to be a part of the effort. We’re not prepared to name them as of yet, because some of the details of their participation are being worked out.”

‏אלעד: שגריר ארצות הברית בישראל, כשנשאל, אמר לפני שבועיים שיש שותפים, אבל שהוא עדיין לא מוכן לחשוף את שמם. ומאז כמה שמות כן נחשפו. SRS, Safe Reach Solutions, ו-UG Solutions. אלו שתי חברות אמריקניות שבהפסקת האש, היו שביצעו את הבדיקות של כלי הרכב בעזה, שביקשו לנסוע דרך המעברים. אלו חברות לפתרונות לוגיסטיים. בשם של שתיהן מופיעה המילה Solutions, אז זה די ברור. הן אמורות לתכלל את ההיבט המבצעי. באתר האינטרנט של SRS למשל, כתוב שהיא עושה תכנון לוגיסטי מותאם לאופי המקום והמבצַע, היא מאבטחת משלוחים, ואחראית לתיאומים בשטח, תוך יצירת קשר ואמון עם האוכלוסייה המקומית. יחד עם שתי ה-solutions האלה, יש גם חברה שלישית. אותה GHF - Gaza Humanitarian Foundation, שד"ר דרומי, ולא רק הוא, לא ממש מכיר.

‏ד"ר דרומי: אישית אני לא שמעתי עליה. זאת איזשהו עמותה שמבוססת בשוויצריה. אני לא מוצא מידע לגביהם. בתוכנית הסיוע ההומניטרית של האו"ם לא ראיתי שום אזכור לעמותה הזאת. מעבר לאתר שלהם בעצם, האתר שלהם עצמם, קשה למצוא מידע עליהם. קשה מאוד לדעת כרגע מה הניסיון שלהם, מה הכישורים שלהם, והאם הם מתכוונים לעבוד לפי הכללים ההומניטריים.

‏אלעד: זהו, אז עדיין יש כמה שאלות שאין להן ממש תשובה. הארגון עצמו נרשם בשוויץ, זה קרה בפברואר 2025. הוא ארגון חדש, לא מוכר, לא ברור מי מממן אותו. במסמכים שמפרטים את התוכנית לחלוקת סיוע בעזה הופיעו שני שמות של אנשים מאוד בכירים בארגוני סיוע ידועים ומוכרים - מי שהיה בעבר מנכ"ל ארגון המטבח המרכזי העולמי, וגם מי שעמד בראש תוכנית המזון העולמית של האו"ם. CNN פנתה לשניים האלה, אבל הם אמרו בתגובה שהם בכלל לא קשורים לתוכנית בעזה. בארגוני סיוע התחילו להביע חשש ש-GHF לא באמת יצליחו לסייע לאנשים ברצועה, שזקוקים הכי הרבה לקבל סיוע.

‏ד"ר דרומי: יש הרבה בעיות. קודם כל, ארגוני האו"ם הם בעלי ניסיון עָנֵף בחלוקת סיוע הומניטרי, בהבנת השטח, בהבנת המכשולים השונים שעלולים לעלות במהלך חלוקת הסיוע. ארגון חדש בדרך כלל אין לו את הרקע הזה. כלומר, הוא לא ידע, לדוגמה, מי הם הארגונים המקומיים שאפשר לסמוך עליהם? מי הם האנשים שבאמת צריכים את העזרה בצורה הגדולה ביותר? מה הם הצרכים - האם צריך קודם כל מזון, קודם כל מים נקיים, קודם כל סיוע רפואי? ב', גם בנושא של אמון, כלומר, בשביל לעבוד בשטח, ארגון הומניטרי חייב שיהיה בו מידה מסוימת של אמון של האוכלוסייה, שיבינו את המטרות שלו, שיסמכו עליו, שיבינו שהוא ארגון ניטרלי. ארגון חדש שמגיע לשטח, ובמיוחד ארגון שהוא לא, ככה, מוכר ברחבי העולם כארגון הומניטרי, סביר מאוד שלא יהיה לו את האמון של האוכלוסייה, ובתנאים של חוסר אמון נוצרות גם התקפות, לפעמים, ניסיון לנכס סחורה וכדומה. אז מהסיבות האלה, ארגון חדש שמנסה להיכנס לשדה מורכב, בוא נגיד שדה שיש בו מלחמה חיה וקיימת, יהיו לו הרבה מאוד קשיים בתפקוד שלו.

‏אלעד: אל מול החששות והקריאות של ארגוני סיוע ותיקים של האו"ם, אפשר כמובן גם להזכיר שזה לא שחלוקת הסיוע שהם עשו לפני כן הייתה מושלמת. ממש לא. אנחנו יודעים - חמאס ניצל, השתלט, גנב, וכך אולי החברות האלה האמריקניות, שמנוהלות בידי אנשי צבא לשעבר, אולי הן בכלל יתנו מענה טוב יותר, לפחות בהיבט הזה.

‏ד"ר דרומי: חמאס יודע לקחת… לנצל את הסיוע, הוא עושה זאת. יחד עם זאת, מרבית הסיוע כן מגיע לאוכלוסייה, לאוכלוסייה הנזקקת. זהו שיקול שחייבים לקחת בחשבון. לארגוני האו"ם, כמו שאמרתי, יש דרכים לתאם את הפעילויות שלהם, גם עם הגורמים העוינים ביותר, ולהשיג אישורים לחלק סיוע לאוכלוסיות נזקקות בתנאים האלה. באמת, אני לא יודע ספציפית לגבי תיאומים כלשהם עם ארגונים כאלה או אחרים בעזה, אבל אני יודע שארגון שיש לו את הכישורים לעשות את זה, זה האו"ם. ולכן נוכחות של האו"ם תהיה מוצלחת יותר, בוא נגיד, מנוכחות של גורמים חדשים, חיצוניים, עם רקע באבטחה ולא בהומניטריות, שאנחנו לא יודעים בעצם איפה המחויבות שלו, האם המחויבות שלו היא להצלת חיי אדם ומתן סיוע מיידי לאוכלוסייה נזקקת, או שהמחויבויות שלו כלפי קידום תוכניות אסטרטגיות או פוליטיות כאלה או אחרות. ובסופו של דבר, עדיפות עליונה מבחינת גם המערכת ההמוניטרית וגם האוכלוסייה, זה טיפול בסבל אנושי והצלת חיי אדם. אז השאלה היא, האם מהלך כזה, כמו הכנסת גורמים חדשים, יעזור או לא יעזור לקידום המטרה הזאת.

‏אלעד: ד"ר שי דרומי, תודה.

‏ד"ר דרומי: תודה לכם.

‏אלעד: זה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, הילה פז, שירה אראל ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה