זמן קצר לאחר שהובל ראול ולנברג למוסקבה, יצא החרמש מן השק. חסינותו הדיפלומטית לא הועילה לו, והוא נכלא על לא עוול בכפו. חוקריו דחו את טענותיו בדבר הצלת היהודים, וטפלו עליו אשמת ריגול למען גרמניה הנאצית. בשנים הבאות סיפקו שוביו שלל הצהרות שונות על מצבו ומקום הימצאו, אך גורלו נותר עלום. ולנברג, אשר הושיע רבים כל כך, לא נושע בעצמו. מי שהצליח לחמוק מבין מלתעותיה של החיה הנאצית, נמחץ דווקא תחת כפתו של הדוב הסובייטי. אולם מורשתו המפוארת של ולנברג, אשר אבד במחשכים, תאיר לנצח כמופת של אנושיות ומוסריות. (חלק ג' ואחרון)
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/03/2024.
ברוכים המאזינים להסכת "יחידים במינם". שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.
אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי יחידים במינם.
ראול ולנברי, האיש שהציל מאובדן ואבד בצללים - חלק ג'
"ולנברי לא נמצא בברית המועצות ואינו מוכר לנו", מתוך הצהרתו הרשמית של סגן שר החוץ של ברית המועצות, ה-18 באוגוסט 1948.
מאזינות ומאזינים יקרים, הפרקים הבאים יוקדשו לתיאור קורותיו ומפעל ההצלה של ראול ולנברי, כפי שיש לבטא את שמו בשוודית. מטבע הדברים, הצגת פעילותו האצילית בעיצומה של השואה, כוללת גם התייחסות לגורל המר של קורבנות הנאצים ועוזריהם. אנא התחשבו בכך, בטרם תאזינו לפרקים עם ילדכם. האזנה ערבה.
[מוזיקת רקע]
במבט לאחור, קשה לדעת מתי בדיוק השתכנע ולנברי מעל לכל ספק כי נקלע למלכודת אשר נפרשה לרגליו במזיד. ייתכן שבדומה לרבים מקורבנות הטיהור הסטליניסטי, הוא סבר בתחילה שמדובר היה בטעות תמימה. קשה להאשים אותו בכך. אחרי הכל, מדינתו לא נחשבה לאויבתה של ברית המועצות. נהפוך הוא, הייתה זו שוודיה אשר ייצגה לאורך המלחמה את המעצמה הסובייטית במגעיה העקיפים עם גרמניה הנאצית. יתרה מכך, כדיפלומט ולנברי הניח ובצדק שנהנה מחסינות מלאה. מה שהוא לא ידע היה שגם יתר אנשי השגרירות השוודית נעצרו על ידי שירותי הביטחון הסובייטים. הם עתידים להשתחרר בתום מספר חודשי מעצר ולשוב לארצם. גורלו יהיה שונה.
[מוזיקת רקע]
ב-31 בינואר 1945 נכנסה הרכבת שבה הובלו ולנברי ונהגו היהודי בשערי מוסקבה. השניים זכו אז לסיור במערך התת-קרקעי המרשים שבנו הסובייטים בבירת האימפריה. ייתכן שהסיור התבצע כחלק מתוכנית הונאה, שמטרתה הייתה להרגיע את ולנברי ונהגו המתוחים. אולם מיד עם תום הסיור יצא החרמש מן השק.
מלווהם החמושים של שני השבויים ליוו אותם אז אל מרכז העיר, בכיוון אורותיו של בית מידות. עד מהרה עתידים ולנברי ונהגו לגלות את האמת המרה. היה זה בניין הלוביאנקה, בית הסוהר, שבו שכן מטה ה-אֶן-קָה-וֶה-דֶּה.
[מוזיקת רקע]
עם כניסתם למבנה, נרשמו ולנברי ונהגו כאסירים. חפציהם המועטים נלקחו מהם והם הופרדו. השניים לא יראו עוד איש את רעהו לעולם. אנשי המשטרה החשאית הסובייטית הובילו את ולנברי לתא מספר 123 בקומה החמישית של בית הכלא. מסעו של האיש שהפיץ את אורו המזהיר בעלטת השואה, הסתיים במחשכיה של אמא רוסיה, שבלעה אותו אל קרביה האפלים.
עוד בפברואר עדכנה שגרירת ברית המועצות בשוודיה את אימו של ולנברי כי בנה מוחזק במוסקבה במעצר הגנתי וכי שלום לו. בינתיים בבודפשט חקרו אנשי ה-אֶן-קָה-וֶה-דֶּה את חבריו לעבודה של ולנברי. עמיתיו סיפרו לחוקרים על חלקו האדיר בהצלת היהודים במהלך המלחמה, לשווא. אנשי המשטרה החשאית סרבו להאמין שאדם עשיר ממדינה נייטרלית יסכן את חייו הנוחים לאורך כל המלחמה, לשם הצלת אנשים שלא הכיר. ולנברי לא זכה אפילו ליהנות מן הספק בטרם נחרץ גורלו. היה זה לאחר שאנשי המשטרה החשאית מצאו את מכשיר הרדיו שלו ואת יומנו האישי, שבו תיעד את פגישותיו עם בכירי "צלב החץ", ועם לא אחר מאשר אדולף אייכמן.
חוקריו של ולנברי האשימו אותו אז בניהול רשת ריגול למען גרמניה הנאצית, וקבעו כי הצלת היהודים הייתה לא יותר מאשר סיפור כיסוי.
[מוזיקת רקע]
למיטב הידיעה, צמרת המפלגה הקומוניסטית הייתה מעורבת בהחלטה לעצור את ולנברי. הונאתו וכליאתו של הדיפלומט השוודי הייתה מוכרת לסטלין, אם לנקוט לשון המעטה. אולם לא מן הנמנע כי מאחורי המעצר עמדו סיבות שונות בתכלית.
ככל שהתקרבה מלחמת העולם השנייה להכרעה, התגלעו במלוא חריפותם חילוקי הדעות האידיאולוגיים בין ברית המועצות לארצות הברית. המלחמה הקרה כבר עמדה בפתח, ושתי המעצמות פעלו לביסוס אחיזתן בשטחים ששחררו. הן לא בחלו באמצעים.
כך קרה שדיפלומטים ממדינות מערביות ואפילו ניטרליות, כמו שוויץ, נעצרו ברחבי אירופה, והפכו לקלפי מיקוח רבי ערך בכל עסקה עתידית בין המעצמות. אז, האם ולנברי נכלא על ידי הסובייטים מסיבה זו? ייתכן, אך אין לדעת בוודאות.
[מוזיקת רקע]
הסבר אפשרי אחר למעצרו של ולנברי, נבע אולי מכך שידע יותר מדי. כחמש שנים קודם לכן, במרוצת אפריל ומאי 1940, התרחש אירוע מחריד שברית המועצות עשתה כל שביכולתה כדי להסתיר את גילויו. במרוצת החודשיים הללו רצחו אנשי ה-אֶן-קָה-וֶה-דֶּה בירייה יותר מ-20 אלף פולנים ואז קברו אותם במעבה יער קאטין. את מרחץ הדמים הזה, שמי שהורה על ביצועו היה לא אחר מאשר סטלין, איך לא? תזכור ההיסטוריה בשם "טבח קאטין".
[מוזיקת רקע]
אולם באביב 1943 גילו הנאצים ביער קאטין יותר מ-4,000 גופות של אנשים, שלשם שינוי, לא הם שרצחו אותם. בעוד דעת הקהל העולמית מזועזעת מגילוי קבר האחים, החלו ברית המועצות וגרמניה להאשים זו את זו באחריות לטבח, ומכיוון שבאותו הזמן סטלין נחשב עדיין לבן ברית חשוב במלחמה נגד היטלר, העדיפו רבים במערב להאמין לרוצח ההמונים הסובייטי ולא לזה הנאצי.
אז איך כל זה קשור לוולנברי? ובכן, לאחר שפתולוג הונגרי בדק את קבר האחים ביער קאטין, הוא שלח את ממצאיו לבודפשט. לפי התיאוריה הזאת, באופן הזה גילה ולנברי את האמת שביקשו הסובייטים לקבור, גם במחיר חייו.
[מוזיקת רקע]
בתחילת מרץ 1945, כחודש לאחר כליאתו של ולנברי, הגיעה למוסקבה משלחת של אנשי סגל משגרירות שוודיה בהונגריה. אולם אם ציפיתם שעמיתיו של ולנברי יהפכו עולמות למען שחרורו, טעות בידכם. כבר בפגישתם עם השגריר השוודי במוסקבה, הוא הורה להם להימנע מכל אמירה שעלולה הייתה להזיק ליחסים עם ברית המועצות. וכך, למרות שאנשי השגרירות השוודית בבודפשט ראו במו עיניהם את מעשי הביזה, הרצח והאונס שביצעו הסובייטים, הם העדיפו לשתוק. ואף על פי שהם ידעו כי גיבור הפרק שלנו נמק בכלא, באותה העיר ממש, לא נקפו אצבע למענו. במקום זאת, עמיתיו של ולנברי עזבו את מוסקבה וזנחו אותו לאנחות, בשם הניטרליות השוודית המהוללת.
[מוזיקת רקע]
בד בבד המשיך מיניסטריון האמת הסובייטי להפיץ שקרים. בשמונה במרץ 1945 הודיע הרדיו ההונגרי, שהקומוניסטים פיקחו עליו, כי ולנברי נרצח על ידי סוכני הגסטאפו ואנשי "צלב החץ". באותו החודש ממש הועבר ולנברי לתא אחר במבנה הלוביאנקה. כחודש לאחר מכן שחררה ברית המועצות כמה דיפלומטים שוודים שכלאה, אך ולנברי לא היה ביניהם. פעם נוספת העדיפה ארצו הניטרלית לשמור על יחסיה התקינים עם ברית המועצות בכל מחיר ולא מחתה על כך.
באפריל 1945, כחודש לפני סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, הועבר ולנברי לכלא אחר, שבו ישהה עד לאביב 1947. סוהריו חסרי הרחמים הרשו לו לחלץ את עצמותיו במשך 20 דקות ביום. ידוע כי במועד כלשהו ניסח ולנברי מכתב במחשכי כלאו, וביקש מן הסוהר להעבירו לשמש העמים, הלוא הוא סטלין. לא ידוע אם מכתבו של ולנברי הגיע אי פעם לידי הרודן.
[מוזיקת רקע]
בינתיים בשוודיה עשו בני משפחתו של ולנברי כל מאמץ לשחרר אותו, אך גילו כי מי שעשתה כל מאמץ כדי להקשות עליהם הייתה דווקא ממשלתם. למה הכוונה? ובכן, בתחילה ביקשה ממשלת שוודיה מבני משפחתו של ולנברי לספק לה הוכחות מהימנות לכליאתו בברית המועצות לאחר שנת 1945. בד בבד, אותה ממשלה ממש מנעה מבני המשפחה כל גישה לעדויות על מצבו של ולנברי בכלא, מטעמי סודיות לכאורה. ולנברי, נזכיר שוב, היה דיפלומט שנשלח להונגריה כנציג רשמי של ארצו. מחאתם של הורי ולנברי מול משרד החוץ השוודי, לא הועילה.
[מוזיקת רקע]
בצר להם, החליטו הוריו של גיבור הפרק שלנו להקים קבוצת לחץ בינלאומית, שזכתה לשם "פעולה למען ולנברי". לשם איתור בנם הם פרשו מכל עיסוק אחר, וכך, יום לאחר יום הפכו הוריו של ולנברי כל אבן במטרה לאתר כל שביב מידע באשר לגורלו בכלא הסובייטי.
אט אט הם נוכחו לדעת כי גם החברה השוודית הגבוהה, שעד לא מזמן היו בה בני בית, זנחה אותם. אחרי הכל, מעשיו האציליים של ולנברי הזכירו לחברי אצולת הממון השוודית אמת מרה שהעדיפו לשכוח. בזמן שאירופה עלתה בלהבות, הם המשיכו להנות ממנעמי החיים בארצם הניטרלית.
[מוזיקת רקע]
השנים באו וגוועו להן בזו אחר זו, אך ברית המועצות בשלה. לצד הכחשות גורפות על המשך שהייתו של ולנברי בכלאו, סיפקו נציגיה מעת לעת מידע על מה שעלה לכאורה בגורלו. וכך, בשישה בפברואר 1957, עדכן סגן שר החוץ הסובייטי את השוודים על התפתחות בחקירת קורותיו של ולנברי. לטענתו, לאחר שחוקרים סובייטים עיינו בתיקים של בית חולים לאסירים, הם גילו כי ולנברי מת בפתאומיות, ככל הנראה מהתקף לב, ב-17 ביולי 1947. באותו היום, כך לפי שוביו ולמרבה הנוחות, התקבלה הפקודה לשרוף את הגופה ללא נתיחה. אם להאמין לטענה הזאת, הרי שעשר שנים לאחר מותו של ולנברי, נזכרו הסובייטים שאולי כבר הגיעה השעה לעדכן בכך את משפחתו.
[מוזיקת רקע]
שלא במפתיע, הוריו של ולנברי סירבו להאמין ולו למילה מהודעתו של סגן שר החוץ הסובייטי. הם נאחזו בכמה עדויות של אנשים שונים, אשר סיפרו כי ראו את בנם בכלא סובייטי כזה או אחר, במרוצת שנות ה-60 ואף לאחריהן. הידיעה האחרונה על ולנברי התקבלה בשנת 1961. באותה השנה טען רופא סובייטי כי ולנברי חי, אך מוחזק בבית החלמה לחולי עצבים.
[מוזיקת רקע]
ב-26 בנובמבר 1963 הוכר ראול ולנברי ב"יד ושם" כחסיד אומות עולם, מבלי שידוע היה אם עודנו בחיים. כשני עשורים לאחר מכן, עתידים שורדי שואה מגרמניה לנטוע ב"יד ושם" עשרת אלפים עצים לזכרו של מושיעם שלא נושע בעצמו.
בשנים הבאות המשיכו הוריו של ולנברי לעשות הכל כדי לשפוך אור על גורל בנם. כך למשל הם ביקשו מאלברט איינשטיין לכתוב מכתב בעניינו לסטלין. תגובתו של הרודן הגדול למכתבו של המדען הדגול הייתה שאינו יודע דבר על מקום הימצאו של ולנברי. הגיוני. בשנת 1979 חשו הוריו של ולנברי שאינם יכולים עוד לעמוד בשברון הלב ובחוסר הידיעה. לאחר כשלושה עשורים וחצי של מאבק, יגון וכאב הם שלחו יד בנפשם.
אולם פועלו וגורלו של גיבור הפרק שלנו לא נשכח מליבותיהם של אלפי האנשים שהציל בחירוף נפש. ב-22 בספטמבר 1981 העניק הקונגרס האמריקאי אזרחות של כבוד לוולנברי בהיעדרו. הרוח החיה מאחורי המהלך הזה היה חבר הקונגרס טום לנטוס, שחייו ניצלו תודות לוולנברי. ההוקרה הזאת לא הייתה עניין של מה בכך, היחיד שזכה לה בעבר היה סר וינסטון צ'רצ'יל, אך להענקת אזרחות הכבוד הייתה גם משמעות מעשית הרבה יותר. היה זה ניסיון אמריקאי לסייע בדרך כלשהי למאמצי איתורו של ולנברי. מדוע? משום שעם הפיכתו לאזרח ארצות הברית, היא יכולה הייתה ללחוץ על ברית המועצות למסור מידע על מצבו. למרבה הצער, גם היוזמה המבורכת הזו לא שפכה אור על קורותיו של ולנברי.
[מוזיקת רקע]
ב-16 באוקטובר 1989, בעוד ברית המועצות נופחת לאיטה את נשמתה האדומה, מצאו באורח פלא הסובייטים כמה מחפציו של ולנברי. הם מסרו לאחותו ולאחיו תיבת עץ, ובה כמה פריטים אישיים שנלקחו מוולנברי כיובל שנים קודם לכן עם מעצרו, וביניהם פנקס הכתובות שלו, קופסה לסיגריות, דרכונו הדיפלומטי וכן שטרות של כסף הונגרי ואמריקאי.
עוד באותה השנה התנצל דובר מטעם משרד החוץ הסובייטי על "הטעות הטרגית של ארצו" כלשונו, וציין כי ולנברי נסחף במערבולת של דיכוי. פעם נוספת התעקשו הסובייטים על כך שוולנברי לא היה בין החיים עוד משנת 1947, אך אחותו ואחיו טענו בתוקף כי הם משוכנעים שאחיהם עדיין נמק בכלא.
[מוזיקת רקע]
בתחילת שנות האלפיים פורסמו ממצאיה של ועדת חקירה רוסית שוודית שחקרה את פרשת ולנברי. שלא במפתיע, מסקנותיה היו שכליאתו של ולנברי נבעה ממניעים פוליטיים. לטענת החוקרים, רבות מן העדויות באשר לגורלו הושחתו או שונו במכוון. חלקם אף הבהירו כי מכיוון ששוביו לא סיפקו תעודת פטירה, חובת ההוכחה מוטלת עדיין על ממשלת רוסיה.
[מוזיקת רקע]
באוקטובר 2016 הודיעה באופן רשמי שוודיה, שממשלותיה לדורותיהן עשו כה מעט למען ולנברי, על מותו. היה זה חודשים ספורים לאחר פרסום יומניו הסודיים של אחד מראשי המשטרה החשאית הסובייטית לשעבר, אשר טען כי ולנברי חוסל בשנת 1947 בהוראתו הישירה של סטלין.
[מוזיקת רקע]
אז מה באמת עלה בגורלו של ולנברי? לאורך השנים הועלו השערות מהשערות שונות. יש המניחים כי לאחר שסירב לשמש כמרגל סובייטי, ולנברי הורעל ולכן גם נשרפה גופתו. אחרים טוענים כי ולנברי נמק במחלקה הפסיכיאטרית של אחד מבתי הכלא, לאחר שהכריז על שביתת רעב. לשיטתם, ייתכן כי היה זה משום שסירב להשתתף באחד ממשפטי הראווה המבוימים פרי מוחו החולני של סטלין. אין לדעת.
[מוזיקת רקע]
לאורך כל המלחמה, איחל ראול ולנברי לכיבוש בודפשט על ידי הצבא האדום. לא הייתה זו טובתו האישית שעמדה לנגד עיניו, אלא תקוותו כי משחררי העיר יבטיחו סוף סוף את שלומם של כל מי שהוא סיכן את נפשו למען הצלתם. למרבה האירוניה, לאחר שנים שבהן הצליח לחמוק משיני הטרף של הגסטאפו הנאצי, מי שמחץ את ולנברי תחת כפתו היה הדוב הסובייטי.
ראול ולנברי הפך לדמות המופת של האדם המוסרי וההגון, שמוכן היה לשים את נפשו בכפו למען הזולת. שום דבר לא אילץ אותו לסכן את עצמו במדינה זרה, במחיצת קלגסים נאצים ובריונים פאשיסטיים שביקשו את נפשו. שום דבר פרט למצפונו.
[מוזיקת רקע]
בסמוך לבית הכנסת המרכזי של שטוקהולם ניצבת כיום אנדרטת זיכרון לראול ולנברי. אתרי זיכרון דומים, כמו גם רחובות שנקראו על שמו, מכבדים בנוכחותם ערים בארץ וברחבי העולם. תעלומת ולנברי נותרה אמנם בלתי פתורה, אך המופת שהציב לנו בחייו הראויים להערצה, ברור כשמש. בכל הנסיבות אפשר לבחור להיות טובים יותר. תמיד אפשר גם אחרת. חייו, מצפונו, מוסריותו ומורשתו המפוארים של ראול ולנברי היו, ועודם, יחידים במינם.
מאזינות ומאזינים יקרים, יום הולדת שמח! שנזכה למאה ועשרים פרקים נוספים ביחד. תודה רבה על ההאזנה והתגובות. ניפגש, יש לקוות, אחרי הפגרה.
היו בטוב ועשו טוב.
ניב.
[מוזיקת רקע]
זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק.
"יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור "מעקב" ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד. אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט. נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments