רותי ביגר ואני עושות מדברות על אמנות קווירית ונכות ככלי רדיקלי לשינוי חברתי, ההצטלבות של נכות ומגבלות זה מקום מדהים ומלמד.
רותי היא אוצרת סופרת, משוררת ועורכת דין- קווירית א בינארית, ואם גאה לבן אוטיסט ולבת.
שיחה על הגדרות משתנות, על גברים א-פינים, על קוויריות, על מגדר ונזילות של הגדרות פוליטיות שמשחררות, על מיניות מגוונת של נכים, ועל החופש לבחור דווקא מתוך גוף מוגבל. ועל האידאל הוא לאהוב בלי מגבלות של הגדרות,
*אזהרת טריגר* אנחנו מדברות גם על פוסטראומה מורכבת עקב פגיעה מינית.
רונה: [לוחשת]: זה לא עובר לי, זה הקול שלי. אתם ואתן על "לחישות ונשיכות", פודקאסט קצת אחר. אז בואו נדבר בשקט, אבל בווליום גבוה. בואו נעשה מהאישי פוליטי, נדבר על נכות, על מיניות, על קולנוע, על על הכוח שבצבע ותשוקה מטורפת לחיים. אני רונה, קולנוענית נכה, מנחה למיניות, ג'ינג'ית ופרפראזה על סימון דה בובואר. אני לא נולדתי רונה סופר, אני הפכתי לרונה סופר וגם האורחים והאורחות שלי. אז יאללה בואו נתחיל.
[מוזיקה]
רונה: האורחת שלי היום היא רותי ביגר, עורכת דין, משוררת, אמא גאה, א-בינארית וקווירית מקצועית.
[מוזיקה]
רונה: היי רותי.
רותי: היי רונה.
רונה: מה שלומך?
רותי: מצוין. שמחה ונרגשת.
רונה: וואי האמת היא זה ממש מרגש. אני כזה, שאני אציג אותך? שאת תציגי אותך? נראה לי את תציגי.
רותי: וואי זה מזה מסובך. תמיד אני מסתבכת כשאני צריכה להציג את עצמי.
רונה: בגלל זה נתתי את זה לך.
רותי: זה בדיוק החלק הזה שצריך להכניס את החיים לקופסאות כאלה,
רונה: כן.
רותי: קופסאות פלסטיק כאלה וקשה.
רונה: ספרי לי עלייך.
רותי: אני בת 51, יש לי שני ילדים יובל ונעמה. יובל בן 21 ונעמה בת 15. אממ...יש לי שני בתים. יש לי בית אחד בדרום ת"א בנווה שאנן בטוסיק של התחנה המרכזית החדשה. אני גרה שם עם בן/בת זוגי קול וכלבה וחתולה. אנחנו,
רונה: גם כלבה וגם חתולה?
רותי: כן, כן, גם כלבה וגם חתולה [מצחקקת] היא עוד לא החליטה,
רונה: זהו בדיוק.
רותי: וחצי שבוע אנחנו גרות שם וחצי שבוע אנחנו גרות עם הילדים שלי ברמת החייל.
רונה: גם קול בא?
רותי: כן, כן.
רונה: וואלה.
רותי: כן. ושם יש לי כלב וחתולה גם, ברמת החייל.
רונה: בניגוד לחתולה וכלב.
רותי: חתולה וכלבה [צוחקת] אני פעם הייתי עורכת דין, אבל כבר מזמן לא. חשבתי שאני אומנית, אבל אז הבנתי שיותר מעניין אותי להשתמש באומנות ככלי כזה לשינוי חברתי ואני פעילה חברתית. אממ...ואוצרת ומשוררת וואי נורא קשה כל ההגדרות והקופסאות האלה.
רונה: עד כה זה מדהים.
רותי: זה כבר קווירי. כאילו ה-, ה-, חוסר היכולת והרצון גם להכניס את עצמי לקופסאות.
רונה: כן.
רותי: טפסים עושים לי אלרגיה. אממ...אני...מאוד, מאוד מעניין אותי התפר הזה של מוגבלות ומיניות ולהט"ביות. אממ...ואני עצמי מגדירה את עצמי קווירית א-בינארית. אממ...זהו.
רונה: מה הקשר שלך למגבלות?
רותי: אה יש לי קשר כפול. הוא התחיל עם הבן שלי, יובל, שהוא אוטיסט ודו קוטבי ובעצם דרכו עברתי,
רונה: מה זה דו קוטבי?
רותי: מאניה דיפרסיה. זאת אומרת שעוברים ממצב של דיכאון למצב של מאניה. אממ...ודרכו בעצם עברתי איזשהו תהליך כדי לקבל אותו ולהיות גאה בו ובעצם דרכו עברתי את, בעצם את המסע הכי משמעותי שלי בגיבוש הזהות שלי. בעצם בזכותו ודרכו. ואז הבנתי בהמשך הדרך שגם אני בעצם עם מוגבלות ושלי יש פוסט טראומה מורכבת. ושנינו משתייכים לקהילת הלהט"ב. הוא התחיל ואני הצטרפתי. כן. הוא יצא מהארון ואז אמרתי לו 'אה גם אני' [מצחקקת]
רונה: איך הוא הגיב על זה?
רותי: כלום. באדישות. הוא אמר לי שהוא, הוא אמר לי שהוא חושב שהוא ביסקסואל. אז אמרתי לו 'אה יופי מותק, זה משמח, מרגש. נראה לי שגם אני'. [מצחקקת] אחר כך המשכתי עוד עם הגדרות. זה השתנה עם הזמן, אבל בזמנו זה מה שחשבתי.
רונה: אוקיי. עכשיו תשמעי, אני כאילו שואלת אותך שאלות. ואת יודעת, שזה יהיה כאילו פודקאסט בהסכמה.
רותי: [צוחקת]
רונה: כי אם זה לא טוב לך אז כאילו תגידי לי שזה לא טוב לך הכיוון שאני הולכת אליו.
רותי: בטח.
רונה: סבבה. כאילו באמת אני ממש רוצה שתרגישי בנוח ושבאמת שתיקחי את זה לאן שאת רוצה לקחת את זה.
רותי: בסדר גמור.
רונה: אוקיי, יופי. אז ברשותך אני רוצה כאילו להתעכב קצת על המצב המשפחתי המאוד מסקרן שלך.
רותי: אמהמ, אני הבנתי שאני בעצם נמשכת לנשים בשלב מאוד מאוחר בחיים. הייתי ככה לפני 5 שנים הייתי בת 40 ומשהו כבר. היום אני 51 אז אה, אני מאוד מהמאחרים. לקח לי זמן. הייתי צריכה שכמה דברים יקרו כדי שאני אוכל באמת לשמוע את המחשבות של עצמי ובאמת להתחבר ל-, למקומות האלה של המיניות.
רונה: ואיך קול משתלבת בזה? רגע, איך לפנות לקול?
רותי: אממ...
רונה: ספרי לי קצת על קול.
רותי: אה...קול אה, מגדיר את עצמו אני חושבת קודם כל כקוויר. אממ...הוא גם קורא לעצמו גבר א-פיני. אה [צוחקת]
רונה: זה עוד לא שמעתי.
רותי: כן, יש לו כל מיני הגדרות כאלה. אממ...קול, לשון הפנייה אליו מעורבת. הוא מדבר אל עצמו בזכר אז אני מדברת אליו בזכר. הרבים שלנו זה נקבה. אממ...מן ערבוב כזה, יוצאים לנו כל מיני משפטים כמו 'אוי, מתי קיבלת מחזור? לא קיבלת מחזור' כאלה.
רונה: נהדר.
רותי: את קול, קול הנס חנוכה שלי. הכרתי אותו בחנוכה לפני שנתיים [מצחקקת]
רונה: איך הכרתם?
רותי: אממ...הלכתי למסיבה אחרי שהרבה זמן הזמינו אותי למסיבות ולבוא ולהיות חלק מהקהילה ואני נורא פחדתי. הייתי בטוחה שאני לא אמצא שום, לא אמצא אהבה ואני אהיה גלמודה ובודדה ומה לי, מה לי ולקהילה, אני לא הכרתי ולא הייתי חלק ממנה ולא, הרגשתי כזאת זקנה ולא רלוונטית. אממ...ובאחת המסיבות שסוף סוף באתי, אז ראיתי איזה ג'ינג'י סוער יוצא מהשירותים נסער מזה שמישהי העירה לו שהוא נכנס לשירותי הנשים. אז העניין המגדרי זה הדבר הראשון שדיברנו עליו בעצם.
רונה: קול הוא טראנס?
רותי: אממ...אפשר להגדיר. אם את מתייחסת לטראנס כהגדרת מטרייה, אז כן. אבל הוא לא עשה שינוי גופני. לא שטראנס חייב לעשות שינוי גופני, ממש לא. אבל אני חושבת שקול מגדיר את עצמו כקוויר. אפשר אבל גם להגיד שזה כל הקהילה הטראנס כוכבית ודומיה.
רונה: מה זה בעצם קוויר? את יכולה להגדיר לי את קוויר? כי אני לוקחת את זה לכל מיני מקומות את ההגדרה הזאת.
רותי: לאן את לוקחת?
רונה: אני לוקחת את זה למקום מאוד, יותר מופשט כזה. כאילו מבחינתי קוויר זה הכל.
רותי: אמהמ.
רונה: כאילו מבחינתי מישהו שהוא לא סטרייט, הוא זוכה להיות קוויר. זה נכון או שזה לא מדויק?
רותי: קודם כל, ההגדרות האלה הן תמיד מאוד אישיות. זאת אומרת, כשמישהו אומר שהוא ככה וככה, אז זה גם באמת, מה זה אומר בשבילו שהוא ככה וככה? אני מסכימה איתך שקוויר היא הגדרה גם פוליטית. זאת אומרת, היא הגדרה, בעצם כל מי שלא רוצה להכניס את עצמו או לא נכנס למשבצת ההטרו-נורמטיבית לשמחתו, אז הוא יכול להגדיר את עצמו כקוויר. זאת אומרת, כל אחד יכול להגדיר את עצמו כאיך שהוא רוצה, אבל אני גם מגדירה את עצמי ככה. אני גם מרגישה שהקוויריות שלי גם מתייחסת למגדר. זאת אומרת, שהמגדר שלי הוא א-בינארי. זאת אומרת, קווירי, ג'נדר קוויר או...נזילות מגדרית או...כן.
רונה: שבעצם איך זה מתבטא נזילות מגדרית? אצלכם בזוגיות, אצלך ואצל קול.
רותי: אצלנו, אני חושבת שקול יושב יותר על הגברו שלו והנזילות שלו מתבטאת בזה שהוא יכול להיות גם וגם, לא ולא. אממ...לפעמים ככה ולפעמים ככה, אבל הוא יותר יושב על הגברו. אני יותר [מצחקקת] גם הגברו הרגשי. זאת אומרת, אצלי אני חושבת אני רוב הזמן מרגישה אישה, אבל יש לי את החופש להרגיש גם גבר וגם להרגיש כל מיני ובעיקר היכולת לשחק ולא להגדיר את עצמי. וזה נותן המון, המון, המון חופש והמון הקלה שלא צריך להתחייב למשהו ולהגדיר. ואפשר ככה לנסות כל מיני דברים בתוך המיניות ולאפשר לעצמך כל מיני דברים שקודם היו לי תסריטים נורא סטרייטים בראש. פתאום התסריטים פתוחים ואני כותבת את התסריט ומה שבא לי ולקול, אנחנו מביימות ועושות. זאת אומרת, יש בזה חופש מבחינתי.
רונה: זה כאילו כל מה שנקרא הטרלול הפרוגרסיבי. כאילו לחגוג אותו ולעשות ממנו מסיבה.
רותי: כן.
רונה: כן. זה באמת מעניין אותי. כאילו מה שאמרתי לך על ה-, על הקשר של המגבלה לזה. כאילו אני יודעת שאצלי לפחות, זה באמת, זה באמת עם השנים שאני מכהנת כנכה שזה כמובן לא מהתחלה. זה לא שהייתה לי תאונה ומיד נהפכתי לנכה. בהתחלה עוד מתפללים עלייך שבעזרת השם את תצליחי לעמוד ותצליחי. ולקחו לי הרבה שנים כדי להכיר בזה שאני נכה ושאני גאה בזה שאני נכה ושנכה זה חלק מההגדרות שלי. כאילו אני רונה, אני קולנוענית, אני ג'ינג'ית ואני נכה כאילו וסבבה לי לגמרי. כאילו זה...אממ...אבל אני חושבת שבאמת יש משהו בהגדרה הזאת ש...שמבחינת החברה אני הבנתי באיזשהו מקום שלא מצפים ממני. כלומר, העיקר שתרגישי טוב, שתהיי בריאה, תהיי בריאה. מטריף אותי שאנשים אומרים לי 'תהיי בריאה'. אני לא חולה!
רותי: [מצחקקת]
רונה: כאילו שאנשים רואים אותי ברחוב ומרשים לעצמם להגיד לי 'תהיי בריאה', מי? מה? מה יש לכם? זוזו! אבל זה באמת כאילו, זה באמת איזושהי הבנה שממני לא מצפים לעשות שלושה ילדים וכלב וגבר ולעבור לפריפריה. אז בעצם אם הם לא מצפים ממני לזה, זה קצת נותן לי את החופש להחליט מה המגדר שלי, מה, מה, מה הזהות המינית שבאה לי טוב. אם אני נמשכת לגברים, אם אני נמשכת לנשים, אם אני נמשכת גם וגם ובסופו של דבר, כאילו עכשיו אני בזוגיות מאוד מאושרת עם גבר. אבל אני חושבת שזה איזשהו ניצחון לבחור אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל אם יש לו פין או יש לו פות או זיבי. וזה מעניין אותי כאילו. את, את שאת מאוד משלבת בין עולם המגבלות ועולם ה-, איך את רואה את ההצלבה בין ה-, בין שני הנושאים האלה? של ה-DISABILITY ושל המגדר, של הזהות המינית?
רותי: אני חושבת שמצד אחד כמוך. באמת, ברגע שכבר סוטים מההגמוניה ואת כבר יורדת מהכביש לדרכים הצדדיות ואת אממ...בכלל עסוקה בזהויות בכלל, בזהות של הנכות שלך וברגע שאת כבר שם, אז מותר לך באמת לשחק ככה כמו בחצר אחורית. לשחק והמזגנים מכוונים לשם וכל הלכלוך. זה לא חייב להיות מסודר. וזה יכול להיות פרום ואפשר לנסות וזה לא צריך להיות כל כך מוצלח. אז זה מאפשר לשאול שאלות שככה הכל כזה מגוהץ ומעומלן, אז שאלות שאני לפחות פחדתי לשאול את עצמי ולא אפשרתי לשאול בכלל. אז כן, זה נותן חופש. אני חושבת שזה גם נותן המון אומץ. זאת אומרת, במילא את מתמודדת וההתמודדות היא הרבה פעמים איזשהו תהליך מאוד ארוך ואינשאללה, יש בו גם גאווה ושמחה וזהות. אז על הדרך אפשר לעשות את התהליך הזה שוב. השריר הזה של ניהול זהויות כבר פועל. אבל מצד שני, אני חושבת שיש בזה גם קושי נורא, נורא, נורא גדול. זאת אומרת, אני מכירה אנשים עם מוגבלות שמאוד תלויים במשפחות שלהם ובהורים שלהם ואז יותר קשה להם לצאת למסע הזה. זאת אומרת, הם מאוד תלויים בתמיכה של המשפחה ואם המשפחה לא תומכת אז לא תמיד זה מתאפשר.
רונה: אני רוצה שתקראי את הקטע היפה הזה שאת כתבת לי. אממ...אין פה שום וי-פי.
רותי: [מצחקקת]
רונה: הנה זה אוקיי, הודעה שאת כתבת לי והיא מאוד, מאוד יפה. בבקשה גברת, נא לקרוא.
רותי: רגע. הופה. מה מהתחלה?
רונה: זה ציטוט מאת ר. ביגר.
רותי: [מצחקקת] כתבתי לך ש:
"החופש הזה מגולם אולי באופן הכי בולט בגוף מוגבל, אבל הוא מקבל עידוד רציני בכלל במוגבלות גם אם היא לא פיזית. זה החלק שבו אני רואה מוגבלות כהשקפת עולם משמעותית, הכרחית וחשובה. לא רק לי באופן אישי, אלא לחברה כולה. ממש כמו שהשקפת עולם פמיניסטית, יש לה מה לתרום לכולם. המוגבלות שלי, פוסט טראומה מורכבת, בעקבות פגיעות מיניות ואלימות בילדות וגם אחריה, הביאו אותי ממילא לעזוב את הנורמה ואת הנורמטיביות. הן הביאו אותי לשוטט בשוליים, בחצר האחורית של התרבות הרשמית ולחצר האחורית הזאת יש תפקיד משמעותי מבחינתי בכינון הזהות והשקפת העולם שלי. היא המקום הפיזי והנפשי שיש בו בלגן, עשבים שוטים שבו אנחנו פותחות כפתור, לא עומדות זקוף, חולמות ויכולות להצמיח מחשבות אלטרנטיביות. שם אפשר לבדוק, להתנסות, להרגיש נוח עם הכאוס. המקום הזה מצמיח אמיתות שאנחנו לא רוצות לראות לפעמים כמו הבלגן שאנחנו מסתירות כשבאים אורחים. ואולי אפילו הסתרנו אותו מעצמנו."
זהו.
רונה: את רוצה שניכנס לנושא הזה?
רותי: אפשר.
רונה: אז את יכולה לספר לי איך, איך הגעת לזה?
רותי: איך הגעתי לזה שאני פוסט טראומה מורכבת?
רונה: כן.
רותי: זה בסדר?
רונה: כן, אני אשמח אם זה מתאים לך.
רותי: הבנתי את זה די מאוחר, אבל זה בעצם אה, כתוצאה באמת מפגיעה מינית אה...בגיל הילדות ע"י מישהו מהמשפחה. אממ...וגם אחר כך ואלימות. והיא מורכבת כי זה לא מן אירוע.
רונה: שמתי? מתי? מתי זה עלה בך?
רותי: אממ...אני הרבה שנים לא ידעתי מזה. אממ...נזכרתי בזה אה...באחד הסיבובים של ה"מי טו". פתאום נזכרתי. אממ...אה...אני לא יודעת אם צריך לתת אזהרת טריגר, לא יודעת כמה להגיד מבחינת לא לפגוע במי שמקשיב. אממ...כאילו נאנסתי בגיל 20 ע"י רופא של המשפחה ואיכשהו סיפרתי את זה לאסף, לבעלי שבדיוק התחלנו אז לצאת. וזה די מוזר שסיפרתי לו דבר כזה כי זה לא משהו שמספרים בדייטים הראשונים. ושכחתי מזה להמון, המון, המון שנים. ונזכרתי בזה ממש באחד הסיבובים של ה"מי טו" לא מזמן. אה...ואז אמרתי לו 'תגיד, נאנסתי בגיל 20?' אז הוא אמר לי 'כן'. ואז הוא סיפר לי את מה שסיפרתי לו ואז נזכרתי. למרות שגם לא נזכרתי לגמרי. נזכרתי לגמרי רק לפני כמה חודשים בהכל, את כל המהלך.
רונה: וואו.
רותי: אבל זה דברים שבאים לי בגלים, באים לי בתמונות. זה, זה משהו שלי לקח המון, המון שנים כאילו להיזכר. ממש 30 שנה. לא זכרתי את זה. כאילו זה היה מודחק. זה היה סגור היטב, מקופל טוב, טוב ולא, לא זכרתי כלום.
רונה: את יכולה לקשר את זה לזהות המינית?
רותי: אממ...כן. אני חושבת שכל העיסוק במיניות אני נמנעתי מלשאול את עצמי שאלות קשות. נמנעתי מאממ...להתייחס לכל הדבר הזה. הכל היה לי מאוד, מאוד מאיים. אממ...מיניות הייתה דבר נורא מסוכן מבחינתי ונורא מפחיד. זה לא היה איזה מקום של חגיגה ועונג ושמחה. זה כל הצדדים הקודרים של מיניות פגועה. ואני חושבת שהייתי צריכה הרבה שנים לעבור כדי להיות מסוגלת לשאול את עצמי את השאלות האלה ובכלל להסתכל ולהתבונן במיניות שלי. אממ...שוב, ההורות מאוד עזרה לי. ברגע שיובל יצא מהארון ואני התחלתי מן תהליך, זה התחיל לעניין אותי אז הלכתי ללמוד מיניות וזה מאוד, מאוד הזין את עצמו. אבל אני חושבת שלא בגלל מה שקרה לי אני, המגדר שלי הוא כזה והמיניות שלי היא כזאת. אני חושבת שאם כבר יש לי בחירה, אז יכול להיות שאני באמת אבחר פחות בגברים הטרו-סיס. אני באמת אעדיף אנשים עם פות. [צוחקת]
רונה: גברים עם פות.
רותי: גם גברים עם פות, כן. [מצחקקת] אחד במיוחד.
רונה: כן.
רותי: אממ...אני לא יודעת אם זה בגלל זה. לפעמים שואלים אם זה בגלל זה. אני לא יודעת. אני יודעת שבגלל זה לא שאלתי את זה את עצמי קודם.
רונה: כן.
רותי: ואולי אני גם, לא יודעת. שאלה טובה. פתחנו קבוצה ראשונה, קבוצת תמיכה ראשונה להורים שהילדים שלהם עם מוגבלות ולהט"בים, להטב"קים. כי באמת הבנו שזה, זאת חוליה מאוד, מאוד משמעותית. כי המשפחות, אם תהיה להן תמיכה ואם תהיה להן הדרכה ויהיה להם מקום ככה להרגיש שהם יכולים להרגיש נוח, אז הם גם יוכלו לאפשר לילדים שלהם להרגיש יותר בנוח. אז זו בעצם קבוצה ראשונה שנפתחה בארץ. לא יודעת מה לגבי בעולם. וזה היה תהליך מדהים ומרגש והלוואי שיפתחו עוד הרבה, הרבה קבוצות כאלה. ממש.
רונה: אגב, אני חושבת על זה. נכון בשנים האחרונות הוסיפו את ה-ק', את ה-K',
רותי: כן.
רונה: להטב"ק, HGBTQ אבל בעצם Q זה בעצם קוויר.
רותי: כן.
רונה: אבל האם זה לא קצת מטומטם?
רותי: [צוחקת]
רונה: כי זה כאילו קוויר זה כאילו,
רותי: אממ...
רונה: איך את מסבירה את התוספת הזאת?
רותי: פוליטיקת האותיות גדולה ממני. עכשיו גם יש פלוס, פלוס ועוד אותיות ו-A וכאלה. אני מאוד, מאוד שמחה שהוסיפו את ה-ק', את הקוויר כי אז אני יכולה למצוא את עצמי שם. שזה אני חושבת הכיף בהגדרות. שאת מרגישה כל כך בודדה ואת חושבת שאת היחידה ש...יש בזה כוח להרגיש שאת חלק ממשהו ושיש עוד אנשים כמוך ואת לא לבד. וגם אם זה לא הכי מגדיר אותך. אם אני ג'נדר קוויר או קוויר, אבל יש התייחסות לדבר הזה ואני, אני לא לבד, זה הדבר הכי חשוב. קהילה. קהילות האמת. לא קהילה אחת.
רונה: אם את מסתכלת עכשיו על איך אני אגיד את זה? חייך כסטרייטית.
רותי: [צוחקת]
רונה: אז איך את רואה את זה? האם גם כשהיית אישה נשואה ומעוגנת, אז זה כן פעם בך באיזשהו מקום?
רותי: אממ...מה הקוויריות?
רונה: כן, הקוויריות. אישה יפה עוברת ברחוב, את מסתכלת עליה?
רותי: בדיעבד כן. בדיעבד לגמרי [מצחקקת] אבל איכשהו האונות אצלי לא התחברו והאונה הזאת לא אמרה לאונה השנייה 'הי היא מסתכלת על נשים יפות'. אממ...אני חושבת שזה היה בי תמיד. אני זוכרת את עצמי ממש בתור ילדה מסתובבת עם בקבוק כזה צעצוע בתוך התחתונים ואומרת 'וואלה נחמד לי דווקא להיות בן'.
רונה: באמת?
רותי: כן. זה ממש הזיכרון הראשון המיני אני חושבת.
רונה: באיזה גיל זה היה?
רותי: בין 3 או 4.
רונה: אה וואו.
רותי: נזכרתי בזה בחלק מלימודי המיניות באוניברסיטת חיפה שעשו לנו מן כזה הרפיה ולהיזכר אחורה ואחורה ואחורה ואז נזכרתי בזה. אני לא יודעת לאן זה הלך. כנראה מישהו אמר לי משהו וכנראה הוצאתי את זה מהמכנסיים. כשאני מסתכלת אחורה יש תמונות שאני ממש נראית בן ויש תמונות שאני ממש נראית בת עם שמלות מפוארות ונפוחות. אז אני חושבת שתמיד היה לי את המבט, תמיד הרגשתי לא לגמרי שייכת ולא לגמרי מובנת ולא לגמרי מסכימה עם מה שנאמר מסביב. אבל הייתי מאוד שקטה ושמרתי את הכל לעצמי. זאת הייתה אסטרטגיית ההישרדות שלי. והיו לי חשיבות רדיקליות תמיד. אבל הן היו כאילו עטופות בעטיפה כזאת חביבה וחייכנית וככה הצלחתי לשמור עליהן.
רונה: מה למשל? תביאי לי רדיקליות.
רותי: [מצחקקת] אממ...אני חושבת ש...שההורות ליובל הוציאה את הרדיקליות החוצה. אפשרה לי לעשות דברים שאני מאמינה בהם. לא להקשיב שהדיבור עכשיו על טיפולי ABA ואוטיסטים.
רונה: מה זה?
רותי: טיפולי התנהגות שמתייחסים ממש כמו טיפולי המרה לאוטיסטים. שבעצם מלמדים אותם איך להיפטר מ, מתגמלים אותם על התנהגות שלא נראית אוטיסטית והקהילה האוטיסטית בעצם אומרת שזה ממש כמו טיפולי המרה. ואני זוכרת את עצמי עומדת מול המטפלים המהוללים ולא מסכימה להרבה מאוד דברים שהם הציעו שהיו מהסוג הזה.
רונה: כאילו, כל הנפנופי ידיים.
רותי: כן, כן.
רונה: איך קוראים לזה? את אמרת לי.
רותי: תנועות סטראוטיפיות?
רונה: לא, על הנפנופים האלה.
רותי: תנועות סטראוטיפיות.
רונה: שם יותר חמוד.
רותי: אה זה לא חמוד? תנועות סטראוטיפיות, מאוד חמוד.
רונה: לא, לא, לא. הנפנופים.
רותי: הנפנופים, כן.
רונה: הנפנופים.
רותי: כן.
רונה: אני זוכרת שאת אמרת לי נפנופים.
רותי: כן.
רונה: אני כזה לא הבנתי למה אני צריכה להבין מה זה נפנופים.
רותי: [מצחקקת]
רונה: מבחינתך זה פשוט...
רותי: כן.
רונה: ביטוי שגור.
רותי: אז היה ויכוח ממש שלם עם הרופאה שטיפלה ביובל אם ללמד אותו להפסיק לנפנף או לא. והיה ויכוח גדול ובסוף הפשרה הייתה,
רונה: שמה זה הנפנופים האלה בעצם?
רותי: הנפנופים אצל יובל היו פשוט מן דרך להוציא החוצה התרגשות שהיא בגוף או להתרגש עוד יותר.
רונה: ואיך זה מתבטא? כאילו מה? אם את יכולה לתאר איך זה.
רותי: היו כל מיני. הוא היה מנפנף נגיד למעלה-למטה. חבר שלו היה מנפנף כמו שהמלכה, מלכת אנגליה עושה שלום כזה, רק מהר.
רונה: עליה השלום.
רותי: כן, עליה השלום [מצחקקת] פעם באחד הפסטיגלים ישבתי עם חברה טובה ויובל ישב למטה עם חבר טוב ונפנפו ומשפחה מאחורינו ממש העירה לנו 'אתם יכולים לגרום להם להפסיק לנפנף?' אמרנו להם 'אנחנו לא כל כך הצלחנו, אתם מוזמנים לנסות'. אז הם ישבו שם כולם מנפנפים. אז היה ויכוח אם ללמד אותו להפסיק לנפנף וזה היה ממש ויכוח. בסוף אחרי לחץ גדול הוא למד להפסיק לנפנף כשהוא רוצה. הוא למד לעצור. ואז הוא החליט מתי הוא עוצר או לא וגם זה היה לי מאוד, מאוד, מאוד כואב.
רונה: זאת אומרת שזה כן בשליטה. זה כן בשליטתו.
רותי: אממ...הוא יכול, את יודעת, כל אחד יכול להסתיר את הזהות שלו וכל אחד יכול להתאמץ ולא להיראות גיי ולא להיראות, את יודעת, את יכולה נורא, אם הזהות שלך ניתנת להסתרה. לא תמיד אפשר. אבל למה שיעשה את זה? זאת אומרת, במקום שהחברה תלמד לקבל את זה, למה, למה הוא צריך להפסיק לנפנף? זה כמו שאני וקול מסתובבות, אז קול מקבל המון הערות או לפעמים אפילו אלימות.
רונה: זה נורא מעניין איך כל הנושא הזה באמת כאילו מתקשר לי עם כל הנושא של מגבלה. כי את יודעת גם, אממ...אני זוכרת שפעם מישהי אמרה לי את זה. שבמגבלה, מגבלה גופנית בכל אופן, אממ...יש משהו מאוד פרפורמי. כאילו את יודעת, אני לא יכולה, I CANNOT AVOID מאיך שאני עומדת, איך שאני הולכת, איך שאני יושבת. ואני כזה אוקיי, כולם כל הזמן מסתכלים עליי. כולם, תמיד, בכל מקום. מסתכלים עליי. וכאילו למה הם מסתכלים? כי מה? זה מרתיע אותם? זה מגעיל אותם? היום זה כבר לא כל כך מזיז לי, אבל, אבל, אבל עדיין. כאילו זה מן...תמיד הסתכלו עליי, תמיד. תמיד גם יציעו עזרה. שזה חמוד, אבל, אבל גם לא כזה חמוד. כאילו לא תמיד אני רוצה שיציעו לי עזרה ושיסתכלו עליי כמו המסכנה שצריכה עזרה. כאילו די, תסתמו! אתה יכול לעזור לי, מה תעשה? תרים אותי על הגב שלך? כאילו מה? לך! תן לי להתמודד עם זה. אבל מצד שני, אם מישהו יציע לי עזרה, יאללה. יד פה, בוא נעלה את המדרגה הזאת ביחד. במיוחד אם הוא חתיך.
רותי: [מצחקקת] ריקליימינג לעזרה.
רונה: לגמרי, ממש. וזה גם באמת העניין הזה של ריקליימינג. של להגיד 'אני נכה DISABILITY PRIDE' וזה כאילו באמת, באמת, באמת להיות אני. אני נכה ואני גאה בזה והכל בסדר כאילו.
רותי: גם קוויריות וגם נכות או באנגלית CREEP קיצור של CREEPLED. באמת מילים של ריקליימינג. מילים שנאמרו בעלבון גדול והופכים אותן לגאווה.
רונה: גכן.
רותי: אז לפעמים בא לי ולפעמים לא. [מצחקקת]
רונה: הומוסקסואליות מגבילה כמו הטרוסקסואליות. האידאל צריך להיות היכולת לאהוב אישה או גבר. מה את אומרת על הציטוט המרהיב הזה?
רותי: עוד פעם. לא הבנתי.
רונה: הומוסקסואליות מגבילה כמו הטרוסקסואליות. האידאל צריך להיות היכולת לאהוב אישה או גבר.
רותי: זאת אומרת, הומוסקסואליות מגבילה ב-ג'? מהמילה מגבלה?
רונה: כן.
רותי: כמו הטרוסקסואליות?
רונה: כן.
רותי: והאידאל זה לאהוב אישה או גבר?
רונה: כן.
רותי: טוב, אני לא מסכימה איתה.
רונה: או, למה?
רותי: אממ...מהמון סיבות. האידאל לאהוב אישה או גבר? קודם כל, האידאל הוא לאהוב. לאהוב אישה, גבר, אישה שהיא גבר, גבר שהיא אישה, שהיא לא גבר, שהיא לא אישה. זאת אומרת, האידאל הוא לאהוב.
רונה: כן.
רותי: זה קודם כל, בעיניי. מה זה אידאל? זה ברכה ו...מזל שאנחנו אוהבים. ואוהבים אותנו. אממ...והחלק הראשון, שזה להגיד על מישהו שהוא הומוסקסואל זה מגבלה? או הטרוסקסואל זו מגבלה? אני חושבת שזה בדיוק המקום שהגדרות זה דבר מורכב. הגדרה, כאילו יש לי תשובה פשוט תחמנית כזאתי, אבל זאת לדעתי האמת,
רונה: נו,
רותי: שהגדרה יכולה להיות מגבילה ומקטינה ומצמצמת ויכולה להיות דבר נעים שמחזק ונותן לי להרגיש לא בודדה. אני חושבת שפשוט יותר מה שמשמעותי זה למה משתמשים בה. לצורך מה משתמשים בה.
רונה: כן.
רותי: האם משתמשים במילה הומוסקסואל דווקא לאפשר לאנשים שמרגישים ככה להיפגש ושיהיה להם כיף ונעים או שעכשיו זה בשביל משהו רע?
רונה: כדי למצוא את המקום שלהם בהגדרה הזאת.
רותי: אני אומרת, כל הגדרה באשר היא, אם את מוצאת את עצמך בה וזה עוזר וזה מחזק אותך, אז סבבה. אם מישהו אחר עושה שימוש בהגדרה כזאת לצרכים אממ...של ניהול זהויות פסולים. זאת אומרת, שם הבעיה.
רונה: כן.
רותי: הבעיה לא בהגדרות. הבעיה במה אנחנו עושים עם ההגדרות. אבל תדעי לך שזה חלק ממה שהרבה אנשים שהם גם להטב"קים וגם עם מוגבלות מרגישים. זאת אומרת, בקהילה של האנשים עם מוגבלות, הנכים, יגידו שהם להטב"קים ובקהילה של הלהטב"קים אז הם פתאום הופכים לנכים ועם מוגבלות.
רונה: כן.
רותי: זו אחת ההרגשות הבודדות. הקשות.
רונה: זה באמת, איך קוראים לזה? הצטלבות מגבלות.
רותי: כן, הצטלבותיות. הצטלבות זהויות.
רונה: הצטלבות של זהויות, כן. שזה בעצם מבחינתי זה כאילו גם להיות אישה, גם להיות נכה, גם להיות כאילו ביסקסואלית, זה כזה רגע שניה, כמה הגדרות שוליים אני יכולה לשאת על גבי הקטן? אוקיי, אז כאילו נראה לי שאנחנו צריכות להתחיל TO WRAP IT UP. אממ...מה היית רוצה להגיד לי כזה לסיום? איך את מרגישה?
רותי: [מצחקקת] אני מרגישה טוב.
רונה: כן?
רותי: כן.
רונה: ממש נראה שכזה נרגעת.
רותי: כן. עכשיו אפשר להתחיל. [מצחקקת]
רונה: אוקיי, בקיצור בואי נתחיל.
רותי: היה לי כיף ומעניין.
רונה: כן?
רותי: אני חושבת שהמקום של נכות ומוגבלות הוא מקום מדהים. אממ...ממש. אותי הוא ממש, ממש מעניין. כאילו הוא מלמד המון על כל כך הרבה דברים. אה...
רונה: כן.
רותי: ממש. זה מן הצטלבות שבעיניי היא מאוד, יש לה הרבה מה, מה ללמד את העולם על איך שהוא מתנהג ועל איך שהוא מתנהל. היא לא פשוטה, אבל לי היא סופר מעניינת.
רונה: האמת שזה באמת שתי קבוצות שוליים שכאילו, שדווקא השילוב ביניהן מבחינתי, אותי אני חושבת שהוא מאוד מעצים. טוב תשמעי, אני רוצה להגיד לך שהיה ממש נעים לדבר איתך.
רותי: איזה כיף, גם לי.
רונה: ואת רדיקלית, האורחת הרדיקלית שלי.
רותי: את מראיינת רדיקלית. אני חושבת שקיום קווירי ועם נכות זה רדיקלי מעצם, מעצם היותו.
רונה: זהו. כאילו את אומרת כמה אפשר להרוס את זה.
רותי: [מצחקקת]
רונה: אממ...סבבה אני מקווה שזה באמת גם כאילו, גם כאילו, גם כאילו באמת לעזור לאנשים להבין שזה, שזה סבבה. הכל בסדר, הכל כאילו באמת, הכל בסדר. זה...
רותי: בכלל שיפנימו שלאנשים נכים יש מיניות. זה גם יהיה, זו תהיה התחלה טובה. עוד מיניות מגוונת אז עוד יותר טוב בכלל.
רונה: כן.
רותי: איזה כיף.
רונה: כמה מוזר אפשר להיות. אפשר.
רותי: כן. אם כבר, אז כבר.
רונה: בדיוק. בואי נעוף על זה.
רותי: כן.
רונה: טוב, תודה רבה.
רותי: בשמחה, איזה כיף. את גם. אני אוהבת אותך. מווא.
[מוזיקה]
-סוף הפרק-