top of page

אחד ביום - הקרב על תעודות הלידה

בשבוע שעבר המאבק על זכויות קהילת הלהט״ב בישראל הגיע לציון דרך נוסף, כששופטי בג"ץ קבעו - בניגוד לאופן שבו פעלה המדינה - כי יש לרשום זוגות נשים כאמהות בתעודות הלידה של ילדיהן המשותפים. אלא שגם אחרי הפסיקה הדרך לרישום עדיין מסובכת, יקרה ולא תמיד אפשרית עבור זוגות חד מיניים, וגם לעובדה שהשינוי שוב מגיע מבית המשפט ולא מהכנסת עלול להיות מחיר בהמשך.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/03/2024.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

יובל: היום יום שלישי, 26 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני יובל אראל, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

לזוגות חד-מיניים, כמו עורכת הדין שרון סיראי ובת זוגה רעות, החיים בישראל לא תמיד כל כך קלים. אבל ב-2010, כשהן התחילו להביא ילדים לעולם, הבירוקרטיה הישראלית כבר עבדה רוב הזמן יותר בסדר מבעבר.

עו"ד סיראי: בעצם במרשם האוכלוסין, במשרד הפנים, הם, כל ילד רשום עם שתי האמהות. אי אפשר לדעת מי האמא שילדה את הילד, ובדיוק, אותו שוויון מוחלט בין האמהות. וגם בתעודות זהות שלנו, בספחים, לכל אימא רשומים ארבעה ילדים, אין שום הבדל, הכל בסדר.

יובל: כן, הילדים של שרון ורעות מופיעים בספח תעודת הזהות של שתי האמהות שלהם. כך גם במרשם האוכלוסין ובכל מקום אחר. כל מקום, חוץ ממקום אחד.

עו"ד סיראי: רק משום מה, המדינה סירבה להנפיק תעודות לידה שישקפו את המצב הזה. בתעודות לידה של הילדים, למרות שיש להם שתי אמהות חוקיות במשרד הפנים, מופיעה רק האמא הביולוגית שילדה אותם. חשבנו אז, בתמימות, שטוב, ככה זה, כי אולי תעודת לידה זה באמת אי אפשר לתקן אחר כך או משהו כזה.

[מוזיקה]

יובל: אצל זוגות סטרייטים של שני הורים ביולוגיים אין כמובן את הבעיה הזו. כותבים מיד לאחר הלידה את השמות של שניהם. והאמת, גם במקרים של אימוץ מנפיקים בדיעבד תעודת לידה חדשה. זה אולי נשמע לכם קטן, הרי בתעודות הזהות ובמרשם האוכלוסין הילדים רשומים, אז גם שרון ובת זוגה לא ייחסו לתעודת הלידה יותר מדי חשיבות.

עו"ד סיראי: לא הבנתי אז גם את המשמעות. רק כשהתחלתי להגיש את הבקשות לקבל אזרחות בריטית עבור… לילדים שלי. ופתאום ראיתי שבעצם לילדים, נוצרת לי בעצם סלקציה בתוך המשפחה. יש לי ארבעה ילדים, שהם שלי חוקית לכל דבר ועניין, ובעצם רק שניים אני יכולה להעביר להם את האזרחות. ואז פתאום תעודת הלידה נהפכה להיות משמעותית.

יובל: בנקודה הזאת, פתאום תעודת הלידה, ששרון לא ייחסה לה חשיבות, הפכה למסמך חשוב. היא הבינה שאם הילדים לא יקבלו תעודת לידה חדשה ששמה מופיע בה, הם לא יוכלו לקבל אזרחות בריטית. אחרי שהילד הרביעי שלהם נולד, שרון ובת זוגה ניהלו הליך בבית המשפט כדי לקבל צו הורות פסיקתי. זה בעצם אומר שבית המשפט קובע שגם בת הזוג של האם הביולוגית תיחשב אימא לכל דבר. התוצאה של זה די דומה להליך אימוץ, רק בהליך פחות פולשני, ובניגוד לאימוץ, צו הורות פסיקתי יכול להכיר בהורה הלא-ביולוגי כהורה ממש מיום הלידה. במהלך הדיונים בבקשה הזו לצו הורות פסיקתי, שרון שיתפה את הפרקליטה בבעיה שלה לגבי האזרחות הבריטית, וקיבלה תשובה מפתיעה.

עו"ד סיראי: ואז אותה פרקליטה אמרה לי, אבל אין שום בעיה, משרד הפנים את פונה אליו, אם, ברגע שאת מקבלת את הצו, והם שולחים לך תעודת לידה מתוקנת עם שתי אמהות. היא אמרה לי, הנה, את צריכה לפנות. אמרתי לה, אבל זה לא נכון, אני לא קיבלתי כזה דבר בכל הילדים הקודמים.

את כנראה לא פנית למקום הנכון, היא אמרה לי. תפני ל… נָקְבָה בשם של איזה פקיד שהוא אחראי על התעודות המיוחדות, ו… זה. מיד יצאתי מבית משפט, כתבתי לו מכתב, ביקשתי לקבל תעודות לידה עם שתי אמהות, ועוד באותו יום הוא טלפן אליי חזרה, והתחיל לחקור אותי, מי אמר לו, מי אמר לי בפרקליטות שיש תעודת לידה עם שתי אמהות, שלא היה ולא נברא.

יובל: שרון לא הבינה למה הפקיד מגיב ככה, אבל מה שהוא אמר מיד אחר כך כבר ממש השאיר אותה עם פה פעור.

עו"ד סיראי: ואז הוא אמר לי, לא נראה לי מתאים שתהיה תעודת לידה עם אמא ואמא. כן, אמרתי לו, מה ז'תומרת? אבל החוק אומר שצריכה להיות תעודת לידה כזאת, אז זה התשובה שלך? אמר לי, 'את רוצה תשובה משפטית? תפני לפרקליטות. זאת התשובה שלי. לא נראית לי תעודת לידה עם שתי אמהות. מה פתאום?'.

יובל: אז הפעם אנחנו עם פסיקת בג"ץ האחרונה על תעודות הלידה לילדים לבנות זוג מאותו המין. פסיקה שמתחברת להיסטוריה ארוכה של מאבקים להט"בים על זכויות משפחה, שהוכרעו בבית המשפט העליון.

הפנייה של שרון לפקיד נעשתה מסיבה פרקטית, אזרחות זרה. אבל התשובה שלו הפכה את זה לעניין עקרוני הרבה יותר. היא החליטה לצאת למאבק מול המדינה, ועתרה יחד עם בת זוגה ושמונה זוגות נוספים בדרישה לרשום את שמותיהן של שתי האמהות בתעודות הלידה.

עו"ד סיראי: ודי מהר קיבלנו צו על תנאי, שזה אומר שבית משפט, בג"ץ בעצם אומר, על פניו העתירה מוצדקת. עכשיו הנטל עובר למדינה - תבואי את ותסבירי למה לא נקבל, למה לא נהפוך את הצו למוחלט. למה לא נגיד שאת חייבת באמת לעשות את מה שמבקשים, ולתת תעודות לידה עם שתי אמהות.

יובל: אז העתירה התחילה להתגלגל, והמדינה נדרשה להסביר למה היא לא מנפיקה תעודות לידה מתוקנות. אבל אז שרון גילתה עוד משהו. שבעצם בעבר המדינה כן הייתה עושה את זה.

עו"ד סיראי: כשפורסם כל העניין בעיתון על העתירה והתגובה. פתאום באו כל מיני נשים ואמרו, מה זאת אומרת? לנו יש תעודות לידה, ונתנו לנו את התעודות לידה שכתוב בהם אמא ואמא. הגשנו את התעודות לידה לבג"ץ, אמרנו, תראו מה זה, שחור על גבי לבן, הם משקרים. זאת אומרת, הם פעם פעלו לפי החוק, ועכשיו פשוט הפסיקו. מסתבר שבעבר, שמשרד הפנים היה תחת, אני חושבת שזה היה 'שינוי', או מישהו מהמפלגות היותר, מה שנקרא, ליברליות, אז פשוט פעלו לפי החוק.

התחילו נשים לאמץ את הילדים שילדו הבנות-זוג שלהם, הגיע למשרד הפנים, הוא הסתכל בחוק, היה כתוב שם - צריך לתקן, שלח מיד, אוטומטית שלח לאנשים האלה תעודות לידה מתוקנות. עכשיו, אנחנו לא ידענו את זה. אצלנו כל ההליך התחיל ב-2010, שמה שמסתבר זה שב-2007, כשהתחלף השלטון על משרד הפנים, פשוט הגיעה המדיניות החדשה של אוי ואבוי, מה פתאום שהיא תהיה תעודת לידה עם שתי אמהות, הם יחשבו עוד שהם נורמליות כמו כולם? לא. אז מישהו החליט פשוט להפסיק לעשות את זה. ואם אתה חושב שבית משפט עשה להם משהו? לא.

העתירה המשיכה, וכל פעם הם העלו עוד ועוד תירוצים ופלפולים והסברים, ולכאלה אנחנו כן רוצים, כל דבר שהם טענו התגלה כשקר. אבל, וגם הם כל הזמן ביקשו אורכות, ודחיות, ובית משפט למרבה הצער נתן להם, וככה הגענו למצב שלקח שמונה שנים עד שהגיע פסק הדין.

יובל: העתירה הוגשה ב-2016, לפני שמונה שנים. הילדים כבר גדלו מאז, הגדול שבהם כבר בגיל בר מצווה, ורק בשבוע שעבר, במרץ 2024, ניתן סוף סוף פסק הדין. השופטים קבעו שהמדינה מחויבת לספק תעודות לידה מתוקנות לילדים לבנות זוג מאותו המין. למרות הבשורה שיצאה מבית המשפט, זה עדיין לא פותר את כל הבעיות, כמו שתבינו מיד בהמשך הפרק. ובכל מקרה, שרון גם יצאה עם טעם מר מהחוויה.

עו"ד סיראי: לתחושה של זה, של המדינה הזאתי שכאילו… של מדינת ישראל, המדינה שאנחנו אזרחיות שלה, וששירתנו בצבא, ומשלמות מיסים, ומגדלות בה ילדים והכול, אומרת לנו… הרי מה כואב היה לכם לתת? למה הייתם צריכים שמונה שנים לעשות כל מיני סיפורים, וסיפורים וזה וזה, ולהגיד, ובעצם אין לזה שום חשיבות.

זו חוויה עצובה ומתסכלת ופוגעת. שבאים, הפרקליטות, שזה מייצגי המדינה, ומוכנים לייצג כאלה עמדות בבית המשפט, ואתה רואה את האנשים האלה, שהם נראים מה שנקרא, כמוך וכמוני, ואין להם שום בעיה לעמוד ולהגן על כאלה עמדות ולייצג כזאת גישה מפלה וגזענית בעצם, והומופובית, זה דבר מאוד מאוד קשה.

[מוזיקה]

חסות אחת, ממש מיד חוזרים.

[חסות]

יובל: אנחנו עם פסיקת בג"ץ האחרונה על תעודות הלידה לילדים לבנות זוג מאותו המין, פסיקה שמצטרפת לשורה ארוכה של פסיקות דומות שניתנו בשני העשורים האחרונים.

פרופ' טריגר: יש באתר משרד החוץ באנגלית רשימה של תחנות, של ציוני דרך בקידום זכויות הקהילה הלהט"בית. כמובן שמשרד החוץ לא מציין שזה הכול פסיקה של בתי המשפט נגד המדינה, נגד עמדת המדינה. וכאמור, אין לי ספק שגם פסק הדין הזה יצטרף בקרוב לרשימה של הישגי מדינה ישראל, כשבאופן אירוני המדינה היא זאת שהתנגדה לכך.

יובל: פרופסור צבי טריגר, מומחה לדיני משפחה ולזכויות הקהילה הלהט"בית, מהפקולטה למשפטים במכללה למינהל, עוקב כבר הרבה שנים אחרי ההתפתחויות בתחום הזה. פסק הדין מהשבוע שעבר מצטרף להיסטוריה ארוכה של פסקי דין שבהם בית המשפט העניק לזוגות חד-מיניים זכויות כהורים. שוב ושוב המדינה התנגדה, אבל שוב ושוב בית המשפט פסק - בני זוג מאותו המין הם הורים שווי זכויות לכל דבר.

באתר של משרד החוץ מופיע גם הסיפור על בנות הזוג ברנר-קדיש. ב-1997, רותי ברנר-קדיש ילדה את הבן הבכור שלה ושל בת זוגה ניקול. הן גרו אז בקליפורניה, עם אזרחות ישראלית ואמריקאית, ובית המשפט, בארצות הברית, נתן לניקול צו אימוץ. רק שאחרי שהן חזרו לארץ התחילו הבעיות.

פרופ' טריגר: כשהן עולות לישראל ומבקשות לרשום את האמהוּת של שתיהן במשרד הפנים, על בסיס צו אימוץ ממדינת קליפורניה בארצות הברית, משרד הפנים מסרב. ונדרשה עתירה לבג"ץ, וגם לאחר שניתן פסק הדין, עברו כמה שנים עד שמשרד הפנים ציית לעתירה, לפסק הדין, סליחה, ורשם את ההורות של שתי האמהות.

יובל: אז כבר בשנת 2000 נפתח לראשונה פתח צר לבנות זוג מאותו המין להירשם כאמהות בישראל. העניין הוא, שהסיפור של בנות הזוג ברנר-קדיש היה די יוצא דופן. היה להם כבר צו אימוץ, אמנם מבית משפט במדינה אחרת, ועדיין, אצל הרבה זוגות אחרים זה לא המצב, והתקדים שרשמו בנות הזוג ברנר-קדיש לא יכול היה לעזור להם. עד שבשנת 2005 ניתן פסק דין בנוגע לבנות זוג אחרות, טל ואביטל ירוס-חקק. הפעם הן דרשו לקבל צו אימוץ מבית משפט בישראל, ואחרי הליך משפטי ארוך, שכלל ערעור למחוזי ולעליון, הדרישה שלהן התקבלה. לכאורה, כאן הסיפור היה יכול להיגמר, כי אם יש צו אימוץ, אמור להיות הכול. שמות הילדים אמורים להופיע בספח תעודת הזהות של שתי האמהות, רישום במרשם האוכלוסין גם צריך להיות, וכן, גם רישום בתעודות הלידה.

פרופ' טריגר: עכשיו, בהליך אימוץ רגיל, עד אז, נהוג שהמדינה… זה לא נהוג, זה לפי החוק, המדינה מנפיקה תעודת לידה חדשה לילד המאומץ בגמר הליך האימוץ, שבו רשומים ההורים המאמצים בתור ההורים של הילד או הילדה.

יובל: זאת אומרת, החל משנת 2005 היה אפשר לצפות שנשים שמאמצות את ילדיהן הביולוגיים של בנות זוגן יהיו רשומות גם בתעודות הלידה של ילדיהן, ממש כמו כל זוג אחר.

פרופ' טריגר: מה שקרה במקרה הזה, זה שהמדינה החלה לחרוג מהנוהל הזה לגבי זוגות של לסביות, וסירבה להנפיק תעודת לידה חדשה בגמר הליך האימוץ. אין בסיס משפטי להתנגדות. זה נראה, אני אומר את זה בזהירות, שמדובר היה ביוזמה אישית של פקידים או פקידות במשרד הפנים, שסירבו לציית לנוהל, כנראה מטעמים להטבופוביים.

יובל: למרות שנשים היו יכולות לאמץ את הילדים של בנות הזוג שלהן, המדינה החליטה להתייחס אליהן אחרת מכל זוג אחר. אפילו מזוג ששני ההורים הם לא ההורים הביולוגיים. וכך הגיעה העתירה הנוכחית, זו של שרון שדיברנו איתה בתחילת הפרק. וגם הפעם, המדינה התנגדה בכל תוקף לדרישה של שרון ושל בת זוגה רעות.

פרופ' טריגר: כן, היו כל מיני טענות, טענות עקרוניות, ששתי נשים לא יכולות להיות אמהות מבחינה ביולוגית, אגב זה לא נכון, משום שבזוגיות לסבית לפעמים, האישה שבהריון, שנושאת את העובר ויולדת, נעזרת בביצית של בת הזוג שלה, והריון הוא פונקציה ביולוגית. אז יש מקרים ששתי האמהות הן אמהות ביולוגיות. עכשיו, למה הנימוק הזה לא עומד? השאלה של הביולוגיה הרי מאותגרת במוסד האימוץ. מוסד האימוץ הוא מוסד שמשמעותו היא ניתוק הזיקה המשפטית בין ההורים המולידים ויצירת זיקה משפטית בין ההורים המאמצים לילד המאומץ. כלומר, גם כשמדובר בגבר ואישה הטרוסקסואלים, באימוץ הקלאסי המוכר, מנפיקים תעודת לידה חדשה לילד המאומץ, שבה רושמים הורים שהם לא ביולוגים. רושמים את האב והאם המאמצים, מוחקים את ההורים הביולוגים. לכן הנימוק שיש פה מחסום מטעמים ביולוגיים להנפקת תעודת לידה שבה רשומות שתי האימהות הוא נימוק מופרך.

נימוק נוסף שמופיע הוא שאי אפשר, המחשב לא מאפשר לרשום שתי אמהות. זה נימוק אגב שהושמע גם בשנת 2000 בפסק דין ותיק יותר, ברנר-קדיש, ושם בית המשפט, בג"ץ, דחה את הנימוק הזה בצורה גורפת וחד משמעית.

[מוזיקה]

יובל: שופטי בג"ץ קבעו פה אחד שרשות האוכלוסין וההגירה צריכה לרשום זוגות נשים כאימהות בתעודות לידה של ילדיהן המשותפים. ממלא מקום נשיא העליון, השופט עוזי פוגלמן, הבהיר שההורות של שתי האמהות, הביולוגית והלא-ביולוגית, היא הורות שווה לכל דבר.

פרופ' טריגר: זה גם עניין סמלי, כמובן, הכרה מהמדינה באופן שבו ילדים באים לעולם במשפחות להט"ביות, וגם עניין פרקטי. למשל, בשאלות של הנפקת דרכון או אזרחות זרה. וכמובן שיש פה גם פלישה מסיבית לפרטיות, משום שאם אני מציג תעודת לידה של בני או ביתי ואני לא רשום עליהם אז זה מיד מעורר שאלות, וזה מיד חושף את העובדה שמדובר באימוץ, אז יש פה מגוון של סיבות, גם פרקטיות וגם סמליות, ולכן העתירה הזאת היא עתירה מאוד מאוד חשובה.

יובל: אז לכאורה יש פה ניצחון. שרון ובת זוגה יכולות סוף סוף להנפיק תעודות לידה חדשות וגם לקבל אזרחות מבריטניה עבור הילדים. העניין הוא שזה לא באמת פותר את כל הבעיות. קודם כל, עדיין, בשונה מזוגות סטרייטים, זוגות של שתי נשים לא יקבלו את תעודת הלידה הזו מיד אחרי הלידה. עדיין הן יצטרכו לעבור תהליך שלם או של אימוץ או של צו הורות פסיקתי מבית המשפט. אבל מעבר לזה, בג"ץ גם לא קבע שבכל המקרים תונפק תעודת לידה חדשה.

יש מקרים שבהם צו ההורות הפסיקתי חל רק מכאן והלאה, כלומר מרגע הוצאת הצו. במקרים כאלה בג"ץ קבע שהמדינה לא תהיה חייבת להוציא תעודות לידה חדשות. במקרה של שרון, שני הילדים הראשונים אומצו, אבל כשהילד השלישי נולד המדינה סירבה לכתוב שצו ההורות חל גם אחורה מיום הלידה. אז גם שמונה שנים אחרי תחילת המאבק הוא בעצם עדיין לא הסתיים מבחינתה.

עו"ד סיראי: אז עכשיו אני אצטרך בשבילו, בשביל אחד מתוך ארבעה הילדים שלי, ללכת לאיזה ועדת חריגים כדי לשכנע למה הוא צריך גם לקבל תעודת לידה ולא להיות… עם שתי אמהות, ולא להיות שונה משלושת האחים שלו. כאילו בית משפט, סליחה שאני אומרת, מנותק מהמציאות של החיים שלנו.

[מוזיקה]

יובל: המאבק הארוך והעיקש ששרון ניהלה, הוא רק דוגמה אחת מני רבות למאבקים של בני ובנות זוג מאותו המין על הזכות להורות, מאבקים שהוכרעו בבג"ץ. כל פעם הנושא היה מעט שונה אבל המסר זהה לחלוטין - שאין הבדל בין הורים מאותו המין לכל הורים אחרים.

פרופ' טריגר: הרשימה היא מאוד מאוד ארוכה. הרישום של אבהות של האב הלא-גנטי בהליכי פונדקאות שנערכו בחו"ל, זה ב-2014, האפשרות לערוך פונדקאות, לעשות פונדקאות בישראל ב-2021, הכול אלו מאבקים משפטיים שעולים המון כסף, אגב, עשרות אלפי ולפעמים מאות אלפי שקלים. הם אורכים שנים. בתקופה שבה ממתינים לפסק דין, לילדים יש הורה אחד רשום במשרד הפנים, זאת אומרת אם חלילה הוא הולך לעולמו או הופך להיות פסול-דין, למשל הוא חלילה עובר תאונה והוא בתרדמת, אז להורה האחר, שלא רשום, אין שום סמכות מבחינת רשויות המדינה. הוא לא יכול לקבל החלטות רפואיות לגבי הילדים, שהוא הביא לעולם ביחד עם בן זוגו או בת הזוג. הוא לא יכול לרשום אותם למסגרות חינוכיות, כלומר יש פה גם, על הגב של הילדים, מאבק של המדינה בהכרה במשפחה הלהט"בית.

יובל: כל המאבקים האלה הסתיימו בהכרעה של בג"ץ. אחד מפסקי הדין ניתן ממש לאחרונה, לפני שלושה חודשים, כשבג"ץ קבע שזוגות חד מיניים יוכלו לאמץ ילדים בישראל ללא מגבלות. הפעם לא מדובר כבר באימוץ כמו פסקי הדין מתחילת שנות האלפיים, של ילד שקשור גנטית לאחד מבני הזוג, אלא באימוץ רגיל של ילדים שאין להם קשר ביולוגי לאף אחד מההורים. בסופו של דבר בג"ץ אומנם התערב במקרים הללו, אבל האמת שהשופטים לא ממש מיהרו. לפעמים חלפו הרבה מאוד שנים מהגשת העתירה ועד לפסק הדין.

פרופ' טריגר: אז פה צריך להסתכל גם על ההקשר הרחב יותר. יש לנו גם את עתירת הפונדקאות שהוגשה בפעם הראשונה ב-2011 ופסק הדין ניתן ב-2021. ועתירת האימוץ שהוגשה, אם זכרוני אינו מטעה אותי ב-2016 או 17' ופסק הדין ניתן ממש לפני שלושה חודשים, בדצמבר 2023. אז אני חושב שאם אני מקשר את זה גם קצת לאקטואליה שלפני השבעה באוקטובר, לדמוניזציה שעבר בית המשפט העליון בכלל ובג"ץ בפרט, אז צריך לשים לב שבג"ץ בכלל בכלל לא ממהר להתערב בעבודת הממשלה או הכנסת. והוא נתן שוב ושוב הזדמנות למדינה, בין אם זה בבג"ץ האימוץ והפונדקאות, לכנסת לתקן את חוק האימוץ או את חוק הפונדקאות. אז האיטיות, אני חושב, נובעת מזה שבג"ץ לא רצה להנחית בפסק דין הוראות פעולה, אלא רצה שהרשות תתקן את דרכיה בעצמה. והוא בעצם נדחף או נכפה לתת פסק דין כאשר הוא ראה שפרקי הזמן אינם סבירים, והרשות לא מתקנת את דרכיה בכוחות עצמה.

יובל: לכל התיקים האלה יש מכנה משותף אחד - מה שהכנסת נמנעת מלשנות ומשרדי הממשלה נעמדים על הרגליים האחוריות מוכרע בסוף כמה עשרות מטרים משם, מעבר לכביש, בבית המשפט העליון. אפשר היה לחשוב שזה לא מאוד משנה. בסוף, בשורה התחתונה זוגות חד-מיניים מקבלים עם הזמן יותר ויותר זכויות בתחום ההורות. אבל פרופסור טריגר אומר שזה דווקא מאוד משנה, ושלמשחק הפינג פונג העקום הזה יש מחיר כבד.

פרופ' טריגר: אנחנו צריכים לזכור שהזכויות של המשפחה הלהט"בית מעוגנות בפסיקה של בתי משפט, והשנה האחרונה לימדה אותנו שהקואליציה הנוכחית מעוניינת להחליש את בתי המשפט, להפוך אותם לפחות עצמאיים ולמנות שופטים ושופטות חדשים שהאג'נדה שלהם הפוליטית, המשפטית, היא בקו אחד עם הקואליציה, עם עמדת הקואליציה. ואנחנו יודעים מיהם הכוחות החזקים בקואליציה; הם התבטאו בגלוי לגמרי בנוגע לעמדותיהם על הקהילה הלהט"בית. זאת אומרת, הכל מאוד מאוד שברירי כשאנחנו מסתכלים על העיגון של הזכויות בפסיקה של בתי משפט ולא בחקיקה. אפשר גם לשנות חוקים, אבל חוקים הם הרבה פחות קלים לשינוי מאשר פסקי דין. פסקי דין יכולים… תקדימים יכולים להתבטל, ואם הרכב בית המשפט העליון יהיה לפי החזון של הקואליציה הנוכחית, אז סביר להניח, ראינו את זה קורה בארצות הברית עם הזכות להפלות, סביר להניח שהזכויות של הקהילה הלהט"בית יהיו בסכנה ממשית. ולכן יש משמעות מאוד מאוד עמוקה לכך שהזכויות הרבות והחשובות שהכיר בהן בית המשפט, הוכרו אך ורק בפסיקה של בתי המשפט.

[מוזיקה]

יובל: פרופסור צבי טריגר, תודה רבה.

פרופ' טריגר: תודה רבה, יובל.

יובל: תודה גם לשרון סיראי.

וזה היה 'אחד ביום' של N12.

העורך שלנו הוא רום אטיק.

תחקיר והפקה - עדי חצרוני, שירה הראל ודני נודלמן.

על הסאונד - יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני יובל אראל, ומחר יהיה כאן אלעד שמחיוף.

[מוזיקה]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Commentaires


bottom of page