שיחה מרתקת על החוויה הנשית הנכה- ידעתם שמדרגות זו בעצם המצאה אנושית מרושעת?! על מודל חברתי של נכות, האם אני נכה או מוגבלת? איך לומר? על היררכיה של נכות- מי יותר שווה, פמיניזם של נשים נכות שממש לא נוטים לספור אותן, גם הפמיניסטיות- גם בתוך הגל שלישי של פמיניזם- נשים שחורות, מזרחיות, לטיניות.. ונשים נכות מודרות גם כאן, מיטו וחיפצון של נכות, קשר בין נכות לקוויריות ומגבלות כזהות, חיבתה לטראש לרו-פול ולליידי גאגא פאן לצד ניתוחים אקדמיים, ולקינוח נשים נכות אילפלואנסריות (משפיעניות) באינסטגרם שלא מתביישות להצטלם בעירום ולבעוט- איפה הן היו בילדות שלה??
[מוזיקה]
רונה: [לוחשת]: היוש! זה לא, זה לא עובר לי, זה הקול שלי. אתם ואתן על הפודקאסט "לחישות ונשיכות". אז בואו נדבר בשקט, אבל בווליום גבוה. על נכות, על מיניות, על קולנוע, על התשוקה לחיים ועל הכוח שבצבע. אני רונה, קולנוענית, נכה, מנחה למיניות, ג'ינג'ית ובפרפראזה על סימון דה בובואר. אני לא נולדתי רונה סופר, אני נהייתי רונה סופר וכך גם האורחות והאורחים שלי.
האורחת שלי היום היא מריאלה יאבו, ארגנטינאית, חובבת להקות אינדי, סוציולוגית, פמיניסטית נכה ועובדת במכון מחקר.
מריאלה יאבו, מה עניינים?
מריאלה: היי!
רונה: אני ממש שמחה שאת כאן, באמת. וכזה לא יודעת, בואי נתחיל, I DON'T KNOW, תציגי את עצמך.
מריאלה: מורכב, אוקיי. [מצחקקת]
רונה: קלארו.
מריאלה: טוב, אז אני, יש לי מלא כובעים. אני דוקטורנטית בבן גוריון, חוקרת בתכנון עירוני וסוציולוגיה את כל מה שקשור לנגישות ועירוניות. אני גם עובדת כחוקרת. אממ...מה עוד? אני גם פמיניסטית. אני חברת וועד מנהל "פוליטיקלי קוראת", מתנדבת שם הרבה שנים. זהו.
רונה: מה זה "פוליטיקלי קוראת"? למי שלא מכיר.
מריאלה: בטח.
רונה: יס!
מריאלה: אז "פוליטיקלי קוראת" זה גוף תקשורת פמיניסטי עצמאי שעוסק במלא סוגיות פמיניסטיות מנקודת מבט נשית ויכולות לכתוב שם מלא נשים מכל מיני רקעים ואנחנו גם מכשירות אותן ונותנות להן במה וזה מקום מגניב.
רונה: אוקיי. ו...אני כזה מנסה להסתכל על הפנים שלך להבין כזה מה את מרגישה, אם את כזה NERVOUS, אם כזה סבבה לך, אם את מוכנה לשלוף ציפורניים.
מריאלה: כן, נראה לי אפשר.
רונה: אפשר?
מריאלה: כן.
רונה: ציפורניים?
מריאלה: כן.
רונה: בקיצור, אני רציתי שנדבר היום על כזה, על...על מגדר, על פמיניזם.
מריאלה: אמהמ,
רונה: על פוליטיקה, על זהויות. BRING IT ON.
מריאלה: מה אבל כאילו, תתחילי במשהו.
רונה: אממ...אמ...אוקיי, קודם כל, מי שהצליח לפספס את זה, מריאלה היא ארגנטינאית.
מריאלה: [מצחקקת] נכון.
רונה: כן.
מריאלה: אני הולכת להתבלבל מלא בין זכר ונקבה,
רונה: סבבה, יש לך תירוץ.
מריאלה: כן.
רונה: ממש. אממ...באיזה גיל את עלית לארץ?
מריאלה: בגיל 13.
רונה: 13 זה גיל קשוח לעלות,
מריאלה: מזעזע, כן. היה נורא.
רונה: כן, כן. ואממ...חשבתי על זה ש...היה את המונדיאל.
מריאלה: נכון.
רונה: ולמי שלא יודע, אולי יש מישהו שלא יודע, אז ארגנטינה זכו.
מריאלה: יס!
רונה: עכשיו סתם אני מאוד חשבתי על זה. אני כזה אוקיי, אוקיי, מונדיאל זה כזה של גברים, זה כזה לא של נשים. כן בנות, בנות בפח זבל, בנים בכדורגל וכאילו...אבל מבחינתך זה תפיסה אחרת לגמרי.
מריאלה: נכון, ממש לא.
רונה: ספרי לי.
מריאלה: כי בארגנטינה אין מי שלא אוהב כדורגל. נכון שמי שמשחק זה עדיין בעיקר הגברים והבנים. יש כדורגל נשים שהרבה בחורות רואים אותו וכל זה. אבל בקהל יש את כולם. כאילו אני בתור ילדה זוכרת את עצמי בקהל של ילדים בכיתה. כאילו כל הזמן רואים כדורגל, כולם. זה לא רק קטע של בנים כמו שזה פה, זה ממש מבאס. כאילו כל המשפחה רואה את המשחק. אז ראיתי את כל המשחקים וסבלתי. היה נורא. אבל היה סוף טוב אז הכל טוב.
רונה: ואתם גם נורא אוהבים לסבול.
מריאלה: וואו.
רונה: נורא אוהבים לסבול.
מריאלה: זו לא אשמתנו. זה היה נורא, זה היה באמת נורא.
רונה: [צוחקת]
מריאלה: אבל זכינו, זה הכי חשוב [מצחקקת] כן היה שמח.
רונה: וזה כאילו כזה גאווה לאומית?
מריאלה: ברור. כן, המדינה לא ממש תפקדה איזה שבוע, בארגנטינה כולם יצאו לחגוג, היה ממש מגניב. ממש כיף. זה גם בדיוק על החגים שם, זה כריסמס. אז בא בול בזמן.
רונה: מה את חושבת על המגדר בארגנטינה?
מריאלה: או!
רונה: על הנושא של באמת, של נשים. שלא לומר נשים נכות בארגנטינה. כאילו,
מריאלה: אוף אני לא מספיק יודעת. אני לא ממש יודעת. אני כן יודעת שיש עכשיו גל מדהים של פמיניזם חדש בדרום אמריקה וארגנטינה בפרט, אבל לא רק. קוראים לזה "הגל הירוק" שזה כל המאבק שהיה למען הפלות חוקיות סוף סוף, בשעה טובה חוק בארגנטינה. ואני יודעת שיש שם כן דיבור מאוד כאילו מתקדם על הכל. כאילו על טרנסיות ועל עניות ועל הכל. אז אני לא אופתע אם יש גם נשים עם מוגבלות שם בסיפור.
רונה: אבל זה לא מאוד מעניין אותך הפוליטיקה שם? את מתעסקת במגדר, נכון?
מריאלה: קצת.
רונה: כאילו מן כזה לא סתם שאלתי אותך על נשים, גברים, איפה זה עומד.
מריאלה: נכון.
רונה: איך את מתחברת למגדר?
מריאלה: אני נראה לי פמיניסטית כזה מאז ומתמיד, אני באמת לא זוכרת ממתי. כנראה שממש מגיל קטן. אממ...אז כאילו לא יודעת, זה תמיד היה שם. כל הזמן אני חושבת בערך, כאילו אני עם המשקפיים הפמיניסטיים ממש כל הזמן. וכזה כשהגעתי לאוניברסיטה התחלתי לחשוב יותר גם על מוגבלות במובן הזה. כאילו במובן החברתי של מוגבלות. משהו שלפני זה בחיים לא דיברו איתי ככה. כאילו לא יודעת, זה תמיד היה נורא משהו אישי כזה או לא יודעת, משהו כזה להתגבר עליו. אבל באוניברסיטה פתאום התחלתי כזה לקרוא על כל מיני נשים עם מוגבלות שכותבות על החוויה שלהן. זה פתאום היה נורא, נורא מעניין. וקראתי על המודל החברתי של מוגבלות וגם זה העיף לי את המוח.
רונה: מה זה המודל החברתי?
מריאלה: אוי לא [צוחקת]
רונה: נו את פתחת את זה.
מריאלה: טוב, אני אשתדל לא להיות מורה מדי. אממ...
רונה: בהצלחה.
מריאלה: טוב, אז המודל החברתי של מוגבלות אומר בעצם שמוגבלות זה לא רק עניין שהוא פיזי, חושי, נפשי, וואטאבר, מה שיש לכל אחד, אלא זה יותר היחס החברתי לכל אותם ליקויים. זה התגובה שאנחנו מקבלים מאנשים, זה איך שהעולם מעוצב, אם יש מדרגות או אין מדרגות. אה...וזה אומר שמוגבלות בעצם זה לא משהו שאני אמורה לפתור בעצמי ע"י שיקום, אלא החברה צריכה להשתנות ובעצם להיות נגישה יותר, להיות פתוחה, להיות גם פתוחה לייצוגים אחרים וכל מיני דברים כאלה. וזה מגניב. כי זה בעצם גם סוג של משקפיים, בעצם גם דרך להסתכל על כל מיני דברים שקורים לך או לי או כאילו קשיים ומדרגות בכל מקום ואנשים שכאילו לא שומעים אותך. אז כזה לחשוב על זה לא כמשהו שהוא רק שלי, אלא שזה עניין חברתי של עוד נשים שעוברות את זה. אז זה כזה מאוד הלהיב אותי אז. זה היה כזה וואו.
רונה: ספרי קצת על המגבלה שלך.
מריאלה: אוקיי, אז לי יש ניוון שרירים שנקרא SMA שזה SPINAL MUSCULAR ATROPHY יש מלא סוגים, יש סוג 2, TYPE 2, וזה בעצם חולשה בשרירים.
רונה: זה משהו שנולדת איתו?
מריאלה: כן. גילו אצלי בגיל שנתיים. זה די יציב פחות או יותר. אה...וזהו. זה בעצם אומר שאני על כיסא גלגלים ממונע וצריכה עזרה. יש לי עובדת פיליפינית שכרגע בחופשה. [מצחקקת]
רונה: היא חמודה.
מריאלה: כן, אנחנו מתגעגעות אליה. אממ...זהו. מה עוד את רוצה לדעת?
רונה: אממ...זו כאילו שאלה קצת מפגרת.
מריאלה: אוקיי,
רונה: איך את חושבת שהסו קולד מגבלה שלך מגבילה אותך?
מריאלה: למה סו קולד? זו כן מגבלה.
רונה: סבבה אבל אני שואלת אותך את זה, סתם את יודעת, יש לי בעיה עם כל הסמנטיקה הזאת של יש מן פי.סי לא להגיד נכה,
מריאלה: נכון.
רונה: להגיד אישה עם מגבלה.
מריאלה: נכון.
רונה: ואני אומרת פאק איט, אל תגידו לי שאני מוגבלת. אני לא חושבת שאני מוגבלת, אני נכה. כאילו זה מצב פיזי אבל כאילו,
מריאלה: לגמרי. אני איתך. אני גם חושבת שכזה רק לנו מותר להגיד נכה.
רונה: בדיוק.
מריאלה: להם לא.
רונה: להם לא, בדיוק.
מריאלה: אז כן. לא, אני גם נכה. כן. לא יודעת, אותי זה משעשע כל האדם עם, לא יודעת, אבל כן, אני על עצמי אומרת שאני נכה.
רונה: בגלל שהעברית היא מאוד סקס מניאקית,
מריאלה: נכון.
רונה: אז אני חייבת להגדיר את הזהות שלי. לא רוצה להגיד שאני אישה עם מגבלה או שאני עם מגבלה או שאני כאילו, סתמו, לא, לא.
מריאלה: נכון, נכה יש שם את הכל,
רונה: בדיוק.
מריאלה: אממ...אז טוב, זה מגביל אותי פיזית. כאילו אני, גם אין לי הרבה כוח לעשות כל מיני דברים וגם אני מתעייפת יותר מהר יחסית כאילו, אז לא את הכל אצליח לעשות. דברים כאלה. וכמו שאמרתי, צריכה עזרה בחלק מהדברים. אז יש לי עזרה לשמחתי. אבל כאילו דברים כאלה.
רונה: אוקיי. ואיפה את חושבת שכאילו שזה דווקא פתח לך את הראש או פותח לך את הראש?
מריאלה: או [מצחקקת]
רונה: דברי אליי חביבי.
מריאלה: לי זה שוב, זה להסתכל כל הזמן על העולם כמשהו שהוא לא מובן מאליו. כאילו אני כל הזמן, כאילו אנשים חושבים נגיד על מדרגות סתם כדוגמא, כאילו זה מעסיק אותי כל הזמן. אבל נגיד מדרגות זה מהשמיים כזה. הן פשוט שם ואי אפשר לדמיין כזה עולם בלי מדרגות. אבל מדרגות זה מישהו המציא אותן מתישהו וממשיכים.
רונה: זבל של בן אדם.
מריאלה: נכון וממשיכים עדיין לבנות אותם.
רונה: כן.
מריאלה: וכל הזמן כאילו מסתכלת על זה. זה כאילו נכון על המרחב ונכון על מלא דברים כאילו שבחיי היומיום שאני כל הזמן שמה לב לעוד משהו שכאילו לא יודעת, יש כזה עוד שכבה שכזה מעידה שאני שמה לב אליה. אז אולי גם מאוד השפיע על זה שאני עובדת במחקר.
רונה: מחקר של מה?
מריאלה: כל מיני. גם של נגישות, גם של מדיניות חברתית. תמיד סביב המוגבלות. וכן, מעניין אותי כאילו להבין כל מיני תופעות או כל מיני דברים שקורים, לא יודעת.
רונה: כן. אני זוכרת שכשהתחלתי להתעסק עם קולנוע אז אמרתי, אמרתי טוב אני לא רוצה לעשות רק סרטים על נכים כי אני לא רק נכה, אני כאילו עוד דברים. אז יש מלא דברים על הנושאים שכאילו מעניינים אותי. אבל באיזשהו מקום הכל התנתב לנושא של נכות. כי זה פשוט כל כך מעניין וזה כל כך לא מספיק מדובר.
מריאלה: נכון.
רונה: וזה כאילו פאקינג שיט וזה נושא שבאמת פותח את הראש.
מריאלה: נכון, נכון. ואפשר באמת לדבר דרך זה על הכל. כאילו אני יכולה לכתוב משהו שקשור למגדר אבל גם משהו שקשור ללא יודעת, סביבה לפני כמה זמן אני ונילי, עוד חברה, עשינו.
רונה: נילי ברויאר?
מריאלה: כן, ד"ר נילי ברויאר.
רונה: ד"ר נילי ברויאר.
מריאלה: כן. אז אפשר לקחת את זה למלא כיוונים וזה תמיד רלוונטי. זה תמיד כאילו מוסיף עוד דרך להסתכל על דברים. זה מעניין.
רונה: כן. אבל עכשיו לפני שיצאתי מהבית אז...בדיוק הייתה איזו הודעה בווצאפ של הבניין שאמר לי שהמעלית נתקעה ואז היא אומרת, אחת אומרת, אחת כתבה שהיא התקשרה לחברת מעליות והיא אמרה להם שיש נכה בבניין.
מריאלה: טוב מאוד.
רונה: ואני, כזה, סבבה אין לי בעיה שכאילו תחגגו לי על התחת, אבל למה צריך להגיד את זה? למה אי אפשר להגיד פשוט, 'המעלית תקועה, בואו תתקנו את המעלית'.
מריאלה: לא, לא, לא, צריך להגיד דחוף כי אחרת ייקח שעות.
רונה: זה נכון.
מריאלה: אנחנו נתקעות גם.
רונה: כן. טוב עזרתי להזיז את המעלית.
מריאלה: [צוחקת] תרומתך לוועד.
רונה: ממש. לכבוד הוא לי. איזה מדרגות יש בנכות?
מריאלה: מה זאת אומרת? יש את נכה צה"ל שהם הכי שווים.
רונה: הכי, דה בסט.
מריאלה: וואו.
רונה: כאילו באמת,
מריאלה: אחרי זה תאונות גברת.
רונה: יס! תאונות! יס!
מריאלה: ואז מלידה הכי למטה זה אנחנו.
רונה: עולב, אתם עולב.
מריאלה: נכון.
רונה: אבל במה זה מתבטא ההיררכיה הזאת?
מריאלה: כל מיני. גם על קצבאות שונות וחוקים, כל הדברים ומלא תנאים שונים. גם נראה לי אפליה קצת נחווית אחרת. נראה לי יש יותר אפליה לאנשים עם מוגבלות מלידה. חברתית כאילו. אנשים יותר כאילו...לא יודעת, נרתעים או בהלם לראות אותנו. פחות יודעים איך לאכול, מאשר אנשים שהכירו, עברו תאונה, בסדר, הוא כמו שלנו, פשוט קרה לו משהו.
רונה: כן.
מריאלה: אצלנו נראה לי זה עדיין דורש עוד שכבה של כאילו,
רונה: את לימדת באוניברסיטה, נכון?
מריאלה: קצת.
רונה: כחלק מה...איך קוראים לזה? תזה? דוקטורט?
מריאלה: כשהייתי מאסטרנטית. כן הייתי עושה לתואר השני איזה ארבע קורסים, כאילו ארבע הרצאות לשני קורסים.
רונה: אוקיי. ובמה התעסקת?
מריאלה: לא, זה היה כאילו לא דברים שאני...לא היה הרבה סיי לגבי זה, זה היה כזה תיאוריות קלאסיות מכל מיני כיוונים. אבל אני יודעת למה את שואלת, את שואלת כי היית בשיעור שלי.
רונה: דברי אליי, כן.
מריאלה: אז כן, אז אחרי הקורס הזה היה קורס, קראו לזה "מקורות היסטוריים ואינטלקטואלים של מדעי החברה", אנחנו קראנו לזה "מקורות". זה בעצם היה מסוקרטס עד כאילו לא יודעת, פוסט מודרניזם. במשך שנה הסטודנטים שנאו את הקורס הזה כי זה קורס ממש קשה. והיה שיעור אחד לקראת סוף השנה על פמיניזם. וזה השיעור שאת באת.
רונה: נכון.
מריאלה: מה את זוכרת?
רונה: אני זוכרת שאת דיברת על פמיניזם של נשים נכות.
מריאלה: נכון.
רונה: ומבחינתי אני יצאתי מהשיעור ואמרתי איזה מגניב שיש פמיניזם של נשים נכות. אבל אז הבנתי שזה ממש לא נכון. כאילו תספרי לי על זה כמה שזה לא נכון.
מריאלה: זה כן נכון, פשוט כאילו אף אחד לא מכיר אותו.
רונה: אה, נהדר. כאילו תסבירי מה זה בעצם.
מריאלה: אוקיי.
רונה: הגל השלישי של הפמיניזם.
מריאלה: נכון. אז זה היה שיעור שבעצם הצגנו את כל הגלים של הפמיניזם. שזה כאילו מהתחלה שזה הזכות להצביע, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לעבוד ואז כאילו התקדם לנגיד פמיניזם שהוא תרבותי יותר שמדבר על החוויה הנשית וכמה היא ייחודית ואנחנו לא רוצות להיות כמו הגברים, אנחנו רוצות להיות נשים ועדיין כאילו להיות בעלות שוויון.
רונה: שבאיזה שנים זה היה כזה?
מריאלה: 70' כזה, שנות ה-80'.
רונה: אוקיי.
מריאלה: ואז התחיל הגל השלישי שזה יותר, זה התחיל מנשים שחורות שבעצם התחילו להגיד רגע, אין דבר כזה נשים. יש בעצם כל מיני סוגים של נשים וכל אחת חווה את העולם בצורה אחרת. וזה מאוד שונה להיות אישה שחורה מלהיות אישה לבנה. ולזה הצטרפו אחר כך מלא קבוצות נוספות שהן כאילו לטיניות, של לסביות, קוויריות,
רונה: ובארץ של מזרחיות.
מריאלה: בארץ יש כן, בארץ יש כמובן פמיניזם מזרחי שהוא ממש בועט בעיניי, ממש מעניין מה שהולך שם. לא רק, יש גם פמיניזם חרדי שהוא כאילו וואו, נבחרות ויש כל מיני ארגונים ששווה להכיר. יש כמובן פמיניזם פלסטיני. אז יש המון, המון קבוצות של כל מיני.
רונה: אוקיי. ומה עוד יש?
מריאלה: ויש גם אותנו, נכון.
רונה: אה תודה, שלום. מי אנחנו?
מריאלה: אז אנחנו גם שם. אנחנו נשים עם מוגבלות, אנחנו נכות כמו שאמרנו עכשיו.
רונה: וא וא.
מריאלה: אממ שזה באמת פמיניזם שהוא עדיין כאילו לא ממש מוכר לאף אחד מהצדדים. כאילו גם התנועה של האנשים עם מוגבלות, תנועת הנכים מאוד גברית כזאת. כאילו עדיין אין שם הרבה דיבור על פמיניזם או על נשים מי יודע מה.
רונה: כאילו זה מטורף, כאילו את יודעת שגם בתוך קבוצת הפמיניסטיות הנשים,
מריאלה: גם.
רונה: גם שם נשים נכות הן תת ז'אנר.
מריאלה: זהו שמצד שני בפמיניזם לא ממש מוכר. זה לא משהו שלוקחים את זה בחשבון כשאומרים טוב אנחנו צריכות שיהיה כאילו מזרחית ומישהי שחושבת ככה, לא חושבים כל כך על נשים עם מוגבלות כקבוצה כזאת. כן זה נכון בכלל, זה גם נכון לעוד מלא, גם אצל להט"בים. איפה? איפה הנכות הלהט"ביות. הם לא ממש חושבים עלינו גם אצלם. אז זה גם בפמיניזם קורה. מה את בשוק?
רונה: לא, סתם, אני חושבת על, אני חושבת באמת על הנושא הזה של הלהט"ביות. שזה גם כאילו באמת...את יודעת, אממ...לא יודעת, אני, אני כאילו באמת רוצה לשאול אותך, אה תשתי, תשתי.
מריאלה: אני שותה.
רונה: כאילו אני גם רוצה לשאול אותך איך את מסבירה את זה שדווקא בתוך קבוצות שוליים שכאלה, למשל להט"ביות, למשל לא יודעת מה, אני מניחה שזה גם בקבוצות של מזרחיות, של כאילו...
מריאלה: נכון.
רונה: איך זה יכול להיות שנשים נכות הן פאקינג אפילו מודרות מהשוליים האלה? כאילו כמה שונות אנחנו יכולות להיות?
מריאלה: נכון, מלא, נכון.
רונה: יופי נו.
מריאלה: אין גבול [מצחקקת] נכון. זה באמת, זה קורה בכל התנועות לדעתי. אממ...אני לא בטוחה שיש לי תשובה. אני חושבת שעדיין רוב האנשים חושבים על מוגבלות כעניין רפואי לגמרי. ואם זה רפואי אז זה מאוד אישי. זה מאוד כאילו,
רונה: רפואי בניגוד ל?
מריאלה: בניגוד לחברתי. בניגוד למשהו שיש לחברה, שיש לחברה מה לעשות לגביו.
רונה: כן.
מריאלה: אז הם חושבים על זה כמשהו שהוא רק רפואי. אז לא חושבים עליו כשחושבים על שינוי חברתי. כאילו זה לא נמצא להם בראש בכלל. וזה כן, בגלל זה אני גם אוהבת ללמד לפעמים או לספר על הדרך הזאת, להסתכל על מוגבלות כי אנשים לא חושבים על זה בכלל. זה כזה מפתיע.
רונה: שמה? מה למשל?
מריאלה: לחשוב על...אני שוב, אני כל הזמן הולכת לעולם של נגישות כי זה מה שמעסיק אותי. אבל נגיד לחשוב על איך אממ...אפשר לוותר אולי על המדרגה הקטנה הזאת בכניסה שעד לפני רגע לא ממש שמת לב אליה, אבל כאילו היא ממש חוסמת מלא אנשים מלהיכנס. והם לא חושבים על זה ככה, הם לא חושבים על זה במונחים של אנחנו מדירים עכשיו אוכלוסייה שלמה כי אנחנו לא נגישים. פשוט כאילו לא חושבים על זה. אז...
רונה: מציק לי מאוד.
מריאלה: מציק לך מאוד?
רונה: מאוד מציק לי, כן.
מריאלה: אז זו התשובה היחידה שאני יכולה לחשוב, שעדיין כולם מתעלמים מהקונספט של להתעסק במוגבלות בצורה שהיא לא שיקומית, שהיא לא רק איך לרפא. אלא איך לשנות את החברה כדי שיהיה יותר קל לחיות.
רונה: את כאילו, את כאילו התמודדת עם ה, את יודעת כי אני נאמר נפצעתי באמצע החיים. אז אני כאילו בגיל 15 מן...לכאורה הפכתי לנכה. והיה את הקטע השיקומי לנסות אולי בעזרת השם, אולי אני אצליח לעמוד על הרגליים. לא, לא ממש עבד. אבל כאילו סתם, אולי כן, אבל כאילו מבחינתך, האם ה-, הנושא השיקומי הוא, הוא פוגש אותך בחיים?
מריאלה: ברור, כל הילדות. כאילו זה נגיד מה שאת חסכת לעצמך. זה כאילו ילדות,
רונה: איזה מזל.
מריאלה: כן, ילדות עם מוגבלות זה פיזיותרפיה כמה פעמים בשבוע וכל מיני סוגים שונים של פיזיותרפיה. זה המון התעסקות ובדיוק אותם דברים של בעזרת השם אני על הרגליים. ממש אותו הדבר. פשוט מגיל כלום. כאילו מגיל שנתיים. אז ברור, זה כל הזמן נמצא.
רונה: ולא, לא עבד לך?
מריאלה: פחות עבד.
רונה: פחות.
מריאלה: כן, בעיקר חפרו לי.
רונה: אבל גם היום בתור אישה בוגרת,
מריאלה: כן.
רונה: הנושא הזה של שיקום זה משהו שהוא פוגש אותך? כאילו,
מריאלה: זה מורכב. כאילו אני צריכה עכשיו בתור אישה בוגרת כמו שאמרת,
רונה: כי את אישה בוגרת למרות שאת קטנה.
מריאלה: נכון, אני צריכה למצוא בעצם את הדרך מצד אחד, כן לדאוג לגוף שלי כי כאילו וואלה, יש לי גוף שכל הזמן צריך תשומת לב. אבל בלי שזה יהיה כאילו בתוך התבנית הזאת של שיקום, אלא יותר של נגיד, איכות חיים. שיהיה לי יותר נעים בגוף, שיהיה לי פחות כואב, לא יודעת. שיהיה כאילו יותר נוח, יותר קל ולא כאילו כמו שצריך להיות לפי הספר. כאילו יש מלא נשות מקצוע כאלה ואני לא אוהבת.
רונה: כן.
מריאלה: זה בעצם לחפש את האנשים שלא כאלה ועדיין כן לעשות את זה כי כאילו אני צריכה, הגוף צריך את זה.
רונה: אה! אממ...אני זוכרת שבזמן של "מי 2", את כתבת, את התעסקת בנושא הזה של "מי 2" לגבי נשים נכות.
מריאלה: נכון.
רונה: את יכולה לספר לי על זה?
מריאלה: כן. כן. זו כתבה שכתבתי ל"פוליטיקלי קוראת" כמה חודשים אחרי שכל ה"מי טו" התחיל שמי שלא זוכר, זה התחיל ממש כגל פסיכי של מלא, מלא, מלא פוסטים שכולם בעצם סיפרו את הסיפור שלהם או את הסיפורים שלהם כי יש כאלה שיש להם כמה. וזה היה ממש גל ששטף את כל האינטרנט של עדויות, של הטרדות מיניות על ימין ועל שמאל. ומן כזה היה שם מן מסר מאוד חזק שזה מן חוויה שכל אישה יודעת איך זה מרגיש. כל הנשים חוות את זה. כאילו משהו שנורא כזה כולנו עוברות את זה. ואת מחייכת, אצלנו זה כזה...לא יודעת. [מצחקקת] לא, לא, הכותרת היא שכל הנשים יודעות, זה לא תמיד כל הנשים. כאילו בד"כ זה לא כל הנשים. אני בהתחלה הרגשתי, אני לא יודעת איך זה ללכת ברחוב ושמישהו יגיד עליי 'איזה תחת', לא רואים לי את התחת כשאני עוברת ברחוב. אז זה גרם לי כאילו לחשוב על זה הרבה ונראה לי גם דיברתי על זה בטח איתך.
רונה: נכון.
מריאלה: ויצא שבסוף כן התיישבתי לכתוב וכן כאילו דווקא יצא בסוף שכתבתי על כל מיני חוויות שהן היו כן קצת מפחידות ברחוב. אפילו אם לא אמרו 'איזה תחת', אמרו 'את צריכה עזרה?' שזה משהו שבד"כ אומרים. אבל שעדיין היו מלווים בקצת כאילו שוביניזם או בקצת גבר שמרשה לעצמו כזה להתקרב קצת יותר מדי או שלא הלך כשאמרתי 'לא תודה'. אז יצא שכתבתי על כל מיני חוויות כאלה שהן גם כזה חלק מה"מי טו" וגם כזה חלק מחוויה שנשאר לך מהרחוב.
רונה: כן. אני חושבת שיש פה גם נושא של מן של נשים שעושים להן חפצון. באמת יש איזושהי חוויה שבתור אישה נכה את לא עוברת חפצון.
מריאלה: נכון. או שאת עוברת חפצון אחר. כאילו בחוויה שלי זה פשוט חפצון מסוג שונה. אני מקבלת הרבה 'תהיי בריאה' ומלא כזה,
רונה: כן, נכון זה יותר מדויק.
מריאלה: או רחמים כאלה שזה גם סוג של חפצון, כאילו זה, זה,
רונה: נכון, נכון,
מריאלה: כאילו זה לא בשבילי, זה בשבילם שהם ירגישו קצת יותר טוב כרגע.
רונה: נכון.
מריאלה: וזה חפצון לא כיפי.
רונה: לא. יש באמת קטע מאוד, מאוד לא נעים שאנשים תמיד יציעו לי עזרה.
מריאלה: נכון [מצחקקת]
רונה: באמת יש איזה קטע שמציעים עזרה והם לא מסתכלים עליי כאילו, הם מן כזה נמנעים מלהסתכל לי בעיניים.
מריאלה: יואו.
רונה: וזה נורא. זה אוכל לי את הפרצוף הדבר הזה.
מריאלה: מעניין.
רונה: זה משגע אותי. זה כאילו, זה מן כזה מסתכלים עליי כזה. שאני זוכרת שפעם, פעם חיכיתי,
מריאלה: גם מחפשים את המלווה שלך. שאת פה לבד.
רונה: יואו, יואו, שמישהו יעזור לה. פעם עמדתי וחיכיתי למעלית עם איזו גברת. ואז יצא מהמעלית כזה מן גבר גדול וגבוה כזה וזה היה מדהים וזה היה, הוא פשוט לא הסתכל עליי, הוא לא הסתכל עליי, אני שקופה, אני לא קיימת, אני לא אמיתית. והוא מסתכל על הגברת שלידי והוא אומר לה 'תעזרי לה'.
מריאלה: יואו [מצחקקת]
רונה: עכשיו אני כאילו, הגברת כזה לא היה לה נעים, היא מסתכלת עליי בכזה 'מה?' וזה היה באמת הכי, הכי כאילו לשים אותי בתור,
מריאלה: כן.
רונה: אני לא מעניינת או קיימת או רלוונטית. רק אני מייצגת של איקס.
מריאלה: כן, צריך לעשות איתך משהו.
רונה: כן, מישהו צריך לעזור לה.
מריאלה: כן. היה לי גם שהלכתי עם חברה להופעה ואמרו לה 'טוב שימי אותה שם'. 'היא תשים את עצמה'.
רונה: את חושבת שזה גם מקשר אותי לנושא של קוויריות.
מריאלה: אוקיי.
רונה: אוקיי. כאילו מן HOW CAN YOU RELATE TO THIS? איך את רואה את עצמך בתור העולם הקווירי? ורגע, איך בעצם העולם הקווירי מתחבר לעולם המגבלות או הנכות יש לומר?
מריאלה: וואי זה לגמרי כן מתחבר. אה...כאילו אפשר לענות על זה במלא כיוונים. כי נגיד שוב, אני חננה אז אני אתחיל מהאקדמיה.
רונה: יפה מאוד.
מריאלה: אז בתאוריה לגמרי יש המון חיבורים וחיבורים בין תאוריה קווירית לתאוריית קריפ, CREEP THEORY, שזה אפילו יותר מסתם לימודי מוגבלות, זה ממש כאילו הצד הרדיקלי של לימודי מוגבלות. שממש מדברים על מוגבלות כזהות ומשהו שבא בעצם לערער על הסדר הקיים וזה בדיוק קוויריות. זה בדיוק מה שהקוויריות באה לעשות, לערער על הסדר הקיים. כאילו גם המגדרי, גם האייבליסטי [איבליזם היא התנהגות מפלה ואימוץ של דעות קדומות נגד אנשים נכים] אז כאילו יש מלא חיבורים ברמה הזאת, כאילו התאורטית.
רונה: זה מהמם.
מריאלה: כן, זה מעניין גם. כאילו לראות את זה. וגם יש מלא חוויות כאילו משותפות. גם ה-, החיבור בעצם בין הגוף לבין מה שקורה מסביבו ואיך אנשים מגיבים אליו. זה גם משהו שכל הצדדים כבר יכולים להזדהות איתו. אממ...ההתעסקות כאילו עם המשפחה, ההתעסקות עם מערכת הבריאות. כאילו כל הזמן זה כאילו אותן התמודדויות כאלה, לפחות מאוד דומות. אז זה לגמרי מתחבר. וגם תכלס יש מלא אנשים שהם גם וגם.
רונה: זה אני חושבת שזה לא בכדי.
מריאלה: נכון. נכון.
רונה: כאילו,
מריאלה: כן, כי נראה לי את מתחילה לשבור דברים אז את כבר שוברת הכל.
רונה: כן. את רואה את עצמך קווירית? [מונח המתאר זהות מגדרית ומשמש כקטגוריית-על לכל הזהויות שחורגות מהזהות המגדרית הנפוצה ביותר]
מריאלה: נראה לי. אני כאילו, אני ביסית או ביסקסואלית, [משיכה מינית לגברים ולנשים]
רונה: אוקיי.
מריאלה: כן, זה כאילו נהיה לי חלק, גם הקווירית נקרא לזה. גם כאילו, גם כביסית, גם כלא יודעת, כפמית או ככזאת שאוהבת להתלבש יפה, למרות שנכה או לא יודעת מה. אז זה גם כאילו משהו שאני אוהבת לחשוב עליו כמשהו, חלק מהזהות שלי.
רונה: בתסריטאות יש ביטוי שנקרא "דמות עגולה". דמות עגולה זו דמות שאני חושבת שאת לגמרי יכולה להתאים לזה. זו דמות שהיא, שהיא, שהיא באמת מכילה הרבה רבדים של זהות. מצד אחד, את הכי חננה פלצנית,
מריאלה: [צוחקת]
רונה: אקדמאית, אינטלקטואלית שמקבלת 90 בכל המבחנים שלה ועושה דוקטורט ב…בזיבי שלי.
מריאלה: [צוחקת]
רונה: ומצד שני, בואי נודה על האמת, את חובבת טראש גדולה.
מריאלה: נכון.
רונה: את ראית את כל הפרקים של איך קוראים לזה?
מריאלה: "רופול"
רונה: כן.
מריאלה: כמובן.
רונה: כמובן.
מריאלה: כן.
רונה: וכשאמרתי לך שיר, אז מיד הבאת לי את השיר של מוצרט, הידוע גם בשמו, איך נקרא השיר הזה?
מריאלה: "BAD ROMANCE" של ליידי גאגא.
רונה: כן, בדיוק.
מריאלה: [צוחקת]
רונה: זה השיר. עכשיו הוא לא מרשה לנו לשים את זה, אז כן.
מריאלה: ליידי גאגא,
רונה: אז אם רק תוכלי להגיד לי מה, מה מדליק אותך בליידי גאגא?
מריאלה: טוב, אני גם אגיד שאני באמת בתקופה של גילוי עולם הפופ מחדש. זה מאוד כיף. אני ממליצה לכולם.
רונה: מה זאת אומרת מחדש?
מריאלה: כי אני כאילו כשהייתי קטנה [צוחקת] אני הייתי מעריצה של הבקסטריט בויז וכל הדברים האלה ואז גדלתי ונהייתי רוקרית כועסת והתחלתי,
רונה: וחובבת אינדי,
מריאלה: זהו והתחלתי לשמוע רק כזה להקות בריטיות שאף אחד לא מכיר. והיה נחמד לאיזו תקופה. אבל זהו, עבר לי, אני עכשיו רוצה רק פופ. אז ליידי גאגא היא בהחלט כזאת. שהיא מלכה. וזהו. וזה שיר שאני ממש אוהבת והוא מגניב ואי אפשר לשמוע אותו.
רונה: בצורה אקדמית. פתח ציטוט,
מריאלה: נקודותיים, "I want your ugly, I want your disease. I want your everything as long as it's free."
רונה: ובכן,
מריאלה: נקודה L. GAGA
רונה: [צוחקת] כן, רפרנס מאוד, כן מה, מה במשפט הזה מושך את עינייך האקדמיות?
מריאלה: אויש נו,
רונה: ד"ר,
מריאלה: לא רוצה, לא רוצה, זה החלק שבי, למה התקשיתי עם הציטוט?
רונה: כן,
מריאלה: כי אצלי מוזיקה וטראש זה רק פאן. אז זה לא ניתוחים אקדמיים [מצחקקת] זה רק פאן, זה כיף. והיא מגניבה ליידי גאגא שלנו. והיא בעצם אומרת יאללה כאילו כמו שאת בואי.
רונה: ורציתי לשאול אותך כזה לקראת הסוף,
מריאלה: כן.
רונה: אם יש לך כזה המלצות לדברים מגניבים.
מריאלה: כן. אז,
רונה: הגדרה דברים מגניבים.
מריאלה: דברים מגניבים. אז כן, אז אני חושבת על כל מיני דברים. אחת ראשונה, הכי מגניב שאני עושה עכשיו, זה לעקוב אחרי חשבונות של נכות באינסטגרם. זה מדהים מה שיש שם. [מצחקקת] אני מאוד ממליצה.
רונה: מה זה נכות שהן מתלוננות על הביטוח הלאומי?
מריאלה: לא. זה לא. זה ממש,
רונה: אז מה? תספרי.
מריאלה: זה כאילו כמו שיש את כל הלייף סטייל הממש טיפשי שיש באינסטגרם שכל אישה שהיא כזה מראה איך היא חיה את חייה בצורה הכי מדהימה ומצטלמת טוב שיש. יש נכות שעושות את זה ויש מלא. באמת, לי, אני עוקבת אחרי כמה שספציפית עם סוג הניוון שיש לי ויש לי איזה חמש נשים כאלה מכל העולם שהן ממש מגניבות. יש אחת שהיא דוגמנית ללנז'רי והיא כאילו כל היום תמונות שלה חצי ערומה.
רונה: נהדר.
מריאלה: וזה וואו, זה כאילו, יש לה גם כזה גוף דומה לשלי ויש לה ניתוח בגב כמו שיש לי והיא ממש מראה את זה בצורה נורא סקסית ומגניבה. ויש עוד אחת,
רונה: את מצטלמת בעירום?
מריאלה: לא.
רונה: למה לא?
מריאלה: לא נראה לי.
רונה: למה לא?
מריאלה: פחות אני. [צוחקת] אני אהיה מאחורי הקלעים של זה. אה...אבל זה מגניב לראות את זה. זה ממש מגניב לראות את זה. זה אינסטגרם, אז הן כל היום מעלות סטוריז. זה ממש כמו חברות כזה שאת רואה מה קורה איתן בחיים. אה וזה מלא ייצוגים שכאילו הלוואי והיו לי כשאני הייתי קטנה כזאת.
רונה: ממש.
מריאלה: לא ראיתי אף פעם מישהי כמוני בשום מקום. אני כאילו יכולה להמליץ. בעולם של נגיד אוטיזם יש את "Everything is going to be ok" של אותו אחד של "please like me".
רונה: כן.
מריאלה: אז יש לו סדרה אחרת שזה "Everything is going to be ok" משהו כזה.
רונה: כן.
מריאלה: והיא נהדרת בעיניי. אבל זה על אוטיזם, זה לא על המוגבלויות שלנו.
רונה: כל השקופים האלה.
מריאלה: כן. אבל זה וואו, זו סדרה שממש רואים שמי שכתב זה מישהו שממש משם. כאילו יש שם ניואנסים שהם כאילו של תוך הקהילה האוטיסטית. כאילו זה כתוב ממש טוב. אני אהבתי מאוד.
רונה: כן? טוב אני מתבאסת,
מריאלה: [צוחקת]
רונה: אבל נראה לי שעכשיו באמת הגיע הזמן לגמור.
מריאלה: טוב.
רונה: טוב. אז ממש תודה שבאת.
מריאלה: יאי! תודה על ההזמנה.
רונה: היה כיף.
מריאלה: כן.
רונה: ותמשיכי להיות רדיקלית ופוליטית.
מריאלה: אני אשתדל.
רונה: ולעשות בלגן. ולשנוא מדרגות.
מריאלה: או, I WILL.
רונה: יה!
[מוזיקה]
-סוף הפרק-