על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

הרבה מאוד מן היכולת להתמודד עם הרגעים הקשים בחיים טליה טוקטלי למדה מאבא שלה, דווקא מאבא שלה, שאיבד את הוריו בשואה, אבל ידע לצלצל אליה מדי בוקר, אחרי מותו של בנה דולב, כדי להעיר אותה ולהזכיר לה לקום ולהמשיך. הוא נתן לה, היא אומרת, איזו יכולת פנימית לארוז את העצב. שוחחתי עם טליה – שהיא פסלת, אמנית קרמיקה עטורת פרסים ומרצה בכירה בדימוס בבצלאל, וגם העורכת של כתב העת 1280 מעלות – ביום שבו שודרו בטלוויזיה לוויות של חטופים שנרצחו, שהיה כמובן יום מלא טריגרים ועצב, אבל גם אחד מן שבהם

הרומן החדש של אסף גברון, ״האם אינך רוצה בי״, משתרע על פני תקופות ומקומות אבל בליבו קבוצה של ארבעה חברי ילדות, שאחד מהם נהרג ולרגעים נדמה לשלושת הנותרים שמותו לא באמת השפיע על חייהם. נדמה, כאמור, כי במובן העמוק האובדן הזה עיצב אותם ואת הקשרים ביניהם. שוחחנו על אמיר, אבל גם על אובדנים קודמים שנגעו בחייו של אסף בילדותו, ועל הדרך שבה אלה השפיעו על היכולת שלו ליצור קשרים. השיחה שלנו התקיימה על גדות אגם ואנזה בברלין. ישבנו על קו המים ממש, וברקע אפשר פה ושם לשמוע עופות מים שהקשיבו ל

אמו של גלעד כהנא, איש להקת ג׳ירפות, מתה כמעט בהפתעה. כמעט, כי באותו יום הייתה לו תחושה בהולה שמשהו נורא יקרה, והוא קרה. מותו שלאביו, לעומת זאת, התרחש כתהליך איטי, שהיו בו גם רגעי קרבה אינטנסיביים, אלה שהולידו בסופו של דבר את כותרת ספרו החדש ״טוב שאבא קיבל סרטן״. בשלושת הסיפורים בספר מתרחשים אירועים קשים, אבל יש בהם גם מידה גדולה של הומור והמון אופטימיות שהייתה גם בשיחה שלנו. לא מפני שגלעד חושב שהכול קורה לטובה וכו׳ וכו׳, אלא משום שהוא מוצא גם בעצב ובכאב המון השראה ליצירה ואם

תמי שם-טוב אומרת שהייתה לה פריבילגיה יוצאת דופן: בילדות גידלו אותה הוריה, וכשעשתה את צעדיה הראשונים כסופרת גידלו אותה האחיות נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי, שהיו שכנותיה וחברותיה הקרובות במשך שנים. בערבים ספוגי אלכוהול, סיגריות, שיחות מרתקות, סערות של כעס והרבה מאוד הומור, בין המתרגמת הדגולה לבין העורכת המהוללת, תמי למדה לכתוב ולחיות ולהכיר את עצמה ואפילו ילדה את בתה הבכורה, שהייתה להרף עין ״התינוקת של הקומה שלנו״. ואז הגיע הרגע שבו הרגישה שהיא חייבת לעזוב את הקומה ואתה את אחיות

איך את לומדת ״שפת אם״ חדשה, במקום זו שהיית אמורה לרשת מאימא, שהלכה לעולמה? ואיך העיסוק בעיצוב פנים נובע מתוך רצון ליצור לעצמך בית, כי זה שהיה לך התפורר? רונית כפיר, שדרנית ומנחה (וכנראה האישה בעלת הקול הנעים בתבל), מעצבת פנים ומאמנת עסקית, שוחחה איתי על מערכת היחסים עם אימא, שנמשכת גם שלושים שנה אחרי מותה. תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/11/2021. [מוזיקת פתיחה שנמשכת ברקע] דפנה: את קולה של האורחת שלי בפרק הנוכחי של "על החיים ועל המוות", יהיו בוודאי רבים שיזהו מייד. זוהי רונית כפי

את יאיר אגמון, הקולנוען והסופר, ביקשתי לראיין אחרי שראיתי את הסרט שעשה על הרומן בין הוריו – אמו, שהייתה צעירה דתייה וגידלה אותו כאם...

היא בוכה בקלות, היא כועסת בקלות, אבל היא לא מתאבלת בקלות – אולי מפני שהבינה שהאנשים הקרובים והיקרים לה מאוד, למשל אביה, לא באמת הסתלקו...

איך למות בעידן הדיגיטלי? זו שאלה מוזרה, אלא אם משוחחים על כך עם כרמל ווייסמן. ד״ר כרמל ווייסמן היא חוקרת תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל...

לרוני טהרלב היה אבא עד גיל 58, אבל כמו שהיא אומרת זה אף פעם לא מספיק, והוא חסר לה לא רק משום שהיו קרובים מאוד, אלא גם מפני שהאמין בה...

מקס מלכיאל מגדיר את עצמו כטבח חובב וחוכמולוג מקצועי. הוא בשלן מעולה שמספק בערוץ היוטיוב הפופולארי שלו מתכונים אבל גם סרטונים שבהם הוא...